פורום שרינק פרנדלי - ייעוץ פסיכולוגי לגברים הומואים, ביסקסואלים וא-מיניים

הסיפור שלי אמנם יכול להמשך זמן אם אכתוב אותו כאן. אעשה זאת בקצרה מה שקרה , התאהבתי חזק במישהו שלא היה מעוניין בי. הבנתי שהוא גם לא מעוניין לדבר איתי בטלפון וגם לא מעוניין בקשר של שלום שלום לאחר תקופה של חודשיים של חוסר וודאות התקשרתי אליו לפלאפון , הוא נתן לי הזדמנות להתבטא ולאחר שאמרתי לו במילים שהתאהבתי בו , הוא הגיב באוםן דפנסיבי ואמר לי שאני לא מה שהוא מחפש וגם זה גם הסיבה שלא חזר לטלפונים ולהודעות שלי ומייד לאחר מכן ,הוא ביקש לסיים את השיחה כי רצה ללכת. הבנתי שהוא איננו מעוניין בקשר ( לשמחתי הוא היה כבר כנה איתי בפעם הראשונה) . כתבתי לו אס אמ אס (שיחת סיכום) בו אמרתי במילים אלו "אני מבין . רק חשוב שתדע שבאמת התאהבתי בך למרות הכל. בהצלחה" היה לי חשוב להבהיר לו מה הרגשתי כלפיו ועד כמה הוא היה חשוב לי האם זה טוב להגיד דבר כזה לבן אדם שהתאהבנו? אני באופן אישי מרגיש שלם אם זה . אני יודע גם אני מניסיון שברגע שמשהו אומר לנו את אותו הדבר , גם אנחנו מגיבים בצורה דפנסיבית ולא תמיד אנחנו נעימים. אני עדיין מאמין שיושר פירושו גבורה (לפי המונחים שלי) השאלה שלי גם כן האם היושר הזה לומר "התאהבתי בך " לא מראה חולשה כלפי הצד השני?

שלום יוסי, יושר אינו מראה על חולשה, אלא אם כי הצד השני מאוד חלשה ויש לו צורך פסיכולוגי לנצל לרעה את העובדה שהוא נחשק ו"להנמיך" אותך (ואז הבעיה היא שלו ולא שלך). מעבר לכך, תוך כדי קריאת דבריך, התעוררה בי השאלה האם הצורך שלך להיות גלוי בעניין ההתאהבות במי שברור שאינו מעוניין בך הוא קומוניקטיבי, כלומר, האם הוא מקדם תקשורת שמקרבת אותך אליו. ההרגשה שלי היא שהיו לך את כל הסימנים לכך שהבחור אינו מעוניין בך והצורך שלך לומר לו שאתה מאוהב בו הוא צורך אגוצנטרי, כלומר, צורך שביטויו כלפי הצד השני אינו מביא בחשבון את רגשותיו. בנוסף, גם נקרה בדרכך בחור לא מתחשב במיוחד, בלשון המעטה, שלא טרח להגיב למסריך בצורה מנומסת ואסרטיבית, אלא "ניפנף" אותך שוב ושוב - ואתה בשלך. ניסוח השאלה במונחים של כנות ויושר מעבירה אותה לרובד ה"מוסרי" - ואילו הרושם שנוצר אצלי היא של צורך מאזוכיסטי שלך לשמוע את ה"לא" ב-א' רבתי שוב ושוב. למה מגיע לך עונש כזה? זו שאלה שאולי כדאי לברר במסגרת ייעוץ מקצועי פנים אל פנים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.zarut.com/shrink-friendly

גידי שלום. אני בת 23 וכבר זמן רב מטרידה אותי אותה בעיה. אינני מצליחה לפתח קשר אינטימי עם שום בן אדם. אני נמשכת לבנות כבר המון זמן ועד עכשיו ,כשרציתי מאוד מישהי היא לא רצתה אותי וכשממש התעקשתי שיצא מזה משהו , היה ביננו סקס חד פעמי ,לא ממצא ולפעמים סתם מביך. בכל הפעמים נפגעתי מאוד כיוון שהצד השני לא רצה משהו רציני ולתווך ארוך כמוני. עוד רצוי לציין שאני בחורה יפה (ממה שאומרים עלי) ויש לי המון מחזרים. אני יודעת שאני יכולה להשיג כמעט כל בן אדם שארצה אבל הבעיה היא שקודם כל: אני נמשכת רק לבחורות יפות במיוחד - נקרא לזה "האידאל" ובנוסף - אני בררנית מאוד גם לגבי האופי של הבחורה למשל אם היא יפה מאוד זה לא מספיק רצוי שהיא תשדר ביטחון עצמי ומוצלחות ... אם יש תכונה שמרתיעה אותי אצל בחורה - זה חוסר ביטחון בשורה התחתונה , אני תמיד מגיעה לאותה נקודה: מתאהבת בסטרייטית (לרב), מגיעה איתה לקשר מיני , לא מצליחה להגיע לאורגזמה למרות שאני נמשכת אליה מאוד, ולא מצליחה לענג אותה . הדבר מתסכל אותי עד כדי כך שלפעמים כבר אין לי כח לרצות אפילו מישהי כי אני יודעת שככה זה יגמר. כמו כן , רצוי לציין שאף פעם לא הגעתי לאורגזמה מיחסי מין , אף פעם לא היה לי קשר רציני/ארוך עם גבר או אישה, אינני נמשכת לגברים כלל וגם : הייתי בטיפול פסיכולוגי במשך שנה ו8 חדשים. מה שפשוט קורה זה שאני מאבדת את החשק תוך כדי האקט המיני. זה לא שאני רוצה להפסיק , בכלל לא , פשוט ההתרגשות נעלמת ואיתה גם התשוקה. אני מקווה שנתתי מספיק פרטים. אני מודה לך מאוד מראש, ואם יש לך צורך שאמסור עוד מידע , אני אשמח מאוד תודה רבה, מוטרדת ומתוסכלת

שלום מוטרדת, המצב שאת מתארת נשמע קשה לפתרון כי לפי תיאורייך, את מחפשת יחסים עם "אידיאל" מושלם, שגם צריך לרצות אותך. כדי לממש יחסים (אפילו רק יחסי מין) יש צורך בניהול משא ומתן בינך לבין עצמך - על מה את מוכנה לוותר ועל מה לא, מה בבת הזוג מפצה על חוסר מושלמותה החיצוני ומה לא וכדומה. במקרה שלך, כנראה משום שאינך מקבלת את עצמך וכנראה משום שאת מצפה מעצמך להיות מושלמת, את נמשכת אך ורק ל"אידיאלים" ולא לבחורות או נשים "בשר ודם". לכן גם כשאת מצליחה להשיג "אובייקט" כזה, אינך באה על סיפוקך, שכן אין אינטראקציה, אין דיאלוג בין שני בני-אדם. אינני ממעיט בערכו של המראה החיצוני במשיכה הראשונית, אך כשמעמידים אותו כתנאי אחד ויחיד ומקצינים אותו ברמה שאת מתארת, הוא הופך להיות בלתי-אפשרי וגם כשהוא אפשר, עפ"י עדותך שלך, הוא אינו מהנה. המלצתי היא לחזור לטיפול פסיכולוגי אצל אותו מטפל או מטפלת או אצל מטפל אחר כדי לעזור לך לקבל את עצמך ועקב כך, להיות יותר גמישה בבחירת בת-זוג. ייתכן מאוד שכדאי להוסיף טיפול קבוצתי על הטיפול הפרטני כדי שתהייה לך הזדמנות לקבל משוב מבני גילך על המסרים שאת משדרת לסביבה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.zarut.com/shrink-friendly

