פורום שרינק פרנדלי - ייעוץ פסיכולוגי לגברים הומואים, ביסקסואלים וא-מיניים

קודם כל אני רוצה לברך על הפורום קראתי קצת וכל הדינמיקה כאן נראית לי מקצועית ולעניין. במיוחד המאמר על איידס פוביה. שאלתי היא: 1- מה המשמעות של אוננות ופורנוגרפיה? אם אני מאונן על סרטים הומוסקסואלים (ואחרי שהסרט נגמר אני נגעל ומתחרט) אך מצליח להנות גם מסרטי סטרייטים האם זה אומר משהו על נטייה מינית או שרק סקס בעולם האמיתי אומר? וגם כמה התמכרות לסרטים משפיעה על הדחף המיני ומעצבת אותו? 2- אני בהחלט רוצה להביא ילד מאישה לעולם ואולי אף לחיות במסגרת של משפחה סטרייטית בעתיד- לאן הצד ההומואי נכנס? האם זה אפשרי? או שמראש זה אבוד לחשוב שאישה תקבל אותי כגבר עם צד מיני נוסף לא פתור? אציין שיש לי כן משיכה מינית לסוג ספציפי של גברים (בררן מאוד) אך גברים לא מעניינים אותי כלל ביום יום וההתאהבות הריגשית שלי היא אך ורק לנשים ! 3- איך אפשר לדעת הכי טוב על עצמך למי אתה נמשך וכו'? אני לא מקיים יחסי מין כלל ופוחד מקשרים. אני עברתי טיפול קוגנטיבי התנהגותי אצל מטפלת לטיפול בחרדות איידס, אך בהיבט של המיניות אני לא מרגיש שהיא עזרה, והיא רוצה התחייבות שלי לשנת טיפול לפני שנפתור את הנושאים האלה.. תודה מראש

שלום בלבול, העובדה שאתה מאונן על סרטים הומוסקסואלים מעידה על כך שאתה מגורה מהם מינית ואילו העובדה שכשהסרט נגמר אני נגעל ומתחרט מעידה על הומופוביה (פחד מהומוסקסואליות), כלומר, חוסר קבלה של נטייתך ההומוסקסואלית. יש בהחלט קשר בין גרוי מסרט וגירוי מאובייקטים מיניים בעולם האמיתי. התמכרות לסרטי פורנו אינה מעצבת את הדחף המיני, אלא להפך, הדחף המיני גורם לך לראות סרטים. לגבי הגירוי המיני שלך מסרטי סטרייטים, צריך להבין יותר מה קורה ומה מגרה אותך. אם האישה היא זו שמגרה אותך, סביר להניח שאתה ביסקסואל ואם הגבר הוא זה שמגרה אותך, הדבר מעיד שוב על משיכתך לגברים (הומוסקסואלים רבים נמשכים דווקא יותר לגבר סטרייט). הומוסקסואלים רבים מוצאים שפה משותפת עם נשים יותר מאשר עם גברים ועל רקע זה יוצרים קשרים א-מיניים משמעותיים עם נשים. לגברים הומוסקסואלים רבים יש ידידות-נפש קרובות מאוד. לא הייתי מסיק מכך על זוגיות עם אישה. אם אתה נמשך מינית גם לנשים, תוכל לקיים נישואין רגילים עם אישה ולהחליט כיצד לנהוג בקשר למשיכתך לגברים (לממשה מחוץ לנישואין ללא ידיעת האישה, להימנע מלממשה, לנסות למצוא אישה שתקבל אותך מראש עם משיכתך לגברים - כל אלה צורות חיים שקיימות והדבר תלוי, בין היתר, במערכת הערכים שלך). אם אינך נמשך מינית בכלל לנשים ותיכנס למערכת יחסים זוגית עם אישה, אני חושב שצפויים סיבוכים לא רצויים לשני הצדדים. טיפול התנהגותי-קוגניטיבי באיידספוביה הוא טיפול סימפטומאטי ואשמח לשמוע אם הוא הצליח. ישנן אמונות מוטעות אופייניות להיפוכונדרייה, ובתוכן איידספוביה כמקרה פרטי, שניתן לתקוף אותן בטיפול התנהגותי-קוגניטיבי. ואולם, ממחקרים רבים שנערכו על איידספוביה עולה (כמו שעולה גם מהמקרה שלך) שקיים קשר חזק בין איידספוביה והומופוביה (פחד מהומוסקסואליות). כלומר, איידספוביה נוטה להופיע בשכיחות גבוהה אצל הומוסקסואלים שאינם מקבלים את נטייתם המינית ואם יש להם נטייה מוקדמת לחרדה בכלל ולהיפוכונדרייה בפרט, נטייה זו מתחברת לקושי לקבל את ההומוסקסואליות ויוצרת חרדה מאיידס שנתפסת כמחלה אופיינית להומוסקסואלים. המבחן הטוב ביותר לזהות את נטייתך המינית הוא פשוט לשים לב למי אתה נמשך יותר, בעיקר בסביבות טבעיות שבהן גברים ונשים מסתובבים בלבוש חשוף, כמו למשל בריכה, חדר כושר, חוף הים וכדומה. במילים אחרות, כשאתה מנסה "לשכוח" את הנורמות החברתיות, על מי תסתכל יותר וממי תתגרה יותר. נשמע לי שאתה זקוק לעזרה טיפולית בהשלמה עם משיכתך לגברים ובהכלת החרדה שלך ממשיכה זו. טיפול התנהגותי-קוגניטיבי הוא בדרך כלל ספציפי יותר ומוגבל בזמן (12-15 פגישות). בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

הטיפול עזר חלקית חרדת המוות התמידית ירדה אבל עדיין מחשבות טורדניות יש הרבה פעמים- יחסי מין אני כלל לא מקיים אך ארוחה במסעדות לדוג' מתקשרת לזה שאפשר להידבק באיידס מאוכל וכו'. שאלה נוספת- היו לי 2 התנסויות מיניות עם גברים שונים ובכך מסתכם כל הניסיון המיני שלי. בשניהם כלל לא נהנתי והרגשתי רע. אני לא טיפוס מיני במיוחד.. האם רק אחרי שאני ינסה סקס עם אישה אני יוכל להחליט? יש לי חרדות מנשים אני מפחד שהם לא רואות בי "גבר" מספיק ואני נמנע מיחסים ארוטיים על אישה כי הרבה פעמים הם שמות אותי על תקן החבר הטוב גם אם אני רוצה לנסות יותר.. מה דעתך?

צהריים טובים, תודה רבה על תשובתך! אבל האם בחור בן 22 הוא לא קצת ילד במובנים מסוימים-לא רק במובן הכלכלי אלא בכלל -במובן הנפשי או שזה ממש אינדבדואלי לכל אדם? תודה תודה על תשובותיך. :-)

הי שאלתי אינה קשורה לפורום אך מתענינת בתשובתך המקצועית. אני בת 26 וחברה הכירה לי בחור בן22 (אנחנו דתיים פתוחים כיפה סרוגה) יש ביננו 4 שנים. הבחור מפקד בצבא וזה אחלה אך האם לדעתך זה לא פער משמעותי במקומות בהם אנו נמצאים-אני סיימתי תואר ראשון- הוא באיזשהו מקום לא התחיל את חייו עדיין. האם קשר כזה יכול להוביל לחתונה?

שלום לילי, כמו שאת בטח מבינה, אני חילוני ואני טורח לציין זאת משום שההתייחסות לשאלה אם קשר מסוים יכול להוביל לחתונה היא, בין היתר, שאלה תלויית-תרבות. אינני יודע באיזו מידה קשר שבו האישה מבוגרת מבעלה בארבע שנים הוא נורמטיבי בחברה הדתית. מבחינה פסיכולוגית גרידא, אינני רואה בכך כל בעיה. אני מכיר מקרים רבים שבהם חברות ורעיות של סטודנטים לרפואה, למשל, ובוודאי של מתמחים ברפואה ובפסיכולוגיה הן המפרנסות העיקריות עד שהבעל מסיים את לימודיו. אם יש ביניכם שפה משותפת ואהבה, אינני רואה כל מניעה לקשר כזה, ואף למימושו בצורת נישואין, ככל שמדובר במישור הפסיכולוגי גרידא. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

בכאלה, להמציא איזה כדור או זריקה? כמו שיש כדרים לדיכאון, למשל. או להשקיע בחינוך, שדברים כאלה יפסיקו להיות בראש הנוער?

שלום רוני, לא ניתן לשנות לא את הזהות המינית ולא את הנטייה המינית (מין האובייקט אליו האדם נמשך) לא בצורה פסיכולוגית ובוודאי שלא ע"י טיפול תרופתי. העזרה הפסיכולוגית הניתנת במקרים כאלה היא סיוע לאדם להשלים עם נטייתו וזהותו המיניות. ניסיונות לשנות את אלה באמצעות טיפול פסיכולוגי היו כה מזיקים עד שהם נחשבים עבירה על כללי האתיקה המקצועית. הדבר היחיד שניתן לעשות ע"י טיפול תרופתי הוא להפחית את הדחף המיני (לא את האובייקט שאליו האדם נמשך) וטיפול זה שמור למי שמסוכן לחברה (בעיקר אנסים או פדופילים שאינם שולטים בדחפיהם). בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

http://www.youtube.com/watch?v=PooEhBxh0NY

קודם כל אני רוצה להגיד שאני שמח שייש אתר כמו האתר הזה שבאמת מקשיבים פה לאנשים וכפי שאני רואה אתה באמת מתיחס כמעט לכל פניה ד"ר רובינשטיין ועל כך תודה מראש. קוראים לי עומר אני הומו נשי בן 20. גיליתי את העדפתי המינית בגיל 14 בערך ואני לא זוכר כתוצאה ממה זה. בגיל צעיר (סביבות 12) אהבתי להתחפש לאישה, עשיתי את זה פעמיים ואפילו הופעתי בבית הספר היסודי בלבוש אישה. נהנתי מזה ונהנתי מאוד גם מעצם זה שאני יכול לעשות את זה ולא ייחסו לזה חשיבות. מאז ומתמיד אני מסתדר יותר בחברת בנות. בגיל 5-6 הייתה לי ידידה טובה שהרגשתי מאוד בנוח להיות איתה ואפילו להתפשט לידה. פעם אחת נכנסו למקלחת ביחד.(אפילו הייתי משחק בברביות) לפעמים כשאני מסתכל במראה אני מרגיש שאני הייתי מעדיף להיות אישה. זה לא מטריד אותי במהלך היום יום. אבל כשאני מאונן אני מפנטז שאני אישה אני רואה סרטים כחולים של סטרייטים ומדמיין את זה. אני אפילו חושב שייש לי ממש גוף של אישה. זאת פעם ראשונה שאני מדבר בפתיחות כזו על הנושא הזה עד עכשיו לא יצא לי להתייעץ עם איש לגבי הנושא. אני אובד עצות בנושא הזה. אני לא יודע מה אני רוצה להיות, אישה או גבר. אני יודע שלעולם לא אהיה גבר כמו שאני אישה אבל אני לא יודע אם אני צריך פשוט לעשות צעד ולהפוך לאישה. הייתי מעדיף פשוט להיוולד אישה ולחסוך מעצמי את כל התהליך. שוב תודה, עומר

שלום עומר, תודה על המחמאות. לפי תיאוריך, אתה נמצא על קו התפר בין הומוסקסואליות ובין טראנסג'נדריות. יש מקרים שבהם שתי התופעות קרובות מאוד זו לזו. להיוולד מחדש כאישה לא תוכל, אך יש הומוסקסואלים רבים שחיים כמוך, דהיינו, עם פנטזיות על היותם נשים ולפעמים הדבר מתמתן עם השנים. ניתוח לשינוי מין הוא דבר מורכב מאוד המחייב אומץ ותעצומות נפש "שלא מן העולם הזה", במידה ואתה שוקל זאת, אתה מוזמן להסתכל ב"גורמי סיוע לטראנסג'נדרים" בפורום זה (תחת "קישורים בנושא") ולפנות לד"ר דליה גלבוע, לשעבר הפסיכולוגית הראשית במשרד הבריאות ומי שממשיכה לנהל בהתנדבות ב"שיבא" את הייעוץ והטיפול בטראנסג'נדרים השוקלים לעבור ניתוח לשינוי מין. בהזדמנות זו אני שמח להודיע לכם, הגולשים, שד"ר גלבוע נענתה לבקשתי להצטרף לפורום זה כיועצת מומחית לפניות של טראנסג'נדרים ואנו מקבלים אותה בברכה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

קרובה בקליפורניה נסחפה אחרי שהילד בן ה-5 רצה בגדי בלט כמו שהבנות בחוג, נקלטה בקבוצה מוזרה ולא ממש מקצועית שייעצה לה להפוך את הבן לבת וגם דאגה להגנה משפטית- כל אחד עושה מה שהוא רוצה???

שלום שילה, את מתארת אירוע מחריד, שגם לא הבנתי אותו עד הסוף, ולפי ניסיוני עם עיתונאים קיימת נטייה להגזמה ולעיוותים המוציאים דברים מהקשרם. רק לאחרונה צוטטו ממצאי מחקר שלי ולמרות שניסיתי כמעט לכתוב את הדיווח לעיתונות במו ידיי, כמה שינויים של הכתבת שינו את הממצאים לכך שבכלל לא זיהיתי שמדובר במחקר שלי. הקשר בין מה שאת מתארת ובין טראנסג'נדריות הוא מקרי בהחלט. אינני מומחה לטיפול בטראנסג'נדרים ולשמחתי מומחית מס' 1 בארץ לנושא תענה בקרוב מעל גבי פורום זה לשאלות של טראנסג'נדרים. ואולם, ניתוח לשינוי מין הוא אחד הפתרונות לאנשים שמרגישים שנולדו לגוף הלא נכון ובמרכז הרפואי "שיבא" נערך אבחון וייעוץ פסיכולוגי רציני ביותר הנמשך כשנתיים למי ששוקל לעבור ניתוח לשינוי מין על חשבון המדינה ובמלוא האחריות המקצועית. כמו בכל תופעה אחרת הקשורה לייעוץ פסיכולוגי יש שרלטנים ואני מקווה שהם היוצאים מן הכלל שאינם מעידים על הכלל. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

המשך לשאלה- וזה לא מהעיתון, זה קרובי משפחה בקליפורניה: הילד בן 5 שהיה מוכר כרגיל אך קצת בעייתי, עם אמא נוקשה ודומיננטית מאד, וגדל בסגנון מאד שוויוני(בשם הפמיניזם), התחיל להתעניין בבלט ובגדי בנות, אבל לא בצעצועי בנות וגם ילד די תוקפני שעושה "דווקא". האם והילד נסחפו,ולאחר שביקש להפוך לבת איפשרה לו, הכניסה אותו לקבוצות תמיכה לילדים טרנסג'נדרים ששם למד ה-מ-ו-ן מילדים אחרים, דברים שקודם לא עשה בכלל. עכשיו רשמה אותו כבת בבית הספר(למעשה עדיין גן), המשפחה משתגעת. לא מדובר עדיין על ניתוח!

גידי שלום, אני כמעט בן 20, אני נמשך כבר כשנתיים לפחות לגברים בלבד, אך ההתבגרות המינית שלי הייתה מאוחרת מאוד-אוננתי לראשונה רק בגיל 18! בהתאם, לא יצאתי מעולם לא עם נשים ולא עם גברים. פגשתי לאחרונה בחור מקסים שהתחיל איתי. הוא מנוסה, אינטיליגנט וחשתי שנדלקתי עליו ברמה שהוא המריץ אותי לצאת מהארון בפני המשפחה, להרגיש בטוח, להיות ישיר איתו (לספר לו שאני לא מנוסה, לדוגמה, ולשמוע ממנו על הניסיון שלו) ולחשוף פרטים שלא חשפתי מעולם עם אף אחד למעט הפסיכולוגית, שאיתה אני בטיפול כבר שנה וחצי. המראה שלו לא משך אותי, למרות שהוא נראה טוב, וכשהתנשקנו לא נהניתי בכלל-אני מצאתי את זה רטוב ומגעיל ולא מהנה כלל, אך לאחר מכן הוא ליטף אותי ועשה לי ביד וזה היה מענג. היו לי המון ציפיות מהפגישה, ובסופו של דבר התאכזבתי לגלות שההידלקות נעלמה, שלא נהניתי כלל מהנשיקות הצרפתיות וזה למרות שאני עדיין רואה בו בחור מדהים, אכפתי ומיוחד (אך לא מאוהב בו)-כך שאני לא יכול "להשליך" עליו אשמה, ואני מרגיש אשם שאני חושב ואמרתי לו ביוזמתי ש"זה לא מה שציפיתי". האם באמת יתכן שאני לא נהנה מנשיקות צרפתיות (הלשון מגעילה אותי)? האם זה משהו שאני צריך להתרגל אליו ב"אין ברירה"? האם אולי זה עניין של האדם הנכון? בתודה רבה (ומעט מתנצל על התיאורים הבוטים) עידו

שלום עידו, מפנייתך עולה שיש לך הרבה מאוד אקסיומות ודעות קדומות של מה ש"צריך" לקרות. הדבר נובע, בחלקו הגדול, מגילך הצעיר מאוד ולהרגשה (הכלל לא מוצדקת, לדעתי) שאתה מתבגר לאט מדיי. יש הרבה התנהגויות ורגשות סביב נשיקות. יש כאלה (בעיקר נשים) שרואים בנשיקה ביטוי רגשי יותר מאשר מיני. יש כאלה שחווים את הנשיקה כאקט מיני נטו. יש כאלה שאוהבים נשיקות ויש לא מעטים שמסתייגים מנשיקות, בין היתר על הרקע שתיארת. זה לא מדד לשום דבר, לא למשיכתך לבחור ולא לרגשותיך כלפיו. אם נהנית מהליטופים והאוננות - דיינו בשלב זה. זה הבחור הראשון שבאת איתו במגע גופני. אל תצפה ליותר מדיי. יופי שנהנית מהליטופים. בהחלט הייתי מעודד אותך להמשיך את הקשר איתו כדי לבדוק איזה רגשות זה מעורר בך ויש לך את ההזדמנות הנפלאה לעבד את הרגשות הללו בטיפול. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

הבעיה שלי היא שאני מפחד שזה לא יספק אותו, העובדה שאני נגעל מזה עד כדי כך. הוא בחור שהיה פעיל מינית מאוד, שאין לו בעיות עם הדברים האלה בכלל ואני מרגיש שזה לא הגון כלפיו בכלל שהוא ירגיש בנוח לעשות דברים שישמחו אותי ואילו אני אגעל לנשק אותו צרפתית, משהו שנראה שחשוב לו. 

