עצבות וכעס עצום כלפי הוריי

שלום פרופ' רובינשטיין, אני מעל גיל 30, עמוק עמוק בארון. אני לומד מקצוע טיפולי וקורא בפורום לעיתים קרובות. אני נוטה להאמין שנטייה מינית מתפתחת בעיקר בגלל סביבה, בדגש על דינמיקה משפחתית. מתגובותיך קיבלתי אישוש לסברה הזו. הומואים רבים אכן מדווחים כי היתה להם אם שתלטנית ואב רופס. הדפוס הזה בלט מאד במשפחתי. אמי אדם שתלטן מאד ואבי תמיד "נגרר" אחריה, מתוך פחד או רצון למנוע את התפרצויותיה. האח הצעיר במשפחה גיי, ואני יודע על נטיותיו המיניות לאורך כמעט עשור. אני זוכר שכשהתוודעתי לנטיותיו חשתי חרדה עצומה, שכן חששתי מהשלכות הדבר על ההורים במשפחה בה שני האחים הם כאלה. לא סיפרתי לאיש על כך. אני מודע לכך שיש בי הומופוביה מופנמת. כשהוא יצא מהארון לפני כשלוש שנים, הדברים לכאורה השתנו, אך רק למראית עין. אבי כאילו לא זכר את התבטאויותיו ההומופוביות שפגעו בי מאד בנעוריי ובילדותי. פעמים רבות טען בפני שהומואים הם סוטים, מגעילים אותו וכו'. גם לאמי היו התבטאויות דומות ואני חייב לציין שהפרשנות שלה לעובדה שאיני יוצא עם בנות, או שואף להתחתן אלא תר אחר הורות אלטרנטיבית עם אישה (שיתפתי את הוריי ברצוני במשפחה), היא שאיני רוצה במחויבות. את הכעס של אמי על נטיותיו המיניות של האח הצעיר היא הפנתה אלי, על כך שרמזתי לו שאני יודע, וזה היה לכאורה מה שהלחיץ אותו... אציין ואדגיש שאני חי הרחק מבית הוריי ולא דיברתי איתם תקופות ארוכות. בחצי השנה האחרונה, אני מגיע לביקור אחת למספר שבועות ומקפיד על כך שהדברים יתנהלו על מי מנוחות. בתוך תוכי אני שבור ועצוב על כך שאני כזה. אינני מדבר עם הוריי על נטיותי המיניות משום שאני יודע מהן דעותיהם האמתיות, והן לא הדעות שהם החלו להציג לאחר יציאתו של האח הצעיר מהארון. עם האח הצעיר אין לי קשר קרוב או חם במיוחד. כלפי הוריי יש לי כעס עצום, בעיקר משום שהם סלדו כל כך מהומוסקסואליות גברית, אך נהגו באופן שפיתח אותה אצל שניים מילדיהם. האם תחושתיי טבעיות? מהי חוות דעתך על דבריי אלו? תודה ערן

פרופ' רובינשטיין שלום ותודה על תגובתך, נושא הנטייה המינית שלי אכן מעובד בטיפול. אני אכן נוטה לייחס משקל רב ליחס הסביבה. כמו כן, משבר האמון שלי בהוריי הוא מקיף ואינו נוגע רק לסוגיה הנדונה. מערכת היחסים שלי איתם מאפשרת לי לקרוא דברים בין השורות. שורות אלו הן לעיתים ברורות למדי... יש המון פרטים וסיטואציות שעשויים לשפוך אור על דבריי. אשתף אותך בכמה מהם: למשל, באחת הפעמים, שאלתי את אמי האם היא שבעת רצון מאתנו. תגובתה היתה כי היא לא שמחה שבנה הצעיר גיי. כאן אציין שאחותי סיפרה לי שכאשר אמי גילתה על כך, היא בכתה ושאלה "מדוע זה נפל עליה". באחת הפעמים בהן ביקרה אותנו קרובת משפחה עלה נושא הטרנסג'נדריות. שוחחתי עמה על העניין, כאשר אנו נוגעים רק בהיבטים אינטלקטואלים של הנושא (שהרי אין לי נגיעה אישית לנושא). לאחר שקרובת המשפחה עזבה, אמר לי אבי כי "בבית התלוי לא מדברים על חבל" וזו היתה טעות לשוחח על כך מהחשש שתגלה על נטייתו של הבן הצעיר. לאחר מכן, התפתחה בינינו שיחה על נושא ההומוסקסואליות שלו, והוא ציין שהוא מקבל אותו. הוא מדגיש כי מראה של חיבה בין הומוסקסואלים אכן גורם לו תחושה של אי נוחות ומבוכה. אך לא גועל ודחייה כפי שתמיד ייחסתי לו (בעבר הוא אמר זאת פעמים רבות, אך הוא כאילו שכח זאת כעת). התחושה היתה שברור לו לחלוטין מהן נטיותיי שלי ושיש "פיל ענק" בחדר ואנו מתעלמים ממנו. בשיחה אחרת דיברנו על הצורך של בני משפחה לקבל זה את זה. כאן אציין כי אני סובל מנכות פיסית קשה שמחמירה עם הזמן, ולעת עתה לא ניתן למנוע זאת. אבי שיתף אותי בכך שבשיחה עם אמי הוא אמר לה שמשפחה אינה "תכנית כבקשתך" וכפי שצריך לקבל את העובדה שיש לי מגבלה, יש לקבל גם את נטייתו של בנם הצעיר. אלו הם רק מקצת הסימנים המראים שאין מדובר בקבלה אמיתית, אלא משהו שהוא רק למראית עין. לכך מתווסף גם הכעס שהופנה כלפיי, בעת גילוי נטייתו המינית של האח הצעיר וזאת על אף ששתקתי במשך כל כך הרבה זמן. מה דעתך? תודה ערן