אהבה רכושנית
דיון מתוך פורום שרינק פרנדלי - ייעוץ פסיכולוגי לגברים הומואים, ביסקסואלים וא-מיניים
בעבר יצא לי לשאול בפורום לגבי יציבות המונוגמיה בין זוגות סטרייטים,הומואים,לסביות. ענית לי שחד משמעית אצל לסביות קיימת היציבות הכי גדולה. אני תוהה לדעת למה? ובעירורים שלי מצאתי שאכן הומואים מרגישים שהם גברים משום התפאורה החיצונית שלהם, וכן רמה גבוהה של טסטוסטרון ע"פ שמחקרים מראים שהמוח של הומואים דומה בקירוב למוח של אישה סטרייטית אז הבנתי שיש עוד גורם שמשפיע אחרת בין נשים לגברים והוא הורמון וזופרסין כדומה לאוקסיטוצין שמופרש בעיקר אצל נשים ומעורר תחושת אימוץ ועוזר למונוגמיה, הרי הוזופרסין משפיע בעיקר על ההתנהגות הגברית וגורם לזכר בטבע לשמור על הנקבה שלו מפני סכנות/ מפני זכרים אחרים בעדר. המסקנה שלי היא: שלהומואים אין מוח דומה לגברים סטרייטים והמערכת המינית דומיננטית מזו של הנשים ובעדר השפעה של המוליך העצבי וזופרסין המונוגמיה נסדקת עוד יותר. לעומת זאת אצל לסביות המוח לפי המחקרים הוא דומה למוח של גברים סטרייטים, המערכת המינית חלשה יותר ולזופרסין השפעה בדומה לגברים סטרייטים. שאלה: -1- האם אתה מכיר מחקר שבדק השפעת וזופרסין על גברים הומואים ונשים לסביות?
שלום לך, לאורך השנים אכן נעשו ניסיונות רבים למצוא הבדלים פיזיולוגיים שונים בין הומואים לסטרייטים ובין נשים סטרייטיות ללסביות, אך המדגמים קטנים מאוד והתוצאות לא חד-משמעיות, למיטב ידיעתי. מטבע הדברים, אני מתמצא יותר בהבדלים הסביבתיים וכאן התמונה הרבה יותר חד-משמעית: נמצא באופן עקבי ויציב מאוד שגברים יותר אימפולסיביים ומחפשי ריגושים מנשים שמחפשות בקשר קודם כל ביטחון ויציבות רגשית ובמקרים רבים משיכה מינית, ככל שהיא חשובה, משנית לקשר הרגשי. מכאן נובע שצירוף של גבר לגבר מבטיח הרבה פחות מבחינת יציבות והסתפקות באובייקט אחד מצירוף של גבר ואישה (המהווה לרוב את הצד היציב יותר) וצירוף של שתי נשים, שיכול אולי להתחיל ממשיכה פיזית, יציב יותר מבחינה רגשית לאורך זמן. גם בדיווחי התאהבות בין נשים לסביות חוזר המוטיב של שפה משותפת ומרכיבים רגשיים אחרים ובמרבית המקרים הידועים לי, גם כרונולוגית יחסי המין מתרחשים לאחר הכרות. לעומת זאת, בין שני גברים ברוב המקרים הקשר מתחיל מיחסי מין, לכל היותר הם נדחים לפגישה השנייה או השלישית, ושניהם מחפשים ריגושים ויש להם צורך בגיוון ברמה זו או אחרת (כמובן, צד אחד יותר וצד אחר פחות). נראה לי, אפוא, שמקור ההבדלים הוא בסוציאליזציה לתפקידי מגדר: את הגבר מחנכים מגיל צעיר להישגיות ותחרותיות ולכן הוא אינו מרוצה מהמצב הקיים ומתחיל להשתעמם מהר יותר ואילו הנורמות החברתיות בקשר לתפקיד המגדר הנשי מכתיבות תלות בגבר, התחלקות ושיתוף ברגשות, ובכלל זה דיבור על חולשות, כך שיש מקום לגיטימי יותר לבטא את הצורך בביטחון. מה שכתבתי נכון בהחלט לגבי גברים ונשים סטרייטים ואכן גברים מדווחים על יותר יחסי מין מחוץ לנישואין מאשר נשים ונראה לי שזה הבסיס להבנת ההבדלים במונוגמיה בין זוגות גברים לבין זוגות נשים. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il
אני יכול/ה להסכים עם חלק מהפסקה האחרונה. נוח לאנשים להשלים עם "כוחו של הרגל" ולחנך את הילדים אוטומטית לפי מין הילוד. ובאמת בית הוא לא רק מקום לאהבה ושלום יש בו גם חלוקת תפקידים וילדים סטרייטים יכולים להזדהות עם אבא או עם אמא. אני חושב/ת שהיום בתקשורת מנסים לחנך/לעדן את הציבור אחרת מהסטנדרט שנבנה מניסיון ארוך של החיים ככה שאישה צריכה להיות יותר קרייריסטית, וגבר צריך להיות יותר מטפל ובונה את אישיות הילדים-אפשר לראות את זה בסדרות הפוקימון/דיג'ימון וכאלה. אני שוב חוזר/ת לאוסף התכונות של הגברים והנשים ובזמן שאנחנו מדברים במקרה ולא בתכנון שמעתי את פרופ' רפי קרסו: http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FJIJMI&c41t4nzVQ=FF
מנהל פורום שרינק פרנדלי - ייעוץ פסיכולוגי לגברים הומואים, ביסקסואלים וא-מיניים