היי, יש לי בן זוג מזה שלוש שנים. אני פאסיבי, אבל אף פעם לא מצליח לקיים חדירה מלאה, למעט אולי פעמיים-שלוש (במהלך כל שלוש השנים האחרונות), שגם בהן, זה היה כמעט עינוי (לא רק החדירה המלאה, אלא גם הדרך לשם - זה לוקח המון זמן). אין לי בעיות של מתח, אי נוחות וכדומה. ניסינו תכשירים שונים ומשונים מהארץ ומחו"ל. זה לא באמת מפריע למערכת היחסים, אבל זה בהחלט משהו שהייתי רוצה לפתור (בעיקר כשמתחוורות לי היכולות האנטומיות של פאסיביים - אני מתמלא קינאה). הסיבה היחידיה שעולה בדעתי, היא שיש לו איבר ממש גדול () ואני בחור דיי קטן ורזה... אם זה רלוונטי - שנינו בני 22. אשמח לתשובות, תגובות, ייעוץ, הפניות וכו' וכו'. תודה

שלום ברוך, ניתן להתייחס לבעיה בשני רבדים: האנטומי-פיזיולוגי והפסיכולוגי. ברובד הראשון - מדובר בשריר טבעתי שניתן להרחבה באמצעות תרגול הדרגתי: החל מאצבע, אצבעות, צעצועי מין שונים דמויי איבר מין שניתנים לרכישה בחנויות לאביזרי מין (מהגודל הקטן ביותר ועד הגודל של איבר המין של חברך) וכלה באיבר המין של חברך. את התרגול ניתן לערוך בינך לבין עצמך ו/או בעזרת חברך כחלק מהמשחק המקדים. דרושים זמן וסבלנות רבים לעניין, אך ברמה הטכנית ניתן להרחיב את פי הטבעת לממדים גדולים הרבה יותר מאיבר המין של חברך. ברובד השני - הפסיכולוגי - העובדה שבמשך 3 שנים לא הצלחתם להגיע לכדי חדירה מלאה עשויה להעיד על כך שלמרות שאתה מגדיר את עצמך כ"פאסיבי", יש לך קושי מסוים לוותר על שליטה ולהתמסר באופן מוחלט לחברך. אולי באמצעות התרגול המשותף שהיצעתי במישור הפיזיולוגי תוכל להתגבר על הצורך שלך בשליטה ואולי תוך כדי התרגול תגלה שזה לא ההיבט היחיד שבו קשה לך לוותר על שליטה ביחסים (כדאי לך אולי לחשוב בינך לבין עצמך היכן עוד קשה לך לוותר). בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.zarut.com/shrink-friendly

שלום רב, פורום זה (וכל פורום מומחה אחר) אינו משמש במה לפרסום מסחרי של מטפלים פרטיים אחרים. הניסיון שנערך ע"י כמה מכם (מתוך כוונות טובות) להמליץ על אחד המכונים הפרטיים המציג את עצמו כגיי-פרנדלי אינו מקובל עליי. למכון זה יש פורום משלו וכמובן שלא תפורסמנה בו המלצות עליי או על מטפלים אחרים. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.zarut.com/shrink-friendly

את מי כן מפרסמים פה?

שלום לך, לא מפרסמים לא פה ולא באף פורום אחר אף אחד (ברור שמנהל הפורום עצמו אינו יכול להישאר אנונימי). בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.zarut.com/shrink-friendly

לפני כשנה החלטתי להתחיל טיפול פסיכולוגי ארוך לפתור בעיות עמוקות מהילדות וכן בעיות בזהות מינית. השאלה האם מטפל מה שאתה מכנה "גיי-פרנדלי" יכול לעזור בטיפול עמוק גם בנושאים חשובים לא פחות _שלא_ קשורים בזהות מינית. ולמעשה במה אני מסתכן אם אני מתחיל טיפול אצל מטפל שהוא לא "גיי-פרנדלי" מוצהר, ולאחר מספר פגישות אני מנסה "לעמת" אותו עם בעית הנטיה המינית שלי. מה עלולה להיות תגובתו לעניין?? שאלה נוספת, אתה כל הזמן ממליץ על טיפול "גיי-פרנדלי", למען ההגינות, _מלבדך_ ישנם עוד מטפלים כאילו? אפשר למצא רשימה כלשהי?? תודה מראש.

שלום דני, מטפל חייב להיות קודם כל איש מקצוע ובתור שכזה הוא חייב לדעת לטפל במגוון רחב מאוד של נושאים וכמובן שאין מטפל שמטפל אך ורק בנטייה המינית. עם זאת, יש לזכור שני דברים: (א) הטיפול נערך בעיקר באמצעות הקשר בין המטפל והמטופל והמטפל משתמש באישיותו ככלי מרכזי בטיפול ו-(ב) אולי הדבר החשוב ביותר בטיפול הוא קבלה ללא תנאי של המטפל את המטופל. אישיותו של המטפל כוללת גם עמדות וערכים אישיים ואם הם כוללים דעות קדומות שליליות נגד גייז והמטופל הוא גיי, עלולה להיות לכך השלכה שלילית מאוד על הטיפול ועל היכולת לקבל את המטופל ללא תנאי. אני מכיר פה ושם מטפלים שהם גייז בעצמם ופה ושם מטפלים סטרייטים שצברו ניסיון רב בטיפול בגייז (לאו דווקא ישירות בנטייה המינית, אך הם מכירים סגנונות חיים של גייז). לצערי, אינני מכיר רשימה מרוכזת "רישמית" של מטפלים כאלה. אני יכול להגיב לדבריך באופן עקיף דרך ממצאי מחקרים המצביעים על כך שככל שהמטפל צעיר יותר הוא נוטה להיות ליבראלי יותר ושמטפלות נשים (סטרייטיות) מגלות הרבה פחות עמדות הומופוביות מאשר מטפלים גברים (סטרייטים). בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.zarut.com/shrink-friendly

מול מי ניתן להתייעץ או להיות מטופל?

שלום מתלבט, למרות שקיימת עמדה שאמורה לחייב את אנשי המקצוע, מהכרותי את השטח יש עדיין דעות קדומות וסטיריאוטיפיות רבות בקרב חלק מהם. חשוב מאוד שאת הלבטים שלך תלבן עם מטפל שהוא גיי-פרנדלי, מצד אחד אך גם אינו הומוסקסואל מיליטנטי, המתקשה להפריד בין הרובד הפוליטי ובין טובתך האינדיבידואלית, מצד שני. אני יודע שההתלבטות קשה ומחייבת הצבת סימני שאלה לגבי כל מה שקיבלת כמובן מאליו במשפחתך ובחברה הרחבה יותר ומקווה שתמצא איש מקצוע פתוח, שיהיה מסוגל להכיל אותך על לבטיך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.zarut.com/shrink-friendly

אבקש דעתך, אם ידוע לך על המרכזים של דלת פתוחה ועל מקצועיות היועצים שם? הרי לכאורה , כל מטפל יגיד לפרנסתו שהוא מוסמך לטפל.... קשה לצערי בשוק הפרטי מי המקצועי ? ( מבלי חלילה לפגוע במקצועיותך) אני חושש מסחבת טיפולית...

