מעוניינת בקשר עם בחור הומוסקסואל

שלום ליועצים, אקווה מאוד שתוכלו לסייע לי. אני פונה לפורום זה לאחר שקראתי ספרות ענפה בנושא הומוסקסואלים אולם אין בידי תשובה לבעיה האישית שלי. אני בחורה בת 32 עם בעיה מסוימת ביצירת קשרים עם גברים, בעיה הכוללת ביישנות, גזרה מלאה, וטראומה אישית מבחור שהייתי עמו בקשר בעבר. התוצאה של בעיה זו היא היותי בתולה. אני בחורה משכילה, עברתי את המסלול תיכון-צבא-אוניברסיטה- עבודה אולם לא מצאתי בן זוג.כמו כן אני חסרת ניסיון מיני. בעברי הקרוב הייתי בקשר עם בחור בעל נטייה הומוסקסואלית צעיר ממני אך הקשר לא צלח- כנראה מסיבות אישיות שלא היו קשורות לנטייה המינית שלו אלא גם לביקורתיות יתר שלי. דבר זה העלה בי את הרעיון שאולי גבר עדין מאוד שרואה את הדברים מנקודת מבט מעט נשית יתאים לי, מאחר שאני נמשכת לגברים כאלו שלא מאיימים עלי ועל חוסר הניסיון המיני שלי. באופן מקרי- או שלא- פגשתי במהלך לימודי בחור שמוצא חן בעיני מאוד וצעיר ממני במספר שנים, אך אני בטוחה כי הוא הומוסקסואל (וייתכן שאף מוצהר). החלטתי לעשות צעד לקראתו וביקשתי את עזרתו בלימודים לאחר שנוצר ביננו קשר ראשוני במהלך הלימודים. אני בחורה משכילה בעלת שני תארים, וקראתי את ספרו המצוין של Anthony Storr בכותרת Sexual Deviation ואני חוששת שהבחור הזה (כמו הקודם לו שהייתי עמו בקשר) כפי שתיאר הפסיכיאטר סטור, מפחד מאוד מקשר עם נשים בגלל קיבעון עם אמו, אם כי איני יודעת אם אביו עוין (ולכן הוא פיתח נטייה שכזו, ייתכן שאמו חד הורית). כמו כן הוא לא בטוח בגבריות שלו, וסובל מרגשי נחיתות ביחס לגברים. לא ייתכן שהבחור מפחד שאני "אתנפל" עליו מאחר שאני זו שתמיד מפחדת שגברים ינסו להתנפל עליה. אני מנסה להיות עדינה, מתחשבת ולא להפעיל לחץ מאחר שכפי שהסביר סטור, הבחור ההומוסקסואל אינו רוצה להיכנס לכלא ממנו הוא הצליח להימלט רק באופן חלקי (מקשר עם אישה- אמו של ההומוסקסואל) בגלל קשר רגשי דחוס ופולשני מצד האם כלפי בנה. עם זאת סטור מציין שדרוש רק מעט מאמץ לעיתים (ולא בכל המקרים) כדי להסיט את ההומוסקסואל למסלול של קשר עם אישה, וזה אפשרי אם כי זה בטח לדעתי מצב קשה ומורכב ולא תמיד אפשרי. אני מאוד רוצה לבנות קשר עם גבר- אך הבחור הזה לא משתף פעולה, אם היה מדובר בבחור סטרייט הייתי מבינה שהוא לא מעוניין בי ועוזבת עניין ואיני רוצה בכלל להעלות את נושא ההומוסקסואליות בפניו כי אני מתביישת ואיני רוצה לפגוע בו. עליי לציין שאני מגיעה מבית עם הורים דתיים מאוד דוגמטיים בנושא מתנגדים להומוסקסואלים ומפחדים מהם, עצם העובדה שביתם נותרה רווקה בגילי הוא הלם עבורם, ועצם העובדה שאני כותבת מכתב כזה מראה שאני בעצמי עברתי כברת דרך ארוכה וקשה. אם כך, ישבנו ללמוד ולשוחח (ביוזמתי) וראיתי שהבחור מבוהל, ואני אובדת עצות.אם כי- סימן חיובי הוא שהוא הסתכל על החזה שלי מספר פעמים במהך השיחה בסקרנות...