עזיבת בית ההורים

פרופ' גידי רובינשטיין שלום, אני בן 24. לפני כשנה כתבתי פה אודות הרקע המורכב והלא פשוט שלי ודברים קשים אותם חוויתי בעבר עם משפחתי. אתה השבת לי בין היתר, שבעקבות מחקר שערכת בנושא, מצאת שעזיבת בית ההורים "מכשירה את הקרקע" ויכולה למנף בצורה משמעותית את חיי לטובה. אני חייב להודות, שכאשר השבת לי תשובה זו לפני שנה מאוד הסתייגתי ממנה, שכן אני בעד לחסוך את שכר הדירה ולהמשיך לגור עם ההורים פה כעת נוח לי - פה מכבסים את בגדיי, מנקים את חדרי, רוכשים קניות מהסופר עבורי וכו'. ואולם, בימים האחרונים הגעתי למסקנה כי אתה צודק במידה עצומה, והבנתי את הערך האמיתי של דברייך. הבנתי כי האנשים אשר סביבי - אחיי, אימי ובעלה, הם אנשים שלא נעים לי בסביבתם, ושבהחלט היה טוב עבורי לגור הרחק מהם. בנוסף, בעלה של אימי מציין בקול לאחרונה בפניה כי מעוניין שאני אעזוב את הבית (הוא גילה כעס זמני כנגדי בעקבות כך שאכלתי בכיפור והוא אדם מאמין וזה הכעיס אותו). יתרה על כך, לעבור לגור בתל אביב מאוד מפתה אותי - זוהי עיר ידידותית יותר לצעירים, שם הסיכויים שלי למצוא זוגיות גבוהים יותר, ושם אוכל בקלות יותר להיות מטופל אצלך בקליניקה בגלל הקירבה הפיזית. ואולם, יש לצערי עדיין קשיים. העבודה המסודרת והקבועה שלי הינה בעיר מגוריי אשר מרוחקת מאוד מתל אביב, וכאן גם לימודיי (אני באמצע תואר ראשון). כמו כן, זה אומנם אפשרי, אך ברור שזה יהווה נטל כלכלי משמעותי עבורי לשלם גם על הלימודים וגם על שכר דירה (אפילו שזה עם שותף) - זה יגמור לי את כל המשכורת כמעט. האם בשל המורכבות, אתה חושב שזה בסדר אם אני אמשיך לגור עם ההורים בתקופה הקרובה, לכל היותר בשנתיים הקרובות עד לסיום לימודיי? או שלדעתך צריך לתת לעזיבת בית ההורים משקל יותר גבוה וחשיבות גבוהה יותר, ולמרות כל הקשיים העזים בהגעה לעבודה וללימודים מת"א לכאן כל יום, ולמרות הנטל הכלכלי, בכל זאת לבצע זאת? אני מתנצל על אורך ההודעה, אך מודה על תשומת הלב ועזרתך החכמה מאין כמוה.