הי שבוע טוב, ראיתי כאן שרשור בנוגע למטפלת שנמשכת למטופלת.רציתי לשאול בעניין..האם כאשר מטפלת מרגישה כך לרוב היא באמת תחתוך את הקשר? הרי כולנו לעיתים מרגישים מגוון רגשות-כלמור האם ישנה אפשרות להשאר בתוך קשר כזה-עם הרגשות כאלו?

שלום תמי, לפי ניסיוני, הסכנה קיימת בכיוון ההפוך, דהיינו, שמטפלים לא פוסלים את עצמם מלטפל במטופלים שבהם צפויה בעייתיות גדולה מדיי בקשר הבין-אישי. רוב המטפלים יעדיפו להמשיך בטיפול, להערכתי. המצב הרצוי הוא שהם יעבדו בתוך הטיפול ובהדרכה על הטיפול את מה שקשור במשיכתם המינית למטופל ואני חושש שהמצב המצוי הוא שהנושא אינו זוכה לעיבוד מספיק והטיפול ממשיך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

בני בן ה19.5 שהינו בחור מוכשר ואיכותי נמצא בעיצומו של תהליך יציאה מהארון בפניי בניי משפחה.אביו,שאינו אדם פתוח באופן מיוחד חולה בטרשת נפוצה במצב פרוגרסיבי מתקדם.יש לנו התלבטות קשה בקשר לשאלה אם לספר לו או לא,ברור שיהיה לו קשה אבל אין לנו מושג עד כמה ומה תהיה התגובה.הייתי רוצה לדעת מה דעתך?ואם לדעתך צריך לספר לו(לי מאוד קשה עם זה שהוא יישאר היחידי במשפחה שלא יודע)איך היית ממליץ לעשות את זה והאם אנחנו צריכים עזרה של איש מקצוע ובאיזה שלב?תודה

שלום רונית, את כותבת שלך קשה עם המצב שבו בעלך הוא היחיד במשפחה שאינו יודע על נטייתו המינית של בנך, ואני שואל את עצמי מה הצרכים של בעלך (לא שלך). האם הוא היה רוצה לדעת? מה את פוחדת שיקרה אם הוא יידע? לדעתי הבלתי מחייבת, דווקא מצבו הרפואי הקשה עשוי לגרום לו להתייחס לנטייתו המינית של בנך בפרופורציות הראויות, אבל אינני מכיר אותו, אינני מכיר את היחסים ביניכם ונשמע שהצורך לגונן עליו (ואולי גם על בנך?) הוא צורך שלך הרבה יותר מאשר הצורך של בני המשפחה שאת תגונני עליהם. סביב הצורך הזה שלך לגונן על כולם ולשאת את העולם על הכתפיים אני בהחלט חושב שהיה רצוי שתפני לייעוץ קודם כל לבדך ואולי בהמשך ניתן יהיה לצרף אליו גם חלקים אחרים של המשפחה. אינטואיטיבית, נראה לי שיכול להיות שקל יותר לבעלך לקבל את הבשורה בהיותו חולה מאשר אילו היה בריא, למרות שהשיקול שלך בוודאי הוא שאינך רוצה להוסיף עליו עוד סבל, אך מהי הומוסקסואליות של הבן שלך כשאתה נלחם על חייך ורואה את המוות מול עיניך? הייתי ממליץ לך לברר אם במרכז הרפואי שבו מטופל בעלך פועל פסיכולוג רפואי (אם בשירות הפסיכיאטרי ואם ביחידה המטפלת בטרשת נפוצה), שתפקידו גם לעזור לחולה עצמו להסתגל למצבו החדש וגם לעזור לבני המשפחה להתמודד עם המחלה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

תודה.העלית בהחלט כמה אפשרויות שלא חשבתי עליהן.אני בהחלט רואה עצמי כאדם חושב ובמקרה הזה(כמו בטח במקרים אחרים בחיי)שבו אני עצמי עברתי חוויה שיש בה מן ההתמודדות לא הייתי מסוגלת לראות את כל הנקודות והאפשרויות שהצגת לבד.המון המון תודה

שלום ד"ר רובינשטיין. האם אתה מכיר מקרים או ששמעת על כאלו, בהם הפסיכותרפיסטית מאוד אוהבת את המטופלת ובשילוב הכימיה המיידית שנוצרת ממבט ראשון עוד במסדרון המוביל לקליניקה, יכולה להביא לגדילה גם של משיכה רגשית עמוקה למטופלת וכך גם למשיכה פיזית אמיתית אליה?

שלום רעות, דברים כאלה בהחלט קורים. מבחינה תיאורטית, אנחנו נוטים לראות בכך "העברה אירוטית" (נטייתו של המטופל להשליך על המטפל דמות משמעותית מעבור ולעיתים גם להתאהב בה ולהימשך אליה מינית). מבחינה מעשית, כשהתופעה שתיארת מתרחשת בטיפול שומה על המטפל להשתמש בכך אך ורק מבחינה טיפולית. כלומר, לעבד עם המטופל את התאהבותו במטפל ואם הוא זה שנמשך אל המטופל/ת לעבד את רגשותיו סביב הנושא עם עצמו, או רצוי בהדרכה שהוא מקבל על הטיפול או בהתייעצות עמיתים. במידה שהעניינים יוצאים מכלל שליטה מבחינת המטפל והוא אינו מצליח לשמור על המסגרת הטיפולית, מן הראוי שיפנה את המטופל למטפל אחר. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

שלום ד"ר גידי רציתי לדעת בבקשה אם אפשר, האם לגיי יש רגישות שונה משל גבר סטרייט? השאלה שלי התעוררה עקב סיפור שלי עם בחור גיי שהייתי בידידות נחמדה איתו(עזר לי המון ואהבתי אותו עד מאוד) ויתכן שפגעתי בו או הבהלתי אותו כי נסחפתי קצת והייתי אגרסיבית תוך שיחת טלפון. הקשר נותק, כעת מתעקש לשמור מרחק וזה די מעציב אותי ורוצה לנסות להתנצל או להגיע למצב של הדברות. על פניו אני די חוששת שהוא חד משמעי ופגוע או מבוהל...אך חשבתי שאם הוא די רגיש, אולי יש דרך נעימה להראות לו שזה לא היה מכוון או סוג של חרטה. תודה וחג שמח.

שלום שלי, גייז הם לא אנשים שונים מהותית מסטרייטים פרט לנטייתם המינית. לדעתי, במצב שאת מתארת רצוי קודם כל לשאול אם פגעת בו ואם כן, להתנצל ולדלל מעט את הקשר, לפחות בתקופה הקרובה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

ורגיש ואיש טוב אבל כן, כפי הנראה פגעתי בו והבהלתי אותו בהסחפות הרגשית שלי, הייתי קצת אגרסיבית ונשמעתי לא נעים וגם אמרתי דברים. אני נותת מרחב וכרגע לא עושה דבר עד "יעבור" זעם, במידה ונתראה בקרוב אבחן את התנהגותו כלפיי ואם לא-אולי אתנצל בדרך מסויימת ונראה. תודה ויום טוב,

שלום, אני בן 23 אני הומו בארון יש בעיה שאני מאוהב בחבר הכי טוב שלי מאז הצבא אני מאוהב כבר כמעט 4 שנים הוא הדבר היחידי שאני חושב עליו. הוא לא יודע עלי. הבעיה היא שאני כל הזמן משכנע את עצמי שהוא בעניין למרות שאני יודע ש80 אחוז שהוא הוא לא. כל פעם שאני מתרחק ממנו מבחינה חברתית אני נכנס לדיכאון ככה זה נמשך כבר 4 שנים בזמן האחרון החלטתי שאני מתנתק ממנו לגמרי ואני לא מצליח גם כי אני חלש ואני חוזר לתקשר איתו וגם כי יש לו יחסים ממש טובים עם החברים והמשפחה שלי. אפילו טסתי לחול לכמה חודשים להתרחק ואני פשוט לא מצליח ואני רק נכנס לדיכאון,אז החלטתי לספר לו עלי וגם את זה אני לא מצליח מהפחד של התגובה והפחד של לאבד אותו... מה עושים?? ותודה מראש....

שלום אלון, התאהבות באובייקט בלתי-מושג ובלתי-אפשרי אינה רק נחלתם של גייז. יש, למשל, נשים שמתאהבות באופן סדרתי אך ורק בגברים נשואים ומסתבכות איתם בקשרים על רקע החלטה מעורפלת שלהם להתגרש בבוא היום. בחלק גדול מהמקרים - וכמובן אינני מכיר אותך אישית כדי לקבוע אם זה נכון לגביך - מדובר באנשים שחוששים מדחייה במסגרת קשר שבו האובייקט הוא אפשרי ואז ההיאחזות בבלתי-מושג ובבלתי-אפשרי מאפשרת להימלט מהכאב הכרוך בדחייה ע"י אובייקט אפשרי שיכול להיות מעוניין או לא מעוניין בי. אם לחזור לדוגמא של המתאהבות בגברים נשואים - הגבר הנשוי אוהב אותי אז אני רצויה והנישואין הם אלה שעומדים בדרך. זו מציאות שככל שהיא קשה, עדיין יותר קל לשאת אותה מאשר דחייה ע"י גבר פנוי. נראה לי שאחת השאלות שעולות מהסיפור הקשה שאתה מתאר היא האם אותה אהבה בלתי-אפשרית אינה מגינה עליך מלהציע את עצמך ב"שוק הבשר" (ואני דווקא משתמש במונח הבוטה הזה), עם כל אי-הנעימות המובנת והטבעית הכרוכה בכך. זו אחת ההשערות שיש לבדוק במסגרת טיפול פסיכולוגי ולא רק מעל גבי פורום באינטרנט. נראה לי שמטרת ביניים של טיפול כזה צריכה לכלול "גמילה מסודרת" מאותו בחור, שהפנטזיות שלך עליו גורמות לך סבל ובוודאי שמונעות ממך קשר שאתה ראוי לו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטין http://www.shrink-friendly.co.il

יש בזה משהו שזה מגן עלי מכניסה לעולם הזה של שוק הבשר כי אני באמת לא נכנסתי אליו למרות שהייתי רוצה אבל אני חושב שהגעתי למסקנה שרק סירוב ודאי ומוחלט שלו ישחרר אותי מההיאחזות בו ויש יש לי בעיה בללכת לטיפול פסיכולוגי ניסיתי את זה בעבר אני פשוט לא מסוגל לבטא את מה שאני מרגיש במילים, יש לי דחיה מלדבר על זה

שלום, אני מכירה הומואים נשיים עם גינונים והתנהגות נשית, רגישים, הליכה מענטזת וכו', אם הבנתי נכון, גם טרנסקסואל שיש לו רצון להיות אישה (במיגדר הפוך) מתנהג כמו גיי נשי, אם כך-האם הומו נשי נחשב גם לטרנסקסואל? ומה ההבדל בין הומו נשי להומו גברי? תודה!

שלום שלי, טרנסג'נדר הוא אדם שמרגיש שנולד למגדר הלא נכון והוא אינו מוצא שלווה עד שיעבור ניתוח לשינוי מין. אולי משהו שיחדד לך את ההבדל בין טרנסג'נדר להומוסקסואל הוא העובדה שיש גברים טרנסג'נדרים, למשל, שהיו נשואים לנשים וקיימו עימן יחסי מין, כלומר נמשכו לנשים ולא לגברים אבל הרגישו צורך לשנות את מינם ועברו ניתוח לשינוי מין. טרנסג'נדרים כאלה, אגב, לא בהכרח אופיינו ע"י גינונים נשיים בהיותם גברים. נכון שיש הומוסקסואלים בעלי גינונים נשיים, לחלקם פנטזיות על חיים כאישה ולחלקם לא, ויש הומוסקסואלים גבריים לא פחות מסטרייטים. בסטיריאוטיפים המקובלים מקובל לזהות את הראשונים כנחדרים (פאסיביים) ביחסי מין ואת האחרונים כחודרים (אקטיביים), אולם אפשר לראות שבחלק לא מבוטל מהמקרים הומוסקסואלים ככלל מקיימים את שני סוגי האקטים המיניים הללו והומוסקסואלים גבריים מאוד, לעיתים קרובות דווקא אלה העוסקים בפיתוח גוף ברמה של ניפוח שרירים, מעדיפים להיחדר ביחסי מין. אם תצפי בכמה סרטים כחולים של גייז תראי שהסטיריאוטיפים הללו לא נכונים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

שלום וסליחה על הבורות: אני יודעת שיש גברים שרוצים להפוך לנשים בעזרת ניתוח, האם יש נשים שיכולות לעשות ניתוח להיות גבר? שמעתי על גברים שמקבלים הורמונים, צומח חזה, מעצב איבר מין נשי וכו' אבל לא ידוע לי (בורות?) על נשים שהפכו לגברים כי הרי יש נשים שלא מרגישות שייכות למגדר? תודה ופורים שמח.

רק רציתי שתדה שאיני חרד פשוט רוצה לדעת איפה אני נימצא. ולמה כתוב בגוגל: משיכה מינית עיקרית או בלעדית לבעלי חיים. וכמובן שאין לי את זה

שלום יורי, קראתי את שתי הודעותיך החדשות ועל סמך ההבהרות הנוספות, לא נראה לי שאתה ממש סובל מזואופיליה. עם זאת, לאור פניותיך הרבות בנושאים שונים, נשמע שדברים רבים מטרידים אותך ועל כן הייתי ממליץ לך בחום לפנות לאיש מקצוע מתחום בריאות הנפש שיקשיב לטרדותיך ותהייה לך כתובת אנושית קבועה, פנים אל פנים, לפנות אליה - ולא רק התייעצויות נקודתיות בכל מיני דברים ספציפיים בפורומים באינטרנט. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

ד"ר גידי נכבד, חייבת אני לציין שאתה נעים הליכות ומסביר פנים באופן מיוחד. לגביי שאלותיי האם בעלי גיי?ענית לי באופן שסיפק את עירעוריי. נתת לי תחושה טובה והרגעת אותי. (גם אני מטפלת באנשים)אין ספק שאתה האדם הנכון במקום בנכון. ושוב, רב תודות.

הי ערב טוב, אני בטיפול שנה וחצי -מאד מאד קרובה למטפלת. אני מרגישה שיש לפעמים שאני מגיעה ונהיית שיחה פשוט דפוקה-כלומר פתאם אני מגמגמת או מסתבכת מה לומר. ויש תקופות שהיא מרגישה לי רחוקה.

שלום מיקי, זה עניין שאת חייבת לדבר עליו עם המטפלת שלך. אני מציע לך להדפיס את פנייתך לפורום ולהראותה למטפלת. יש לי ניסיון טוב מאוד עם הנוהל הזה גם מהפורום הזה וגם מפורום פסיכותרפיה שניהלתי שנים רבות. אשמח לדעת מה היו התוצאות. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

חיפשתי את ההפרעה בDSM ולא מצאתי. הייתכן?

