כתבתי פה לפני הרבה זמן...
דיון מתוך פורום שרינק פרנדלי - ייעוץ פסיכולוגי לגברים הומואים, ביסקסואלים וא-מיניים
כתבתי פה כנראה בכינוי אחר או באותו כינוי אבל אין זה משנה. במקור אני מבית דתי חזרתי בשאלה. כיום ממרום גילי (27) אני סובל מחוסר בטחון עצמי. זה נובע שאנשים מנצלים את התמימות שלי והנאיביות. אני לא יכול להתמודד כוחנית ונפשית עם אנשים/מכרים/סביבה. אני צריך שמשהו כל הזמן יהיה לידי, אין לי דעה משלי אז שחבר שנמצא איתי בקשר אני מדבר ומתייעץ איתו (זה טוב להתייעץ) ויוצא שכל מילה שהם מוצאים מהפה, אז אצלי זה נחשב לקדוש.. מקשיב לעצות שלהם, וזה אפילו מונע את ההחלטה שלי למשל אם אני רוצה לצאת לאיזה בילו אז אני מסתייג נורא בכלל שהחבר לא רוצה להכנס איתי ביחד.. בשנים האחרונות הייתי בקשר עם חברים, שחשבתי שהם חברים באש ובמים אבל הבנתי שהייתה להם גם מטרה לנצל אותי בעיקר את התמימות שלי. (גיל 26) לאחר שנה שגרתי לבד והצלחתי ככה ככה דיי לחיות חיים עצמאיים, אז כיום אני גר עם אבא (מתחילת חודש אוגוסט). וההורים דיי יודעים שאני תלותי בהם ובאנשים וכו'.. הם עושים למעני דברים שבלעדיהם לא יכולתי להסתדר בכלל. ההורים שלי יודעים על משיכתי לבנים. ולאחרונה לפני כמה חודשים גם אחותי יודעת, אבל לא פתוחה לקבל, ולא מתעניית בנושא זה.. מבחינת הדת, כמו שכתבתי בהתחלה, שחזרתי בשאלה והיה מאוד קשה לאמא עם זה, אבל כנראה התרגלה, אבל עדיין רוצה שאחזור בתשובה. נושא התלותיות והחזרה שלי שוב לגור עם ההורים (במקרה זה עם האבא) מפריעה לי נורא.. אני יודע שאם אגור לבד או עם שותף בת"א, אני בטוח שיהיו לי המון בעיות חברתיות וכו'.. ואפול לפח שאנשים יצליחו לנצל ולרמוס אותי.. מי שאין לו בטחון עצמי בוודאי שעדין לא שלם עדיין לצאת מהארון כלפי כולם.. כולל משפחה או כל דבר אחר.. מבחינה זוגית לא הייתי בקשר זוגי אף פעם ולא היה משהו אפילו בתור התחלה... אמא מאוד רוצה שאוכל לחיות את חיי היא מאוד תומכת בי (למרות הקשיים שלה) אם כל הקושי שלי אני כרגע נמצא באמצע טיפול בהיפנוזה ובעברי לקחתי רסיטל, ציפרלקס מבחינת לחץ ועוד בעיות בגלל הנושא החברתי.. יש דברים שלא קשורים לנושא של הפורום הנה"ל, אז סליחה ואשמח לשמוע את תשובתך בנושא.
