קושי ליצור קשר זוגי

אני בחור גיי בתחילת שנות השלושים לחיי. הבעיה שלי היא שאני לא מצליח (או יודע כיצד) ליצור מערכות יחסים זוגיות. קשה לי מאוד לאהוב את עצמי ואחרים, ואני כמעט ולא מצליח להיות נאהב. מאז ומעולם היו לי מעט חברים (עוד מתקופת בית-הספר והצבא שגם אז לא הייתי מקובל חברתית, בלשון המעטה). מעולם לא הייתי מקובל או מוקף בחברים. כיום, בגיל 30+, בשיגרת עבודתי שנמשכת אל תוך שעות הלילה המאוחרות, קשה לי מאוד לשבור את מעגל הקסמים בו אני נמצא (להחליף עבודה היא אופציה לא ראלית נכון לעכשיו עבורי). מכיוון שבסופי שבוע, חגים וחופשות אני פשוט לא מצליח להגדיל את המעגל החברתי המצומצם שלי, לא מפתיע הוא שאני גם מתמכר לאינטרנט - גלישה בצ'טים, אתרי הכרויות (ואתרי פורנו רבים). חיי החברתיים נסובים רק סביב אינטרנט. בשנים האחרונות, נפגשתי עם עשרות רבות של בחורים (למטרת סטוץ ו/או מתוך כוונה הדדית לנסיון ליצור קשר רציני). את הרוב המוחלט של הבחורים הכרתי באתרים כדוגמת אטרףדייטינג. נוכחתי לגלות שוב ושוב לגלות כי דפוסי החשיבה וההתנהגות הקבועים שלי כמעט ולא השתנו. בין אם מטרת הפגישה היתה סטוץ או קשר רציני - כמעט כל ההכרויות נגמרו מיד אחרי פגישה אחת בלבד. במקרים בודדים שהמשכתי להפגש עם בחור מסויים שלוש או ארבע פגישות, והקשר נגמר די מהר (בתוך שבוע שבועיים), לרוב ביוזמת הצד השני, לצערי הרב. בסופי שבוע, אני לא הולך למועדונים או דיסקוטקים - לא בגלל שאני לא רוצה, אלא בגלל שאין לי עם מי ללכת. מאותה סיבה אני גם לא יוצא לחופשות ונופשים, מכיוון שאין אף ידיד שירצה להצטרף איתי לחו"ל או לבית מלון בארץ. מצבי החברתי הוא כלכך גרוע, ואני גם כמעט ולא מוזמן למסיבות (עוד מימי בי"ס היסודי כמעט ואף פעם לא הוזמנתי למסיבות). ייתרה מכך, למרות שלא אחת ביקשתי ממכרים לנסות לשדך לי מישהו, שום דבר רציני לא יצא מזה. בתקופה האחרונה הלכתי גם לפעילויות באגודה הלט"ב בסגנון מפגשי B-Gay וגם נרשמתי לחדרי כושר, אבל שוב, במבט לאחור, גם פעולות אילו לא הועילו ולא שינו דבר. לפני כארבע שנים, בפעם הראשונה והיחידה בחיי, הייתי במערכת יחסים זוגית קצרה ונפלאה עם בחור יפיפה. זו היתה אהבה סוערת שכללה מגורים משותפים. גרנו בשכנות זה לזה, כך שמגורים משותפים אחד עם השני היו דבר מיידי וטבעי. אולם, הקשר האינטנסיבי בינינו נמשך חמישה חודשים בלבד. הקשר הסתיים בפתאומיות ביוזמתו המוחלטת של החבר. למרות שניסיתי לשאול אותו מספר פעמים, החבר לא אמר לי בצורה כנה את הסיבה לסיום הקשר. הוא פשוט עזב בבת-אחת. לדעתי, חלק מהסיבות שגרמו לחבר להפרד ממני לאחר חמישה חודשים היתה חוסר הניסיון שהבאתי איתי לזוגיות המשותפת. לחבר, הצעיר ממני בחמש שנים, היו שלוש מערכות יחסים ארוכות קודמות לפני, ושבועות ספורים לאחר הפרידה ממני הוא הכיר בחור חדש, ויצר איתו מערכת זוגית ארוכה