שלום נעמונת, אכן, זואופיליה (משיכה מינית לבעלי חיים) כשלעצמה אינה נחשבת הפרעה עפ"י DSM-IV, אלא אם כן מתלווה לה מצוקה של האדם עצמו והיא פוגעת בתפקודו. זו גם עמדתו של ה-ICD, מדריך האבחון של ארגון הבריאות העולמי. זואופילים "טהורים" (שנמשכים אך ורק לבעלי חיים) הם נדירים מאוד ולא יפנו לגורמי בריאות הנפש בגלל משיכתם לחיות, אם כי בד"כ זואופליה נלווית לפראפיליות אחרות, שעלולות לגרום מצוקה לאדם ובגללן הוא כן יפנה (למשל, פדופיליה). מעניין ששאלת את השאלה בפורום הזה העוסק בהומוסקסואליות, כי באופן מפתיע זו גם מעמדה של הומוסקסואליות ב-DSM, קרי היא אינה נחשבת הפרעה נפשית כשלעצמה, אלא אם כן היא מפריעה לאדם עצמו וגם אז הטיפול המומלץ הוא לעזור לאדם לחיות עימה בשלום. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

אם כלבתי ליקקה את איבר מיני ונהנתי כמה פעמים? ואם פעמייםניסיתי להכניס את איבר מיני לאיבר הכלבה האם זה אומר שאני זואופיל?וכמובן שלא נהנתי. והאם זואופילים מגלים את משיכתם בתחילת גיל ההתבגרות או שזה כמו הומוסקסואליות יכול להיות בכל גיל?

תודה גידי על התשובה המהירה. אני רוצה לפרט קצת לגבי הסקרנות שלי... אני לא זואופילית :) אני מטפלת בתחילת דרכי. דתיה. הנושא של סטיות מיניות עניין אותי בעבר ועוד יותר לאחר שהתפרסמה פרשת הרב אלון. קראתי הרבה לגבי הומוסקסואליות וגישות טיפוליות שונות ואני בהחלט רואה את עצמי "גיי פרנדלי" למרות הבעייתיות ההלכתית... די נדהמתי שעמדת הDSM לגבי זואופיליה זהה לעמדה לגבי הומוסקסואליות. וכמעריכה את דעתך, ארצה לקרוא את השקפתך לגבי כך. הייתכן שזואופיליה אינה מוגדרת סטייה (אלא אם כן מסיבה מצוקה...) מה דעתך? בנוסף רציתי לשאול, הרי לגבי כל ההפרעות בDSM יש את ההגבלה: אם הדבר גורם מצוקה ניכרת- אם כך מדוע הומוסקסואליות וזואופיליה לא נכללות כקטגוריות רגילות של הפרעות? תודה!!

שלום נעמונת, אפתח בכך שה-DSM או כל מדריך אבחון אחר אינו אורים ותומים, אלא לקסיקון שנועד לאפשר שפה משותפת בין אנשי מקצוע. אנו יכולים לראות אבחנות "אופנתיות" או "תקופתיות" ומה שנחשב בעבר הפרעה אינו נחשב עוד הפרעה וכן מה שנחשב בעבר הפרעה אחת נחשב כיום להפרעה אחרת. הדבר נכון לגבי חלק גדול מהאבחנות ועוד יותר נכון לגבי אבחנות שמעורבים בהם מרכיבים חברתיים, תרבותיים, פוליטיים ואידיאולוגיים - והומוסקסואליות היא דוגמא מצוינת לכך. דוגמא אחרת, הפרעת אישיות גבולית, גם היא הפכה להיות מאוד אופנתית בעיקר במרפאות ציבוריות בתקופות מסוימות ולא משום שפתאום יש יותר אנשים הסובלים מההפרעה, אלא כיווני חשיבה תיאורטיים שונים הפכו להיות פופולאריים יותר. פרופ' תמר קרון, במאמר שהופיע באחד הגיליונות הראשונים של כתב-העת "שיחות", שואלת "לאן נעלמו הנוירוזות?" ומצביעה על כך שחלק מההפרעות שנחשבו בעבר נוירוזות מאובחנות כיום כהפרעות אישיות בגלל כיוונים תיאורטיים שונים. לסיום, אין זה נכון שתופעה מסוימת נחשבת הפרעה רק אם היא מהווה מקור למצוקה עבור המטופל. חלק ניכר מהפרעות האישיות בציר II של ה-DSM אינן מפריעות לאדם עצמו, אלא הרבה יותר לסביבתו, והוא יגיע לטיפול (אם בכלל) רק אם ההפרעה תגרום לו היתקלויות עם הסביבה (למשל, בהפרעת אישיות אנטי-סוציאלית עבריינים יופנו לטיפול ע"י הרשויות ולא מתוך מצוקה שלהם) או שכתוצאה מאותם קשיי הסתגלות תתפתח הפרעה על ציר I, הציר הקליני (למשל, אדם בעל הפרעת אישיות נרקיסיסטית יכול לפנות לטיפול בגלל דיכאון שהתפתח על רקע קשיי הסתגלות לסביבה שנגרמו בגלל הנטייה הנרקיסיסטית שאינה מפריעה לו). בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

אני רוצה שתפנה אותי בבקשה לפסיכולוגים שיכולים לעזור בנושא של זהות מינית,תודה...

שלום שמעון, אין באפשרותי להמליץ על מטפלים במסגרת הפורום בגלל איסור פרסום. עם זאת, כל פסיכולוג אמור להיות מסוגל לטפל גם בנושא הזה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-frinedly.co.il

שלום רב, אני נשואה בת 47 , +3 ילדים.בעלי עובד בעבודה עם הרבה מתח.הוא נוהג לגלוש לאתרי פורנו.מרגישה שיש לו בעיית אינטמיות באופן כללי,לפעמים אתרי סקס מספקים עברו יותר תחושת התלהבות מאשר סקס איתי.ישנם זמנים שאין סקס בכלל מיצדו.הוא אוהב אותי.ראיתי שראה סרטי הומו ,ואף גלש פעם באתר של הומואים.פתחתי את הנושא,והוא מיד הכחיש.לתחושתי הוא הומו, אך לעולם לא יודה בכך.אני מבינה היטב את המשמעות ומוכנה להמשיך את חיי ככה.שאלתי, האם אני צודקת בתחושותיי?

שלום נשואה, אם בעלך גולש באתרי פורנו של גייז, אין ספק שהוא נמשך לגברים. אינני יודע מה נותר ממשיכתו לנשים והאם הוא גולש גם באתרי פורנו של סטרייטים. בנוסף למשיכתו לגברים, הירידה בתשוקה שלו אלייך עשויה בהחלט להיות תוצאה של שחיקה רגילה במשיכה בחיי הנישואין.הדבר קורה לעיתים קרובות גם אצל סטרייטים שאינם נמשכים לגברים. המלצתי לך לפנות לטיפול זוגי. אם בעלך מצרף להצטרף תודיעי לו שאת הולכת ואז קיים סיכוי טוב מאוד שיצטרף בהמשך. זה קורה לעיתים קרובות. לדעתי, יש לשים את הדברים על השולחן ולא לטאטא מתחת לשטיח. את מציינת שקיימת ביניכם אהבה ובאהבה צריך להיות אמון. טיפול זוגי כזה יכול להוביל לכל מיני כיוונים, אבל לא הייתי משאיר את העניינים כך, בלתי מדוברים ובלתי מעובדים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

לשאלתך,, הוא גולש בעיקר באתריי נשים, רק מפעם לפעם אתריי גיי.הוא יודע שראיתי ודיברנו על זה, אבל הוא אינו פתוח ולא ירצה ללכת לטיפול, אני אישית בטיפול (אני מודעת לעצמי ולבעיותיי) ,לוקחת גם SSRI .הוא מאותם גברים שמכחישים הכל. לתחושותיי , לא נותר לי אלה לחיות ככה.יש סקס ואפילו סקס טוב, רק לא בתדירות שהייתי רוצה.לא קל , אבל מסתדרת , בחיים צריך לעגל פינות, מבינה שזאת פינה משמעותית ,יש 3 ילדים מקסימים, יש חיי חברה, יש חיי פנאי, המחשבה שאולי ניפרד והוא ייצא מהארון , לא נלקחה כרגע בחיי בחשבון , אלא אם הוא ירצה בכך.בקיצור ד"ר נכבד כרגע זה מה יש.

אני בחור בן 25 נמשך לנשים בגילי וגם יותר מבוגרות ,אך עדין אני לעיתים נמשך לבנות 13-14 שנראות לטעמי דיי טוב לגילם כמובן שאיני חושב לעשות משהו בנושא, פשוט אני דיי מבולבל כי אני מפחד שזה סוג של פדופיליה.. האם מבחינת הדיאגנוזה משיכה לבנות 13-14 זוהי פדופיליה? או שזהו משיכה טבעית לגמרי מאחר ויש להם סימני בגרות ברורים? האם אני לא אמור להפסיק להמשך לנערות צעירות מאחר ואני מתבגר עם השנים? אשמח לתשובה

שלום מבולבל, הקריטריונים לפדופיליה הם: 1. פנטזיות של עוררות מינית חזקה, דחפים מיניים או פעילות מינית עם ילדים/ות בני/ות 13 ומטה, הנמשכים לפחות חצי שנה. 2. האדם פעל לפי דחפים מיניים אלה, או שהדחפים או הפנטזיות גרמו לו מצוקה או קשיים בין-אישיים. 3. האדם עצמו הוא בן 16 לפחות ומבוגר לפחות ב-5 שנים מהילדים שהוא נמשך אליהם. מבחינה טכנית אתה עונה על הקריטריונים הנ"ל, אך שים לב שגם מצוקה ממשיכה בלתי ממומשת מהווה את אחד הקריטריונים. במקרה כזה, כאשר יש ביטחון שלא תגשים את הפנטזיות שלך, מטרת הטיפול צריכה להיות הפחתת האשמה וחוסר הנוחות בקשר לכך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

רגע אני מציין שאני נמשך בעיקר לבנות גילי שהן 18-40 בערך. אני דיברתי על נערות בנות 13-14 שהן מפותחות יחסית לגילן ונראות כמו בנות 17 אז אם לא זהיתי גיל זה אומר שאני פדופיל ? אני עדין מבולבל...

שלום ד"ר גידי, רציתי לשאול עוד שאלה-האם לדעתך לכתוב מייל למטפלת-אחת לשבוע כי אני מרגישה צורך עז- האם זה טוב? זה במסגרת הטיפול -היא אמרה לי שאני יכולה והיא רק תכתוב שהיא קראה. האם זה טוב לדעתך?

שלום ליאת, אלה דברים שבאופן חד-משמעי צריכים להיות נידונים אך ורק בינך לבין המטפלת שלך ואני מבין שכך גם נעשה. כל התערבות של גורם שלישי בטיפול רק תפריע. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

שלום ד"ר גידי. אני בטיפול כבר שנה וחצי מאד מחוברת למטפלת. מפחיד אותי בזמן האחרון לחשוב שאני הולכת יום אחד להפרד ממנה-היא כל כך יקרה לי ומשמעותית בשבילי - אנחנו בכלל לא מדברות כרגע על סיום הטיפול. אבל אצלי זה עובר בראש , כבר עברה שנה וחצי והיא נעשתה חלק כל כך מרכזי בחיי הקשר איתה. מה אתה חושב?

שלום ליאת, כשאין לנו כלום, אין לנו מה לאבד אבל אנחנו בדיכאון. כשיש לנו אוצר, אנו חוששים לאבדו ונמצאים בחרדה, וכך נראה לי המצב שאת מתארת. זכית בקשר טוב עם מטפלת. אני לא חושב שטיפול צריך להימשך בהכרח כל החיים, אבל לפחות כשאבים אליי לטיפול המטופל הוא זה שמחליט לבוא לטיפול והוא זה שמחליט לעזוב ואני לא משכנע לא לכאן ולא לכאן. אינני רואה סיבה שהמטפלת תפסיק את הטיפול ואת לא חייבת להפסיקו כל עוד טוב לך בו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

היי גידי הכרתי מישהו שמוצא חן בעיני, ולא שאני יודע את האמת גם כנראה לא אדע אף פעם אבל הוא אומר הרבה שאני מאוד מוצא חן בעיניו ולרוב הוא פונה אלי לשאול לשלומי, הוא דיי הפוך ממני אני משקיע בקרירה והוא יותר נהנה ומבלה בשעות פנאי מורחבות, הוא קל שמח ונינוח, ואני יודע לצחוק אבל באופי שלי אני בן אדם רציני מאוד ודי קר. יש שלושה דברים שמציקים ומטרידים אותי יום יום: הראשון: שהוא צעיר ממני בכמעט שנה ועד היום יצאתי רק עם בגילי ומעלי- זה מעין גבול אדום שהכתבתי לעצמי, וזה לא מסתדר לי בראש כי יש לי תמיד צורך ללמוד ממבוגרים ממני ולהרגיש מחובק על ידי גבר מבוגר ממני- כאילו אני מרגיש שאני זקן בלוי לידו- אפילו שאני נראה לפחות נדמה לי בגילי. השני: כאשר אני מסתכל על עצמי במראה במרחק של מטר חצי מטר מהמראה לא נורא...אבל שאני מתקרב אני רואה שיש לי עיגולים לא יפים מסביב לעיניים, ופה ושם כתמים לא יפים...ואני מרגיש דוחה ולא ראוי לאף אחד. והשלישי והחשוב מכולם: אותו בחור חמוד שהכרתי לא יודע מה אני מסתיר, הוא לא ידוע שאני נוטל תרופות נוגודות דיכאון, אם התרופות אני מתפקד יפה מאוד, אני מתעורר כל יום בשש וחצי, אחרי הלימודים והעבודה מתאמן בחדר כושר, מכין שיעורים מתכונן למבחנים וחוזר חלילה שוב ושוב.. . . אבל לא סיפרתי לו, ואני מסתיר ממנו את האמת, שאני דיכאוני, ואני לא באמת אוהב את החיים, ויש בי צער מאוד גדול, למרות שאני יכול לתפקד יפה מאוד- זה כאילו האופי שלי. אז מה כדאי לי לעשות?, אני יודע שאנשים מתרחקים מהר מאוד מבן אדם דיכאוני. . .כי אווירה דיכאונית זה דבר די מדבק, ומצד שני אולי הוא יכול להשלים אותי.

שלום חסוי, לפני שאתייחס לשאלות הספציפיות שהעלית, אני חייב לציין שלכל אורך פנייתך מתקבל הרושם שאתה סובל מדימוי עצמי נמוך הקשור כנראה לדיכאון. אני מקווה שבנוסף לטיפול התרופתי, אתה נמצא גם בטיפול פסיכולוגי (שיחות) ואם לא, אז אני ממליץ לך מאוד לפנות. ולשאלות הספציפיות - עניין הגיל נראה לי חסר חשיבות לחלוטין, על עוד אתם מוצאים חן זה בעיני זה, מה גם שמדובר בשנה אחת הפרש בלבד. העובדה שאתה מרגיש זן בלוי ליד אותו בחור נראית לי חלק מאותו דימוי עצמי נמוך שעליו דיברתי קודם. הגבולות שקבעת לעצמך נשמעים נוקשים וחורגים מגבולות ההעדפה האישית. ייתכן מאוד שדווקא בחור קליל יותר ונהנתן יותר ממך ייטיב אתך ואולי קצת משמחת החיים שלו תדבק בך ולא הדיכאון שלך בו. התחושות הקשות שאתר מתאר נוכח הסתכלות במראה מהוות גם הן חלק מהדימוי העצמי הנמוך והדיכאון ולכן אני יכול רק לעודד אותך שוב לפנות לטיפול פסיכולוגי, אם לא עשית זאת עדיין. הטיפול התרופתי חשוב, אך פסיכותרפיה עומדת על שתי רגליים, האחד תרופתי והאחר שיחתי. לסיום, לא הייתי ממליץ לך להכניס את הדיכאון והטיפול בו ל"כרטיס הביקור" שלך. אם וכאשר הקשר יעמיק תגבר החשיפה ההדדית ודברים יתגלו בצורה טבעית. בכל ביקור שלי בבית מרקחת אני נדהם מחדש שכמעט לא טורחים לסגור את מגירת הציפרלקס כי כל כך הרבה אנשים נוטלים אותה היום, כך שאין מקום לתחושת החריגות הקשה שאתה מתאר. אשמח לשמוע איך מתקדמים העניינים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

היי גידי:) אם בהתחלה יש עוררות מינית כאשר הפוריות המינית מוכנה אצל גברים ונשים, ומחפשים סקס, ולאחר מכן מתבגרים והרגש/הנפש מבקשת לצאת אחוצה ולאהוב אדם אחר, אז השלב הבא אחריו בבגרות זה רצון להביא ילד?