במקרה רגיל הייתי נבהלת ואפילו נעלבת, אך במקרה שלו איני חשה מאויימת זה אומר שהוא כן סקרן בנוגע לנשים... מצד שני, גם אני הסתכלתי עליו מידי פעם. האם להניח לו ולנסות למצוא גבר שיקבל אותי כמו שאני? האם לנסות להמשיך ליצור קשר במסווה של ידידה או עמיתה ללימודים (אנחנו לומדים הרבה יחד) ורק לאחר מכן לנסות להפוך את הקשר לרומנטי לאחר שהוא יבטח בי מעט יותר ויראה שאני לא כל כך מאיימת? אני בחורה שקטה, עדינה וחייכנית ובטח שלא ביצ'ית, והוא יודע שהוא מוצא חן בעיני מאוד, העיניים שלי מראות את זה. אבל מצד שני הוא כל כך נכנס ללחץ ממני, לחץ שאני הייתי מראה רק אם הייתי פוגשת בחור שהיה מאיים עלי!איני יודעת אם במצב זה הייתי צריכה לסיים את השיחה ולא להמשיך אותה ולהניח לו, הוא נראה כל כך מפוחד ומבוהל, כמו ילד קטן שאמא שלו נזפה בו (כך ציין סטור- שהומוסקסואלים נותרו במצב רגשי של ילדים)עד שממש ריחמתי על הבחור! מצד שני אני כן בטוחה שרוב ההומוסקסואלים היו רוצים ליצור קשרים עם נשים ולהיות "נורמליים" כפי שאני הייתי רוצה להיות נורמאלית וליצור קשר עם גבר. האם שגיתי בכך שהמשכתי את השיחה עם הבחור והראתי לו שהוא מוצא חן בעיניי למרות שהוא נבהל? (הוא פכר ידיו ונראה היה במצוקה במשך כחצי שעה, למרות שישבנו במקום ציבורי. אני במצבי מוכנה להתפשר והוא חמוד נורא- אנא עזרו לי!!!

שלום ליועץ. אכן מה שכתבת עלה בדעתי שאני עלולה להתאכזב ואין לצפות מבחור שאינו מעוניין בי כן להיות (מה שנכון גם לגבי סטרייט- פגשתי הרבה בחורים סטרייטים שלא מצאתי חן בעינהם או הם לא מצאו חן בעיני. אני במבנה האישיות שלי לא בנויה להיות בקשר עם "ידידים" ובטח לא הומוסקסואלים ואיני חותרת להקיף עצמי בידידים הומוסקסואלים או בכלל. עם זאת, אני כן מאמינה שיש אנשים שרוצים להתשתנות- בראש ובראשונה אני- עובדה היא ששיניתי את יחסי להומוסקסואלים מאחר שקיבלתי חינוך דתי ועצם הפניה שלי מראה עד כמה השתנתי. ייתכן, שהבחור החמוד הזה- קשה לו להתשתנות בדיוק כפי שלי קשה . עם זאת ייתכן שהוא לא רוצה להשתנות ואני עלולה להתאכזב. באשר להצעתך, פסיכולוג אינו יכול לשנות את הטעם שלי בגברים או להכריח אותי ליצור קשר מיני- נראה לי שמנקודה זו, אם הבחור יראה בי עניין אנסה ליצור הכרות, ואם לא- לא אציק לו, כפי שאני לא הייתי רוצה שבחור לא יציק לי באשר לקביעתך שלא ניתן לשנות נטייה מינית, סטור חולק עליך בנדון וקובע "שיש להעמיק חקור בנושא ההומוסקסואליות כדי למנוע דבר זה ככל האפשר מאחר שזו בעיה חברתית- אצל גברים יותר מאשר אצל נשים" וממליץ לגברים אלו ליצור קשר הטרוסקסואלי וכאמור, סטור היה פסיכיאטר. ייתכן שנבואתו של סטור, שספרו פורסם באמצע שנות השישים, התגשמה וזו אכן הפכה לבעיה חברתית.סטור גם כן ציין שרוב ההומוסקסואלים נהנים מפנטזיות על נשים ואף לחלקם היו קשרים וגם מיניים עם נשים- גם אם הם מכחישים זאת בציבור. אני אכן אשמור לא להתאכזב כי כבר התאכזבתי בפעם הקודמת מאוד ולמדתי את הלקח- אם כי בקשר הקודם שהיה לי עם בחור בעל נטייה הומוסקסואלית הוא הגדיר עצמו סטרייט. אני במצבי איני מעוניינת בראש ובראשונה בקשר מיני (הבחור חושב שאני דתיה מאוד) אלא למצוא אדם שאולי סובל מבעיה "דומה" לשלי ואולי מוכן להתפשר כמוני. אם כי אני קשובה לעצתך, אראה מה תגובתו של הבחור, ומי ייתן שהאל יהיה עמדי.