זה אולי לא כל כך קשור לפורום זה בענין התאהבות של מטופלת במטפלת כולל חלומות של המטופלת על היחסים שלה עם המטפלת.... אני לא לסבית ,, מה זה אומר עלי? נכון התאהבות במטפל זה שכיח אבל חלומות ארוטיים בין נשים האם זה מעיד על איזושהי נטייה מינית שאולי מודחקת? (או שטיפול זה משהו לגמרי אחר )

שלום שוש, את מתארת אירוטיזציה של תהליך ההעברה. ההעברה היא תהליך שמתרחש בכל טיפול ובו המטופל משליך על המטפל דמויות משמעותיות מחייו (בד"כ של הוריו). בחלק גדול מהמקרים המטופל גם מתאהב, כחלק מתהליך ההעברה, במטפל, אך זאת בדרך-כלל כשמדובר במטפל מהמין השני. במקרה שלך, ייתכן מאוד שהסיטואציה הרגרסיבית של הטיפול ערערה את ההדחקה שלך באשר למשיכתך הלטנטית לנשים וייתכן שאכן מדובר במקרה פרטי של נטייה הומוסקסואלית מודחקת. על כל פנים, ברור שבירור הנושא חייב להיערך בטיפול עצמו מול המטפלת. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.zarut.com/shrink-friendly

אם זה היה מטפל לא היה לי בעיה להעלות את הנושא של התאהבות בו וכל החלומות שלי בענין, בגלל שזה מטפלת בת מיני , אני לא מסוגלת לומר לה מה אני מרגישה כלפיה ואת עוצמת המשיכה שלי.

אף פעם לא חשבתי על יחסי מין עם אשה אני בסוף שנות העשרים שלי היה ברור לי שאני נמשכת רק לבנים ומהטיפול פתאום זה מתחיל לעלות אני מתחילה דמיין לאיזה נשים אני נמשכת וכד'

שלום, אני כבר עוד מעט בן 28 ועדיין מתלבט לגבי הזהות המינית השלי. האמת היא שאולי כבר הייתי צריך להפסיק להתלבט...הבעיה עוד יותר מורכבת כי אני חולה במאניה דיפרסיה, והנטיה ההומאית "התפרצה" בד בבד עם המאניה בצורה די חסרת אבחנה. טוב, אני אפרט. בגיל ההתבגרות היתה לי משיכה מינית לנשים, אבל יחד איתה התחילה גם משיכה מינית לגברים. די דיכאתי את האפשרות הזו ולחלוטין לא מימשתי אותי עד לפני שנה. כשהייתי בצבא הייתה לי חברה, אבל גם כשהייתי איתה הייתי במקביל מאונן כשאני מפנטז על גברים, או מול סרטים כחולים הומואיים. אחרי שנפרדתי ממנה היו לי עוד שתי חברות, שהסקס איתן היה ממש גרוע. עם החברה הראשונה שלי היה סקס טוב ומספק. לפני שנתיים היה לי ההתקף המאני הראשון שלי, שהיה חריף מאוד, והתבטא גם בהתחזקות גדולה של המשיכה שלי לגברים. שחרור די גדול של עכבות שכמעט ולא בא לידי מימוש. למרות שההתנסות המינית הראשונה שלי עם גבר, שזה אולי קצת משונה, הייתה עם מישהו, שהיה מאושפז איתי במחלקה סגורה. (וזו הייתה ההתנסות היחידה באותו התקף- יכול להיות שהייתי מממש את זה אילו לא הייתי מאושפז) לא ממש היה הרבה באקט הזה. שנה אחר כך היה ההתקף המאני השני שלי, שבו כבר השתחררו העכבות והתחלתי לצאת עם גברים ולשכב איתם אבל לא במינון גבוהה. בחודש האחרון אני כבר פחות או יותר יציב, אבל יש לי הרבה סטוצים יחסית לעצמי, ואני הרבה יותר פעיל מבחינה מינית, למרות שאני מאוזן תרופתית, ואני לא במאניה. הבעיה היא מכיוון שמאניה מאופיינת היטב בשחרור מעכבות מיניות ובפעילות מינית רבה יותר, האם עלי לראות את הנטיה המינית שלי כאיזו פונקציה של המחלה שלי, ואולי כשאני יציב יותר כדאי לי לנסות להתחיל עם בחורות. הבעיה היא שגם אבא שלי לא מקבל את זה (סיפרתי לו בטעות תוך כדי היותי במצב היפו-מאני), וגם שאני לא ממש מרגיש שלם עם זה. הבעיה השניה היא מדוע אני לא מצליח לחתור לזוגיות עם גבר ורק מסתפק כל הזמן בסטוצים. למעשה בהשפעת החודש הזה התחלתי לחשוש שאני גולש שוב פעם למאניה, אבל אחרי ששינו לי את במינון התרופתי, אני מרגיש שאני ממש מאוזן יחסית, והרופאה שלי טוענת שהפרוגנוזה שלי טובה. מה אני מנסה לשאול כאן בכלל? האם יש קשר בין נטיות מיניות למחלה בי-פולרית? האם להשלים עם המצב ולהגיע למסקנה שהמעשים שלי, כלומר העובדה שאני שוכב רק עם גברים, מעידים על נטייתי המינית? האם לנסות לשכב עם נשים? אני מרגיש לא מסופק מהסטוצים, ובאיזשהוא אופן דווקא נראה לי שמערכת יחסים ארוכת טווח עם אשה יותר מתאימה לי ותהיה מספקת ומשלימה יותר מבחינה נפשית. אולי אני סתם סטיגמטי, אבל זה בולט שבעולם ההומואי יש פחות חתירה לקשר מאשר בעולם הסטרייטי...האם המאניה שחררה את ה"אני" האמיתי שלי? את התשוקות האמיתיות שלי שהיו מודחקות, או שכמו שאני מתיחס לדברים אחרים שעשיתי בה, שאין לי כוונה לעשות שוב, אולי כך עלי להתיחס גם לנטיה המינית? כתבתי הרבה...אודה לעצתך...