שלום יוגב, אתה מתאר את השתלשלות העניינים המקובלת בחברה, אבל יש לה צורות רבות והדברים אינם חייבים להתרחש ממש לפי הסדר שתיארת. יש אנשים שזקוקים לתקופה ארוכה יותר של רווקות לפני שהם מרגישים צורך בילד. יש כאלה שפועלים ממש בסדר שתיארת. יש זוגות שחיים יחד כמה שנים לפני הנישואין לפני שהם מחליטים להינשא ולהקים משפחה. נשמע לי שאתה צעיר וקצת מבולבל (וזה בהחלט טבעי ונורמאלי) ואתה מחפש סדר בעולם. המציאות היא הרבה יותר מורכבת ועם השנים תלמד להכיר אותה ולהתמודד איתה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

הכוונה שלי יותר היא, אם יש שליטה בזה בכלל?, או שיום בהיר אחד בן אדם בין אם הוא אישה,גבר,הומו,לסבית מרגיש, חש שהוא זקוק להביא ילדים?

שלום ד"ר גידי ברצוני לדעת איך מרגיש בן אדם שנימשך לגבר אחר ?אם אני אינני נימשך לגבר ללא חולצה ניתן להסיק מכך שאין לי משיכה לגברים אלה רק חרדה ופחד מלהיות ביסקסואל(הומו אני לא כי אני נימשך לנשים) בכלל בנאדם שהוא בחרדה אז מה הוא מרגיש?אני מרגיש משהו באמצע החזה לא פיזי שמציק לי האם זוהי החרדה? ובנוסף קרה לי כמה פעמים שאני חושב (לפי דעתי בגלל הפחד)שאני מתאהב בילד ותוך יומיים מחשבה זו נעלמת ופתאום אחרי שבוע זה קורה לי על ילד אחר האם באמת אני מתאהב?כמובן המחשבה עוברת לי מהראש כאשר אני חושב שאני בטוח לא נימשך לגברים. מה חוות דעתך, אני בן 16 וחודשיים

אלי היקר, אני מבין שאתה בחרדה גדולה מאוד. נתחיל ממה שנראה כרגע כתסריט הגרוע ביותר בעיניך והוא שאתה נמשך לגברים. עדיין תוכל לבחור לממש אך ורק את משיכתך לנשים או לממש קשר זוגי בעתיד רק עם אישה. גבר שנמשך לגבר מרגיש מגורה מבחינה מינית. לא תמיד המשיכה הזו מלווה גם בזיקפה, כי לפעמים החרדה מהמשיכה מונעת את הזיקפה. התחושות הפיזיות שאתה מתאר בהחלט נשמעות כביטויי חרדה. בגילך הצעיר כל כך קשה לדעת אם הנטייה שלך "להתאהב" בילד אחר היא מינית או לא. לעיתים קרובות בגיל ההתבגרות הקשה בו אתה נמצא מתבגרים רבים רוצים להיות כמו מישהו אחר ומבלבלים זאת עם התאהבות או משיכה מינית. אם אתה נוטה לחרדה באופן כללי, אני ממליץ לך בחום לפנות לאיש מקצוע מתחום בריאות הנפש (פסיכיאטר, פסיכולוג, עובד סוציאלי ואפילו רופא המשפחה). אם קשה לך לעשות זאת ואתה לא רוצה לערב את הוריך אני יכול להמליץ לך על שתי דרכים: (א) בכל עיר יש סניף של "דלת פתוחה", מרכז ייעוץ לבני נוער, שמאפשר התייעצות בלי צורך להזדהות: http://www.opendoor.org.il/ אפשר להתייעץ גם דרך הפורום שבאתר שלהם, אך בגלל רמת החרדה הגבוהה שלך נראה לי שהמגע האישי ירגיע אותך יותר (בפינה השמאלית העליונה באתר שלהם תוכל לברר היכן נמצא המרכז הקרוב למקום מגוריך). (ב) אררגון הנוער הגאה (אל תיבהל מהשם) http://igy.org.il/content/index.html בו ניתן להתייעץ דרך האתר ו/או להצטרף לקבוצת תמיכה ו/או להצמיד לך מתנדב אישי במייל תוך שמירה מוחלטת על אנונימיות. בארגון זה פועלים אנשי מקצוע שמטפלים גם בלבטים מהסוג שהעלית. כלומר, פנייה לארגון אינה מעידה על כך שאתה הומוסקסואל. וכמובן, אנחנו כאן, אם כי המלצתי היא לגשת לייעוץ פנים אל פנים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

שלום גידי תודה על התשובה המהירה אז אתה בעצם אומר שאני נימשך לגברים? ושאלה נוספת האם החרדה מתי שהוא תעלם ממני או עד שאני לא יטפל בה היא אינה תיעלם?

...או מכל ההפרעות הדרמטיות. מעוניין להתכתב אתכם. צרו קשר במייל: [email protected]

שלום א', הרושם שלי הוא שסוג האנשים שאתה מחפש נמצאים בעיקר בפורומים השונים לפסיכיאטריה ברשת. יש רבים כאלה גם בדוקטורס, גם בסטארמד, גם ב-YNET ופורום נחמד מאוד שנתקלתי בו לאחרונה הוא הפורום של עמיתי ד"ר גיורא הידש שניהל בעבר את פורום פסיכיאטריה כאן בדוקטורס: http://www.medical.co.il/Contents/forum.asp?forumcode=23 פורומים רלוונטיים נוספים הם אלה של "סהר" ו"קולות". בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

גידי שלום, אני זקוק לעצתך. אני בן 30, הומוסקסואל. אפשר להגיד ש"יצאתי" לעולם בגיל מאוחר יחסית וההתנסות המינית הראשונה שלי היתה בגיל 25, אני די מופנם ו"עצור" באישיותי. עם השנים, למדתי על עצמי, שיש לי בעיה לקיים יחסי מין ללא רגש ותמיד שאפתי למערכת זוגית עם גבר (יצאתי לא מזמן מקשר של 4 שנים). הבעיה היא בתקשורת עם גברים, בעיקר סטרייטים. מאז ומתמיד ראיתי מסרים מיניים בלי מילוליים שהופנו כלפי ע"י גברים, בתחילה חשבתי שאני מדמיין ולקח לי זמן לעקל שזו המציאות...כאמור, נפתחתי לעולם בגיל מאוחר... אני נראה צעיר לגילי, גברי,מדליק, אנשים שמכירים אותי אומרים עלי שאני "ממגנט" חיצונית, כמעט בכל מקום אני נתקל במבטים ובשפת הגוף המרמזת, כאילו שאין לי מנוח. אבל פה ה"בעיה" שלי. אני פשוט קפוא מינית, לא בנוי לזה. עם בן זוגי קיימתי יחסים בתדירות גבוהה ואני גם מאונן הרבה, כך שאין בעיה פיסית כלשהי. אבל בחוץ...אני עצור, מתעלם בכוונה ומעדיף לשמור מרחק ברגע שאני קולט רמז הכי קטן, כדי לא להטעות ולא להיפגע. נתקלתי לא מעט בגברים שהדליקו אותי אבל לא יכולתי לממש את העניין ולפעמים נדמה לי, שהשתמשתי בזוגיות כתרוץ לחוסר התקשורת שלי עם גברים אחרים ביום יום ולתקיעות שלי. ושוב, אני לא מדבר על סטוצים, מניח שירדת לסוף דעתי. מצד שני, אני גם מאוד רגיש, כך שהתגובות הציניות שמגיעות בעקבות "חוסר האונים" שלי פוגעות בי ואני בעצם בפלונטר, מחוץ לבית אף אחד לא יוצא ולא נכנס איתי...אבל כל הגיחוכים הנילווים נכנסים לי עמוק למחשבות. כפועל יוצא מהפלונטר, נכנסתי לחרדות ולבעיות פסיכוסומטיות והיום אני לוקח תרופת הרגעה דרך רופא המשפחה, אבל ללא טיפול נוסף. כנראה שעוד לא החלטתי מי אני באמת, כי אני רואה את עצמי כגבר של גבר אחד אבל גם מודע לכך שאני מפספס הזדמנויות וחיבורים בחוץ ולא יודע איך לשחרר את המעצור (ואולי רוצה לשחרר). אני מודע לכך שאני צריך טיפול - או להשלים עם מי שאני ולפתח עור של פיל, או פשוט לשחרר את המעצור המיני והפחד שקיים בי ולחוות. מודע לכך שקיימת אצלי בעיה בתקשורת - בוא נגיד שאם גבר שמוצא חן בעיניי היה בא אלי ואומר מפורשות שהוא בעניין, לא היתה בעיה (אם היה מתאים כמובן), אבל קיים בי פחד לא מובן וחוסר הבנה לגבי אמצעים בלתי מילוליים שמופנים אלי, לא מסתדר עם זה, אני חייב וודאות מוחלטת ולא רמזים, מין תבנית חשיבה שכבר מושרשת בי וגם אם זה היה קורה, שוב, הייתי רוצה את הכל ולא משהו של 30 שניות... בשורה התחתונה, אני מוצף ברמזים בכל מקום ופשוט הולך לאיבוד. נוכחתי לדעת, שבלי לשחרר את החסימה, תהיה לי בעיה תמידית לפתח קשרי חברות עם גברים באשר הם כי הנושא הזה תמיד יעלה מתישהו וזה מן הסתם מאוד מפריע לי בתפקוד היומיומי. ניסיתי לתאר את המצב כמה שאפשר, אני מניח שאתה יכול להסיק שאני די מבולבל. אין לי סבלנות לטיפול פסיכולוגי ארוך, המליצו לי על טיפולים אלטרנטיביים כמו ריברסינג וכו...האם הם אפקטיביים לידיעתך? האם טיפול פסיכולוגי ממוקד וקצר גם יכול להתאים? מה הדרך שעלי לעשות כדי להיות שלם עם עצמי? לכאן או לכאן? תודה.

שלום יוסי, קראתי את פנייתך בעיון ובכובד ראש מספר פעמים. אם קראת את תגובותיי לגולשים, בוודאי ראית שאינני מסתפק בהפנייתם לטיפול פסיכולוגי, אם אני חושב שאני יכול לעזור, בלי להזיק, דרך הפורום. הקשיים שאתה מתאר מצריכים, להערכתי, טיפול פסיכודינאמי ממושך, ובשלב מסוים כדאי היה גם לתת את הדעת על טיפול קבוצתי במופנמות שלך ובקשיי התקשורת. חוסר הסבלנות שלך לכך נשמע לי כחלק מאותה "תזזיתיות" שאתה מתאר ואשר מוסיפה ל"סקס-אפיל" שלך, אך לא תעזור לך למצוא לעצמך מנוח. דעתי על הטיפולים האלטרנטיביים שלילית ביותר, בוודאי לצורך טיפול בקשיים שתיארת. בתוך הטיפול הפסיכודינאמי הארוך אפשר לערוך "נגיעות" נקודתיות יותר בכיוון התנהגותי-קוגניטיבי, שאולי את תוצאותיהן תרגיש בטווח הקצר יותר, אך לא נראה לי שטיפול התנהגותי-קוגניטיבי קצר מועד בלבד יכול לעזור כאן. אם היה לך קשר בן 4 שנים, אני אופטימי הן לגבי מציאת קשר זוגי נוסף והן לגבי הצלחת הטיפול הפסיכולוגי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

תודה על תשובתך המהירה. הייתי בעבר בטיפול פסיכולוגי במשך כמה חודשים אצל פסיכולוג קליני, לא ממש התחברתי לזה וגם לא הרגשתי שזה עוזר. הפגישות התנהלו בצורת מונולוג - רק אני דיברתי ולא הרגשתי שאני מקבל פידבק מהמטפל. האם הטיפול הפסיכודינאמי שונה? כשאתה מדבר על טיפול ארוך - על כמה זמן מדובר להערכתך פחות או יותר?

גידי שלום, אני בוגר אוניברסיטה במדעי החברה ועברתי הסבה לתחום המחשבים.לפני 3 שנים פוטרתי ומאז אני לא מצליח למצוא עבודה - אני "זקן" מדי - היום בן 44 וגם יש אנשים שהם בוגרי אוניברסיטה במחשבים. חצי הכוס המלאה היא שקניתי דירה וסיימתי לשלם עבורה משכנתא.יש לי מעט חסכונות ואין לי משפחה לפרנס, כך שאני מצליח לקיים את עצמי בצניעות, אך בכבוד.במשך שנות האבטלה מצאתי מספר עבודות כפרי-לנסר, שאמנם ההכנסות מהן היו נאות, אך מטבען הן היו מצומצמות בהיקפן. אני משתדל לשמור על סדר יום קבוע - לקום בבוקר ולצאת מהבית, לפגוש אנשים, ולעסוק בספורט.אבל אלה בעיקרו של דבר תעסוקות יזומות - יום אחד אני קונה גרביים וביום השני אני קונה תחתונים... פעם בשבוע אני נפגש עם חברים בבית קפה ופעם בשבוע אני מבקר בחנות של חבר.אני גם הולך למכון כושר. תחום האהבה גם כן לוקה בחסר.בעבר נפגשתי עם אנשים דרך העשירון האחר או בבתי קפה.כיום אטרף השתלט על השוק - אינך יודע עם מי אתה מדבר.נעלם המפגש הבלתי אמצעי עם אנשים, מה גם שקצתי בהתפרפרויות והייתי שמח למצוא בן זוג קבוע - הסיכוי לכך לא גבוה. אני מתפלא על עצמי שאני שומר על פאסון סביר כל כך הרבה זמן.אני מנחם את עצמי שבהאיטי, בעזה, וגם רבבות אנשים במדינת ישראל חיים במצב גרוע בהרבה, אבל זו נחמה פורטא.סגנון החיים שלי מתאים לאיש בשנות השבעים לחייו והדבר הגרוע ביותר הוא אובדן התקוה - האם כך אמשיך לחיות עד 120 ? ברור לי שלא תשנה את שוק העבודה וגם לא את אטרף.אני מניח שתסכים שטוב להיות כמה שיותר פעיל.האם לדעתך יש עוד משהו שאני יכול לעשות בכדי למנוע מעצמי להתחרפן מהמצב ?

שלום רונן, כשנשאל פרויד, שעסק כל חייו בפסיכופתולוגיה, בערוב ימיו, מהי בריאות נפשית הוא ענה "היכולת לאהוב ולעבוד". לפי תיאוריך, אין לך לא אהבה ולא עבודה, כך שהרגשתך ודאגתך מובנות לחלוטין. טוב מאוד שאתה יכול להסתכל גם על חצי הכוס המלאה, כמו על הדירה שקנית, אבל שני היבטים מאוד משמעותיים בחייך אכן לוקים בחסר. אני חושב שלא ארחיק לכת אם אאמר שאילו היית עובד, גם סיכוייך למצוא בן זוג היו גדלים (עם אטרף או בלעדיו). אתה כותב על מספר עבודות שעשית כפרי-לנסר - האם אין דרך יזמית כלשהי שתהפוך זאת לעסק קטן (או גדול)? אני לא מדבר על ההיבט הכלכלי, אלא על העשייה, על הדימוי העצמית, על ה-self-efficacy. יש אפילו קורסים קצרים מאוד להקמת עסקים קטנים. (בדיוק היום, כשטלפנתי לטכנאי המחשבים שלי, תפסתי אותו באמצע חלוקת מודעות על שירותיו לתיבות דואר.) לגבי מציאת זוגיות באטרף - אינני יודע מה לומר בדיוק. כיום אינני מכיר אמצעים אחרים. אני גם יותר מאמין בהכרות שנוצרת במצבים טבעיים, שבהם ההכרות היא "תופעת לוואי" של משהו אחר. יש בעיר מספיק ריכוזי גייז שאפשר לבוא אליהם לצורך עניין אחר ובכלל ת"א מלאה גייז. אני משוכנע שאתה מכיר טוב ממני את אמצעי ההכרות האגביים יותר (אולי סתם הליכה ספורטיבית בשדרות רוטשילד?). Love comes unexpected, אבל אני חושש שכאשר אתה לא עובד וחווה זאת כמקור למצוקה, אתה גם נושא את עצמך מבחינה פסיכולוגית בצורה שאינה מזמינה אנשים להישען עליך - וזה חלק משמעותי ממה שאנשים מחפשים בזוגיות. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

קראתי את שכתבת והתרגשתי. במובנים מסויימים, לפחות מבחינת חוסר התעסוקה והתסכול העצום שבכך, תיארת פחות או יותר את מצבי. אני בערך בת גילך וחווה את התיסכול שבלהעביר את הזמן בקניות-כביסה-חברה-חדר כושר, בלי עבודה שתגרום לי להרגיש טוב עם עצמי, לנצל באמת את כישורי, להעריך את עצמי. מבחינת זוגיות אני מניחה שמצבי יותר טוב, כיוון שיש לי בעל, ילדים ומאהבת (לכן גם הגעתי לפורום הזה..). מה שרציתי לומר לך הוא שאתה נשמע בחור אופטימי, חזק, אנטליגנט, אחראי.. אז הרם את הראש ותרגיש טוב עם עצמך. התכונות האלו כל כך לא טריוויאליות! אשרי מי שירשה לך לאהוב אותו וישכיל לאהוב אותך. נשמע שאתה ראוי לזה.

