זקוקה לעזרה... חרדות...לפניי נישואין

שלום, אשמח לקבל את עזרתכן... עלול להיות מעט ארוך אך מתנצלת מראש. אז סיפורי הוא כזה: אני ובן זוגי בני 26, נמצאים במערכת יחסים רצופה של שמונה+ שנים... מתוכם גרים יחד 3 שנים. עתידים להינשא בעוד כמה חודשים. אני חוששת נורא... תמיד חששתי... טיפוס שאומר הכל בפנים ודיברתי על זה לא פעם אבל תמיד זה היה חד צדדי...אני מתלוננת וטוענת ולפעמים מכאיבה והכל מכאב וחרדה עצוןמה שלי. מאז ומתמיד לא הייתי טיפוס מיני, פעם פעמיים בשבוע בעיקר בסופש כשהכל רגוע ולא ממהרים לשום מקום תמיד סיפקו אותי. מה גם שהיינו עד לפניי שלוש שנים גרים בבית הוריי אז ככה שתחושת הגנבה ברגעים הללו שיפרה את העניין והכניסה לו את הפלפל... הבעיה החלה לצוץ מאז שעברנו לגור יחד ובהדרגה עד שבחצי שנה האחרונה אני יכולה לציין בוודאות שסקס בינינו מתקיים אחת לחודש וגם לאחר לחצים והקנטות מצידי. הסקס טוב... נראה לי... אני מגיעה לסיפוק...גם הוא... אבל משהו בתהליך חסר. בן הזוג שלי נוטה ל"תחיל" מצבים בינינו ע"י תנוחה אנאלית...יכול להיות רדום מינית שבועות רבים ופתאום להצמד לישבני ולהתעניין רק בו מה שגורם לי לבהלה... הוא מסוגל להשתפשף בישבני ולהגיע לסיפוק בחושך מוחלט מבלי לנשק אותי מבלי לגעת בי מבלי להתבונן בי וכשאני משתפת פעולה ומתבוננת בו רואה התאמצות גדולה כמו גבר מאונן שמנסה לגרות את עצמו ביד המחשבה. עוררות מינית מתגלה אצלו בימי המחזור שלי שיודע בוודאות שאין ביכולתי להשתתף איתו במין מלא ומנצל את הימים הללו להראות שכביכול נמשך אליי ומבקש מין אוראלי ופשוט מתעלם מהצורך שלי בימים רגילים...גם בעת אקט רגיל הוא כאילו נמצא איתי פיזית אבל לא שם.. משהו במגע משהו תחושה ובאינטואיציה מסמל לי על התצאמצות. היחסים בינינו בשנה האחרונה מאוד קשים... הוא טוען שהוא עייף כל הזמן וטרוד בחובות שלנו וכו' על אף שאנחנו דיי מבוססים ופשוט חי את חיוו...בגדול אנחנו חברים דיי טובים אולי אפילו יותר מדי עד שאני מוציאה את התסכולים שלי עליו כי אני מרגישה שאני שותפה שלו לדירה...אולי אפילו ידיד טוב... אין לו איתי שום מתח... הוא לא רואה בי אישה ...למרות שאני נראית דיי טוב ואף נחשבת לבחורה יפה שמקבלת המון מחמאות ביום.... לא מביט בי לא רואה אותו מוקסם ממני...מהופנט ממני.... לא מסתכל עליי כאובייקט למשהו סתם נמצאת בסביבה שלו כמו חבר טוב או אמא שלו משהו כזה... יכולה לספר שלפני שנתיים ירדתי 20 קילו ששומרת על זה עד היום וירדתי עקב המחשבה שאולי ככה הוא ישתגע אחריי יותר... מה שקרה זה בדיוק להפך- כשהייתי יותר גדולה הוא היה מראה משיכה רבה יותר... כשהיה רואה אותי עוברת לידו ערומה היה מגיב מה שהיום כשנראית הרבה יותר טוב לא קורה...פעם כשהייתי מתקלחת והייתי קוראת לו להביא לי משהו היה עומד ומביט בי היום שפשוט "מה את רוצה קחי ביי".. ממש ככה...הוא לא מבחין בי...