שאלה של אמא
דיון מתוך פורום שרינק פרנדלי - ייעוץ פסיכולוגי לגברים הומואים, ביסקסואלים וא-מיניים
השבוע הבן שלי בן ה22 שיתף אותי שהוא הומו, לדבריו בשנה האחרונה הגיע להחלטה שהוא צריך להשלים עם העובדה. הופתעתי מאוד מעולם לא עלתה במוחי המחשבה הזו. שכן הוא אינו עונה על אף קרטריון סטראוטיפי שאני מכירה. מיותר לציין את התחושות הקשות שחויתי אך יחד עם זאת הוא הבן שלי ואני כמובן אוהבת אותו ומקבלת אותו כמו שהוא ושום נטייה מינית לא תשנה את העובדה שהוא ילד מדהים.לצד הקושי העצום אני שמחה ששיתף אותי ובודאי לא הייתי רוצה שלא יהיה שלם עם אורח חייו רק כדי לא להעציב את הוריו ניהלנו שיחה כנה והוא איפשר לי לשאול שאלות ובהחלט ניכר שהוא מנסה להקל עלי את ההתמודדות עם הידיעה .מה שקצת קשה לי בסיפור שלדבריו לא חווה התנסות מינית לא עם גברים ולא עם נשים. היו לו יחסים אינטימיים עם נשים אך רק של נשיקות וגיפופים , לפני שנתיים היה סוג של קשר עם בחורה שבמהלכו היו גיפופים ונישוקים אך לא התקדמו הלאה כי חשש שהעסק לא יעבוד לשאלתי האם נמשך גם לנשים ענה שכן אך פחות , יחד עם זאת ציין שבכיתה ז כבר חש משיכה לגברים . בני הינו מוכשר וחכם במיוחד , חברותי , מאוד פרפקציוניסט בעל אמבציות גבוהות ואכן מצליח בכל תחום . החשש שלי שאולי תייג את עצמו מבלי להתנסות ,שאולי חרדת הביצוע שחווה היא זו שדחפה אותו למסקנה ? שהרי הבנתי שהמשיכה לגברים ולנשים קיימת באופן זה או אחר אצל רוב בני האדם. לדבריו גם אין לו חברים הומוסקסואליים ולא נראה שהוא נחשף או שוחח עם אנשים הנמשכים לגברים.
שלום אימא, לפי התרשמותי, קיבלת בשורה קשה המחייבת אותך להתמודד עם אובדן הבן הסטרייט שחשבת שיש לך. במסגרת ההתמודדות עם אובדן יש כמה שלבים, ובתוכם "מיקוח", השלב שבו את נמצאת כעת ובו את מנסה להתמקח על מידת ההומוסקסואליות/הטרוסקסואליות של בנך ולהיאחז במשיכתו החלשה יחסית לנשים. לדעתי ומניסיוני המקצועי, אם נער/בחור מגיע כבר לשלב של קיום יחסים עם גברים, קל וחומר אם הוא מרגיש מספיק בטוח כדי לצאת מהארון, הוא מכיר את עצמו מספיק טוב כדי להגדיר בעצמו את זהותו המינית. גם אם קיימת חרדת ביצוע עם נשים, היא אינה יכולה להסביר את המשיכה לגברים - ולא נותר לך אלא לכבד את ההגדרה העצמית של בנך. ראי ביציאתו מהארון בפנייך מחמאה להורות טובה, שכן גם בעידן שלנו רבים הנערים, הבחורים ואפילו הגברים שאינם יוצאים מהארון בפני הוריהם. הדבר מעיד על כך שבנך רואה את הבית כחוף מבטחים ואותך כמקור לתמיכה ושיתוף והוא מסוגל לעשות כן משום שהוכחת את עצמך כאימא טובה. תוכלי להיעזר בהתמודדות בקבוצות התמיכה של תהל"ה: http://www.tehila.org.il/ שם הצטברו ידע וניסיון רבים וניתנת אפשרות לחלוק את הקשיים עם הורים במצב דומה. אני ממליץ לך גם לרכוש ולקרוא את הספר אמא, יש לי משהו לספר לך מאת דבורה לוז ושרה אבני בהוצאת שופרא. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il
תודה לך , אכן אני בשלב ה"מיקוח" או אולי בשלב התקווה , תשובתך המהירה תרמה להבנתי (עדיין בראש ולא כל כך בלב), אני מקווה שאני בדרך הנכונה
מנהל פורום שרינק פרנדלי - ייעוץ פסיכולוגי לגברים הומואים, ביסקסואלים וא-מיניים
