ד"ר- בבקשה חוות דעתך חשובה לי מאוד...

שלום, אני בן 22. מגיל מאוד צעיר החברים בביה"ס נהגו להשפיל אותי ולקרוא לי הומו בתור קללה (אני מדבר על גילאים 8-9), בנוסף אבי נהג להכות אותי בילדותי ופיתחתי אליו עם השנים המון כעס ושנאה בתקופה מסויימת- כיום אני נמשך לגברים. הבעיה היא, שכשאני חושב על יחסים אינטימיים עם גבר (יחסי מין מכל סוג שהוא), אני מבין שאני לא מעוניין כלל בכך. מצד שני אני לא מרגיש משיכה לנשים, וכמה שאני מנסה להרגיש את המשיכה הזו, מלהביט בנשים עירומות וכו', אני לא מצליח להרגיש פשוט שומדבר. בסביבות גיל 16 נמשכתי למישהי, ומידי פעם כשאני רואה מישהי ממש ממש יפה אני יכול לדמיין את עצמי איתה, אבל בקטע של פשרה ולא בקטע של תשוקה אמיתית. אני מאוד חרד מהעובדה שככל הנראה אני הומו, אני לא מעוניין להיות כזה, והעובדה הזו גורמת לי סבל. אני לא מעוניין להיות הומו, מבחינתי לעולם לא אהיה כזה ולעולם לא אקיים מגע מיני עם גבר. בנוסף, אני יודע שאשבור את ליבם של הוריי בצורה הכי כואבת ונוראית שיכולה להיות, ואיני רוצה להסב להם צער ברמות שכאלו. אני רוצה בכל לבי להשתנות, ומשוכנע שאצליח לנהל חיים סטרייטים לחלוטין, גם אם במחיר של אובדן תשוקה אמיתית למשך כל חיי. זהו מחיר שאני מוכן לשלם בכל לבי. השאלות שלי הן- - האם ניתן להסיק מרקע ילדותי, שכתוצאה מהיחסים עם אבי וכתוצאה מהסביבה שהכניסה אותי כל הזמן למסגרת ה"הומו" בגילאים צעירים, בהם הזהות המינית עדיין אינה מעוצבת ומגובשת, שלמעשה אינני הומו "מלידה" אלא סטרייט "ששינה את עורו" בעקבות תפנית פסיכולוגית כלשהי? - האם ניתן להסיק על רגל אחת ובצורה מאוד גסה, שטיפול פסיכולוגי(/פסיכותרפיה וכו') ואיבחון הבעיה שגרמה לתפנית בזהותי המינית, יאזנו אותי מבחינה נפשית ואגיע בכך למצב שבו אינני מרגיש עוד צורך בדמות גברית בחיי? - האם ניתן בעזרת היפנוזה "להשתיל" משיכה לנשים או לרפא הומוסקסואליות?(וידוע לי שאולי רבים מהמהפנטים לא יתעסקו בזה, אבל אני שואל בצורה תיאורתית בלבד) ובנוסף, מעולם לא קיימתי יחסי מין (מכל סוג שהוא) עם גבר או אישה, האם מכך אפשר לומר שאינני הומו אלא מתלבט בלבד? ושאלה אחרונה- האם יכול להיות שהפחד מאינטימיות וחרדת ביצוע היא הדבר שלמעשה גורם לי למעין "פוביה" מנשים ולכן אני מעדיף להימשך למין הגברי, וגם במשיכה הגברית אין בי רצון לקיום יחסים עם בני מיני? בקיצור, האם אני אה מיני , הומו, סטרייט מבולבל וחרד...? אני מודע לזה שהרבה שאלות, אבל אני ממש ממש רוצה לשמוע מה חוות דעתך על כל שאלה ושאלה, זה מאוד חשוב לי. ידוע לי שאני זקוק לטיפול (וודאי בתשובתך תציין זאת,) אולם מעבר לטיפול, אני רוצה לדעת פחות או יותר לפי דעתך, עם איזו בעיה אני מתמודד באמת, כי אין לי ממש מושג מכל מכלול הבעיות שיש לי, מה הבעיה האמיתית ומהן סתם בעיות "גרורות" של אותה בעיה מרכזית. מאוד מקווה שתוכל לענות על השאלות ולעזור לי, בתודה מראש דני