שלום ליועץ. קראתי את תגובתך בעיון ואכן אני לוקחת בחשבון שאני עלולה להתאכזב. דווקא בקשר הקודם התאכזבתי ולמדתי את הלקח (והבחור בעל הנטייה ההומוסקסואלית הגדיר עצמו סטרייט מבושה). אני במבנה האישיות שלי לא רוצה להקיף עצמי בידידים ובטח לא הומוסקסואלים (כמדומני ישנה מילת גנאי בשפות זרות לבחורה המקיפה עצמה בידידים הומוסקסואלים). גם כן פסיכולוג לא יכול להכריח אותי ליצור קשר עם גבר או קשר מיני או בכלל.כמו כן היו גם גברים סטרייטים שלא מצאתי חן בעינהם או להפך- הם לא מצאו חן בעיני, ואי אפשר להכריח בחור להיות איתי בקשר אם אינו רוצה- סטרייט או לא . באשר לקביעתך שלא ניתן לשנות נטייה מינית, הפסיכיאטר סטור חולק עליך וקובע שיש להעמיק חקור בנושא ההומוסקסואליות הגברית כדי למנוע זאת ככל האפשר מאחר שזו בעיה חברתית. ייתכן, שאמירה זו של סטור שכתב את ספרו באמצע שנות השישים אכן הפכה לנבואה שהתאמתה. כמו כן הוא מציע לדחוף גברים לקשר הטרוסקסואלי ומציין שהומוסקסואלים רבים התנסו בקשר מיני עם אישה ונהנים מפנטזיות על נשים (הבחור נעץ מבט בחזה שלי מה שמראה על עניין מסויים). איני מעוניינת בקשר מיני בראש ובראשונה ולכן פן זה לא אמור לאיים עליו מיידית). ייתכן שהבחור רוצה להשתנות וייתכן שלא, אם הוא יראה בי עניין אנסה להכירו ולא להתנפל עליו (כפי שוודאי אמו עשתה לו ולכן הוא הומוסקסואל) ואם הוא לא יגלה בי עניין לא אציק לו כפי שלא הייתי רוצה שבחור יציק לי. מי ייתן שהאל יהיה עמדי וינחה אותי בדרך הנכונה.

בתור סטודנט הומוסקסואל בארון, אני מודיע לך שזה החלום שלי שבחורה תרצה קשר איתי. בפועל, בנות המין הנשי חשות בנטייתי המינית ומתרחקות ממני. הלוואי והייתה לי מישהי כמוך, שמוכנה לנסות משהו אחר. אני לא מעוניין לממש את נטייתי ההומוסקסואלית. אני בתול, כמוך, ובן 25. אם מישהי הייתה פונה אלי ישירות בשיחת פנים-אל-פנים, כמו שפנית אל הבחור ההוא, כנראה שהייתי נבהל ומגיב בדיוק כמוהו. למרות שזה "החלום" שלי, זה עדיין מלחיץ נורא. כמוך, אין לי ניסיון מיני או זוגי, ולכן יצירת קשר חדש הייתה מזעזעת את עולמי. אני מדבר מנקודת המבט האישית שלי, כמובן, ואומר לך, שאם אני הייתי הוא, הייתי רוצה לקבל ממך מכתב. לא שיחה, אלא מכתב. ולא לקרוא אותו בנוכחותך, אלא שתתני לי אותו ותורי לי לקרוא אותו בביתי, כשאני לבד. הייתי רוצה לקרוא בדיוק את מה שכתבת כאן בפורום; שאת סטרייטית, שאת חסרת ניסיון מיני, ושאת מעוניינת בבן-זוג הומוסקסואל. את יכולה לכתוב לו שאת חושדת בכך שהוא הומוסקסואל, ושאם הוא אכן כזה, את מוכנה לשמור את הסוד הזה איתך ולא לגלות אותו לעולם. בנוסף, הייתי כותב במכתב שאת מוכנה לנסות ולהתקדם בקשר הזה לאט-לאט, לפי הקצב שלו, וללא מגע מיני בכלל בשלבים הראשונים, עד ששניכם תרגישו מוכנים לכך. אם אני הייתי מקבל מכתב מפורט ומרגיע שכזה, כולל הצהרת כוונות מלאה שלך - הייתי ללא כל ספק הולך על זה. או לפחות, נותן לזה הזדמנות. נסי, כתבי לו. לא ירצה - לא צריך; אבל אם כן - שניכם יכולים להרוויח מכך, בהנחה והוא, כמוני, לא מעוניין בבן-זוג בן מינו. את לא זקוקה לטיפול פסיכולוגי, אלא לחום ואהבה. בהצלחה לך, יקירה!