שלום, האם לדעתך אישה שנשואה לכאורה באושר- אם היא צופה בסרטים של לסביות -לא פונוגרפים אלא סרטים בעלי זהות מינית לסבית כי זה מעניין אותה וכי יש לה משיכה מסוימת לצד הזה, והיא צופה אוקוראת תכנים כאלו מבלי שבעלה יודע-האם זה נקרא בגידה? למרות שאין מעשה רק -התעסקות עם תכנים כאלו..?

שלום אלמונית, לפי ערכיי האישיים והמקצועיים, כל מה שאינו מעשה ונכלל במחשבות ובפנטזיות אינו מהווה בגידה. הנושא גם לא נראה לי קשור לנטייה מינית. באותה מידה, "מותר" לך ליהנות מהסתכלות על גברים שמושכים אותך ואני בטוח שגם בעלך מרגיש משיכה לנשים אחרות. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

שלום אני בן 22 ואני נמשך לבנות אבל יש משהו שמטריד אותי כשהייתי בן 10 שיחקתי משחקי מין עם חברים שלי בני אותו גיל הן לא כללו סקס או מציצה אלא סתם הצמדות אחד לשני..ואני זוכר שעמד לי והייתי מגורה אני זוכר שלא עמד לחלק מהם למה דווקא לי היתה זיקפה??. מאז היו עוד כמה פעמים כשהגעתי כבר לגיל 13 התחלתי להמשך למין השני עד עצם היום הזה אבל עדיין המחשבה על זה שהיתה לי זיקפה מטרידה אותי אולי אני הומו?!

שלום אבי, אם כיום אינך מרגיש משיכה לגברים ומרגיש משיכה לנשים, פירושו של דבר שאינך הומוסקסואל. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

שלום ד"ר גידי! כידוע,הומוסקסואליות לא נחשבת באופן רשמי להפרעה נפשית מאז שנת 1973.האם זה נכון גם לגבי טרנסקסואליות? שמעתי דעה שלפיה הפסיכולוגים עדיין מתייחסים לטרנסקסואליות כאל מחלת נפש,וזאת אומרת שבן אדם שהוא טרנס יש לו פרופיל של נכה נפשית.(???)מה שנראה לי קצת הזוי,אבל אני שואל את זה בגלל ששמעתי את הדברים האלה מכמה אנשים שהם ממש לא טרנספובים או משהו בסגנון(אומנם,צעירים וכנראה חסרי ידעה). תודה מראש

שלום מישל, קודם כל, יש לציין שגם מחיקת ההומוסקסואליות ממדריך האבחנות של האיגוד הפסיכיאטרי האמריקני ב-1973 הייתה תוצאה של מאבק פוליטי קשה של ארגוני ההומוסקסואלים בכלל בארה"ב ושל פסיכולוגים הומוסקסואלים שהחלו לצאת מהארון. הם גייסו מחקרים שהצביעו על כך שהומוסקסואלים אינם סובלים מהפרעות נפשיות יותר מהטרוסקסואלים וגם אם כן, אז סבלם נובע מהסטיגמה החברתית. חלק גדול מהאבחנות הפסיכיאטריות כרוך באופנות, עמדות חברתיות, נורמות וסטיגמות. זה בהחלט לא מדע מדויק. טרנסג'נדריות עדיין מסווגת כהפרעה בזהות המינית (gender identity disorder), והקריטריונים האבחנתיים כוללים רצון עקבי להיות בן המגדר האחר, אצל בנים העדפה לבישת בגדי נשים או חיקוי גינונים של נשים ואצל בנות התעקשות ללבוש בגדים גבריים מובהקים, העדפה חזק ועקבית לתפקידים הפיכי מגדר, העדפת משחקים הפיכי מגדר וחברים למשחק בני המגדר האחר. עם זאת, ישנם סטנדרטים בריאותייים עולמיים לטיפול בטרנסג'נדרים, שמאפשרים לעבור ניתוח לשינוי מין בלי לחייב טיפול פסיכולוגי לצורך זכאות בניתוח: http://wpath.org/Documents2/socv6.pdf בעקבות המידע שנתת לי, יזמתי הקמת פורום ספציפי לטראנסג'נדרים באתר זה, שאותו תנהל נורה גרינברג ואני מקווה שהוא יספק מענה ספציפי יותר למגזר זה באוכלוסייה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

ד"ר גידי,תודה רבה על התשובה ועל היוזמה שלך!

הי שבוע טוב, אני כותבת כאן את שאלתי למרות שאינה בהכרח קשורה לפורום פשוט אני ממש אוהבת את תשובותך.. אז ככה אני עובדת בחינוך -בת 26 ומרוצה חוץ מדבר אחד שאני חווה אותו כמאיים עלי מאד. יש מישהי בצוות שלי שהיא בחורה שלא מכבדת גבולות חודרנית וצבועה.אני ממש מתרחקת ממנה אם כי אנו עובדות די צמוד לצערי. היא המון פעמים חודרת את הגבולות הפרטיים ע"י שאלות וביקורת וכ"ו. אני ממש אוהבת את מקום עבודתי ולא רוצה לעזוב..ואין ממש פיתרון. רציתי לדעת איך אני יכולה לעבוד על עצמי שלא לפחוד ולהרתע ממנה.כי אני מרגישה את זה בגוף שלי וזה נורא.. תודה ד"ר גידי. נעמה

שלום נעמה, צנעת הפרט היא אכן נושא בעייתי מאוד בחברה הישראלית ומה שלא יעלה על הדעת בחברות אחרות נחשב כאן לגיטימי בהחלט. מילת המפתח כאן היא אסרטיביות, למרות ש-easier said than done. מבין הטכניקות השונות בארסנל של האסרטיביות אני חושב שהקלה ביותר ליישום ע"י אנשים לא אסרטיביים היא טכניקת "התקליט השבור". את צריכה למצוא איזה משפט תקיף, רצוי בגוף ראשון יחיד, לא משהו שיפגע בה, אלא ידבר על עצמך ולחזור עליו כל פעם שהיא שואלת אותך שאלות אישיות - למשל, "אני לא רוצה לדבר על זה", או "לא נוח לי לדבר על זה" - באותן מילים כל הזמן, גם אם היא מוחה נגד זה וגם אם היא מנסה לשאול את זה בצורה אחרת. לעזוב את מקום העבודה בגללה זה רעיון גרוע ביותר, משום שאת תיכנעי לעצמך וכל עוד לא תפתרי את הקושי באסרטיביות מולה, תיתקלי בבעיות דומות בכל מקום עבודה או סביבה אנושית אחרת. ישנם ספרי הדרכה שונים בנושא אסרטיביות, אולי כדאי לך לעיין ב"אסרטיביות - זכותך המוחלטת" של אלברטי ואדמונס בהוצאת מודן באחת מחנויות הספרים ולראות אם הוא מדבר אלייך. על הצביעות של אותה גברת בוודאי אין ולא יכולה להיות לך שליטה. הנחת העבודה שלך צריכה להיות שברגע שהוצאת מילה מפיך, אין לך שליטה עליה ולא משנה מי מבטיח לך מה. הייתי ממליץ לך ללכת לסדנת אסרטיביות או לסדנה לתקשורת בין-אישית, אך השוק מוצף שרלטנים. נסי לחפש אם יש משהו כזה ב"אסכולות", היחידה ללימודי חוץ של האוניברסיטה הפתוחה, שם לפחות מובטח שהמנחה של סדנא כזו (אם קיימת) יהיה מנחה מוסמך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

שלום ד"ר, ראשית ממש תודה על תשובתך המפורטת. שנית למה אישה כמוה מנסה לחדור את גבולותי? האם טיפול פסיכודינמי יכול גם כן להואיל בלהיות יותר אסרטיבית? תודה רבה על הכל :-)

שלום לגבי אוננות גבר סטרייט יכול לאונן גם על בן פשוט הוא לא יעשה זאת האם זה נכון? להמון מחברי עומד האיבר מין על סצנה של מין אורלי האם זה טבעי כמובן בת לבן ?

שלום יורי, לא רק שגבר סטרייט לא יאונן על בן, אלא הרעיון כלל לא יעבור במוחו ואם מישהו יעלה בפניו רעיון כזה, רוב הסיכויים שהוא יחוש משהו שבין אדישות וגועל. בהנחה שחבריך סטרייטים, יש להם זיקפה למראה מין אוראלי בין אישה וגבר בגלל האישה ולא בגלל הגבר. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

לד"ר רובינשטיין שלום רב, אני יודע שאני הומו... הכרתי בחורה כלבבי ואני עומד להינשא לה. לא קיימנו יחסי מין משום שהיא דתיה ורק אחרי החתונה זה אפשרי. כמו שאני יודע לא עומד לי על נשים ,כי אני לא נמשך אליהם ושאני נכנס למיטה יש מתח חזק לפני הסקס שאיזה בושה אם לא יעמוד לי. יש איזו שהיא תרופה או תירגול רק כדי שתיהיה זיקפה? ואם כן לאיזה רופא עלי ללכת? (אורולוג,עור)

שלום אריאל, לא הבנתי משאלתך האם היו לך יחסי מין עד כה ואם כן, האם בסופו של דבר, הגעת לזיקפה איתן. אתה יכול לבקש ויאגרה מרופא המשפחה (אין צורך באורולוג אלא אם כן לא נוח לך לבקש זאת מרופא המשפחה), אבל קח בחשבון שהתרופה אינה גורמת לזיקפה ספונטאנית ונדרש גירוי ידני או חיכוך. בכל מקרה, הייתי מציע לך לפחות לעשות את הניסוי הראשון מחוץ לנישואין עם מישהי אחרת וכמובן, לא זה מה ששאלת, אבל אני רואה כאן פוטנציאל לעוגמת נפש רבה בעתיד הן לך והן לאשתך לעתיד. נשים דתיות זקוקות למין כמו נשים חילוניות ולפי התורה אפילו חובתך כבעל לספק את עונתה ולא לקיים יחסי מין רק לצורך הבאת ילדים לעולם. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shirnk-friendly.co.il

מה אתה "פוץ":)? תסתכל למטה תראה איך בן אדם ביסקסואל ולא הומו נטו כמוך וכמוני סובל מנישואיו עם אישה. למה להכניס את עצמך לסיחרור הזה? אז בתנ"ך כתוב :ו?א?יש?, א?ש??ר י?ש??כ??ב א?ת-ז?כ?ר מ?ש??כ??ב?י א?ש???ה--ת?ו?ע?ב?ה ע?ש?ו?, ש??נ?יה?ם; מו?ת יו?מ?תו?, ד??מ?יה?ם ב??ם." (ויקרא כ', י"ג), "ו?א?ת-ז?כ?ר--ל?א ת?ש??כ??ב, מ?ש??כ??ב?י א?ש???ה: ת?ו?ע?ב?ה, ה?וא." (ויקרא, י"ח, כ"ב) ורש"י עוד קפץ ואמר כמכניס מכחול בשפורפרת?!?! אני לא יודע אולי אז זה היה נראה כמכניס מכוחל בשפורפרת, החוק מתיחס רק למין אנאלי - לי היה אהבה ומין אורלי יוצאים מן הכלל עם גברים בלי לחטאות, ואז אולי זה לא היה בריא, היום יש קונדום שעוזר למניעת מחלות,אגינה ולחות (חומר סיכה), יש גם חומרי סיכה נהדרים, ואולי זה ישמע לא טוב אבל לדעתי זה אלמנטרי לגמרי כאשר מקימים יחסי מין אנאלי- יש היום סטים חד פעמים לחוקן וסבון ספסטי, ומשחות לפיסורה שלאחר המשגל מכווצות יפה חזרה את המקום. ככה שאני לא יודע למה סתם למרמר לעצמך את החיים וגם של אותה האישה.

שלום אני בן 26 עברתי הרבה קשרים בחיים עם בנות כיום יש לי חברה רצינית..אני נמשך רגשית ומינית לנשים.בלילות החלומות שלי על נשים. מעולם לא נמשכתי לגברים ויש לי והיו לי חברים ולא היה לי קטע בחיים עם גבר כי פשוט אני לא נמשך לא מרגיש כלום , גם לא התעמקתי בזה יותר מדי הכל התחיל כשהתחיל עידן האינטרנט והפורנו היה זמין ב 3 שנים הראשונות אוננתי רק על בנות אחר כך לקחתי את הגירוי המיני שלי לרמות חדשות והתחלתי לאונן על טראנסיות שמאד נשיות אבל עם זין לא היתה לי בעיה עם זה וגם לא חשבתי שמשהו לא בסדר איתי המשכתי עם הקשרים שלי עם בנות ...עד ששמתי לב למשהו מוזר...אני נמשך לטראנסיות הרבה יותר מלבנות אך בחיים האמיתיים האיבר שלי משתולל אם יש אישה לידי או אם מישהי רוקדת איתי, אך במיטה יש לי גמירה מאוחרת אך אין לי בעיה של זיקפה לעומת זאת כשאני צופה בפורנו של נשים אני נמשך מאד מבפנים אך לא מסוגל לתרגם את זה לזיקפה מהירה כמו פעם הרבה יותר קל לי לגמור מפורנו של טראנסיות זה ממש ממש מגרה. אני לא יודע האם המשיכה שלי לטראנסיות אמיתיים או שהן סטיה שיצרתי?

אני שאני עושה סקס אני חושב על שאול יהלום,(לא באמת), אבל אם כן זה לא נורא....הייתי בודק במציאות ומחליט הרבה פעמים זה רק בסקס ועד לכאן זה מגיע.

שלום דניאל, חשוב לציין כבר בהתחלה שבכל אחד מאיתנו יש גם צדדים נשיים וגם צדדים גבריים, כפי שהיטיב לתאר זאת עוד קארל גוסטב יונג. יונג התכוון לאנדרוגניות (שילוב של גבריות ונשיות) פסיכולוגית ואילו טראנסג'נדריות מגלמות זאת באופן מאוד קונקרטי ופיזי בשילוב שבין נשיות מתפרצת ובין איבר מין גברי. אם אינך נמשך מבחינה מינית לגברים, אינך הומוסקסואל ואתה יכול להירגע מהבחינה הזו. נשמע שנכנסת לחרדה כתוצאה מהגילוי ומהגירוי ופיתחת עיסוק אובססיבי בנושא, שכתוצאה ממנו אתה שם לב לפרטי פרטים משווה את זיקפתך ואת שפיכתך בסיטואציות שונות במציאות ובמרחב הווירטואלי. מעצם ריבוי סרטי ה-shemale באתרי פורנו, אתה יכול לראות שמדובר בתופעה נפוצה הגורמת גירוי לגברים לא-הומוסקסואלים רבים. כמובן שכמו בכל תופעה אנושית, יש גם כאלה שהדבר מעורר בהם רתיעה וגועל. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

באמת שמתי לב שאחרי הגילוי במודע של התופעה התחילה לי חרדה ואיתה גם בעיות ולפני כן לא היה לי אכפת ולא היו לי בעיות בכל מקרה אני מפסיק עם הפורנו לזמן הקרוב ואשתמש בדימיון במקום תודה

שלום רב. אני בת 45 גרושה + 2. כל חיי חיפשתי דמות של אמא מאנשים סמכותיים, כגון, מורות, מפקדת, בוסית, ותמיד היתה לי דמות תורנית שראיתי בה כאחות בוגרת. (אין לי אחות ולא אמא) בעקבות הגירושים התחלתי טיפול אצל עו"ס במסגרת ציבורית, אני כבר שנתיים אצלה, ומאוד ניקשרתי אלייה. אהבה שיש לי אלייה זה ברמות מטורפות.אני רואה בה אמא. חשוב לציין שגם היא מאוד אוהבת אותי, היא מכריזה זאת כמעט בכל פגישה, היא נותנת לי מעבר לזמן, שעה במקום 50 דק', היא בקשר טלפוני מחוץ לפגישות במצבים קשים במיוחד. היא שם בשבילי. היא מחבקת די הרבה ואומרת שהיא חושבת לא מעט עליי, והיא מאוד דואגת. אני לא מפסיקה לחיות אותה.והיא יודעת שאני רוצה להיות הילדה שלה. למה כל חיי דמויות של נשים ריגשו אותי במובן הריגשי ? במקביל חשוב לציין שאני נמשכת לסקס עם גברים. מעולם לא נמשכצי מינית לאישה רק לגבר, אבל ריגשית נשים עשו לי את זה ולא גברים. מי אני ? למה זה קורה לי ? אני מתביישת לדבר על זה עם המטפלת שלי, מפחדת להבהיל אותה. בבקשה תגיד לי מהו הזהות המינית שלי? החיבוק הנשי ממיס אותי ריגשית, החיבוק הגברי גורם לי לרצות סקס. לא חובקתי ע"י הוריי כלל וכלל. וזה חסר לי. אודה לך על העזרה.