ביסקסואליות הנה מתנה תרומית וברוכה. תהנה ממנה. סטוצים כלל מעידים על חוסר איזון וחוסר התבייתות בהחלטות הרות גורל בחיים ועל חוסר רצון/יכולת להתחייב, להתמסד בכלל: לא בקשר סטרייטי ולא בקשר הומוסקסואלי. יתכן מאד שאתה חושש מקשר אמוציונלי ארוך טווח עם אשה ועל כן אתה בורח אל קשרים מזדמנים ולא מחייבים עם גברים ומייצר לעצמך הוויה חדשה בה אתה משחרר את התיסכול ומתפרק מינית בלבד ובה אתה משוחרר מלהתחייב ולפעול במישור יצירת קשר רגשי משמעותי עם אשה.. ראשית אני ממליצה לך בכל פה:- לחוות שוב מגע עם נשים במקביל לגברים ובכך לבדוק את רמת המשיכה המינית שלך כלפי שני המינים. ובמקביל לפנות ליעוץ פסיכולוגי- פסיכודינאמי לצורך ליבון סוגית זהותך המינית והעיקר על מנת לחיות עמה בשלום

איך זיהית אותי? ניסיתי להסוות...למה לא הזדהית בניק הקבוע שלך? הייתי בטיפול פסיכולוגי והמטפל "זרק" אותי...הוא טען שאני לא משתף פעולה או משהו כזה והציע חונך... או שלא מתרחש ביננו תהליך פסיכוטרפי. העליתי אצלו את הנושא של הזהות המינית... הוא לא ממש עזר לי, חוץ מזה שהוא טען שאין לי מה להתלבט והמעשים שלי הם אלה שקובעים את הזהות שלי. (כלומר, זה שאני שוכב עם גברים עושה אותי הומו) מה זה אומר "פסיכו-דינמי"? אולי אני אנסה לחזור לנשים, אבל איכשהוא גברים הרבה יותר קל לי למצוא, אולי כי התרגלתי לזה וכבר שכחתי איך מתחילים עם נשים...(לא שאי פעם ידעתי)...יש משהו מאוד קל ונוח וגם מרגש בסטוצים...אבל אני רוצה גם אהבה ואינטימיות... האמת שאני בדרך כלל רק בפורום ההוא, אבל ראיתי לפתע שפתחו לי פורום ממש מתאים... בברכה מיכאל(מיקי)

שלום שלומי, באופן כללי, אני מעודד ביסקסואלים לממש את מיניותם בשני הכיוונים (http://www.zarut.com/shrink-friendly/a11.asp) ורוב העבודה הטיפולית איתם היא להפוך את הגישה הנוקשה של "או-או" לגישה גמישה יותר של "גם וגם", כלומר, ליהנות מהטוב בשני העולמות. כמובן, שבשלב מסוים גם אנשים כאלה עומדים בפני החלטה עם מי לפתח קשר זוגי והנטייה היא בדרך-כלל לפתח אותו עם בני המין השני מאותן סיבות שאתה מציין. לא הייתי אומר שיש קשר בין הפרעה דו-קוטבית וכיווניות מינית, אלא בדיוק כמו שאתה כותב: במצב היפו-מאני ומאני קיימת דיסאינהיביציה של עכבות שונות, כולל עכבות מיניות. לכן מאוד יכול להיות שמה שהצלחת להדחיק במצב מאוזן לא הצלחת להדחיק בזמן המצב ההיפומאני והמאני. אני חושב שתחושת הבטן שלך נכונה: החיים הסטרייטים מספקים מסגרת זוגית יציבה יותר (ואני מדבר על המסגרת ולא על האנשים המרכיבים אותה), כך שייתכן מאוד שאדם המועד ממילא לפורענות רגשית, מצד אחד, ונמשך לבני שני המינים, מצד שני - טוב יעשה אם יבחר לו במסגרת זוגית המאפשרת יותר יציבות ואת הקשרים החד-מיניים יממש כסטוצים חד-פעמיים. אבל זו ממש "עיצה על רגל אחת" הלוקה בשיטחיות. הייתי בהחלט ממליץ לך לפנות לאיש מקצוע המתמחה בתחום כדי לבדוק יותר לעומק האם אתה לא מגייס את המחלה לחיזוק עמדות הומופוביות שעליהן גדלנו כולנו במהלך הסוציאליזציה להיות סטרייטים ולא פחות חשוב, לבדוק גם מה קורה לך מבחינה מינית, דהיינו, האם תוך כדי מימוש הנטייה ההומוסקסואלית חל פיחות במשיכתך לנשים? בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.zarut.com/shrink-friendly

האם אתם לא סבורים שקיים קשר מסויים בין דיכאון להתהוות,התגבשות ואפילו השתנות של נטייה מינית (מכל סוג) ? שלומי בעצם הציג שאלה זו במילים אחרות ...

שלום ד"ר רובינשטיין ותודה מראש שמי שי ואני בן 24, משוחרר כשנתיים מהצבא וסטודנט להנדסה. אני סובל מחרדה כבר לאחר שחרורי מהצבא , שהתחילה במחשבות מפחידות בילדות, התקפי חרדה קלים מדי מספר שנים ולבסוף, לאחר שחרורי מהצבא אחרי שרות כקצין קרבי, "התפרצה" החרדה והפכה לבעיה ומטרד של ממש. המחשבות הראשונות שלי בחרדה היו שאני עומד למות, לאחר מכן עומד להשתגע וכן הלאה בעצם כל פחד הכי גדול שעבר לי בראש תורגם לחרדה שגרמה לי להאמין שהדבר עומד לקרות. בזמן האחרון יש לי פחד/חרדה שאני אהיה הומו. אני יודע שאני לא הומו, כל חיי אהבתי נשים, היו לי מספר קשרים רציניים והייתי מאוהב קשות מספר פעמים בחיי. כרגע יש לי חברה כבר שנתיים ואני מתכנן להתחתן איתה. המחשבות שלי בנוגע לפחד שלי להיות הומו גורמות לי באמת להאמין שאני הומו, למרות שמעולם לא נמשכתי לגבר. לסיכום כל הקטע הארוך, קשה לי להשתחרר מהחרדה הזו מכיוון שקיים איזשהו ספק ואני מאמין ב-99 אחוז שאני לא הומו אבל האחוז הבודד מפריע לי להיות שלם עם עצמי. הייתי שמח לשמוע את דעתך בנושא בתודה מראש, שי.

שלום שי, בהחלט הייתי ממליץ לך לבדוק את פחדיך יותר לעומק בעזרת איש מקצוע המתמחה בנושא. ב"נימוקיך" נגד היותך הומו, אתה משתמש בין היתר בסטריאוטיפים מיניים הומופוביים - למשל, העובדה שהיית קצין קרבי - וניכרת חרדה עצומה לגבריותך. חרדה זו אופיינית להומוסקסואליות לטנטית ולמה שאנחנו מכנים "פאניקה הומוסקסואלית", כלומר, הפחד שמא אתה הומוסקסואל. פחד זה מוכר ומאפיין גברים שהפנימו בצורה קיצונית סטריאוטיפים מיניים בקשר לגבריות ולנשיות, שאולי - בלי קשר לנטיותיך המיניות - חשוב לרכך אותם בעזרת ייעוץ אצל איש מקצוע המתמחה בתחום, כמומלץ. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.zarut.com/shrink-friendly

אוקיי אז אני אוהבת חברה שלי שגם היא אוהבת אותי .. אבל אנחנו לא יכולות להיות יחד בגלל החברה מעירים לנו כל הזמן וזה מםפריע... קשה לי בלעדיה שאני לא איתה אני נמצאת בדיכאון ומכניסה לי כל מיני דברים לראש אני יודעת שאני לא יכולה לחיות איתה ולהיות איתה כל הזמן אבל אני מרגישה צורך להיות איתה... ואנחנו לא יכולות... מה אני עושה עם זה?