שלום דני, קודם כל, אני מאוד מצטער לקרא על הסבל שהיה מנת חלקך מגיל צעיר כל כך ועל מצוקתך היום. יהיו אשר יהיו הסיבות למשיכתך לגברים ולאי-משיכתך לנשים - לא ניתן לשנות את הכיווניות המינית שלך בטיפול פסיכולוגי ואף לא באף אחד מהאמצעים האחרים שהזכרת. הניסיונות לשנות את הכיווניות המינית בעזרת טיפול פסיכולוגי לכאורה גרמו לאורך השנים רק נזק וכיום מדובר לרוב בניסיונות של אנשי דת לערוך טיפולים מסוג זה, שסופם "סירוס", כלומר, הם לא משיגים את מטרתם ומשאירים את האדם מדוכא ומיואש עוד יותר. המלצתי לך היא לפנות למטפל גיי-פרנדלי שיעזור לך לקבל את נטיותיך המיניות ולחיות איתן בשלום. יש צורות רבות שבהן ניתן לחיות כהומוסקסואל. אינני יודע - וזה אמור להתברר בטיפול הפסיכולוגי - מה גורם לך רתיעה בחיים כאלה, אך בהחלט אינך חייב להיות חלק מהקהילה ההומו-לסבית, למשל, אלא אתה יכול לחיות חיים שקטים עם בן זוג כלבבך (אפילו בתוך הארון). אני יודע שלא לתשובה הזו פיללת, אך מניסיון של שנים רבות בעבודה עם הומוסקסואלים ומקריאת עשרות מחקרים - זו הדרך היחידה הפתוחה בפניך, בעיקר כשלפי תיאוריך, אין לך שמץ של משיכה לנשים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.zarut.com/shrink-friendly

אכן לא לתשובה הזו פיללתי...אבל זו המציאות ואין מה לעשות. מה שכן, קשה לי "לקבל את רוע הגזירה", וכמו שאני מכיר את עצמי, אני אעשה כל שביכולתי "לברוח" מיחסים עם גבר (למרות שאני מודע לכך שלא לקבל את רוע הגזירה זה למעשה לא לקבל את עצמי, ושלברוח מיחסים עם גבר זה בעצם לברוח מעצמי) אני לא חושב שאני מסוגל ללכת לטיפול מהסיבה שקודם כל, אין לי אומץ ויכולת להיחשף ולהודות בזה בפני איש, גם לא מטפל- כי קשה לי עם המחשבה שמישהו יודע את הסוד שלי והוא לא שמור ברשותי עוד, ואין לי יכולת לדעת לאן זה יעבור הלאה. דבר שני- אני לא רוצה לקבל את עצמי ככה, לא רוצה להיות כזה, לא מוכן לחיות חיים כאלה. אני רוצה בית, משפחה, ילדים. אני רוצה להיות בעל ושתהיה לי אישה, אני רוצה שההורים שלי יתגאו בי. אין בי רצון לעבוד על הקבלה העצמית, כי אני לעולם לא אוכל לקבל את זה שאני כזה. מבחינתי אני מרגיש כרגע כישלון, ואם אחיה עם זה בגלוי, תמיד תמיד תישאר בי ההרגשה שההורים שלי לא יכולים להתגאות בי, ושגרמתי להם צער, ואני לא יכול לחיות עם ההרגשה הזו, כך שנדמה לי שהחיים בתחושה רעה כלשהי לעולם לא יסתיימו- בין אם אחיה בסתר ובין אם בגלוי, בין אם בייסורי האהבה האסורה ובין אם בייסורי תחושת הסבל שגרמתי להורי והכשלון. תודה רבה לך על תשובתך הכנה ד"ר!