שלום מיכאל, תודה על השיתוף בסיפור חייך העצוב והנוגע ללב. נדמה לי שאת התשובה את נותנת לעצמך במשפט האחרון בהודעתך. אם אינך מרגישה דחף מיני כלפי נשים, את נחשבת הטרוסקסואלית לחלוטין, בהגדרה. חברות קרובה בין נשים, כולל ביטויים פיזיים א-מיניים, כגון חיבוק או נשיקה על הלחי, היא תופעה חברתית מקובלת. אני שמח מאוד לשמוע שאת מקבלת טיפול מסור כל כך בשירות הציבורי ואני בטוח שהמטפלת שלך תראה בכך הישג משמעותי מבחינה טיפולית אם תדברי איתה אל רגשותייך כלפיה. התופעה מקובלת מאוד וחשוב לעבד אותה מבחינה רגשית בטיפול. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

היי גידי(: אני חייב לך הסבר למעשי. לפני שנה למדתי בירושלים ובשעות המאוחרות של הלילה בעודי מצ'וטת בצ'טת צעיר אלמוני רצה מאוד להיפגש איתי, היה סוער וגשום ובחניה של המעונות אותו צעיר הספיק גם לעשות תאונה, אחר כך נפגשנו שכבנו, ואחרי 10 דקות נפרדנו. . . אותה סיטואציה חוזרת על עצמה במצבים שונים אצל הרבה אנשים. פסתי את הראש ואמרתי לעצמי ש-"זה מגוחך בשביל כמה שניות של דידוג בפלג הגוף התחתון וכמה קצרים מענגים בראש היה שווה לאותו הבחור לעשות את הדרך עד אלי, הרי בחיים הוא לא היה מגיע עד אלי אלמלא החרמנות היתה מכאיבה וצורבת לו ופרס לציות לחרמנות הזאת הוא מקבל אורגזמה"....פתאום זה נראה לי ממש דבר נאלח סקס. בכול מקרה שמתי לב שאין לי מוטבציה בכלל לחיים אם אין לי סקס,אהבה,וכסף . . נכון לאותה התקופה. לאחר שבאתי במגע עם מספר תרופות, לאחת היתה אפשרות בלתי רגילה לדכא תיאבון מיני, עד כדי כך שפין יכול להיראות כאל סתם אצבע, וזרימה כאל נגיד רוק פשוט ותו לא ואז הצלחתי לעשות הפרד ומשול ברגשות שלי עכשיו כשאין לי צורך בסקס נשאר רק הצורך בזוגיות. . . לאחר תקופה מסויימת שמעתי על פירמידת הצרכים של אברהם מאסלו: http://images.google.co.il/images?hl=iw&source=hp&q=%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%94%D7%9D+%D7%9E%D7%90%D7%A1%D7%9C%D7%95&gbv=2&aq=f&oq= אני מבין שהיא לא תמיד עובדת, כי יש אנשים שעל מנת להגשים את השאיפות שלהם מוכנים לוותר על חלק מן הצרכים שלהם או לפחות להתאפק. אז ראיתי בעצם שמה שאני חווה קיים, והצורך בסקס הוא בשלב הראשון של הפירמידה, והצורך באהבה הוא בשלב השלישי. אבל זה מסובך מאוד בקהילה שלנו למצוא אהבה...זה גם תלות...במיוחד מרגישים את זה בלילות. אז בעצם על מנת להשיג מוטיבציה אני פשוט רוצה לבטל צרכים מסויימים אצלי, ככה שאוכל להתפנות למדרגות ושלבים אחרים בחיים עד שהגיע לשאיפות שלי. .(אני לא יודע אם זה אפשרי) זה בגלל שאני לא רוצה להתפרפר בין מאות גברים ולתת לדחף המיני שלי לנהל לי את החיים- ובסוף אצטער על זה, ואהבה קשה מאוד למצוא מהרבה סיבות כאשר אתה הומו.

שלום יוגב, אני מצטער לקרוא על אכזבותיך והחוויות הקשות שעברת. יש מידה רבה של אמת שגייז נאלצים לעיתים קרובות לעבור דרך יחסי מין כדי להגיע לקשר. חלק, אגב, מסוגלים ליהנות מכך ואצל רובם הסקס נמשך יותר מעשר דקות. מכאן ועד דיכוי הדחף המיני בכוח הדרך ארוכה ונראה שאתה חווה דברים בעוצמות גבוהות מאוד. אני לא חושב שהכרחי לעבור את מה שעברת כדי להגיע לקשר. יש לי מטופלים שמודיעים מראש לדייט שלהם שהם לא נכנסים למיטה בפגישה ראשונה. מה שיותר נראה לי חשוב זה לבדוק אם יש בינך ובין ה"מועמדים" לקשר שפה משותפת בשיחה. דמיון בין בני זוג נמצא במחקרים רבים כנבאי הראשון בחשיבותו בסיכויי הקשר לשרוד. אין ספק שהדרך לקשר ארוכה וקשה, בחלק גדול מהמקרים, וגם הקשר עצמו אינו נטול קשיים. אפשרות נוספת היא להשתייך לאיזה חוג או קבוצת גייז (למשל, MGAY באוני' ת"א) שבה יתאפשר לך ולאחרים להכיר זה את זה על ההיבטים השונים באישיותם ולא רק דרך מסלול המראה החיצוני, כפי שהדבר נעשה באתר הכרויות. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

אין דרך להוציא את הצורך בזוגיות על ידי תרופות בלי לפגוע במוטיבציה? אני גם חושב שזו דרך יותר טובה ובריאה למצוא אהבה על ידי חוגים וקבוצות של גייז, ככה רואים את הבן אדם באור היום ולא באיזה סימטה אפלה באתר הכרויות, יש אפשרות להתידד ולא מיד להפוך לחברים אינטימים, יש אפשרות לבחון את האדם לפני. וגם שיש יותר מדי אופציות פשוט מזפזפים מלא וקשרים קצרים לא באמת משמעותים, ככה שנמצאים בחדר עם מספר מסוים של אנשים כל האנרגיות לאהבה מרוכזות באחד ולא נפרשות לאלף אופציות באתר הכרויות(הרי בתכלס לא איכפת לי גם שבן הזוג שלי אהיה קרפדה העיקר שאני אחשוב וארגיש שאני אוהב אותו בכול ליביו וזה יהיה הדדי:)

מאיזה גיל הדחף המיני והצורך בזוגיות יורד?

הומוסקסואליות מום בהריון? האם הומוסקסואליות הינה תופעה שנגרמת כתוצאה משינוים הורמונים של האם ההרה –כלומר גוף האם מפריש הורמונים שונים על מנת לקבל את העובר ולא לדחות אותו כאל גוף זר למשל גידול סרטני, וירוסים, חיידקים? האם זה נכון שכולם נולדים ביסקסואלים ואם הזמן בגלל התניות חברתיות נוצרת נטייה מינית? האם טרנסג'נדריות היא סטייה מינית? האם משיכה לבע"ח (זואופיליה) הינה סטייה מינית?-כיצד אפשר להסביר את זה? מה גורם לנו לחשוק במגע מיני? כיצד הפורנוגרפיה שמופצת היום על ידי האינטרנט משפיע על האנשים? מבחינת החשק המיני, יציבות הקשר,מוטיבאציית האדם ? האם אתה חושב שהיא מועילה לאדם? האם אתה מאמין באהבה בין גברים?, האם היא קימת כמו אצל סטרייטים? תודה רבה מראש(:

שלום אלירן, 1. אין קשר בין התהליכים שציינת בזמן ההיריון ובין נטייה מינית הומוסקסואלית. עדיין לא נאמרה המילה האחרונה בדבר המקורות הביולוגיים להומוסקסואליות. כפי שהמחקר עומד כיום, הנטייה היא לחשוב שקיים קשר בין רמת הטסטוסטרון ובין הנטייה המינית, אך אין עדיין סימוכין מחקריים מספיקים לכך. 2. לפי התיאוריה הפסיכואנליטית, הדחף המיני הוא גולמי וחסר כיוון ובכל אחד יש פוטנציאל להימשך לשני המגדרים. סטרייטים מדחיקים את משיכתם לבני אותו מגדר, ביסקסואלים אינם מדחיקים ומודעים למשיכתם לבני שני המגדרים והומוסקסואלים מדחיקים את משיכתם לבני המגדר האחר ומודעים למשיכתם לבני אותו מגדר. תהליכי הדחקה אלה ועוצמתם נקבעים, לפי תיאוריה זו, ע"י התנאים הסביבתיים, ובמיוחד תהליך ההזדהות עם כל אחד מההורים בגילים 3-5. 3. למנוח "סטייה" שני מובנים - סטייה במובן הסטטיסטי ומבחינה זו ברור שבחברה סטרייטית שבה רוב הגברים נמשכים אך ורק לנשים ורוב הנשים נמשכות אך ורק לגברים, כל התופעות שהזכרת הן סטיות במובן הסטטיסטי של המילה. סטייה במובן הנורמטיבי (מה רצוי או איך דברים צריכים להיראות) קשורה אך אינה זהה למובן הסטטיסטי. נורמות של בריאות וחולי נקבעות, בין היתר, ע"י שכיחות התופעות באוכלוסייה הכללית. עם זאת, הומוסקסואליות וגם טראנסג'נדריות אינן מוגדרות (רשמית לפחות) עוד כהפרעות נפשיות בפני עצמן (בגלל הלחצים החברתיים קיימת שכיחות גבוהה יותר של הפרעות אחרות, כמו דיכאון, חרדה ונטיות אובדניות במגזרים אלה). 4. זואופיליה ופטישים אחרים נכללים באופן כללי בקטגוריה הכללית של פאראפיליות (כולל פדופיליה וכד'). בתור שכאלה הן כן נחשבות הפרעות נפשיות. הנטייה הרווחת בקרב אנשי מקצוע היא שמדובר בחוסר בשלות מינית של מי שסובל מהפרעות אלו, אך אין הסבר מדוע חוסר בשלות כזה יתבטא אצל אדם אחד במשיכה לחיות ואצל אחר במשיכה לילדים. 5. הפסיכולוגיה של האינטרנט היא תחום מחקר הולך ומתפתח והפורנוגרפיה תופסת מקום מרכזי במחקרים אלה. האינטרנט הוא, ללא ספק, כלי רב-עוצמה וכמו כל כלי רב-עוצמה יש לו השפעות מרחיקות-לכת לשני הכיוונים. היא יכולה לעזור למופנמים שבינינו ליצור קשרים, היא הופכת מידע שהיה פעם נחלת אנשי מקצוע בלבד זמין עבור אוכלוסיית הגולשים כולה, גם הומוסקסואלים וגם טראנסג'נדרים מגלים דרך האינטרנט שאינם היחידים בעולם, מצטרפים לקבוצות תמיכה מקוונות, שואלים שאלות ומוצאים חומר רב בקלות רבה. ישנם הבדלים אישיותיים רבים הקובעים מי יפתח קשרים וירטואליים במציאות ומי ישאירם ברמה הווירטואלית. פורנוגרפיה תמיד הייתה, אולי היא כעת יותר זמינה דרך האינטרנט, אבל היא תמיד הייתה ותמיד היו לה צרכנים רבים. 6. בהחלט קיימת אהבה בין גברים וגם קשרים ארוכי-טווח ביניהם. גברים (גם סטרייטים) נוטים יותר לחפש ריגושים וגיוון, בעוד נשים נוטות יותר לחפש ביטחון ויציבות. לכן, הצירוף של שני גברים שנוטים יותר לחפש ריגושים וגיוון מהווה גורם סיכון לקשר מונוגמי ממושך בין שני גברים. מחקרים מהשנים האחרונות אכן מצביעים על קושי לשמור על מונוגמיה בקרב זוגות גברים, והיו אפילו חוקרים (סטרייטים, כמובן) שהשתמשו בקושי זה כהוכחה לכך שהומוסקסואליות היא בכל זאת הפרעה נפשית. עם זאת, מחקרים אלה גם מראים שאותם זוגות גברים שמצליחים לשמור על מונוגמיה לאורך שנים נהנים משביעות רצון גדולה יותר מחייהם וסובלים מפחות הפרעות נפשיות יחסית לאלה שאינם מצליחים לעשות זאת. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

למה גברים זקוקים יותר לריגוש ולגיוון ונשים יותר מחפשות ביטחון ויציבות? ******************************************* אני גם חושב שלפורנוגרפיה יש המון ביקוש, השאלה היא אם זה מועיל באמת או עזר כנגדנו? למשל המון אנשים אוהבים חטיפים,שוקולדים,מאפים וקינוחים ועוד בכולם יש המון פחמימות ושומן טראנס(מסרטן)- שניהם גורמים לאנשים למחלות בלבלב, בלב. אז נכון שזה מזון לנשמה אם זאת זה מתנקם בנו מאוחר יותר.

אני בת 17 מאזור המרכז ומחפשת פסיכולוג נוער. אתה מקבל מטופלים? אם לא, יש לך אולי מישהו שתוכל להמליץ לי עליו?

שלום לך, אני אינני מטפל בבני נוער ולצערי, אינני יכול להמליץ על מטפלים פרטיים מעל גבי הפורום שאיננו במה מסחרית-פרסומית. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

הי ערב טוב תודה על תשובתך. אני מפחדת שהמטפלת תתעצבן כי אולי זה תכנים שקשורים לקשר שלנו מה שאני רוצה לשלוח לה. בכלל יש לי תחושה של כל הזמן רצון לשכב איתה ,אני נמשכת לשתי המינים. קשה לשבת מול אדם ולהרגיש שאתה רוצה להרגיש את גופו ושפתיו. למרות פערי הגילאיים ביננו...

שלום ליאת, כל מה שאת מרגישה כלפי המטפלת הוא נורמאלי וטבעי. מטפלים נתקלים בתגובות כאלה השכם והערב, אמורים להכיל אותן ולהתמודד איתן. יתר על כן, יש חשיבות מיוחדת לעיבוד רגשות אלה בטיפול. אני בטוח שהמטפלת שלך לא רק שלא תיפול מהכסא כשתקרא את המייל שלך, אלא אפילו תשמח שהגעתן לשלב הזה בטיפול. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

שלום, רציתי לשאול האם לגיטמי לשלוח מייל לפסיכולוגית שלי עם קישור למשהו שממש חשוב לי שהיא תצפה בו ביוטיוב. זה קשור לטיפול. אני פוחדת שהיא תתעצבן עלי.. מה אתה חושב?

שלום ליאת, שלחי לפסיכולוגית שלך את הקישור. אין מצב שהיא תתעצבן מזה. בנוסף לכך, כן הייתי מציע לך לכתוב במייל או לומר לה בעל פה את חששותייך. החשש הזה לא להרגיז את מי שאמור לעזור לך מאוד משמעותי לטיפול וחשוב לעבדו רגשית. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

הגעתי גם אני למסקנה שאני אוהבת גם נשים בעקבות התנסויות שלי בעברי לא יודעת מה לעשות גם ככה אני מדוכאת ובא לי רק למות יש 3 ילדים שמשגעים אותי ולא עוזרים לי כרגע

שלום דידי, אני מצטער לקרוא על מצוקתך. לפי תיאורייך, משיכתך לנשים היא הקטנה שבקשייך כרגע. בשלב זה את סובלת מדיכאון מסיבות נוספות רבות ואני ממליץ לך בחום לפנות לאיש מקצוע מתחום בריאות הנפש לצורך התארגנות כללית בחייך ואולי אף להיעזר בתחילה בטיפול תרופתי נגד דיכאון שתוכלי לקבל אצל רופא המשפחה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

שלום אני בחור גיי בן 39 והתחלתי לצאת עם בחור בן 19. למרות שאין מניעה חוקית לזה שנצא ביחד ולמרות שהוא בחור לעניין יש לי ספקות לגבי סיכויי ההצלחה מקשר עם הפרשי גילאים כאלו. מצד שני אני לא חושב שרק הגיל הוא משמעותי ויש קריטוריונין רבים נוספים שמשחקים תפקיד כמו בשלות רצינות אופי ...שיקול נוסף שקיים אצלי הוא ?מה יגידו אחרים? על זה שאני יוצא איתו. אשמח לשמוע מה דעתך בעניין. תודה

שלום דניאל, אני ממש לא רואה שום בעיה מהותית בהפרשי הגילים. הפרשי גילים גדולים כאלה אכן שכיחים הרבה יותר בקרב זוגות גברים מאשר בקרב זוגות סטרייטים. אני בטוח שאתם משלימים זה את זה בצורה נפלאה. מה יגידו? אם תתחיל להתייחס לשאלה הזו בנושא זה ובנושאים אחרים לא תצא מזה ויהיו לך חיים מאוד מצומצמים, וחבל! לא פשוט לשים פס על מה שיגידו (כמובן יש הבדלים בין-אישיים, יש כאלה שיותר קל עבורם ויש כאלה שמאוד קשה להם להתנתק מהשאלה הטיפשית הזו). אני מאחל לכם חיים משותפים מהנים ואולי בכוחות משותפים תצליחו להתעלם מהשאלה מה יגידו. זה שיקול זר ובלתי רלוונטי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