אני לא מעניינת אותו... וזה הולך ומחמיר... זה לא היה ככה מאז ומתמיד אבל זה פשוט התחיל והולך ומחמיר. הוא עובד עם גברים בלבד... מאוד אוהב לעבוד...עובד המון שעות ונשאר מעבר למה שצריך יכול לעבוד משבע בבוקר עד שתיים בלילה ולא יפריע לו... מאוד מודע לעצמו...כל פעם שיוצאים מהבית עושה גבות ומנקה עם חוט את הפנים.... תמיד בלחץ על הלבוש שלו והשיער שלו וזה בא לידי ביטוי בעיקר לפני מפגשים שלו עם חבריו... לא מכירה את חבריו מהעבודה מלבד שמות למרות שעובד שם כבר חמש שנים... תמיד מוצא הסברים למפגשים שלהם שהם לגברים בלבד...לא מעודד או מכנס מפגשים משותפים עם נשים...יכול הליות מצב שאבקש ממנו שנצא באמצע השבוע ויסרב כי עייף ובכלל כל ערב שחוזר מהעבודה מרוח על הספה וללא חשק לכלום אך ברגע שהוא יודע שבאותו ערב מתוכנן מפגש עם חבריו מתמלא כוחות ומתגנדר והולך להסתפר ועושה גבות ויכול לחזור בשלוש בבוקר אפילו שעובד בשש ובימים אחרים רוצה לישון מוקדם ונלחם על כך כי עובד... עם הבנים כלום לא מפריע...אין מחסומים... אני יודעת שההודעה שלי מבולבלת ולא ברורה...אני כותבת מהמון כאב ופחד... איך אני...אישה חזקה ומלאתש מחת חיים שפוגשת עשרות אנשים ביום ומצטיירת כדמות מאוד מאושרת ומעוררת קינאה על הזוגיות כביכול שלנו וכל גבר שאני נתקלת בו במשך היום מגלה בי עניין גם נשים...מקבלת מלא מחמאות ולא זוכה לטיפת התעלמות ביום יום מחוץ לבית...נכנסת לבית בסוף יום נועלת את הדלת ונכנסת לתוך חלל אפור ריק מתוכן ריק מתשוקה, מתח מיני שוכחת שאני אישה..מעולם לא הרגשתי ככה בבית... לא זוכה למחמאות, לא לפרגונים או מחוות...לא מרגישה סקסית בשום צורה חסרת ביטחון מוחלט...ההפך הגמור ממה שקורה בחוץ... איך הגעתי למצב הזה ששבן הזוג שלי לא מתעניין בי? אני נמצאת כאן ומקווה שזה היה ברור לפי הודעתי כי אני מלאת חשדות שבן זוגי הוא הומו בארון... יש עוד המון דברים שקצרה היריעה מכדי לפרט אבל המון סימנים שלפעמים אומרת לעצמי להיזהר שאולי הכל בראש אבל לפעמיםם זה כואב... זה מתבטא בהמון דברים... אם זה בלדבר איתי בטלפון כשהוא נמצא בסביבת גברים...פשוט לא מסוגל לדבר איתי...מגמגם מהסס ומנתק...כל פעם כשמישהו מתקשר מהעבודה הוא יוצא לדבר במרפסת או פתאום מתנהג שונה לא יכול לדבר בטלפון ללא סיגריה ביד...אין בו טבעיות... לא טבעי לי הבן זוג שלי...הוא לא אמיתי לי...הוא מתאמץ...ואני מדברת איתו ואני אומרת לו את כל הדברים והוא נבהל ומתרצה לכמה ימים ומתנהג טוב ומתקרב ומנסה וזה לא טבעי ומורגש בהגזמה ואז בכלל נעלם כלא היה. אני כואבת... הוא לא שם לב אליי...כשאנחנו רבים... הוא מסוגל לא לדבר איתי בכלל ימים שלמים לא מסוגל לפייס אותי לא יודע איך לגשת מתנהג עם מניירות של אישה... אוף אני מרגישה כבר עלובה עם כל התירוצים האלה. לא יודעת מבולבלת...מתנצלת על האורך... כואבת מאוד....מקווה שמישהו יצליח להאיר את עיני... מפחדת. תודה.

