חסר אונים
דיון מתוך פורום שרינק פרנדלי - ייעוץ פסיכולוגי לגברים הומואים, ביסקסואלים וא-מיניים
כשאני מוצא את עצמי במצב רגשי נחות ולא טוב אני שם לב שאני נמשך לגברים, לא פיסית ברמה של צורך לגעת בהם או מתחרמן מהם, אלא יותר התרגשות, פעימות לב, כן שם לב למראה... אבל כשאני מרגיש בשיאי אני לא. אני כבר תקופה של כחצי שנה מעורער בנושא הזה.. אני רוב הזמן חושב שאני בכלל הומו. אני בן 24 ומאז ומעולם נמשכתי מינית אך ורק לנשים... מגיל 6 שהתאהבתי לראשונה ועד לפני חצי שנה. מאז העירעורים אני לא מוצא את עצמי נמשך יותר מדי לנשים, כמעט ולא.. הן הרבה פעמים נתפסות אצלי כאין לה מה לתרום לי בכלל וציצי כבר לא ממש מרגש אותי וכל מיני כאלה...
שלום יונה, לעיתים קרובות המשיכה לבני אותו מין מלווה דכדוך בגלל מה שאנו קוראים "הומופוביה מופנמת", כלומר, עמדות שליליות כלפי הומוסקסואלים שמופנמים על ידי מי שנמשך לגברים בעצמו. יתכן שכאשר אתה במצב רוח טוב יותר, אתה מצליח להדחיק את משיכתך לגברים וכאשר ההדחקה הזו מתערערת אתה חווה הן את המשיכה והן את הדכדוך הנלווה לה. זו, כמובן, השערה בלתי מבוססת שיש לבדוק אותה בשיחה פנים אל פנים עם איש מקצוע מוסמך ובעל ניסיון בטיפול בנושא, אך אם התופעה החלה בד בבד עם ירידה במשיכה לנשים, קיים מקום לחשוד בכיוון זה. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין shrink-friendly.co.il