כמו כולם, מבולבל

שלום דר אני בן 23.5 וגם אני כמו רבים, ביום אחד בהיר בלי יותר מדי סיבות שאלתי את עצמי את השאלה האם אני הומו ומאז השאלה לא ממש עוזבת אותי. זה קרה לפני חודשיים בערך. מאוד הזדהיתי עם התיאור של hocd. בגלל כל הסימפטומים שזה מתאר והנטייה המוחלטת לנשים ( כל כך מוחלטת שבאמת אני נובר בעצמי אין סוף ולא מוצא דבר הקשור למשיכה לצד הגברי כמו מאות מקלחות משותפות עם גברים בצבא). הבנתי שהתרופה לזה בעיקר זה להרפות. זה מה שעשיתי, ובאופן כללי אני הרבה פחות חרד ואפילו קיבלתי את זה שיש מצב שאני הומו. אני יכול יום אחד להשלים עם זה ולמחרת בבוקר לצאת לעבודה ולהימשך מאוד לאישה שעוברת ברחוב. תוך כדי השלווה שיצרתי לי אני מזהה תחושות מתח לא ברורות כשאני נמצא בחברת בנים. מינית בטוח שלא. אני שם לב על עצמי שאני קולט גברים רטרואקטיביים, כאלה שנראים טוב ושם אני שואל את עצמי נדלקתי עליו? אך אין לי לזה באמת תשובה. איפשהו עם כל זה שאני מניח לזה אני עדיין בוחן די הרבה. אבל מעשית, יותר הצד הרגשי זה מה שעובד אצלי עם גברים, לא זה שאני נמשך אליהם פיסית. דבר נוסף שמבחינתי הוא העוגן שמחזיק את השאלה הזו באוויר זה שמההתנסויות שלי עם נשים (היו לי 2 רציניות) אחת ממש אהבתי רך זה היה בגיל 15-16, והשנייה זה עד לפני שנה למשך שבעה חודשים. לגבי הקשר הראשון אין עוררין, אך הקשר השני יצר אצלי מועקה ומשאיר אצלי הרבה סימני שאלה כי לא הצלחתי לאהוב את אותה אחת. זה הגיעה לרמה של מועקה פיסית בגוף שמשהו כבר לא בסדר וצריך להיפרד. הקשר הזה השאיר אצלי חותם שמא נשים זה לא בשבילי, וכמו שאמרתי, מבחינה ריגשית. כיום אני במצב שקשה לי לראות את עצמי חיי עם אישה בגישה כזו שאני אומר לעצמי מה הן כבר יכולות לתרום לי?. לפני שבועיים סיימתי קשר מאוד קצר עם אישה, שהתחיל בתוך תקופת הירהורים הזו כי חשבתי שאולי זה לא מה שאני חושב, ואותה מועקה שהיתה לי בסוף הקשר האחרון התגלתה נורא מהר גם בקשר הזה וגם היה לי נורא משעמם ריגשית על סף חוסר משיכה אליה. יש פער נורא עצום בין הפנטזיות שלי עם נשים (שמאז ומעולם היו וגם היו ממש מוחשיות, כאילו התחושות כאן ליידי) למה שקורה בפועל עם נשים. כאילו הן לא מעצימות אותי, מנגד גם לשבת עם חברים לא באמת מפריח אותי... כאילו אני צריך איזה מישהו/י מיוחדת שיעניינו אותי, שיפריחו אותי... אפשר לומר שלרוב באופן כללי אני משתעמם. אני חייב לציין שלגבי פנטזיות על המין הגברי, התעוררה פנטזיה לפני מספר שבועות על היותי בתפקיד של אישה, משהו בזה ממש גירה אותי והוביל אותי לעוררות מינית. אני, עם איבר מין זכרי וכל היוצא בזה, רק משהו נוסף זה היה רק האיבר עצמו למרות שניסיתי מאוד לדמיין בן אדם אך ללא הצלחה. המחשבות האלה קרו מספר ימים ואז כבר נעלמו ומחשבתי על זה בכוונה זה לא ממש עורר אצלי דחף מיני. זה ככה הסיפור שלי בכמה שורות... השאלה שלי היא משהו הרבה יותר כללית. דר, כאחד שעבר הרבה טיפולים באנשים עם בלבול, כל מה שאני רוצה לדעת (ולא מחרדה שמא אני הומו) , האם לגיטימי שאדם שחווה בלבול כמו שלי או באופן כללי לגבי זהותו המינית (בדגש על הגיל המאוחר יחסית), ממשיך את חייו לאחר מכן כחיים של סטרייט ובתחושה שלמה? זה הרבה פעמים נראה כי אם אני חושב על זה וככה זה פתאום עלה באמצע החיים, כנראה שזה זה וזה הכל. אשמח גם באופן כללי אם תיתן לי משוב בכמה שורות על איך אתה רואהאת המצב שלי.