שלום חלי, קראתי את הודעתך בעיון ואני מבין את דאגתך. את מתארת מצב שבו התחלת קשר בגיל מאוד צעיר ואת נמצאת זמן רב מאוד עם הגבר הזה. קשה מאוד לקבוע אם בן זוגך הומוסקסואל או לא, אך מה שברור הוא שהוא כמעט ולא משקיע בקשר, נמצא בו מתוך הרגל, לפי תיאורייך הוא לא מתחשב בך ובאופן כללי ניכרת שחיקה גדולה מאוד עוד לפני שהנישואין החלו. יש לשער שאחרי הנישואין המצב רק יילך ויחמיר, בין אם הוא הומוסקסואל ובין אם לאו. אם את אוהבת אותו מאוד ורוצה לתת לקשר הזדמנות נוספת, אני מציע לך להעלות את חוסר הסיפוק שלך בפני חברך ולהציב בפניו תנאי לפנות יחד איתך לטיפול זוגי וכמובן לדחות את החתונה. אם הוא יצטרף אלייך, אפשר לתת לקשר הזה עוד הזדמנות, ולשקול את המשכו בהתאם למה שיקרה בטיפול הזוגי. אם הוא יסרב, הייתי מציע לך לעזוב את הקשר, לבנות לעצמך חיים משלך ותוך כדי כך להתנסות בקשרים אחרים עם יותר התחשבות וכבוד הדדי בטרם תקבלי החלטה על נישואין. אני חושש מאוד שאחרי הנישואין תהיי הרבה יותר מובנת מאלייך לחברך והעניינים רק יחמירו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

תודה על ההתייחסות וההבנה. אני מעלה בפניו את הדברים בכל הזדמנות...מודה באשמה שאני מעט אגרסיבית וכבר מזמן איבדתי את הנחמדות ומדי פעם בורח לי העידון מתסכול גדול ואני פשוט מגיעה למצב שאני דיי משפילה אותו ואף אומרת לו בצורה חד משמעית שאני יודעת שהוא חי בשקר וגם יצא לי לומר שהוא מתנה כמו גבר בארון. הוא אומר שהוא אוהב אותי...אני מרגישה שהוא תלוי בי רגשית ורגיל אליי... מרגישה כך גם בעצמי ברגעים מסויימים...תלות רגשית ודאגה רבה ... מפחדת לגלות את האמת...אולי ההומוסקסואליות היא מעין חבל שאני תולה בו את כל האשמות כדי שיהיה לי יותר קל להכיל או להחליט...כאילו אם היה אומר לי שדי הוא הומו היה לי יותר קל לוותר עליו ולקום ולעזוב...אני אוהבת אותו... אבל מפחדת מאוד... הוא בן יחיד...ילד יחיד...להורים שנתנו ונותנים הכל מהכל ללא גבולות ולא דורשים דבר חזרה לא יחס לא כבוד לא כלום וכך הוא מתנהל....הכל מגיע לו ולמענו וכלום לא יכול לצאת ממנו למישהו אחר...הוא היחיד בעל מצרכים והעולם וכל הדמויות בו נועדו לשרתו...ככה הרגילו אותו ככה גדל... כשאני מדברת על ביטול חתונה עם אימי שמאוד קרובה לי בורחות לה שאלות של מה רק עכשיו הרגשת? ומה פתאום זה מפריע וכאלה...ואני לומדת דרכה שזה עניין של בגרות אני גדלה במשך השנים הוא התאים להכל ועדיין במובנים מסויימים אבל אני כנראה משתנה והוא כבר לא ממלא את החורים החסרים.. אין בו נתינה והענקה לכלום...מלבד עצמו ולכן זה מתפרש לי אוט' להומסקסואליות בגלל הדאגה למראה בגלל ההתעסקות המינית עד שהיא קורת רק לעצמו בלבד אם לבילויים עם גברים לעצמו בלבד...לא מתחלק בכלום ושוב זה קיצוני ונשמע נורא אבל זה משהו שהגיע בשנה האחרונה בעיקר... אני מפחדת... אני יודעת שיש שחיקה ושאנחנו בלופ שלמען האמת לפעמים נוח גם לי...ומבינה ששיגרה יש בכל מקום...וכל זוגיות מגיעה לשלבים כאלה בתקופות שונות...אבל אני מרגישה שי כאן משהו לא אמיתי לא גלוי...הוא מסתיר משהו...מסתיר את היותו הומוסקסואל מסתיר את היותו שונא אותי עד מוות מסתיר משהו והמשהו הזה נורא...והוא מסרב להודות ולהראות ולדבר על זה...מתעלם בפמה פתאום ושטויות באופן מוחלט ומתרץ אלפי תירוצים... אני מתחתן איתך לא? אז מה את רוצה? אם לא היה לי טוב זה לא היה קורה וכאלה וזה משגע אותי. שוב מתנצלת על אורך הדברים ואכן אולי אני לא במקום הנכון... אבל אני כבר כאן וחייבת לנקות קצת מרגישה שהלב שלי מתפוצץ. תודה