לסבית או סטרייטית?

שלום. אני מאוד אשמח אם מישהו יוכל לייעץ לי ברצינות, בנושא שמטריד אותי זה זמן מה. הכל התחיל בכלל לפני כמה שנים, עוד כשהייתי בתיכון וגיליתי שאני ביסקסואלית. זה לא הטריד אותי במיוחד, האמנתי שאני נמשכת לשני המינים וחשבתי שזה נחמד שאני יכולה ליהנות "מכל העולמות". הרגשתי שלמה עם ההחלטה שלי ושיתפתי גם את המשפחה שלי. אמא שלי רמזה שאני צריכה לבחור כי היא אמרה שיהיה לי קשה בחיים, כלומר, למצוא גבר (או אשה) שיסכימו להיות איתי בזמן שאני נמשכת גם לבני או בנות המין השני. אמרתי לה כמובן שהיא מקשקשת ושלא יהיו לי בעיות כאלה. אבל כן יש בעיות כאלו. כיום אני באמצע שנות העשרים לחיי ובכל פעם שיש לי חבר אני לא יכולה להפסיק לחשוב על נשים. זה חסר לי. תמיד חשבתי שאין הבדל בין אהבת נשים לאהבת גברים, זה הכל תלוי באדם. ושאם אני אוהבת גבר אז באותה המידה אני יכולה לאהוב גם אשה ומה שחשוב זה בעצם האהבה ולא מין בן או בת הזוג. אבל היום אני חושבת אחרת, אני יודעת שבכל זאת, נשים הן נשים וגברים הם גברים. וגברים לעולם לא יוכלו להיות נשים, ונשים לא תוכלנה להיות גברים (למעט אלו שנולדו בגוף הלא נכון). בזמן האחרון אני מתחילה להרגיש כאילו אני בכלל לסבית ולא סטרייטית. מצד שני, אני אוהבת גם גברים... אני לא זקוקה להם רק מבחינה מינית, אלא אני גם נמשכת לגבריות שלהם, על אף שיצא לי להיות יותר עם גברים קצת נשיים. בעוד אני לאו דווקא נמשכת לנשים גבריות, אלא אפילו לנשים נשיות. כעת אני מנהלת סוג של קשר רומנטי עם בחור שיודע על הנטיות שלי. ביקשתי ממנו אם אוכל להיות עם אשה, לפחות חד פעמי כדי לדעת איפה אני עומדת. אני לא מעוניינת לבגוד בו ולכן הייתה חשובה לי ה"רשות" שלו. זה פגע בו ואני יכולה להבין מדוע. אבל בכל הזמן שהייתי איתו שמתי לב שאני מסובבת את הראש בכל פעם שאני רואה בחורה מושכת, בעוד לגברים אחרים אני בקושי מגיבה. כשאני מגיעה למקומות בילוי של נשים אני מרגישה כאילו לשם אני שייכת, למרות שהניסיון עם נשים שיש לי מועט. כן הייתי כבר עם אשה, והתנסתי, אבל לא הרבה. כעת הנושא הזה מטריד אותי יותר משום שאני מגיעה לגיל בו אנשים מתחילים לפתח קשרים רציניים ולחשוב על חתונות ואני עדיין לא יודעת איך אצליח למצוא קשר זוגי בו אוכל להיות עם גבר אך בו זמנית להיות גם עם נשים. אני מרגישה כאילו כן הגיעה העת לבחור, ואני מרגישה חסרת אונים כי אני יודעת שאני זקוקה גם לאהבת נשים. אני מרגישה כאילו אני קרועה בין שני העולמות, כאילו לעולם לא אצליח למצוא את המקום שלי וזה גורם לי להרגיש תלושה לחלוטין. האם אני לסבית? האם אני סטרייטית? האם יכול להיות שבאמת יש נטייה ביסקסואלית או שבעצם זו רק מדרגה "בדרך ל..."? אולי עצם העובדה שלא התנסתי מספיק עם נשים גורמת לי רק לפנטז יותר על להיות עם אשה מאשר עם גבר? חשוב לי לציין שבתור פנטזיה, דווקא אין לי כל כך פנטזיות על מין עם נשים. לפני זמן מה חלמתי חלום בו אני עם אשה, לא זכור לי שהיה בו מין מפורש אבל עצם העובדה שהייתה בו אשה שהתחילה איתי גרמה לי להרגיש אחרי שהתעוררתי עד כמה הנטייה הלסבית שלי יותר חזקה מאשר הנטייה הסטרייטית שלי. יתכן ואפילו הגעתי מכך לריגוש מיני כלשהו, אבל כשמימשתי את הריגוש הזה, לא פינטזתי על אקט עם אשה... החלום היה כל כך אינטנסיבי אבל במציאות הדברים אולי קצת שונים: כשאני עם גבר אני לא מפנטזת על נשים ובאופן כללי אני לא מפנטזת על מין עם אשה. פעם בחנתי את זה באמצעות צפייה בסרטי לסביות וזה בכלל לא עשה לי את זה. בזמן אחר שצפיתי בסרט דומה הרגשתי יותר קרובה לנושא הזה אבל זה עדיין לא גרם לי לריגוש מיני. ולכן אני תוהה למה אני נמשכת אם בכלל? אני כן מרגישה שאני צריכה לדעת איפה אני עומדת כי חוסר הידיעה גורמת לי לחוש לא שלמה עם עצמי. האם זה באמת חשוב לדעת או שסתם אני מייאשת את עצמי?