ויציבה, שנמשכה, ככל הידוע לי, שנה וחצי (ואולי יותר). הקטיעה הפתאומית והאכזרית של האהבה הביאה אותי אל אחת מנקודות השפל הגדולות של חיי. כיום, במבט לאחור, אני מסתכל בחיוך אל אותה תקופה, וגאה בעצמי על שמצאתי את הכוחות להתאושש מהסיוט התהומי שאליו נזרקתי. סיבה נוספת אפשרית לאי-הצלחה ביצירת מערכות יחסים נובעת מ"יציאה מהארון". מעולם לא יצאתי בפומבי מהארון בפני משפחתי בשיחה גלוייה ומפורשת. מאז ומתמיד שמרתי על סטטוס סקוו של עמימות וריחוק. למרות שכל בני משפחתי הקרובה והרחוקה יודעים על היותי גיי, אף אחד לא מעלה את הנושא הזה לשיחה. אימי פעם אמרה לי במפורש "שיש דברים שהיא ואבי לא רוצים לדבר עליהם". למרות שהוריי ואני מתקשים להביע רגשות בפומבי, אנחנו יודעים שאנחנו אוהבים מאוד אחד את השני. יחסי עם אחיי דומה, ואנו שומרים על "ריחוק מנומס", שמתאפיינים ביחסים קורקטיים, תקינים וידידתיים. נכון לעכשיו, זהו מצב נוח עבורי. אין לי רצון לשנות סטטוס סקוו כרגע. בשנה האחרונה, בגלל שיקולים כלכליים, אני גר במרכז הארץ יחד עם קרובי משפחה. מאז ומתמיד (עוד בתקופת מגורי עם הורי, וגם עכשיו במגורים המשותפים עם קרובי משפחה) לא הרגשתי נוח להזמין בחורים אלי הביתה, או להשאר לישון אצלם את כל הלילה, וזאת מכיוון שאני רוצה לשמור על "פרופיל נמוך" עם הנטייה המינית שלי בסביבתם של בני משפחתי הקרובה, ולהרחיק את הנושא הזה מהם ככל הניתן. אני מניח שאתחיל להזמין בחורים אלי הביתה, ברגע שאגור לבדי בדירה משלי. לדעתי, הבעיה החברתית שלי אינה נובעת בגלל המראה החיצוני שלי. מקור הבעיה לדעתי נעוץ בדימוי עצמי פגום, אופי והרגלים ודפוסי חשיבה קבועים. בניגוד להורי ואחיי שהם חברותיים מאוד ומוקפים בחברים, אני מתקשה מאוד אפילו לנהל בשיחות חולין על עיניני דיומא עם אנשים. בעבר (בתקופת התיכון, הצבא ותחילת שנות העשרים) עוד שכנעתי את עצמי שמצבי ישתפר אי שם בעתיד. כיום, אינני יכול שלא להודות בכשלוני ובעצם קיומה של הבעיה. אני סובל "מנכות חברתית". כישורי התקשורת שלי עם משפחתי, חברי לעבודה ואחרים הן עניניות, קצרות, ולא מענינות. ככל שעובר הזמן, מצבי לא משתפר. הנכות החברתית שלי הולכת וגדלה, ואני נדחק בליית ברירה אל השוליים האנטי-חברתיים. אני משדר רושם של בחור רציני, מרוחק ולא מענין. (שוב, זו אולי הסיבה שכמעט אף אחד ממאות הפגישות שהיו לי בשנים האחרונות, לא הובילה לקשר משמעותי ו/או לידידות עמוקה. יש לי עוד שאיפות, תקוות וחלומות בחיים - אבל כיום, הגעתי למצב כה פתאטי, שבו אני מתקשה להרגיש "שייך ורצוי" כמעט בכל מקום שאני נמצא. במצבי הנוכחי, הכרת חברים חדשים, שבעזרתם אוכל להחלץ מהמדבר הנפשי בו אני נמצא, היא אתגר גדול. שאיפותי בדבר מציאת אהבה והקמת תא משפחתי קטן (בעתיד ארצה להביא ילדים לעולם במסגרת "הורות אחרת") נראים כחלום רחוק בלתי מושג שקורה רק לאחרים ולא לי. תודה.