שלום לך, אני מבין את הקושי, אבל שואל את עצמי אם התגובה שלך אינה קצת מוגזמת ובאה ממקומות אחרים. את מדברת על דיכאון וקושי להיות בלי החברה. האם אינך תלויה בה יתר על המידה? יש משהו מאוד פטאלי בניסוח של הדברים המצביע על חשש להתפתחות דיכאון. מעבר לכך, אולי תשתפי אותנו - בנות כמה אתן? קשרים הדוקים וביטויי חיבה גופניים בין נשים מאוד מקובלים בחברה ואינם מתקשרים דווקא לכיווניות המינית. אני מסכים איתך שהחל מגיל מסוים מגורים משותפים מעידים, כמעט בהכרח, על הכיווניות המינית, אך לכן נתון הגיל הוא קריטי מאוד. אולי תוכלו להיעזר ע"י אחת מקבוצות התמיכה של קל"ף (קהילה לסבית-פמיניסטית), אך שוב, התרשמותי מהנימה של הדברים, שכדאי לבדוק את הפוטנציאל שלך לדיכאוניות והאם אינך מעמיסה יותר מדיי על הקשר? בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.zarut.com/shrink-friendly

אולי באמת התגובה שלי מוגזמת.. אבל אין בשליטתי לשלוט עליה זה משהו שבא מבפנים... ויכול להיות שאני באמת תלויה בה יותר מידי אבל מה לעשות אני לא יכולה להפסיק.. ואתה אמרת שרצוי שאני אציין גיל אז אני ארשום אבל לדעתי אין חשיבות לגיל והמקרה.. אז הנה אני בת 14 וגם היא.. ואנחנו לומדות באותה שכבה.. אשמח אם תתן לי קישור אולי למצוא את פונטנציאל הדיכאונות שלי... כמו שאמרת

אחרי התלבטויות רבות הגעתי למסקנה שאולי זו הבעיה שלי. קשה לי עם נשים וקשה לי עם גברים - כי שום מערכת יחסים שלי אינה שלמה עקב המצב הזה. האם זו תופעה מוכרת?

שלום ג, שכחת לציין את מינך, מה שמאוד קריטי בהתייחסות לשאלתך. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.zarut.com/shrink-friendly

תודה

שלום ג, קיימות וריאציות שונות של ביסקסואליות. לעיתים הקשר הרגשי חזק יותר עם בני אותו מין והמשיכה המינית חזקה יותר לבני המין השני ולעיתים ההפך. הדבר מאוד אינדיבידואלי והוא תלוי בצרכים ובחסכים שלך שלא סופקו ע"י הורייך. כדי ללבן זאת יש צורך כמובן בייעוץ אינדיבידואלי פנים אל פנים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.zarut.com/shrink-friendly

הי! בנה של אחותי בן שנתיים וחמישה חודשים כל הזמן רוצה ללבוש שמלות ולהתאפר, הוא לא משחק עם מכוניות וכל הדברים האופיינים לבן. האם זה אומר שהוא יהיה הומו???? האם יש דרך למנוע זאת?(אני מקווה שהשאלה לא טיפשית) אני פשוט די מודאגת מזה תודה על תשובתך המהירה

שלום הדר, מחקרים שנערכו בנושא אכן מלמדים על כך שהומוסקסואלים מעידים על כך שבילדותם (אפילו המוקדמת) עסקו בהתנהגות הפיכת-מין (כגון משחקי בנות, איפור וכיו"ב). לא ידוע לי על תצפיות שנערכו על ילדים קטנים ועקבו אחר נטיותיהם המיניות בבגרותם, אך כאמור התופעה בהחלט מוכרת מעדויותיהם של הומוסקסואלים בוגרים על ילדותם. אינני חושב שיש מה לעשות כדי למנוע את התופעה, אך בהחלט אפשר להתכונן לאפשרות שהילד יהיה הומוסקסואל כשיגדל ולהיות מוכנים מראש לספק לו את התמיכה הרגשית לכך ולחסוך ממנו את ההתמודדות הקשה עם נטיותיו בתוך משפחתו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.zarut.com/shrink-friendly

ידיד שלי הומו אך הוא גדל בבית שבו לא מקבלים את זה כדבר נורמלי{לא בית דתי} לכן הוא מרגיש רע עם עצמו מתרחק מהחברה ולא מוכן לדבר על הנושא.הוא מכחיש שהוא הומו ואם מדברים על נושא זה הוא עושה את עצמו נגד זה{כדרך הוריו} אך אני יודעת בודאות שהוא הומו.איך אני יכולה לגרום לו להפתח לנושא ולהתקרב יותר לחברה במקום להתבודד? -תודה.

שלום לך, דווקא לגברים הומואים יש צורך עז בחברה טובה מהמין הנשי (מאמר על כך תוכלי לקרוא כאן: http://www.zarut.com/shrink-friendly/a27.asp) ולכן באמת יש לך תפקיד חשוב. את בהחלט יכולה לספק לידידך תמיכה רבה בהגשמת נטיותיו המיניות ע"י הבהרה שאת מקבלת אותו כמו שהוא. את יכולה לעשות זאת בצורה עדינה ע"י התעניינות אם הוא פגש מישהו, ע"י יזימת יציאות משותפות למקומות בילוי חברתיים של גייז (כמו בתי קפה שהם גיי-פרנדלי) - הכול בהתאם לטעמו (לא כל ההומואים מעדיפים לבלות במקומות כאלה). תפקידך חשוב מאוד כי את מהווה את החוליה הלגיטימית המקשרת עבור חברך בין העולם הסטרייטי והעולם ההומואי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.zarut.com/shrink-friendly

יש לי נטייה מובהקת לנשים, אבל לא יכולתי ללכת עד הסוף עם הרצונות שלי, בגלל התגובות מסביב. רציתי ללכת בתלם... ידעתי שאם אני אממש את הרצונות שלי, אהייה חשופה ללחצים ונידוי משפחתי. נישאתי ללא אהבה ונולדו לי ילדים. לא יכולתי לשאת את הקשר השיקרי הזה ועוד כמה סיבות שגרמו לי להתגרש. היום בגלל הילדים אני מרגישה לכודה, בלי יכולת לממש את הרצונות שלי בתחום הזה. אשמח לקבל תגובה מקצועית, וגם אם ישנו מרכז תמיכה לנשים במצבי אשמח לקבל כתובת.

