הפרעה נרקיסיסטית

שלום ד"ר, קראתי את המאמר שלך "מר נרקיס אינו עליז", העוסק בהפרעת אישיות נרקיסיסטית. במאמר אמרת שהפרעת אישיות נרקיסיסטית היא אחת מההפרעות הנפשיות הקשות. תוכל בבקשה להסביר מה הביא אותך לקטלג את ההפרעה כבעיה קשה?

שלום מישהו, ה"קטלוג" אינו שלי. הפרעת אישיות נרקיסיסטית ממויינת כיום ב-cluster B של הפרעות האישיות ב-DSM, אשכול שהסובלים מההפרעות שבו מאופיינים בעיקר ע"י קושי או חוסר יכולת לשלוט על הדחפים (הפרעות נוספות באותו אשכול - הפרעות אישיות היסטריונית, אנטי-חברתית וגבולית). הפרעת האישיות הנרקיסיסטית מאופיינת ע"י אגוצנטריות רבה מאוד, התפארות עצמית כפיצוי על תחושת נחיתות, שאותן האדם בד"כ מדחיק ואינו מודע לה, תחושה שהכול "מגיע לי" (entitlement), עיסוק עצמי עצום וחוסר אמפתיה קיצוני לזולת ולסבלו. אפשר לומר שאנשים אלה תופסים את הזולת אך ורק ככלי שרת להשיג את מטרותיהם. כמובן שמידת התחכום בתהליך זה משתנה מאדם לאדם. בכל מקרה, העניין שאותו אדם מפגין בזולת הוא אפסי והוא עושה כן רק כמניפולציה כדי להשיג תשומת לב והערצה מהזולת. קיימת גם נטייה חזקה לייחס כל דבר שהזולת אומר על עצמו, או כל נושא שיחה ניטראלי, לעצמי (נניח, אם הזולת יספר על מצוקה שלו, הנרקיסיסט מייד "ייזכר" במשהו דומה שקרה לו, יספר עליו ויתפוס את הבמה). ההשערה הרווחת היא, עפ"י פסיכולוגיית העצמי של היינץ קוהוט, שמדובר בחסך ראשוני בהתפעלות של האם מביצועיו הקטנים הראשוניים של התינוק/ילד (לרוב בגלל נטיות נרקיסיסטיות שלה) וכתוצאה מכך, האדם תובע את אותה התפעלות שהייתה חסרה לו בילדותו מן הזולת. חומרת ההפרעה מתבטאת בשני היבטים: (א) יחסים בין-אישיים לקויים (כמובן, ככל שההפרעה קשה יותר, הליקויים חמורים יותר) ו-(ב) כשהיחס של הזולת אינו מספק האדם עלול להיכנס להתקף זעם נרקיסיסטי, להסתכסך עם הזולת עוד יותר על תשומת הלב שלא קיבל ובסופו של דבר לפתח דיכאון. כאשר דיכאון מופיע בסוג זה של אישיות הוא חמור וקשה לטיפול. מן הראוי לציין שבשנים האחרונות מבחינים חוקרי האישיות בין שני סוגים של אישיות נרקסיסיסטית, זה הגרנדיוזי (כפי שתואר לעיל) וזה הפגיע (vulnerable), שבו ההתפארות סמויה משום שהאדם מופנם, אך קיימות פנטזיות גרנדיוזיות וגם חוסר אמפתיה לזולת. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il