קושי גדול להיות פסיבי במין אנאלי

שלום רב.. אני בן 32. מאז ומתמיד היו לי קשיים במין אנאלי, לצד גם תשוקה אליו. בעיה יותר מורכבת: מאד קשה לי להיחדר. זה כואב לי אפילו אחרי הרבה ניסיונות חוזרים ונשנים, מלחיץ אותי. אני מוצא את מתרוקן היטב ומנקה את פי הטבעת לפני האקט, מבצע לעצמי חוקנים וממש משתדל להרגיש שהגוף שלי בהתרוקנות מוחלטת. דבר שמעורר אצלי המון לחץ ותסכול (כי אני מתחיל לחשב כמה שעות מראש מתי לאכול ולא ומתי ללכת לשירותים), ואיכשהו למרות כל המאמץ בזמן האקט אני לפעמים מרגיש על סף יציאת צואה. והיו לי מקרים מאד משפילים ומביכים בעבר שאכן לא משנה כמה הכנות עשיתי מראש יצאה קצת צואה. זה מאד מאד הביך אותי והגעיל אותי (אני אדם שדי חשוב לו הניקיון שלו ואיך הוא נתפש בעיני אחרים, ומשפיל אותי שמישהו , אפילו בן זוג, רואה אותי במצב הזה). אני חווה את זה כחודרני מאד. זה גורם לי להיות מאד חרד מקיום מגע מיני ולהישאר בsafe zone של אוננות ומין אנאלי, דבר שמפריע לאנשים שאני יוצא איתם כי הם בדרך כלל רוצים יותר מזה. זה מייאש אותי וגורם לי להרגיש שאני לא מסוגל לעשות סקס כמו שצריך. חשוב לי להגיד שכן עשיתי הרבה ניסיונות, לאמן את שריר הטבעת, גם בזמן אוננות וגם בזמן סקס..אני מצליח להנות מאד מה"כמעט חדירה" או מחדירה עדינה של אבר המין לפי הטבעת, אבל ברגע שהוא "נכנס ממש כולו" הגוף שלי נכנס לסטרס נוראי בדרך כלל. התוצאה היא שאני כבר תקופה נמנע ממין אנאלי וחרד ממנו. אני מנסה לחשוף את עצמי בכל מני צורות לכך אבל זה מאד קשה. מה אני יכול לעשות כדי לעזור לעצמי? ואיך יש אנשים שמצליחים להיות פסיביים באופן שגרתי? האם הם כל הזמן דואגים שפי הטבעת שלהם יהיה מרוקן? יש לציין שאני נמצא בטיפול כבר זמן מה ובין היתר מעלה בו את התכנים האלו ועדיין הבעיות נותרות בעינן. הטיפול מצוין אבל לתחושתי לא מסייע לי להתמודד עם הבעיה ממש ואולי בעצם נעדר את הכלים לכך.