התקדמות בזוגיות
דיון מתוך פורום שרינק פרנדלי - ייעוץ פסיכולוגי לגברים הומואים, ביסקסואלים וא-מיניים
שלום, ראשית, רציתי לומר שאני מאוד אוהב את המאמרים שלך ואני מודה לך שאתה משתף אותנו בידע ובניסיון שלך. שנית, רציתי לשאול לגבי הזוגיות שלי: אני נמצא בזוגיות נפלאה עם גבר כבר 19 שנה. האהבה והתשוקה בנינו עדיין פורחת ואנחנו מתלהבים אחד מהשני כמו בני עשרה :) אני מאוד מרוצה מבן זוגי ומרגיש ש"זכיתי בלוטו" איתו. הבעיה היא שאני כבר בן 40 והוא בן 46 ואין לנו ילדים או התקדמות כלכלית משמעותית, אני חולה בפיברומיאלגיה חמורה ולכן מתקשה לעבוד שעות ארוכות וזה משפיע על הפרנסה בבית. בנוסף יש לנו הורים קשישים, שזקוקים לעזרה שלנו באופן יום יומי, מה שמכריח אותנו לגור באותה עיר קטנה איתם ולא לחפש את פרנסתנו במקומות אחרים. אני מרגיש רגשות אשם על תרומתי הכלכלית הקטנה... וצר לי נורא שבגלל המצב הכלכלי אנחנו מפסידים להביא ילדים לעולם... כל כך רציתי לשמוח איתו בחוויה של הבאת ילדים לעולם... לראות אותו מאושר עם הילד. אני מרגיש שהאהבה שלנו, באה על חשבון הדברים שהוא יכל להשיג בחיים בלעדיי, שוחחתי איתו בנושא הזה והוא אמר שאהבתו אליי גדולה יותר מהמכשולים ושלמרות שהוא רוצה ילדים, הוא לא היה רוצה לחיות לבד, בלעדיי. במקום ילד, גידלנו כלבה אהובה שנפטרה מזקנה שנה שעברה ...כעת בחוויה שלי אני מרגיש שאני מונע מאהובי את הזכות להגשמה מלאה, שדווקא בגיל הזה שכולם מקימים משפחות ופורחים, אצלנו יש תהליך של קמילה: הפרידה מכלבה שכל כך אהבנו, הבית שהתרוקן אחרי לכתה, הטיפול בהורים הקשישים וההבנה שהם לא ישארו איתנו לנצח...הפיברומיאלגיה שלי.... מחשבות אלו מטרידות נורא את נפשי, כיצד ניתן להתמודד עימם?
שלום אסף, הגעתם להישג מרשים ונדיר בחיי הזוגיות שלכם, לפי כל קריטריון, כך שיש לכם בהחלט במה להתגאות וחשוב מכך, במה לשמוח. אני חושב שכאן בדיוק תקפה האמרה של חז"ל: "איזה הוא עשיר? השמח בחלקו". נשמע לי גם שבן זוגך בהחלט שמח בחלקו, ובצדק, ואילו אתה נוטה להתמקד בחצי הכוס הריקה ומשליך על הקשר המוצלח מצוקות, שחלקן אולי נובעות ממקורות אחרים. מות הכלבה הוא אירוע מצער אך צפוי ובהחלט ניתן לשקול אימוץ כלב/ה חדש/ה. בן הזוג שלך עשה את השיקול שלו בהחלטתו להישאר אתך במקום לעזוב אותך לטובת הלא נודע. האשמה שאתה מתאר, יחד עם הפיברומיאלגיה, מחשידה בכיוון של דיכאון קל וממושך (דיסתימיה) ולכן הייתי ממליץ לך לפנות לטיפול. נראה לי שתוכל להפיק תועלת משילוב של טיפול בגישה של פסיכולוגיה חיובית: http://www.giditherapy.co.il/?p=662 וטיפול תרופתי נוגד דיכאון במינון נמוך. תרופות מסוימות הניתנות בפיברומיאלגיה הן גם נוגדות דיכאון. אינני יודע איזה טיפול תרופתי אתה מקבל נגד פיברומיאלגיה והאם הוא כולל תרופה מסוג זה. מומלץ גם לבדוק אפשרויות תעסוקתיות ו/או תחביב שיפצה על מגבלות המחלה. כיום ניתן לעסוק בעבודות רבות מהבית, בקצב שלך ובשעות גמישות. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il
אפעל כפי שיעצת.
מנהל פורום שרינק פרנדלי - ייעוץ פסיכולוגי לגברים הומואים, ביסקסואלים וא-מיניים