שלום גאיה, מגע גופני, ועוד יותר חברות קרובה, בין נשים מקובלים בחברה הרבה יותר מאשר בין גברים. אנחנו רגילים לראות נשים מתנשקות (על הלחי) ומתחבקות, ללא כל סנקציה חברתית. לכן, אני חושב שקשר מיני ורגשי (זוגי?) עם אישה לא בהכרח יעורר אצל ילדייך מחשבה שאת לסבית ורוב המוטרדות שלך מהעניין קשורה ללבטים שלך עם עצמך. קיימות קבוצות תמיכה בנושא בארגון קל"ף (קהילה לסבית-פמיניסטית): http://www.gay.org.il/claf/ . בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.zarut.com/shrink-friendly

ד"ר גידי רובינשטיין שלום רב, קראתי את המאמר שלך על איידסופוביה ונראה לי כי אני סובלת מהחרדה הזו כבר המון זמן. אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי כבר שנתיים. הפחד מאיידס החל לעלות בי כאשר התחלתי לקיים יחסי מין (עם גברים סטרייטים כמובן) האם יכול להיות שהפחד מאיידס נובע מהעובדה כי הייתי חרדית בעבר וכל מה שהתקשר למין היה בגדר אסור ומטיל אשמה נוראית ? נבדקתי שוב השבוע, עדיין לא היו תוצאות (הפחד שלי הוא דווקא רציונלי, שכבתי בלי קונדום עם 2 אנשים). ברגע שהחרדה הזו עולה בי היא משתקת אותי, אני לא מסוגלת לחשוב על העתיד כי מבחינתי אם נדבקתי, אין סיכוי שאחיה וארצה לחיות ולכן כאשר החרדה הזו עולה בי , אני מתה מהלכת. מתה, פשוט מתה. עולות במוחי מחשבות כאלו שאני מוכנה לסבול הכל , כל מחלה רק לא איידס, איידס יהרוג אותי ואני אמות לפני שהוא יהרוג אותי. אמרתי בליבי שגם אם אקבל תוצאות שליליות אני עדיין אחשוש שבטח לא עבר זמן, או שהנוגדנים עדיין לא הופיעו? מה אעשה? איך אני פותרת את החרדה הזו?? חוץ מלהיות אחראית ביותר, שאת זה כבר למדתי. אנא, ייעץ דרך שבה אוכל להשתחרר מהחרדה הזו (ועדיין לקיים יחסי מין, כי בא לי לא לעשות כלום על מנת להשתחרר ממנה). אני כבויה כשאני נמצאת בחרדה הזו. אין לי טעם לחיים.

סוף מעשה במחשבה תחילה - וכל עוד לא תפסיקי אחת ולתמיד לקיים סקס ללא אמצעי הגנה מתאימים - לא תוכלי לעולם להשתחרר מהחרדה. כל עוד תחליפי בני זוג בתדירות גבוהה ותקיימי יחסי מין ללא קונדום - אין שום סיכוי שהחרדה תיעלם. ובעצם האקט הזה שלך מזכיר משחק ברולטה רוסית.

שלום לך, איידספוביה, חרדה מוגזמת ולא מציאותית מאיידס, היא מקרה פרטי של היפוכונדרייה ומחקרים אכן מצביעים על כך שהיא מופיעה בשכיחות רבה יותר אצל אנשים בעלי עמדות שמרניות בנושאים מיניים. במקרים של הומוסקסואלים בהחלט ייתכן שהאיידספוביה תופיע (בצירוף גורמים נוספים כגון קבלת תשומת-לב מיוחדת בזמן מחלות בילדות או דאגנות קיצונית של ההורים בקשר למחלות ילדיהם) על רקע חוסר יכולת להשלים עם הנטייה המינית ואילו במקרה שלך, כחרדית לשעבר, זו בהחלט יכולה להיות תגובה ליחסי מין הנובעת מהעמדות הדתיות השמרניות עליהן גדלת. המלצתי היא לשקול הוספת טיפול תרופתי אנטי-אובססיבי המעכב ספיגה חוזרת של סרוטונין במוח (SSRI) על הטיפול הפסיכולוגי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.zarut.com/shrink-friendly

יש לי בעיה מורכבת. אחי בן 24 (אני בת 29, נשואה ואם לתינוקת) הומו. הוא יודע זאת מהתיכון והתוודה רק בפני ובפני חברים, אמא שלי יודעת ולא ברור לי אם אבא שלי יודע או לא. מאז השחרור מהצבא הוא תקוע ולפי דעתי הוא בדיכאון קליני.(עם כל הסימפטומים הנלווים- אני עו"ס ולכן אני יודעת) ניסיתי לעזור לו בכל מיני דרכים (טיפול פסיכולוגי במשך שנה שהוא הפסיק, טיפול פסיכיאטרי שגם אותו הפסיק, שיחות נפש מורכבות ומה לא). יחסיו עם הורי מאוד מתוחים אך אין לו אומץ לעזוב את הבית כי הוא לא עושה עם עצמו כלום ולא יכול בעצם לכלכל את עצמו. בשנה האחרונה הרמתי ידיים כי לא נראה לי שהוא משתף פעולה עם נסיונות אלו. אני והורי אובדי עצות, הורי התחילו ייעוץ רק לפני כמה חודשים. מה לעשות מפה? איך ניתן לעזור אם בכלל? יש לי תחושה שרק הוא יכול להוציא עצמו מהמצב הזה. אני לא ממש יכולה לעזור כי אני מאוד מעורבת רגשית. אשמח לתשובה,

שלום אורנה, אם את מרגישה שיש קשר בין הדיכאון של אחיך והנטייה המינית שלו, מומלץ להפנות אותו (רק במידה והוא מעוניין בכך) למטפל גיי-פרנדלי. אם אכן את צודקת באבחנתך, כנראה שיהיה צורך בטיפול משולב תרופתי ופסיכותרפויטי. לא ברור לי אם הורייך פנו לייעוץ יחד איתו או בלעדיו. אינני יודע אם הדיכאון של אחיך קשור לנטייה המינית שלו, אך הוא לבטח קשור לתלותיות שלו ולחוסר היכולת להיפרד מההורים ולעזוב את הבית (כידוע, דיכאון מאופיין בין היתר ע"י חוסר אונים נרכש). המלצתי היא להפנותו למטפל גיי-פרנדלי לטיפול פסיכותרפויטי ובמקביל לפסיכיאטר לצורך התאמת טיפול תרופתי נוגד דיכאון. במידה והוא לא יסכים לפנות לטיפול, הייתי משאיר לו דלת פתוחה להצטרף לייעוץ שהורייך פנו אליו במתכונת של טיפול משפחתי. בכל מקרה, חשוב שיפנה לפחות לפסיכיאטר, כי הטיפול התרופתי מקל על הסימפטומים ועשוי ליצור אצלו מוטיבציה לפנות לטיפול פסיכולוגי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.zarut.com/shrink-friendly

תודה על התשובה, איפה ניתן לעבור את המבחנים ההשלכתיים שעליהם דיברתה.

שלום אירנה, נשמע שאת מאוד זקוקה להגדרה "מדעית" ו"אובייקטיבית" של דחפייך בתשובה לאיזה בלבול פנימי במקום לסמוך על האינסטינקטים שלך. המבחנים ההשלכתיים, כגון רורשך, נערכים ע"י פסיכולוגים קליניים ו/או במכוני אבחון בבחירת מקצוע ובמכונים לפסיכותרפיה (אני מנוע ממסירת שמות של מכונים ומטפלים פרטיים מעל גבי הפורום מסיבות מובנות מאליהן). יש לציין שהתוקף המדעי של המבחנים ההשלכתיים הנ"ל מוטל בספק רב ומחליפים אותם כיום מבחני אישיות אובייקטיביים התנהגותיים המתבססים על דיווח עצמי של המטופל (המוכר שבהם MMPI). עצם העובדה שהם מבוססים על דיווח עצמי מעידה על החשיבות שהפסיכולוגיה מייחסת למה שהאדם חושב על עצמו ואת זה אני ממליץ לך בחום לעשות בעזרת איש מקצוע, כי נשמע שאת מאוד פוחדת מדחפייך ומאוד מבולבלת. בשורה התחתונה, אם את מתלבטת באשר לכיווניות המינית שלך או של אדם אחר וחושבת שע"י מבחנים פסיכולוגיים תקבלי על כך תשובה, לדעתי זו אשליה מוחלטת. אני מאמין שזוהי אבחנה שאדם צריך לתת לגבי עצמו דרך גילוי עצמי או במסגרת של טיפול פסיכולוגי, במידה ויש לו לבטים לגבי זה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.zarut.com/shrink-friendly

שלום רב, האם קיימים טסטים כלשהם שבעזרתם ניתן לקבוע בוודאות את אוריאנטציה מינית של האדם?