שלום גידי! אני (21) ובן זוגי(30) יוצאים מזה 8 חודשים (31.05.09) לפני יומיים החלטתי שאני עושה STOP וחושבים עם עצמי לגבי המערכת יחסים הזו כי במהלך כל החודשים הנ"ל נתתי את כל כולי וחשבתי רק על בן זוגי ובעקבות העצירה הזאת שמתי לב שהמערכת יחסים הזאת באיזשהו מקום פוגעת בי וכתוצאה מכך גם בו. בהתחלה המערכת הייתה מעולה הייתה בה המון התחשבות, דאגה, רגש, נעימות ואהבה בעיקר שהגיעו ממני מכיוון ובן זוגי עבר רצף של אירועים קשים בחייו הן ממריבות עם ההורים עד לניתוח שאף הוא כלל מריבה עם ההורים ומשם לטיפול איפנוזי שעבר בעקבות הרגשתו כי יש לו משהו מהעבר שמשפיע עליו ועל הוריו. אני הייתי שם לאורך כל הדרך הקשבתי, עזרתי, דאגתי, וניסית לעשות כל דבר על מנת לעזור לו ולשפר את מצבו הנפשי הריגשי והפיזי אך בעקבות כל זה נעלמה ההתייחסות והיכולת לחשוב גם עלי ולזכור שגם אני נמצאת במערכת היחסים הזאת. ישנם עוד דברים שפוגעים בי במערכת הזאת ואיתם אני מאמינה שאנחנו יכולים להתמודד, אבל הפגיעה הגדולה מבניהן זה מה שנתגלה בעקבות הטיפול ההיפנוזי שאותו עבר אשר במהלכו גילה בן זוגי כי בילדותו במשך למעל מ7 שנים עבר התעללות מינית מצד אביו...גם שם הייתי לצידו והקשבתי רק שלא הבנתי עד כמה זה יפגע בי ויציף לי את הזיכרונות לגבי התעללות מינית אותה אני עברתי בילדותי במשך שנתיים וחצי מצד בת הדוד שלי. אני כנראה הצלחתי ללמוד לחיות עם זה ואיכשהו להמשיך אלה אצלו זה לא היה בתודעה ועלה רק עכשיו. אבל בראיה שלי אני שמה לב כי אנחנו נפגעים ופוגעים אחד בשני הוא בעצם זה שמעלה את הזכרונות ובאיזשהו מקום לא מצליח להתפנות עקב הדברים אותם הוא עבר להתעסקות ולנתינת יחס אליי ואני בעצם זה שאין בי יותר את היכולות והכוחות להיות שם תמיד לצידו ולקוות שיום אחד הוא יצליח להתייחס גם אליי ולראות את מי שנמצאת לו בידיים ורוצה בו. אתמול בלילה הגעתי להחלטה ועשיתי מעשה שהוא היה לי מאוד קשה אבל הרגיש לי כהכי נכון לעשות ואמרתי לו שאני רוצה להיפרד כי אני מרגישה שהקשר הזה תוקע את שנינו ושאנחנו צריכים להמשיך אלה הבהרתי לו שלא תהיה לי שום בעיה לשמור איתו על קשר ולעזור לו במה שיצתרך אבל אני לא יכולה להיות שם בצורה של בת זוג עם מחוייבות כלפי קשר שפוגע בי ובו. הוא העלה רעיון של לפנות לגורם מקצועי וכך אני עושה ופונה בשאלה האם לדעתך יש את האופציה בה נוכל להמשיך בקשר מבלי להמשיך לפגוע ולהיפגע? בתודה מראש, יעל

שלום יעל, אני מצטער לשמוע על כך ששני אנשים היו קורבנות תקיפה מינית. אני בטוח שבן זוגך התכוון שתפנו לייעוץ מקצועי פנים אל פנים ולא דרך האינטרנט. להרגשתי הבלתי מחייבת, ובלי כל קשר לעבר הקשה של שניכם, לבחורה בת 21 מגיעות הזדמנויות נוספות להכיר גברים לפני שהיא כורכת את עתידה בעתידו של גבר מסוים, בעיקר כשיש לה ספקות לגבי ההתאמה. הואיל ואת זו שפנית, לצורך העניין רק טובתך (ולא טובת בן זוגך) עומדת לנגד עיניי. לדעתי, קיבלתי החלטה נכונה - ולו רק מפאת גילך הצעיר - והמלצתי לך (עם כל הקושי שבדבר) להתנתק מהבחור, כלומר, לא להישאר גם ידידה שלו, כי זה בהחלט עלול למנוע ממך מתן הזדמנות הוגנת לקשר עם גברים אחרים. להרגשתי, הוא יתקשה מאוד לקבל אותך רק כידידה וזה עלול להוות מקור תסכול לשניכם ולהקשות עלייך במציאת בן זוג. במקביל, הייתי ממליץ לך לפנות לייעוץ לצורך עיבוד הטראומה שעברת. אולי כדאי להתחיל מאתר מומלץ לנפגעי תקיפה מינית http://www.macom.org.il בו יש גם פורומים, גם אנשי מקצוע הפועלים בהתנדבות וגם אפשרות לפנות לייעוץ בצורה לא וירטואלית. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

שלום לדוקטור. אני בן 27 נשוי עם שני ילדים מלאכים מדהימים: ילד בן שנתיים ותינוקת בת חודש. נראה מצויין, עובד בהייטק ומרוויח משכורת יפה מאוד. עד כאן הכול טוב ויפה, חוץ מהעובדה שאני ביסקסואל ומאוד אוהב בנים. בתיכון היו לי קצת התנסויות עם בנים אבל אז פגשתי את אשתי והפסקתי עם זה. את אשתי אני מכיר 9 שנים, עוד מהתיכון. התחתנו בגיל 22 לאחר שהיינו חברים וגרנו יחד במשך כ-4 שנים. כשהתחתנו הייתי בטוח שכל נושא המשיכה לבנים מאחורי, ומעכשיו אני רק איתה. לצערי בשנתיים האחרונות נהייתי מדוכא. ראיתי שעם כל הכסף שאני מרוויח מדי שנה, אני לא נהנה כלל מהחיים, והריגוש היחיד שיוצא לי זה להזמין איזה גאדג'ט טיפשי באיזו חנות רשת ולחכות שיגיע בדואר. זה שאתה נושם לא אומר שאתה חי, וכך בדיוק אני הרגשתי. הגעתי למסקנה שאני מבזבז את השנים הטובות של החיים, וכל יום שעובר אינו חוזר. החלטתי שאני לא מחכה למשבר גיל ה-40 בו אנשים מגיעים למסקנות אלה, אלא עושה את הצעד עכשיו. לפני חודש נרשמתי לאתר מאוד פופולארי של הכרויות הומואים ברשת, ויצא לי לבצע יחסי מין עם כמה בחורים צעירים וחמודים במיוחד :-) אי אפשר להסביר במילים את ההרגשה הזו, של הריגוש, וההנאה שחוויתי בחודש הזה. בחודש האחד הזה הרגשתי שאני חייתי כמו בחמש שנות נישואי המשעממים. לפני שנרשמתי לאתר לא היו לי כמעט שום חברים, ועכשיו אני נפגש עם אנשים, מריץ צחוקים, יוצאים לשופינג :-) אשתי יודעת שאני אוהב בנים. סיפרתי לה לפני שנים. יודעת שאין בדיסק הקשיח מקום מרוב פורנו הומואים. זה לא הפריע לה לעשות לי שני ילדים מדהימים, כי הבטחתי לה שאני לא מתכוון לעשות כלום עם הנטייה הזו. כשאני עם אשתי אני מרגיש כמו עבד. היא מצפה ממני לקום בבוקר, לקחת את הילד לגן, לנסוע בכלוב הברזל ( מזדה 3 ) בפקק לעבודה, לשבת בקיוביק שלי 10 שעות, לחזור לכלוב הברזל בפקק בערב, לעזור לה לרחוץ ולהרדים את הילדים, וליפול לשיון, רק כדי להתחיל מחר את אותו היום בדיוק. ככה זה נמשך כבר שנתיים מאז שהילד נולד, ואני לא רואה את זה משתפר לפחות עד שהילדים יעזבו את הבית. התינוקת שנולדה בהחלט לא עזרה למצב, ואם בשנתיים האחרונות היינו רבים כל יום, אז עכשיו אנחנו רבים פעמיים ביום. אבל גם לפני התינוקת רבנו כל הזמן. אני רואה אנשים אחרים במצב הזה וחושב לעצמי בצחוק שמוטב כבר שיתפגרו ונשותיהם והילדים יחיו מכספי ביטוח החיים שלהם. ממילא הם כבר מתים מהלכים. לדעתי מוסד הנישואין לא מתאים יותר לתקופה שלנו. הוא היה מעולה כשאנשים חיו בממוצע 40 שנה, אז להתחתן ולחיות עם אותה האישה 15 שנה זה לא כזה ביג דיל. היום כשאנשים חיים 80 שנה, לחיות 50 שנה עם אתה האישה זה פשוט לא טבעי!!!! חשוב לי לציין כי ב-9 השנים האחרונות לא שיקרתי לאשתי אף לו פעם אחת. אמינות זה משהו חשוב לי מאוד. כשאני יוצא עם חייל למשל, אני אומר לה שאני יוצא עם "חבר מהצבא", שזה נכון. לצערי אשתי הבינה מה מתרחש ( לא צריך בלש... רזיתי 12 קילו בחודש אחד, קניתי בגדים חדשים, נראה פתאום שמח ומאושר, יוצא פתאום עם חברים ... רק הייתי צריך לשים על עצמי שלט "בוגד" ) היא הבהירה לי שהיא לא יכולה לתת למצב הזה להמשך כפי שהוא ומתחילה לדבר על גירושין. מבחינתי המצב האידיאלי היה אם אשתי הייתה מוכנה למערכת יחסים פתוחים. היא אמרה אולי בגיל 50. מה יישאר ממני בגיל 50?? היא מפחדת ממחלות המין שקשר כזה יכול להביא, ואני מבין אותה. אני צריך להגיע להחלטה. להפסיק ללכת עם בנים ולהמשיך להירקב לאט ובטוח, או להתגרש, לשכור דירה בת"א ולחיות, אבל באמת לחיות את החיים, במסיבות, חברים, להתחיל קשר חדש לכמה שנים (ללא חתונה כמובן), או סתם לקיים מין עם בנים בנות וכל מי שבא לי. סה"כ ילדים כבר יש לי. עבודה וניסיון רב ערך כבר יש לי. למה לי לא לחיות כמו מלך?? כמו שאני חי היום, אני לא נהנה בכלל מכל הכסף שאני מרוויח. אני אוהב את הילדים שלי, אבל אני חושב שגם לבקר אותם פעמיים שלוש בשבוע יספיק לי. אני אגב כלל לא חושב שהבעיה שלי נעוצה בכך שאני ביסקסואל. יש מלא סטרייטים עם אותה הבעיה בדיוק. דוקטור!!! אנא, עזור לי, ולרבבות האנשים עם הבעיה הזו! המון תודה מראש, וסליחה על ההודעה הארוכה. לא הצלחתי לתמצת את המצב לכמה שורות. דני, ראשון לציון.

שלום דני, קראתי בעיון ובעניין רב את הודעתך ונשמע לי שכבר קיבלת החלטה ואתה רק מחפש לה חותמת מקצועית. אני לא יכול לתת לך את החותמת הזו דרך הפורום בלי לדעת עליך יותר וגם אם היית בא אליי לייעוץ פנים אל פנים, אתה היית זה שצריך לשים את החותמת הלא-מקצועית שלך על ההחלטה שלך. יש הסדרים מהסדרים שונים שביסקסואלים מגיעים אליהם: http://www.shrink-friendly.co.il/?p=187 אני לגמרי מבין את שמחת הגילוי העצמי והמימוש העצמי שמלווה את ההרגשה שהנה, מצאת את עצמך. אני לא רוצה להשבית את השמחה הזו, אבל רק רוצה להראות לך את הצד השני ואני מתנצל מראש אם זה רק יגביר את לבטיך. אשתך נשמעת מדהימה. בין השורות יוצא לי להבין (ותקן אותי אם אני טועה) שגם החברות ביניכם ותיקה ומעולה. היא יודעת על משיכתך לבנים וידעה זאת מלכתחילה - וזו כבר נקודת פתיחה נדירה ומצוינת לנסות להגיע לאיזה שהוא פתרון. זכור בבקשה שכל השמחה והקלילות שגילית בעצמך עם מימוש משיכתך לבנים היו מנת חלקך כשהיה לך "חוף מבטחים" (שכרגע אתה חווה אותו ככלא מול אותה קלילות) לחזור אליו. בתנאים אלה חיים לבד בדירה משלך נראים לך גן עדן עלי אדמות, בייחוד אם יצטרפו אליך מדי פעם בחורים נחמדים ואולי אפילו האחד והיחיד. כשאתה בכלא, תחושת החופש שבחוץ מסנוורת. כשתחיה במשך זמן בדירה משלך, ללא חוף מבטחים בדמות אשתך, לחזור אליו, הדברים עלולים להיראות אחרת. ואולי לא, אולי אני טועה בגדול. בהצלחה בכל אשר תחליט, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

שלום שוב דוקטור. קראתי בעיון רב את המאמר שקישרת אליו, ולא ראיתי שם הצעה של ממש לצורת חיים לביסקסואלים. אני מבין בהחלט את מה שאתה אומר בנוגע לקן החם לחזור אליו בסוף היום, אך אם אצטרך לבחור בים קן חם ( בכלא ) ובין חיי הוללות (בת"א), אבחר בחיי הוללות, אבל אולי יש פתרון יצירתי שיאפשר לי לרקוד בשתי החתונות? אני מניח שהפתרון האידיאלי יהיה להמשיך את הנישואין אבל שאצא מדי פעם עם בנים. אשתי כאמור לא הייתה מוכנה להסכים עם זה, ואני לא יודע איזו אישה הייתה מסכימה. האשה טוענת ובצדק שיש מחלות, ואינה מעוניינת להידבק. כמו כן, היא בחלומות שהיא יכולה למצוא מישהו יותר טוב ממני, שאולי ירוויח פחות, וייראה פחות טוב, אבל לפחות לא יהיה הומו >< הצעתי לה לעבור לזוגיות פתוחה, אבל היא אומרת שזה לא מתאים לאופי שלה. הצעתי לה שאנחנו לא חייבים לשכב, שמיילא אני סקס גרוע >< , ושתוכל לשכב עם חתיכים סוף סוף :-) אמרתי לה שבזוגיות פתוחה יהיה לה את היתרונות של אבא טוב וביולוגי לילדים ( הבן שלי מת עלי ), כסף, ואפשרות להפוך לאשת קריירה, שלא תהיה לה אם תתגרש ותחשוב כל היום רק איך לגמור את החודש מבחינה כלכלית. הסברתי לה שאם נתגרש, החיים שלה יהרסו פחות או יותר. שהיא תמצא איזה מבוגר אפס שיהיה מוכן לקבל אותה, וגם הוא מן הסתם יבגוד בה, כי כולם בוגדים היום, רק שאני כנה איתה בקשר לזה, ואחרים מסתירים. אני מסכים שלהתגרש זה הפתרון הקל, אבל אולי במקרה שלנו, של ידידות וכנות כה ארוכה עוד מהתיכון, והידיעה שלה שאני הומו מזה שנים רבות ( אם כי היא הייתה בהכחשה בנוגע לעניין) יש אולי איזה הסדר שאפשר לשכנע את האשה להסכים אליו?

שלום לך דר יוגב יש לי בעיה גדולה אולי לא בעיה אבל יותר בכיוון של פיתרון סיכסוך והייתי רוצה להיפגש או איתך או שתמליץ לי על מישהו מקצועי כי את כל הסיפור יהיה קשה לי לכתוב כאן באטר ועל רגל אחת יהיה קצת מסובך אני צריך מישהו שיעזור לי באמת אני בצוקה גדולה עם החבר שלי שאני מאוד מאוד מאוד אוהב ולא יכול ולא רוצה לוותר עליו אשמח באם תוכל לחזור אליי בהקדם ההפשרי כי לא בטוח שאוכל להחזיק מעמד תודה רבה

שלום שי, אינני יודע איך בדיוק לחזור אליך. התקשר אליי לטלפון המופיע באתר הבית שלי, שכתובתו מצוינת בסוף ההודעה ואשמח לקבוע לך פגישה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

כפי שכתבתי בפעמים שהייתי באתר אני בן 16 . ואני לא יודע אם מה שאני מרגיש זו משיכה לגברים או כתוצאה מפחד רב מלהיות הומו או ביסקסואל. כאשר אני רואה גבר אני לא מרגיש שאני נימשך אליו שהוא ללא חולצה אבל פשוט הכל לפי הפנים ותנועות הפנים אני לא יודע בדיוק איך להסביר זאת אבל אם תנועות הפנים ניראות יפות אז מתחיל לי זרמים של פחד באיבר המין ובנוסף לנשים אני בטוח נימשך משיכה חזקה. מה חוות דעתך לגבי מה שתיארתי? בתודה יורי

שלום יורי, לפי תיאוריך, אתה סובל מסוג של OCD המאופיין ע"י פחד מהומוסקסואליות (obssessive compulsive homosexual disorder). זו אינה אבחנה בפני עצמה אלא OCD עם אובססיה ספציפית בנושא הומוסקסואליות. הטיפול הוא כמו ב-OCD, כלומר, שילוב של טיפול תרופתי ע"י SSRI עם טיפול התנהגותי-קוגניטיבי. תוכל לקבל מושג על אופי הטיפול מהספר "די לאובססיה" של עדנה פואה ורייד וילסון בהוצאת "מודן". כמובן שערכה של ההתרשמות הזו מוגבל מאוד הואיל והיא נערכת על סמך תיאור מאוד קצר בפורום ועליך להיוועץ עם איש מקצוע מוסמך בתחום בריאות הנפש. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

שלום ד"ר גידי רובינשטיין, האם קיבלת את השאלה ששלחתי אליך בנושא זה? תודה ויום טוב!