שלום סטודנט. מכתבך נגע לליבי- באשר לעצתך, אני חוששת שאין היא מתאימה לאופי הביישני שלי מה גם שאני בחורה מאוד רגישה שלא רוצה לפגוע בזולת. הבחור כבר יודע פרטים רבים שציינת: שאני סטרייטית, מנחש שאין לי ניסיון מיני, וחושד שאני יודעת יותר מידי עליו (חושש שסודו יתגלה...)מה שיתכן שמרחיק אותו ממני. אני מאחלת לך שבאמת תפגוש מישהי שמוצאת חן בעינך כאדם ולו קצת כדי ללכת במסלול הרגיל לא להדרדר למצב שאתה לא רוצה להגיע אליו- חיים שהם מספיק אומללים כדי שאכיר אותם מקרוב, עם כל הצער שבכך אני חוששת שאני עצמי נפלתי בקטגוריה הזו של סטור של בעלי סטייה מינית שנובעת (כפי שמסביר סטור) מרגשי אשם מיניים מתוך קושי להתנתק מההורים, כשל ביחסי אם-ילד, והזדהות יתרה עם ההורה בן המין השני, וכמו כן מרגשי נחיתות במידות שונות ביחס לאנשים בני אותו מין מתוך קושי לפתח נשיות/גבריות מספקת בגלל הזדהות עם ההורה בן המין השני, מה שמשאיר אנשים שסובלים מסטייה מינית (גם אם לא מממשים אותה)- בתוצאה של חוסר יכולת ליצור קשר הטרוסקסואלי עם אדם בוגר מהמין השני, ובמצב רגשי של ילדים, אז שאלוהים יעזור לי כשאני כותבת את זה, אבל כנראה שהילדה הזו היא אני. סטור מציין שרגשי אשם מיניים נובעים מקשר רגשי מתמשך עם ההורה בן המין השני, כי האדם או חש שהוא "בוגד" בהורה שלו אם הוא מוצא בן-זוג מהמין השני, או שאף גבר לא מצליח אפילו להשתוות לאבי משום בחינה. במקרה ההפוך, מציין סטור, אף אישה לא מצליחה להשתוות לאימו של הבחור בעל הנטייה ההומוסקסואלית בעיני הבחור. . אני בנקודת זמן כרגע בחיי שאני תלויה על בלימה, מצד אחד אני מתחילה להיות מודעת למצבי ולגורמים להם, ומצד שני אני מנסה לצאת מזה באמצעות חשיבה מחודשת על הילדות שלי, נעורי ובגרותי בצל היחסים עם הוריי שכמה שניסו להיות אוהבים ומטפחים- וכפי שמציין סטור- הקשר איתם היה כל כך אינטנסיבי עד שהילדה פנתה נגד אימה עד לכשל בקשר בין בת-אם, ופיתחה קשר רגשי תלותי עם אביה בו ראתה מודל לחיקוי, מה שגרם לקושי גדול לפתח דימוי עצמי נשי מספק וחיובי. כנראה שרק אצלי זה כך ואצל אחותי לא, שכן היא הצליחה למצוא בן-זוג על אף שהיא צעירה ממני בשנים רבות, חוסר האיזון שלי נובע מתוך הפעלת לחץ מצידה של אימי באשר אליי ודחייה מצידי, או איזה רצון חולני של אימי "להכניע אותי" בעוד שבאשר לאחותי היא לא פיתחה אובססיה כפייתית זו, ולכן אחותי, למרות שהיא רגישה מאוד כמוני, הזדהתה עם אבי ואימי בצורה שווה ובריאה יותר, מה שלא קרה אצלי (אימי ילדה אותי בגיל מאוד צעיר והפכה אותי לשפן הניסויים שלה, מה שקרה פחות עם אחיי הצעירים ממני..) כפי שמציין סטור, המיקום