שלום חיים, קשה לי להבין מהיכן לקחת את האומץ והתעוזה למרוד ולצאת בשאלה עם האישיות הפאסיבית, התלותית והכנועה שאתה מתאר. הרי מדובר לא רק על שינוי באמונה, אלא על עזיבת אורח חיים שלם שעליו גדלת ובכל זאת היה בך העוז להתקומם ולעזוב את מה שלא מתאים לך. כנ"ל לגבי היציאה מבית הוריך ואני ממליץ לך בחום לגייס את כל כוחותיך לצאת שוב מבית אביך לחיים עצמאיים. התלות שאתה מתאר בדעות של אנשים אחרים אינה רק דבר רע. כמו שכתבת, "להתייעץ זה טוב", כל עוד אנו עושים זאת כחלק מתהליך למידה אין בכך כל תלות, ובוודאי שלא פסול. אם אתה יכול, למשל, לדמיין לעצמך מה מישהו שאתה מעריך את דעתו היה אומר, תוכל להפנים את קו המחשבה הזה. עם זאת, נשמע שאתה עובר קונפליקטים לא פשוטים ומתקשה מאוד לסמוך על עצמך. גילך אינו מופלג כלל ועיקר ולהערכתי, בעזרת ייעוץ מתאים, תוכל לערוך שינויים משמעותיים בחייך. את אחד השינויים המשמעותיים עשית ע"י היציאה בשאלה (ואינני אומר זאת ברמה הערכית, אלא כשינוי שעשית תוך מרידה במוסכמות בהן חיית), כך שבהחלט יש לדעתי מקום לאופטימיות רבה. אולי שאלה שממנה כדאי להתחיל היא השאלה, האולי קצת מקוממת, והיא - מה אתה מרוויח מהמצב הקיים. לקריאה נוספת: העצמאות הפרטית שלי: הפרעות אישיות תלותית - http://www.giditherapy.co.il/?p=256 בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il (תעריף מיוחד לסטודנטים)
שכחתי לכתוב שיש לי חוסר בטחון עצמי. ותמיד הייתי תמים ונאיבי וגם עכשיו! תמיד סבלתי מהצקות מחברים ללימודים רוב ההצקות, קרו בתיכון.. יש לי שאיפות וחלומות אבל החוסר בטחון העצמי מונע ממני זאת... נסיתי דברים בחיים. הייתי בטיפול קוגנטיבי התנהגותי בבית חולים הפסיכיאטרי בבאר שבע. כתבתי באתר גוגיי בפורום ייעוץ פסיכולוגי וד"ר עופר מאורר המליץ לי על מטפלת שאולי יכולה לעזור לי, אבל סיימתי איתה... הייתי אצל מטפל שעסק בחרדות שחשבתי שיש לי חרדה חברתית, אבל השבוע הבנתי שאני יותר מדי עסוק בלהכניס לעצמי שטויות לראש ומנסה כמה שיותר להרגיש חרא... זה קשור גם להודעה הקודמת, מה שאני מנסה לומר שגם אחליט עכשיו ברגע זה לעזוב את העיר שבה גדלתי ולנסות לחיות כעצמאי בעיר זרה.. {שכל הומו היה מת.. להגיע לשם ולגור ולחיות את החופש והכל.. } אז אני ממש פוחד ומרגיש שאעשה את טעות חיי... אני יודע שלפעמים אמא שאני בקשר טוב איתה רוצה מאוד בטובתי אבל לפעמים זה נראה כך... כל שבת אני מגיע לאמא לארוחת ערב שבת וביום שבת עצמו ולי אין חשק לדבר או שדברים לא יוצאים לי מהפה.. כנראה בגלל החוסר בטחון . ובכלל אני מרגיש שאני לא ממצא את חיי מספיק, ולא ממש מעריכים אותי, למרות שמנסים להגיד לי את זה ככה וככה.. בסוכות האחרון, אמא אחי ואחותי כנראה יצאו למשפחה הרחוקה שגרה במרכז. לאחר סוכות שאלתי אותם למה הם לא הזמינו אותי ושיתפו אותי ואמרו לי שלא יכול גבר בן 27 להיות עם אמא והאחים.. (האחים בני20) אבל ידעתי שזה לא נכון, אמא והאחים שלי דתיים סרוגים והבנתי שבגלל שאני חילוני הם רוצים אותי בקרבת המשפחה המורחבת (מצד האמא), אל תחשוב שאני מתגעגע לראות את הבני דודים שלי וכו'.. אבל משהו פה התפרק. האימון של האחים ובעיקר אמא שלי בי, נשבר!!! היא צפתה ממני להרבה.. אישה, ילדים, אורח חיים דתים.. ואני נצפתי לה את החלומות.. אני מפחד שוב לתת אמון באנשים וחברים אחרים.. אם יעשה שוב את אותה הטעות שלי עם החברים הקודמים אז זאת תהיה בעיה... וסליחה על המגילה.. ושבת שלום.
מנהל פורום שרינק פרנדלי - ייעוץ פסיכולוגי לגברים הומואים, ביסקסואלים וא-מיניים
