הימנעות גורפת מחשיפה (מיציאה מהארון)

פרופ' רובינשטיין שלום. אני בן 25, ברור לי היטב שהומוסקסואל מוחלט. מצד שני, מעולם לא נחשפתי (פרט באינטרנט בשם בדוי וללא תמונות). שום איש כיום אינו יודע על נטייתי. מצידו השני של המטבע - הנני אדם בעל בעל חיים מסודרים, סטודנט לתואר ראשון, עובד בעבודה מסודרת מזה מספר שנים, ויש לי הרושם כי כל האנשים שבסביבתי (החברים לעבודה, ללימודים, ובני המשפחה) אינם הומופובים ויקבלו אותי גם אם יגלו זאת. אך יחד עם זאת, אין אני מרשה לעצמי להיחשף. ברור לי כי החשיפה יכולה, בסופו של דבר, לעשות לי טוב ולקדם את חיי. אך אינני מסוגל לצאת מהארון. אינני מסוגל גם לנהל טיפול פסיכולוגי. לעיתים, כשאני חושב על כך, אני מבין שבעצם אני כל זמן נתון נמצא על צומת דרכים, שבה, באפשרותי להחליט או להמשיך באותה הדרך, או לצאת ממנה - לספר על עצמי למי שישאלו, לפתוח כרטיס באתר אטרף המכיל תמונות גלויות ואמיתיות שלי, ולצעוד לדרך שוודאי תביא אותי למקומות חדשים ומעניינים יותר, בין אם טובים יותר ובין אם פחות. והשאלה שלי אליך כמומחה - מהו אותו גורם שמונע ממני ? האם זה רק היעדר אומץ מספיק או שיש משהו נוסף ? כיצד נקרא מצב זה בתודה רבה ובברכה

פרופ' רובינשטיין - תודה רבה. תודה על המקצועיות הרבה שלך ועל הניסיון הרב שלך בתחום, ועוד יותר- תודה על שאתה חולק עם הכלל את כל אלו ונותן בהתנדבות למען עזרה לזולת כאן בפורום. תודה. קראתי את כל תגובתך. הימנעותי זו מיציאה מהארון היא עומדת בפני עצמה, ואין בי כלל נטייה להימנעות חברתית, אלא להיפך. בנוסף, חשוב לי לציין שאין לי שום כוונה ליצור משיכה לנשים, אני שלם לגמרי עם היותי הומוסקסואל מוחלט. היום, בגיל 25, ברור לי לגמרי שזה נורמלי לגמרי ואין בכך רע. יחד עם זאת, ברור לי שלעולם הרחב זה לא ברור. עולמנו עדיין מלא סטיגמות קשות, שנאה, והומופוביה, כלפי הומוסקסואלים, ועל כך חבל לי. לעולם לא תוכל לדעת מי מהאנשים בסביבתך מחזיק בעמדות שליליות אלו כלפי ההומוסקסואליות, ויתכן שזה מהווה בעיה גדולה עבורי לצאת מהארון. אכן צדקת כשאמרת שחשובה לי השליטה בחיי - אך האם בגלל דבר כזה שווה לקיים טיפול פסיכולוגי שימשך חודשים ואף שנים רבים עד שבכלל תורגש (אם בכלל) הטבה? ולשלם על כך זאת אלפי ואולי עשרות אלפי שקלים? [ואני לא אומר את כל אלו סתם, אלא מתוך ניסיון שלילי עם טיפולים פסיכולוגיים ממושכים, שכמעט ולא הניבו לי דבר]. השליטה שחשובה לי בחיי - איננה ברמות קיצוניות או מוגזמות. היא אמנם חשובה לי מאוד, אבל בתוך טווח הנורמה. למען האמת, באפשרותי כן להצביע על סיבה מוצקה ומבוססת שמקשה עליי לצאת מהארון. יש לי חלום להתפרסם ולהיות אומן מפורסם (שחקן/זמר) בגדול. ברור לי היטב שיציאה מהארון תקשה ותמנע שבעתיים את הגשמתו של חלום זה. ההוכחה לכך סטטיסטית: אחוז אפסי של הומוסקסואלים שהצליחו להגיע ממקום אנונימי למקום של שחקן/זמר אוניברסלי, אם היו מחוץ לארון טרם לכן. וכמו שאמרתי בהתחלה, לי אין דעה שלילית על הומוסקסואליות, ברור לי שהיא נורמלית לגמרי וטבעית, אני שלם עם עצמי, וגם אם ימציאו כדור להחלפת נטייה מינית לא אטול אותו. אך אני לא רוצה להפסיד את הגשמת החלום ההוא שכן ברור היטב שיציאה מהארון תקשה שבעתיים על הגשמתו. אשמח לשמוע את דעתך על כך.