במשפחה משפיע מאוד על פיתוח סטייה מינית. במקרה ההפוך של בחור- סטור מציין קשר אינטנסיבי דווקא עם האם (שזה גם סוג של כשל בקשר עם האם) והתרחקות מהאב מה שיוצר הומוסקסואל/הזדהות עם נשים. אני סבורה- שאילולא פגשתי את הבחור הזה לעולם לא הייתי מודה במצבי מי ייתן שהבחור החמוד והמתוק הזה יהיה שותף לרצוני ושהאל יסייע לי וגם לך, סטודנט, אולי מה שמפחיד אנשים כמונו- ושוב יסלח לי היועץ על ההגדרה של סטור- שסובלים מסטייה מינית זה האינטנסיביות של קשרים מיניים בחברה המודרנית והדגש על סקס, סקס וסקס בכל קשר זוגי ורצוי כמה שיותר מהר... שוב, כאמור, סטודנט, אין מצב בכלל שהבחור מפחד שאני (כבחורה) אגרור אותו לקשר מיני (זה בד"כ ההפך...) פשוט כי אני בחורה, וגם מאוד ביישנית ומשדרת בעצמי חשש ולא ביצ'יות. סטודנט, אני ממליצה לך לקרוא את ספרו של סטור על אף התנגדותם של רוב הפסיכולוגיים והפסיכיאטרים כי אני חשה שהספר הזה שינה את ההסתכלות שלי על הומוסקסואלים וכמו כן על עצמי, ואם אתה אדם שבעצמך רוצה להשתנות (כמוני) יש סיכוי שתראה את עצמך בספר הזה: Sexual Deviation by Anthony Storr כי להכיר בבעיה זה חלק גדול מלהודות בה, אני רק יכולה לאמר לך, סטודנט, שאם הייתי פוגשת גבר שהיה מוצא חן בעיני והייתי חושדת שיש לו נטייה הומוסקסואלית, לא היה אכפת לי בכלל אם הוא היה מסכים להיות איתי בקשר, וגם לא היה אכפת לי בכלל מניסיונו הזוגי או המיני של כל גבר שהוא (סטרייט או לא) העיקר שהגבר הזה היה מסכים לקבל אותי כמו שאני ובטח שלא להשפיל אותי ובטח חלילה לא לנהוג בי באלימות/אלימות מינית. ואין לנו ברירה אלא להכיר בכך שאני לעולם לא אמצא גבר "מושלם" כאבי כפי שאין אישה מושלמת כאימך, אז אין ברירה אלא להתפשר. אסיים בתפילה שהיא למעשה תחינה: "הינה נתתי לפניך היום את החיים ואת המוות ואת הטוב ואת הרע- ובחרת בחיים". חיים במצב שאני ואתה נמצאים בו, סטודנט, הם אומללים, הם יותר כמו חיים שרצופים בבושה ובהזיות על חיים אחרים על אף שאני סטרייטית הסטייה המינית שאני סובלת ממנה כבר הפכה להיות חלק ממני- מעולם לא הייתי חושבת שאגיע למצב כזה שאודה זאת בפני עצמי, מה גם שאצל נשים, כפי שמציין סטור, המצב יותר קל ופחות כפייתי גם כי אין איבר מין "אקטיבי", עלי להוסיף שמנקודה זו ששנינו רוצים להשתנות אין מה להאשים את הורינו בכך-האם בהחלט לא אשמה במצב שהיא יצרה, היא לא זו שתצטרך להתמודד אלא אני ואתה, האם עשתה טעויות גדולות, אך במקרה שלי ושלך- יש טעויות גדולות מיד. ואחרי המכתב הארוך והמתיש הזה, הייתי שמחה לשמוע עצות גם מצד היועץ האם אפשרי לטפל במצבי לבדי בעצמי, ועל כן אודה ליועץ על