מצוקה וסבל כתוצאה מrocd

מגיל 17 אני יודע שאני ביסקסואל ואין לי בכך כבר ספק. שנים רבות הייתי בעל מחשבות טורדניות רבות כלפי הנטיה המינית שלי(האם אני באמת בי סקסואל או רק הומו מה שלא נתן לי מנוח) . על אף שנוטים להתייחס לאובססיה כפתולוגיה כרונית , הצלחתי להתגבר עם הטורדנות שנסבה סביב שאלה זו. אולם, עם השנים נראה שהטורדנות הכפייתית עברה אצלי מחלקה לתחום הרומנטי. בשנים האחרונות חלה ירידה אצלי ברמת המשיכה שלי לפניה של בחורה(רמת המוצאת חן בעיניי אם כי המשיכה לגוף נשארה כפי שהייתה) דבר אשר גרם לפחד מצדי אם אני אוכל לחלוק אי פעם שוב יחסים רומנטיים עם בחורה. היום אני יוצא עם מישהי שמצד אחד אין לי ספק שאני נמשך אליה אבל הטורדנות לא נותנת לי מנוח וגורמת לי להטיל ספק, יש ימים שאנחנו יוצאים והכל נהדר ואני מרגיש משיכה אליה (ולפניה) אם כי פעמים רבות אני בוחן כל תו בפניה ונתפס לפגמים. אחרי שהכל נהדר ואנחנו מבלים זמן נפלא ביחד ובאותו רגע אני חושב שזהו נגמרו הספקות, ההרגשה הזו מספיקה לזמן קצר במיוחד עד שששוב מחלחל הספק. אז יש לי ספק אם כשהייתי איתה באמת נמשכתי לפנים שלה או שנמשכתי באותו רגע לגבר ודמיינתי את פניו. בנוסף לזה יש ימים שאני כבר מתחיל להרגיש אליה רגשות רומנטיים אבל פוחד שזה נעלם ובאמת יש ימים שפתאום אני לא מרגיש את זה אליה ומטיל ספק אם זה בכלל היה קיים או שדמיינתי. ימים אחרים אני פתאום לא מרגיש את המשיכה לפניה ופתאום כן. איני יודע מה לעשות. אני סובל. יש לעתים רגעים שאני פוחד שאני משקר לה ולעצמי ורוצה לשים לקשר שלנו סוף. איני כבר יודע להגיד מה מכל זה אמיתי ומה הוא חלק מהאובססיה. אני צריך עזרה כי אני לא יכול להמשיך לחיות ככה. מה עושים?