יוסי יקר, הביטויים הקשים כל כך שבחרת להשתמש בהם כדי לתאר את מצבך הם דווקא ביטויים אופטימיים, לדעתי. במקרה או שלא במקרה, בחרת בביטויים מתחום הטיפול ההתנהגותי-קוגניטיבי ולכל אחת מהבעיות שאתה מציין יש פתרון קל יחסית. אתה, כנראה, בחור מופנם וזה בסדר גמור. לאנשים מופנמים יש יחסית מעט קשרים, אך קשרים עמוקים ומשמעותיים. כל המחקרים מצביעים על כך שמופנמות היא תכונה מולדת, אך אפשר לרכך אותה בעזרת טיפולים קלים יחסית, כגון סדנאות להתמודדות עם חרדה חברתית, לתקשורת בין-אישית ולאסרטיביות. סדנאות להתמודדות עם חרדה חברתית מוצלחות מאוד, בהנחיית הפסיכולוגית ד"ר צופי מרום, תוכל למצוא ביחידה לטיפול התנהגותי-קוגניטיבי במרפאת מבוגרים של בי"ח גהה. הן ניתנות, ללא תשלום, לכל חברי קופות החולים. סדנאות לתקשורת בין-אישית ולאסרטיביות תוכל למצוא ביחידה ללימודי חוץ של אוניברסיטת ת"א ושל האוניברסיטה הפתוחה במתכונת של קורס סמסטיראלי המתקיים אחת לשבוע במחירים נוחים ביותר. הייתי מחלק את הטיפול בך לארבעה שלבים: א. תנאי הכרחי להשגת שיפור הן בתחום החברתי ובוודאי שבתחום הזוגי הוא מגורים עצמאיים. כאן אתה צריך להתפשר על גורמי נוחות למיניהם, כולל גורמים כלכליים, ולגור לבד!!! ב. עבודה על הקשיים החברתיים שלך לאו דווקא בהקשר הומוסקסואלי, באמצעות הסדנאות הנ"ל. ג. מיפוי המשפחה שלך ואיתור הגורמים שבפניהם תוכל לצאת מהארון באופן איטי והדרגתי "מן הקל אל הכבד". לפעמים קל יותר להתחיל לעשות זאת עם אחד האחים (לעיתים קרובות יותר קל דווקא אם אחת האחיות, אם יש לך) ולפעמים עם אחד ההורים. אינך חייב לארגן כנס משפחתי ולהודיע בפומבי לכולם. גם לא כולם חייבים לדעת באותו שלב. משפחה אמורה לספק רשת תמיכה חברתית ורשת נוצרת חוליה אחרי חוליה בהדרגה. יכול להיות שהאחות תספר לאח, האח לאחד ההורים וכן הלאה. ד. כשתהייה מצויד בכישורים החברתיים שתרכוש בסדנאות ותהייה לך תמיכה משפחתית בבסיס הבית, תוכל להתחיל לרכוש לעצמך ידידים/חברים סטרייטים ו/או הומואים ותמצא קודם כל פתרון חברתי (עוד לא זוגי) לבדידותך. במקביל, מומלץ להפחית את שעות הגלישה באינטרנט כי בממדים שאתה עושה זאת זה מעודד הסתגרות. אחרי כל השלבים הללו תגיע לחיפוש בן-זוג לא כאדם בודד וגלמוד, חסר כישורים חברתיים, ששם את כל יהבו על בן-הזוג הפוטנציאלי. תלות היא דבר מפחיד מאוד ואף אחד לא ירצה להוות עבורך עולם ומלואו. אם תגיע לשלב של חיפוש קשר זוגי כשמאחוריך רשת משפחתית וחברתית תומכת, תשדר הרבה יותר ביטחון והרבה פחות נואשות. קודם אתה צריך ללמוד לחיות טוב עם עצמך, להיות חבר של עצמך, בהמשך חבר של חברים/ות וידידים/ות ורק בסוף לצאת לחפש בן-זוג (וגם את זה לא לעשות באובססיביות נואשת). את כל התהליך הזה מאוד רצוי ללוות במטפל מסור, שהקשר איתו יקנה לך תמיכה וביטחון. יוסי, יש בפנייתך הרבה בדידות, לפניך דרך ארוכה, אך המסר הוא בהחלט אופטימי, כי אתה מנסח את בעיותיך בצורה קשה אך אופרטיבית, כלומר, ניתן לתרגם את הבעיות לפתרונות. הרבה הצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.zarut.com/shrink-friendly