ד"ר גידי רובינשטיין שלום, אני שולח את השאלות פעם נוספת. לאחרונה, ישנו גידול עצום במספר התאים המשפחתיים האלטרנטיביים, וביניהם גם באלו החד מיניים. שאלותי הן אלו: 1. האם התפתחותם האינטלקטואלית, המנטלית והרגשית של ילדים שהוריהם חד מיניים (הומואים או לסביות) אכן תקינה לחלוטין ולא נמצא שום הבדל בינם ובין ילדים שהוריהם הטרוסקסואלים (משפחות "נורמטיביות")? 2. התיאוריה הפסיכואנליטית דנה רבות בחשיבות האם בעת גדילת הילד ובנחיצותה להתפתחותו התקינה, בעוד שהאב לעומת זאת, משמש כמעין נוכח נפקד. האם יש בכך כדי להסיק על בעייתיות מסוימת שקיימת במשפחות בהן שני ההורים הם גברים הומוסקסואלים? והאם ילדים לזוגות לסביות אינם חשופים לבעיות אלו? תודה ושבת שלום!

שלום גידי רציתי לשתף אותך בסיטואציה לא נעימה שחוזרת על עצמה אצלי ואני מתאר לעצמי עם הומוסקסואלים אחרים, אני מחשיב את עצמי לכוסון, אבל במסגרת שבא אני נמצא אין הרבה גברים וצומת הלב של הנשים מרוכזת עלי, ולא נעים לי שמתחילות איתי בנות, או ששואלים אותי אם יש לי חברה, או מתי היתה לך חברה, או שאחד הגברים בקבוצה מביא לי תמונה של איזה בחורה שהוא שכב איתה, או כוסית עם שדיים גדולים.....זה לא מדבר אלי בכלל....זה דיי רדוד....אבל מה שמעיק עלי במיוחד זה התגובה שאני צריך לתת. . . אני יצאתי מהארון אבל לא מהבית -כלומר מחוץ לבית אני בתוך הארון. . . כששואלים אותי מה אני עושה היום בחיים, אם צבע שערי הבהיר הוא גם במקומות אחרים בגוף, אם יש לי חברה, או בכלל אם מתחילות איתי.....זה מכאיב אורך החיים שלי לימד אותי לחיות עם עצמי וכמה שיותר דלות לנעול ולא לפתוח לשתף אחרים ככה יותר טוב...העיקר שלא ידעו, אני לא רוצה יחס מגעיל,ואני לא רוצה שיאמצו אותי כמו מצער בעלי חיים, סה"כ להיות רגיל. מה אני צריך לומר או/ו לנהוג כאשר בנות מתחילות איתי או בודקות שאני הומו?

שלום עודד, כמובן שהנושא המרכזי שצריך לטפל בו הוא הגפת התריסים שלך מפני העולם - ולא משנה אם אלה סטרייטים, הומואים, בנים או בנות. אני בפירוש לא חושב שאתה צריך לצאת מהארון בפני כולם אם אתה לא רוצה בכך: http://www.shrink-friendly.co.il/?p=143 יחד עם זאת, נוצר אצלי הרושם שהפניות המביכות של חבריך והבנות שמתחילות אתך אינן רק מביכות אותך אלא בהחלט גם מחמיאות לך (שים לב שהיצגת את עצמך כבר בפתח הודעתך כ"כוסון"). מכיוון שכך, יש לי ספק עד כמה אתה רוצה לשנות את המצב, או שמא אתה מפיק ממנו רווחים מישניים, כמו חיזוקים להופעתך החיצונית. זו שאלה שרק אתה יכול לענות עליה בינך לבין עצמך, כי אם המוטיבציה שלך להפסיק את ההתנהגות הזו כלפיך אינה חד-משמעית, היא לא תיפסק. מעבר לכך, כמובן שיש דרכים להציב גבולות ולשמור מרחק. מה שמדאיג אותי יותר הוא איך אתה חושב להעמיד פנים ולעטות על פניך מסיכה לאורך זמן. אם מדובר בחברים טובים וקרובים, קיים מקום לשקול שוב את מי אתה רוצה לשתף ואת מי לא. אם, לעומת זאת, מדובר בקשרים שטחיים ולא מחייבים, אז חייבת להיות דרך להציב גבולות. במילים אחרות, נשמע לי שאתה מאוד אמביוולנטי (רוצה ולא רוצה) כלפי הפולשנות המחמיאה הזו. לכאורה, כפי שאתה מתאר את המסקנות שהסקת לגבי טבע האדם (הצורך להסתגר), לא הייתה אמורה להיות לך בעיה לשמור מרחק מאנשים. גם הציפייה ליחס מגעיל בגלל נטייתך המינית נשמעת לי יותר כמו חוסר השלמה שלך עם נטייתך בינך לבין עצמך. אם אני טועה, וזה באמת יהיה היחס של חבריך הסטרייטים אליך, מן הראוי שתחליף חברים ובוודאי שהם להם כל זכות לחטט בחייך בצורה כה פולשנית. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

אני מחשיב את עצמי לכוסון- הכוונה היתה לאיני מחשיב את עצמי... מצטער אני לקוי למידה וכמה שאני משתדל- שגיאות כתיב זה כנראה הקטע שלי. הם ידידים סה"כ של הקורס- אני לא נהנה מהחיזורים האלה כי זה מביא לי רק צרות. וכאשר אני אומר שאני בן אדם מופנם שלא אוהב חטטנות- אני נתקל בתגובה כמו "למה אנחנו רק שואלים לא רוצים לפגוע-נו ספר לנו"

שלום ד"ר גידי! אני יודע שמה שאני הולך לספר אולי לא ממש קשור לפורום הזה,אבל בכל זאת,אני מרגיש חמימות כלשהי לפורום הזה.(בעבר כבר שאלתי את השאלות והתעניינתי בדברים שמילאו אותי באותם ימים.)אני אנסה לקצר עד כמה שניתן את הסיפור שלי על מה שסחפתי איתי 15 שנה אחרונים. היום אחרי הכל אני מדבר על עצמי בלשון זכר(עדיין לא עם כל אחד ולא בכל מקום).אבל נולדתי בגוף אישה,ועדיין אני בגוף אישה.בגיל מאוד מוקדם(מוקדם שזה פשוט לא יאמן!)בגיל 6 כבר ראיתי את עצמי בתור בן ולא בת.אהבתי ללבוש את החולצות של אבא שלי(שכמובן,היו ענקיות עליי),אהבתי את הבשמים שלו,אהבתי לחטת בארגז כלים שלו.לא שלא היה לי במה לשחק!היו לי דובים ובובות שדיי שיעממו אותי,סוג צעצועים שאהבתי זה מכוניות,טנקים וחיילים,גם משהו בסגנון לגו.בין היתר אהבתי לתפס על העצים... יש לי אח שצעיר ממני בשלוש שנים,מאז ועד היום אני מקנה בו שהוא נולד בן.כבר בגיל צעיר כל כך רציתי שגם לי יהיה מה שיש לו בין הרגליים,אפילו עמדתי מול המראה ותיארתי לעצמי שיש לי פין.ועם השנים החלום של ילד קטן הפך לפנטזיה הכי רטובה של החיים שלי...היה גם מקרה כזה:ציירתי משהו מאוד בוטה בקשר לרצון הזה להיות בן ובשיא התמימות באתי להראות את הציור הזה לאמא ואבא.הם רק הסמיקו וחייכו חיוך מבוייש,ובלחש שאלו אחד את השני מאיפה לילדה בת 6 יש דברים כאלה בראש?!!ואז שאלו אותי מה זה אמור להביע,ולא יכולתי להגיד מילה,זה היה רגע הכי מביך בחיים. מכיתה א' ועד שעליתי לארץ סבלתי מתלבושתת אחידה בבית הספר שחלק ממנה היה חצאית,הרגשתי נורא עם זה.הרגשתי רע גם עם המראה החיצוני שלי.עם הזמן זה הפך לדיכאון אחד מתמשך שליווה אותי עד גיל ההתבגרות,כשמצאתי דרך להדחיק,לשקר לעצמי שאני יכול להיות אישה.נפשית זה היה לא קל,ולאומת זאת חיצונית -לכולם תמיד היה ברור שאני אישה,כי אני נשי במיוחד. תמיד גדלתי בחברה הכי סטרייטית שיש.וכמו שאומרים סטרייטים:"לא היה מי שיתן דוגמא לתרבות רעה".בגיל ההתבגרות היו לי כמה קשרים עם גברים,למרות הצעקה בנשמתי:"על תסתכלו עליי במבט רעב כזה,אני לא מה שאני נראה מבחוץ!" אני לא באמת נמשכתי לגברים,זה היה רק שיכנוע עצמי.אני נמשכתי לנשים.אז הייתי מגדיר את עצמי כביסקסואל. עם הזמן נשבר לי לשקר לעצמי,נמאס מהמשחק היומ-יומי.הרגשתי צורך להיות הכי כנה עם עצמי,וזה כי התאהבתי באמת ובתמים בבחורה אחת.באותה עת הגדרתי את עצמי בתור לסבית.מיהרתי לקפוץ מן הארון ואחרי כחצי שנה חזרתי בתשובה.ובאיזשהו שלב הרגשתי שאין לי משיכה לנשים,ודרך אגב,גם לא לגברים.וזה לא נס או פלא,זה אותו שיכנוע עצמי בשילוב עם "אני מאמין". כשנה אחרי חזרה בתשוב,חזרתי בשאלה,ובמשך שנתיים חיפשתי לי בת זוג בקרב לסביות ודו-מיניות,והיו לי כמה קשרים עם נשים,מאז אף אחד לא יכול לשכנע אותי שאישה זה לא מה שאני צריך. אבל תוך כדי שהכרתי פה ושם לסביות שמתי לב למשהו,שאז נראה לי מעניין:אני לא מוצא ביניהן אף אחת שהייתה מרגישה כמוני- גבר.ושוב,כמו בילדות הרגשתי את עצמי נורא בודד,הרגשתי שאף אחד לא יכול להבין אותי. יום אחד יצאתי מהארון מול אחת החברות שלי והיא הגיבה בערך כך:"אין דברים כאלה!פשוט לא קיים!לדעתי,כדאי שתפני לפסיכולוג...וחוץ מזה,עדיף שתתחילי ללמוד משהו,במקום למלא את הראש שלך בכל מני שטויות!לפחות מדי פעם תפתחי ספר לקרוא משהו.תמצאי לך כבר משהו שמעניין אותך."-וזה מה שעשיתי.ניגשתי לאינטרנט ללמוד קצת את מה באמת עניין אותי: על החברה הגאה,על הסמלים,פעילויות וכדומה.אבל קודם הגעתי לפורום הזה והבנתי שיש הרבה אנשים תוהים לגבי נטייה מינית שלהם,שאלתי שאלות - קיבלתי תשובות,וזה היה חשוב לי. ויום אחד קרה עוד דבר חשוב:מצאתי את ההגדרה של מה שאני:טרנסג'נדר.התגובה הראשונית שלי הייתה "יש!מצאתי..ולמה אף אחד לא אמר לי את זה קודם?" ואחריה "עם מה אוכלים את זה עכשיו?אני מעדיף להיות פשוט לסבית,בלי הרבה תסביכים.כי בעיניי החברה לסביות יכולות להיות נשיות,אבל לא טרנסג'נדרים.כשהם שומעים מילה "טרנסג'נדר" מתארים לעצמם משהו בין אישה לגבר,משהו קצת מוזר,מאובט ומכוער.הלוואי והייתי טיפה גברי.אז אולי לא הייתי זוכה לכל המבטים רעבים של גברים שכבר פשוט גורמים לי לבחילה. אני יודע אפשר לקחת הורמונים,לעשות ניתוח לשינוי מין,למרות שזה עולה...עולה -עולה...המון,לא נראה לי שמתישהו יהיה לי כסף כזה.אבל אני לא פוסל דבר.מתנחם במחשבה שאני עוד צעיר(עוד חודשיים 22 ) וכל החיים לפניי...

שלום מישל, אני אכן חסר כל ניסיון בטיפול בטרנסג'נדרים, אך אני בהחלט יכול להזדהות עם הכאב שבסיפור החיים המיוחד והקשה שלך. ברמה המעשית של הניתוח, וגם ברמה הפסיכולוגית הקודמת לניתוח, אני רק יכול לציין בפניך שניתוחים מסוג זה נעשים בארץ על חשבון המדינה לאחר אבחון פסיכולוגי שהאדם אכן מתאים לעבור ניתוח כזה. בזמנו ד"ר דליה גלבוע, הפסיכולוגית הראשית של משרד הבריאות לשעבר, ריכזה את תחום האבחון והטיפול הפסיכולוגי במערך הפסיכיאטרי של המרכז הרפואי "שיבא", שם גם בוצעו ניתוחים כאלה על חשבון המדינה. היא כבר יצאה לגמלאות (אם כי מקבלת מטופלים באופן פרטי בביתה באזור השרון), אך אני בטוח שיש מי שממלא את מקומה וממליץ לך או לפנות אליה אישית או לפנות למערך הפסיכיאטרי של המרכז הרפואי "שיבא". בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

גידי,במחשבתי לוחץ את ידך בתודה,כי פשוט אין מילים בפי לבטא כמה אני מודה לך על העדכון הזה!

אם כי זה לא נשמע מטון המחבר שהוא עצוב, אני מזדהה, אני בחרתי להישאר גבר ולא הומו נשי או קוקסינל כי פשוט ראיתי שאין לזה צורה זה כמו חצי קפה חצי תה, לא פעם ביני לבין אלוהים אני אומר למה שלא להתחיל מחדש כאישה, איזו טעות זו להכניס מוח/נשמה של אישה לגוף של גבר. . . אבל אני בסדר עם זה התרגלתי למראה הגברי אני אפילו מטפח אותו. מה שכן תמיד יש תחושה שרק מתוך רחמנות אומרים לנו (הומוסקסואלים,לסביות) פסיכולוגים שהכל טבעי ובסדר, לדעתי הטבע עושה טעויות לא פחות מהאדם, בזמן שסטרייטים מחדירים איבר מין לאיבר מין תואם החשש העיקרי שלהם הוא שיקרע קונדום ויצא ילד, אנחנו מחדירים איבר מין לרקטום והחשש העיקרי שיקרע קונדום ונחלה באידס. הטבע התאכזר בי ובך ומגיע לך במיוחד שתאהבי את עצמך עם ניתוח בלי ניתוח. להיתראות ובהצלחה מכל הלב

שלום הומו, אני בהחלט מזדהה גם עם המצוקה שלך וגם עם זו של מישל, אבל בקשר אליך לפחות, יש לי הרגשה שאתה תופס את העולם בצורה נוקשה של שחור ולבן, או יותר נכון, של גברי ונשי. הואיל והזכרת את אלוהים, קשה לי לנחש באיזה רקע גדלת, מסורתי ואולי דתי, אבל יש היום אפשרויות כל כך רבות. אנו רואים גברים מסירים שיער, מטרוסקסואליות, יש יותר לגטימציה לגברים לבטא רגשות ואפילו חולשות - ותלוי מאוד באיזו סביבה אתה חי. יש גם ביטויים שונים של מיניות גברית ונשית הרבה יותר מאשר בעבר וכמעט בכל אתר פורנו יש סרטים ביסקסואלים, מדור של SheMale (גברים שעברו את חצי התהליך של שינוי מין) ואם יש סרטים כאלה פירושו של דבר שיש קהל צרכנים שהוא לא כל כך נוקשה כפי שאתה מציג את הדברים וחווה אותם בכאב בחוויה הפנימית שלך. אני לא מנסה לשכנע אותך שלא קל יותר להיות סטרייט (גבר או אישה), אבל יש גם בפסיכולוגיה וגם בעולם בכלל הכרה גוברת שבכל אחד מאיתנו ישנם צדדים גבריים ונשיים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il