מבולבל בתול ומתוסכל
דיון מתוך פורום שרינק פרנדלי - ייעוץ פסיכולוגי לגברים הומואים, ביסקסואלים וא-מיניים
אני בן 27 ובתול. תמיד נמשכתי לבנות במהלך חיי, מצאתי את עצמי מתאהב בבנות ונמשך עליהן מבחינה ריגשית ומינית. אומנם אני בן אדם ביישן, והקשרים שהייתי בהם לא הצליחו, אף פעם לא הייתי "בקשר רציני", תמיד הייתי הידיד של הבחורה שהתאהבתי בה. עם הזמן עברה בי המחשבה שאולי לא מסתדר לי עם בנות שמא אני הומו, אבל זו הייתה מחשבה שהייתה בר חלוף שכן הייתי בטוח בהעדפה המינית שלי. אני בא מבית בו אחי הגדול היה רודה בי ומכנה אותי הומו במשך שנים אל מול ההורים בגלל שלא הבאתי בחורה הביתה. הבחורה האחרונה שהתאהבתי בה ומאוד נמשכתי אליה, שברה לי את הלב, וגרמה לי לרצות להתרחק מבנות. סיימתי את הלימודים, מצאתי עבודה בתחום וכרגע אני עובד בה מזה חצי שנה. לאחר חודשיים פתאום התחילו חששות לצוף באוויר: תחילה בכך שאין יותר מסגרת ואלו החיים ואני לא יודע מה יהיה והתחלתי להיכנס ללחץ לעתיד המקצועי. לאחר מכן הדבר התחלף בפחד לצאת מהבית למצוא דירה ואם אני אסתדר בחוץ. לאחר מכן שרשרת אירועים קרתה שהחליפה / החזירה לי את הפחד להומוסקסואליות: פגשתי בבחורה מהעבר ששברה לי את הלב, עמית בעבודה ריכל עליי מאחורי גבי "הבן אדם מת מפחד שהוא הומו", ואבי שאל אותי "האם אתה נמשך לבנות?" מאז המחשבות המטרידות שמא אני הומו חזרו אליי וזה לא עוזב אותי. ניסיתי לדמיין את עצמי מבצע פעולות מיניות עם גברים שסביבי והתוצאה ישר היא בחילה וחלחלה מבפנים, אני נרתע מלהסתכל על איבר מין גברי, אומנם אני מוצא את עצמי שם לב לגברים ואף לפעמים פתאום מדמיין נשיקה עימם וזה מפחיד אותי. היה יום בעבודה שנתקפתי לחץ ופאניקה שמא אני הומו, הדבר הידהד לי בראש ולא יכולתי לתפקד. כיום אני בזוגיות רצינית ראשונה עם בחורה, אבל המחשבות האלה עדיין תוקפות אותי ומפריעות לי לנהל אורח חיים תקין. אני מנסה להימנע מלהיפגש עם חברים שמא המחשבות הללו יחזרו לתקוף. אני שם דגש כל פעם שאני עם החברה שלי אם יש לי זיקפה וכאבי ביצים, וכמובן שיש כאלה, אבל כשזה לא קורה אני מתחיל לפקפק בעצמי ועל מדוע לא. יכול להיות שאני בהכחשה או שמה אני פיתחתי אובססיה?