תגובתו בעבר ואשקול אולי לפנות לפסיכולוג (או אפילו דתי...) או אפילו פסכיאטר. היועץ צדק מעט בכך שעשיתי מצב של אינטלקטואליזציה אם כי כעת אני מכירה במצבי מבחינה רגשית. האם הכרחי לפנות לפסיכולוג או שכמו שאנשים עושים דיאטה לרוב לבדם (בייעוץ כללי) ניתן גם לפתור בעיה זו? עלי לציין שאני מנסה להפחית ממשקלי ועד כה הצלחתי יפה- לא כדי למצוא חן בעיני גברים אלא כדי להרגיש טוב יותר מבחינה נפשית. האם בהכרח תמיד יד צורך בטיפול חיצוני? יש לי תחושה שאם הבחור יהיה מעוניין בקשר איתי ייתכן שאני אצליח לצאת מזה כך, ואם כן, נותר לי כרגע להתפלל והרבה.

קראתי את הצעתך היטב, באשר למכתב: אני חוששת שכרגע אני לא רוצה להלחיץ אותו. הוא כבר יודע את רוב מה שכתבת: שאני סטרייטית, שאני יודעת יותר מידי דברים עליו, ושאין לי ניסיון מיני (מה שלא נראה לי שמפריע לו כלל...). בכל אופן מאחר שאני משדרת ביישנות הוא יודע שאני לא "אתנפל" עליו ואגרור אותו לקשר מיני במהירות (מה גם שאני בחורה ובד"כ זה קורה להפך...) בינתיים אני עוקבת אחר המלצתך ונותנת לזה להתפתח לאט- תוך ידיעה שיתכן שזה לא יתפתח לכיוון זוגי, ייתכן שהבחור החמוד הזה נמצא על פרשת דרכים בדיוק כמוני, שעליו להחליט מהי נטייתו המינית כפי שעלי להחליט שאם הקשר הזה לא יצליח אני סבורה שאפנה לפסיכיאטר כדי לסיים את הסאגה הנוראית הזו של חיים לבד. תודה רבה ליועץ, שהפנה את תשומת ליבי לכך, משהו שהרגשתי מזה זמן רב. באשר לך, סטודנט, אני מאחלת לך שאכן תפגוש את הבחורה שתצליח "להוציא" אותך מחיים שאינך מעוניין בהם, ולא יהיה אכפת לה כלל עברך המיני או הזוגי.אני מזדהה עם הרגשתך של להיות לא פה ולא פה- ולחיות לבד מבחינה זוגית ומינית, חיים שהם סביר להניח עבור אנשים כמונו אומללים. באשר ל"ניסיון" זוגי אני חוששת שמספר גברים שהכרתי בעבר באופן רומנטי אך לא מיני היו גברים שהשאירו בי רושם רע מאוד, אז ייתכן שניסיון זוגי מסויים כן היה לי, אבל רק אם אני רוצה להרחיב את ההגדרה לכיוון של נורמאליות עבורי. כל חיי מוטלים על הכף כעת, אם זה לא יצליח אפנה בסוף הסמסטר לפסיכיאטר. עלי לציין שקיבלתי בעבר הדרכה דתית/מינית שכנראה הצלחתי להבין שהיא שגויה אך לא הצלחתי לצאת לבד ממצב זה עד כדי כך שנמשכתי לגברים בעלי נטייה הומוסקסואלית. ושאלוהים יעזור לכל האנשים שעוד רוצים להשתנות ועוד לא איבדו תקווה להשתנות. דבר אחרון וחשוב ביותר- ניסיון או העדר ניסיון זוגי ומיני לא אמורים להוות קריטריון כדי להחליט אם אדם "שווה" או "לא שווה", ומי שפוסל על רקע כזה- או אפילו שואל על זה- הוא כנראה טיפש גמור שמבריח אנשים במקום לתת להם הזדמנות להשתנות.