שלום אירנה, אפשר לקבל אינדיקציה מסויימת על נטיות (בעיקר מודחקות) הומוסקסואליות במבחנים השלכתיים כגון רורשך ויש גם סולם בן 7 דרגות של קינסי לדירוג עצמי על רצף הנע ממשיכה בלעדית לגברים ועד משיכה בלעדית לנשים, אך המבחן הפשוט יותר והעדיף הוא להסתמך על תחושותיו של האדם: האם כשאת הולכת ברחוב, למשל, את מוצאת את עצמך מסתכלת בעיקר על גברים או בעיקר על נשים? בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.zarut.com/shrink-friendly

אני נשואה ונמשכת לגברים עד מאוד. אישית אני מסתכלת יותר על נשים ברחוב. אני מוצאת אותן מושכות ויפות יותר מאשר גברים, ולמרות זאת, ולמרות שהתנסתי בקשר זוגי עם אישה בעבר, אני לא חושבת שלמרות שאני מסתכלת כמעט רק על נשים ברחוב, לא הייתי מגדירה את עצמי בסולם ימינה או שמאלה יותר מהאמצע...

שלום לד"ר רובינשטיין, אני בת 40 , נשואה + 2 ואני עדיין לא יודעת מה אני. בהיותי צעירה הסתכלתי בעיקר על בנים, יצאתי עם בנים ואפילו שחבתי עם כל מי שהיה רוצה זאת, אך אף פעם לא נהינתי מכך. עשיתי זאת לדעתי כתוצאה מבעיות פסיכולוגיות שנובעות מערכת יחסים קשה עם ההורים שלי, אבל לא על זה אני מדברת עכשיו. הייתי אפילו מאוהבת פעמיים בבחורים אך היחסי מין איתן לא היו הנקודה המרכזית, עשיתי זאת כי זה "בא בחבילה".כל מה שחיפשתי במערכות יחסים הללו זו להרגיש נאהבת וסבלתי קשות כי לא אהבו אותי כפי שרציתי. במקביל לכול זה הרגשתי שיש בי עד ערוץ - משיכה לנשים, אך לא מימשתי אותו עד גיל 24. בגיל 24 פגשתי בחורה שהיה לי אתה הכול. לראשונה הבנתי מה זה יחסי מין, ואך סקס קשור לאהבה ושסקס זה הלב של מערכת יחסים. הייתי אתה שנה אך לצערי הרב לא הבנתי עד הסוף שמצאתי את מה שאני צריכה. הייתי מאושרת, יצאתי מהדיכאונות שסבלתי, הייתה לי תחושה שצמחו לי כנפיים. כעבור שנה נפרדנו – היא רצתה להתחתן ואני אמרתי לעצמי שאני גם צריכה להקים משפחה כי הפחיד אותי מאות עורך חיים הבלתי מסודר של הומואים וגם רציתי ילדים. ועד דבר, אחרי הקשר עם הבחורה זאת הפסקתי לגמרי לשכב עם כל אחד. כעבור שנה פגשתי בחור שהתאהב בי מאוד ואוהב אותי אהבת אמת עד היום וזה בעלי. לא אהבתי אותו כלל כאשר התחתנתי אתו ולא אוהבת אותו עד היום, רק קשורה עליו כמו לבן משפחה. למרות זאת מעז שאני אתו שי לי הרגשה טובה שאני חיה "כמו שצריך" ו"כמו מקובל" וש"הכול בסדר". את החברה שלי המשכתי לאהוב עוד שנים רבות מבלי לראותה, 6 או 7 שנים לא יכולתי לשכוח אתה והיו לי געגועים רבים אליה ותקופות של איסורים קשים. בהיותי נשואה לא בגדתי בבעלי עם גברים, אך ניסיתי למצוא מישהי. אהבה לא מצאתי אך רומנים קצרים הלא מספקים ניהלתי . הבעיה העיקרית היא שאני לא יכולה לנהל סטוצים, אני נוטה ליחסים רציניים וקבועים. אני לא יכולה להגיד שסובלת מאוד להיות עם גבר אך לחיים ללו אין טעם, הם כמו אכל טפל. עד דבר, הבת המתבגרת שלי (בת 14) לפעמים מפנה את צומת לבי ל"חתיכים" שעברים ברחוב, "תראי איזה תחת יש לא, איזה שכמות". וזה מפתיע אותי מאוד, בחיים לא חשבתי שתחת ושחמות של גבר זה משהו יפה. בניסיון להבין את עצמי נכנסתי לאתרי ארוטיקה לנשים, היו שם תמונות של בחורים עם כלי גדול – זה לא עושה לי שום דבר. אני מתגרה מאוד מתמונות ארוטיקה של נשים, במיוחד שרואים להם את הכול. אך תמונות של מין לסבי לא מעניינות אתי כלל, כי רואים שהן סתם עושות את עצמן. מה אתה חושב, מה אני? תודה מראש.

שלום נטע, מה את? אם את מסתכלת על עצמך דרך הפריזמה של הנורמות החברתיות וזקוקה ל"תעודת זהות" שנובעת מהן, אז התוצאה היא בדיוק מה שרשמת בנושא הודעתך: את מבולבלת! אם, לעומת זאת, תסתכלי על מה שיש לך, אז לפי דעתי לפחות, את אישה מאוד עשירה: גם נמשכת לנשים ומרשה לעצמך לממש זאת (במגבלות הקיימות), גם נמשכת לגברים (את יודעת כמה גברים מפתחים בחדרי כושר את שרירי הישבן והשכמות? - בוודאי שזה יפה ואירוטי!) ומממשת זאת וגם יש יש לך בעל אוהב. ביסקסואליות בהחלט יכולה להיות הנאה משני העולמות והעובדה שאת מודעת למשיכתך לשני המינים ולא מדחיקה אותה הופכת אותה לאדם אמיץ ועשיר בעיניי (ר' מאמר קצר בנושא: http://www.zarut.com/shrink-friendly/a11.asp ) . עם זאת, שני דברים מעוררים בעייתיות בפנייה שלך: (א) העובדה שמצב רוחך תלוי בצורה כה קיצונית בקשרים שלך (למשל, הדיכאונות שחלפו רק כשמצאת קשר מסוים) ו-(ב) הניווט המעשי בין מימוש משיכתך לנשים ובין העובדה שבעלך מספק לך מסגרת מוגנת ותומכת. הבעיה הראשונה קשורה, ללא ספק, ביחסייך הקשים עם הורייך והיא דורשת טיפול מעמיק יותר אצל איש מקצוע. טוב מאוד שיש לך קשרים וברור שקשרים מעשירים את האדם ואם הם טובים, הם גם מחזקים אותו ובכלל, לכולנו יש צורך בביטחון, שייכות ואהבה. ואולם, ברגע שהאדם מסתמך רק על קשרים ואינו יכול להוות מקור תמיכה לעצמו, הדבר בעייתי ומעורר תהיות באשר לדימוי העצמי שלו, לערכו בעיני עצמו וכיוצא באלה בעיות שעלולות לגרום להתפתחות דיכאון. הבעיה השנייה היא בעיה פרקטית. נכון, ביסקסואליות טומנת בחובה פוטנציאל ליהנות משני העולמות והעובדה שאינך מסתפקת בסטוצים רק מלמדת על יכולת בריאה לשלב בין מין ורגש, אך את בוודאי לא רוצה לסכן את מה שיש לך ובנית בעמל רב: בעלך וילדייך. כאן באמת נדרש ויתור מסוים שאינו ספציפי לביסקסואליות, אלא מרגע שאדם נכנס לקשר זוגי מחייב, הוא נאלץ לוותר על בני זוג פוטציאליים אחרים. זה לא טבעי לנו, זה הסדר חברתי-תרבותי, הדחפים שלנו אינם יכולים להיות מכוונים רק כלפי בן הזוג הלגיטימי, אך הפרת ההסדר גורמת לבלגן שיש לו מחיר: לפעמים שווה לשלם אותו ולפעמים לא, אבל נראה לי שאת אישית חוששת להסתכן בפירוק המסגרת. כאן באמת יש צורך לנסות להגיע לפשרה בצורת עידון של דחפייך. גם דבר זה אפשרי במסגרת טיפול פסיכולוגי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.zarut.com/shrink-friendly