שלום יוסי, הומוסקסואליות מוגדרת עפ"י מה שקורה לך עם בני מינך ולא עפ"י מה שקורה או לא קורה עם נשים. במילים אחרות, הקשיים שיש לך עם נשים אין בהם כדי להגדיר אותך כהומוסקסואל. בהחלט יש הפרעה שנקראת HOCD, הפרעה כפייתית הומוסקסואלית, שהיא סוג מסוים של הפרעה כפייתית שמופיעה אצל גברים סטרייטים לחלוטין, כאשר האובססיה הדומיננטית בה היא חשש שמא הם הומוסקסואלים והדבר מוביל לסדרת בדיקות ומבחנים עצמיים. כמובן, שהפרעה כזו יש לאבחן פנים אל פנים ולא דרך האינטרנט והטיפול בה הוא כמו בכל הפרעה כפייתית אחרת. ואולם, מה שמטריד אותי יותר מכל הוא החשש שלך לעזוב את בית ההורים. אני רוצה להפנותך למאמר שכתבתי אשר סיכם מחקר גדול מאוד שערכתי וממנו עולה שמצבם של סטודנטים המתגוררים בבית ההורים גרוע לאין שיעור ממצבם של סטודנטים שעזבו את בית ההורים: http://www.giditherapy.co.il/?p=256 המלצתי היא בראש ובראשונה לעשות כל מה שנדרש, עם או בלי טיפול פסיכולוגי, כדי לצאת מבית ההורים. הדבר ישדרג את חייך במידה רבה והתלות שלך במה שחושבים אחרים תפחת בצורה משמעותית. בעיניי זה הדבר החיוני ביותר, לפני שמתפנים לעסוק בכל נושא אחר ואתה בדיוק בגיל הקריטי שמעבר לו הישארות בבית מהווה גורם סיכון להפרעות נפשיות שונות. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין shrink-friendly.co.il
בחודש וחצי האחרונים גרתי אל מחוץ לבית וכרגע אני יודע שהדבר הנכון הוא לעזוב את בית ההורים, זה הוא חשש שהתפוגג מכשראיתי כמה טוב ונכון לגור מחוץ לבית, בסביבה הפרטית שלך. החלחלה והבחילה זה היה כתוצאה ממחשבות שהכרחתי את עצמי לדמיין, זה היה בשבילי מען בדיקה עצמית לראות אם אני נדלק. אני כל הזמן מרגיש שאני עושה בדיקות ומבחנים עצמאיים לבדוק אם אני חש מגורה, זה משהו שבעבר לא נתקלתי בו. כשאני מסתכל על גברים, אני לא יודע אם אני מסתכל עליהם בקטע של בודק מה התגובה שלי תהיה או בקטע של "יכול להיות שאני מתעניין?" ניסיתי להסתכל בתמונות של גברים ערומים וסרטים ולא הייתה לי זיקפה או התעניינות. זה משהו שבעבר לא נתקלתי בו מעולם, אף פעם לא היו לי מחשבות מטרידות כאלה שאני צריך לבדוק ולאשר לעצמי שאני סטרייט. קראתי על ה-HOCD ואני מזדהה עם הסימפטומים שרשומים שם. אני גם מרגיש שהדבר הזה פתאום צץ לו מהאירועים האחרונים שקרו לי. האם יתכן ומדובר ב-HOCD או כפי שאתה טוען הומופוביה?
כלומר תגובות אינסטינקטיביות מולדות של סטרייט? או שמא מדובר במנגנון הגנה של ביטול שנועד לשלול מראש שהמשיכה לגברים תתבטא? ומדוע נשים פחות מרגישות תחושות קשות אלה כאשר הן מדמיינות מגע לסבי?
שלום רועי, אלו תגובות של פאניקה הומוסקסואלית או הומופוביה שמתפתחת אצל גברים בחברה סטרייטית. נשים אכן חשות הרבה פחות רתיעה ממגעים לסביים, הואיל וביטויי חיבה פיזיים של אישה אחת כלפי רעותה הם הרבה יותר לגיטימיים בחברה המערבית (למשל, חיבוק או נשיקה על הלחי). בנוסף, קשר מיני בין נשים מתחיל מקשר רגשי ונבנה עליו בעוד אצל גברים התהליך הוא הפוך ולעיתים קרובות הקשר המיני אינו מתפתח לקשר רגשי. לא ניתן לגזור גזירה שווה מגברים לנשים ומהומוסקסואלים ללסביות ולהפך. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין shrink-friendly.co.il
מנהל פורום שרינק פרנדלי - ייעוץ פסיכולוגי לגברים הומואים, ביסקסואלים וא-מיניים