שלום לך, קראתי בעיון רב את פנייתך המפורטת. במהלכה שאלת שאלות שהייתי שואל אותך תוך כדי בירור וענית עליהן. קינסי וחבריו מציגים רצף בן 7 דרגות הנע מהומוסקסואליות בלעדית ועד הטרוסקסואליות בלעדית ובתווך דרגות שונות של משיכה לגברים ולנשים. האדם עצמו מתבקש לדרג את עצמו על פני הרצף הזה ואין לנו למעשה כל קריטריון חיצוני לקבוע אם אדם נמשך יותר לבני מינו או לבני המין השני. ואולם, אם כשאת נמצאת עם בחור את מוצאת את עצמך מסובבת את הראש כשאת רואה נשים מושכות ברחוב, הייתי מעז לשער שאת נמשכת לנשים יותר מאשר לגברים במובן הפיזי גרידא. כשמשיכה בסדר גודל כזה קיימת היא עלולה להפריע לניהול זוגיות תקינה עם גבר, כפי שאת מעידה מתגובתו של הבחור הנוכחי בחייך. עם זאת, בהחלטה על בחירת בן זוג נכנסים גורמים רבים בנוסף למשיכה מינית ואת צריכה לשאול את עצמך האם את מוכנה לעשות את כל מה שנדרש כדי לקיים זוגיות לסבית. קיימים הסדרי נישואין אלטרנטיביים, אך השאלה היא אם יש לך את תעצומות הנפש ללכת נגד הזרם. המלצתי האישית היא להוריד מעצמך לפחות את גורם הזמן כגורם המוסיף לחץ: אמצע שנות העשרים זה עדיין גיל צעיר. תני לעצמך הזדמנות לזרום עם החיים, להיתקל בגברים ובנשים ולראות במי את מתאהבת עד כדי רצון לחלוק איתו או איתה את חייך ולעשות את הוויתורים הנדרשים מכל הסדר כזה. חשוב להבין שבכל בחירה בין אפשרויות אנו משלמים על דחיית האפשרויות האחרות, גם כשסטרייטים בוחרים בני זוג. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

היי גידי, רציתי לציין דבר נוסף, כשאני לבד, זאת אומרת - לא נמצאת במערכת זוגית כלשהי, אני לא זקוקה לאשה בצורה כ"כ אינטנסיבית כמו שאני זקוקה לה כשאני עם גבר. אולי זה באמת מעבר לחיצוניות - אני כן נמשכת לנשים אבל לנשים מאוד מסוימות. אני יכולה לסובב את הראש ולומר "איזו יפה" (במובן המיני) אבל מושכות אותי בסופו של דבר נשים עם אישיות מסוימת, או תכונות מסוימות. כך גם עם גברים. אני לא נמשכת "רק" חיצונית לגברים, זאת אומרת, הגוף שלהם חשוב, אבל זה לא מה שקובע, אני נמשכת אליהם לפי התכונות שלהם, למרות שאני כן אוהבת את הגוף הגברי. זה פשוט קורה כי צריך לרגש אותי לא רק עם גוף יפה (למרות שמשיכה חיצונית גם חשובה). אני אאמין שכך גם עם נשים. אני יותר מאמינה שחסר לי מגע של אשה, או חסרה לי אשה בכלל - כשאני נמצאת בקשר זוגי עם גבר. יש משהו יותר "קשה" בגברים, ובנשים אני מחפשת ומוצאת גם, יותר רוך ויותר הבנה. אני לא מרגישה שגברים יכולים ממש להבין אותי. לעומת זאת כשאני לבד, אני פחות מרגישה "זקוקה" בדחיפות... בד"כ לגברים שיצאתי איתם, לרובם, הם הבינו שזה הכרח מבחינתי "להשלים" את עצמי, אחרת בלעדי זה אני לא שלמה. אני מרגישה נורא אם אני אצטרך לבחור... זה לא העניין של לבחור בגבר ואז להיות עם עוד אחד. או להיות עם שתי נשים. זה צריך להיות קצת מפה וקצת משם כדי לגרום לי להרגיש מאוזנת. אני רואה שני מינים שונים שלהיות עם אחד זה רק להיות חצי "אני". האם כולם חייבים לוותר? איפה אפשר לראות קישור למה שכתבת על קינסי?