תודה על התשובה המהירה ותשומת לב למכתבי. אתה כותב לי שאני כנראה נמשחת גם לגברים וגם לנשים, אבל זאת בדיוק הבעיה שאני פיזית אך פעם לא נמשחתי לגברים וגם לגוף של בעלי ולמין אתו אני אדישה. ובכול זאת אני עם גבר ולא עם אישה שעל זה כל הפנטזיות והחלומות שלי. זה מה שמבלבל.

תראי, הידיעה שאת לא נמשכת לבעלך, וכן נמשכת לנשים, מאוד מבלבלת. אולי 'הדבר האמיתי' נמצא במקום אחר. זו תחושה קשה לחיות איתה. מה היית אומרת לחברה, לו הייתה מספרת לך שהיא נמשכה בעבר לבעלה, והמשיכה חלפה. אבל יש לה קשר של תמיכה ושיתוף פעולה עם בעלה. הם מגדלים ילדים בהרמוניה סבירה. רק חסרה לה ההתאהבות הסוערת שהייתה לה פעם? או אולי, היא הייתה מספרת, שהבעל שלה בינוני ומטה במיטה. ואילו ישנם גברים טובים ממנו בהרבה במיטה. אבל הוא בעל מסור ומשפחתי, ויש בינהם קרבה נפשית? את בשלב מתקדם של חיי המשפחה שלך. אפשר להחליט לפרק. אבל לא ברור מה יהיה. גם אם את נמשכת לנשים והכל, זה סיכון. לא כל כך קל למצוא בן / בת זוג שהחיים המשותפים איתו יזרמו בהרמוניה סבירה, לאורך שנים. כך שיש מה להפסיד. אני אמנם בי-סקסואלית (כנראה), אבל במצב דומה. נשואה די טוב. ובכל זאת חושבת מדי פעם, אולי הדבר האמיתי, המסעיר, נמצא במקום אחר. ומצד שני, כבר הקמתי משפחה. אי אפשר להחזיר את השעון אחורה. ובשום פנים ואופן לא אוותר על מה שיש לי. במקרה שלי - גם לא אוותר על אהבתו הרבה של בעלי אלי. האם את מוכנה לסכן את אהבתו של בעלך אלייך? האם בלי הקרבה (המשפחתית) הזו איכות חייך תשמר?

אני בחור בן 25 גיי. לפני שנה ושמונה חודשים הכרתי בחור בן 22 ובזמנו הייתי בן 24 . היינו חברים טובים בקשר טלפוני תקופה ארוכה של כ - 8 חודשים ,לאחר מכן נפגשנו על תקן ידידים כדי לראות את אחד את השני פנים אל פנים מתוך צורך טבעי להכיר האחד את השני לעומק בתור חברים טובים לכל דבר וללא אינטרס המתבסס במישור המיני\רומנטי. בפגישה הראשונית אותו בחור ממש רצה בי והחמיא לי לאורך כל הערב על מראי החיצוני. הבנתי שקיימת משיכה אינטנסיבית בין שנינו ונוצרה כימיה ודינמיקה מהפנטת שלוותה בהחלטה להעמיק את היחסים ההדדיים ביננו והביאה ליצירת קשר רומנטי מדהים בעל עוצמות אהבה קסומות. הרגשנו שזה "זה"..בכל מקרה היינו גם החברים הכי טובים וגם בני זוג עם אהבה ענקית..ולי בזמנו היו ספיקות מעטים והרגשה של "אני רוצה לראות עד כמה הוא אוהב אותי באמת" ובכל פעם שאני העליתי את נושא הפרידה בעקבות ריב או וויכוח הוא תפש בי בכל הכוח ולא עזב...נשבר בדמעות כדי שלא אעזוב...ואמר לי עד כמה שהוא אוהב אותי ורוצה בי.זה חיזק אצלי את הביטחון שהאהבה והזוגיות שלנו נועדה להיות לעולם...אבל היו ביננו מקרים שהם היו נוצרים וויכוחים ועד שהוא לא היה בוכה ונשבר ומנסה לגשר על הדברים לא הייתי סולח ...וזה לא היה בכוונה ...פשוט הייתי נאטם ..ללא שליטה..עברה שנה + והוא נפרד ממני בטענה שאין לו את הכוחות להתמודד עם הקשר יותר ועם כל הקשיים.ניסיתי לחזור אליו ..לפחות ממש בהתחלה..וניסינו אבל הוא הרגיש שהוא כבר לא רוצה את הקשר..ואמר דברים כמו"אני כבר לא רואה בך את הגבר של חיי" ואני כבר לא אוהב אותך כמו שבני זוג צריכים לאהוב" וכדומה. עבר חודש של פרידה מתוכו נסיונות לחזור מיוזמתי,אבל לאחר מכן וויתרתי והיינו בחודש נתק..ואז התקשרתי לשאול לשלומו,והוא אמר לי שלא טוב לו ושהוא לא מצליח לעשות דברים שהם ברי משמעות..שהוא מתגעגע מאוד,שהכל ריק מסביב..שהוא לא באמת מאושר..והוא בוכה ונשבר בטל' מהרגע ששמע את קולי..שכנעתי אותו לחזור...למרות שלא רצה בהתחלה..וכשחזרנו הוא טען שהוא ממש שמח שהתקשרתי..שהוא באמת מאושר סוף סוף ושהוא גאה להיות בן זוגי.בהתחלה לא נברתי בעניין הרגש אבל לאחר תקופה הייתי מאוד סקפטי ואמרתי לו שאני לא מרגיש שהוא נותן לי ביטחון בקשר..ובכל פעם כשהוא אומר לי שהוא מתגעגע אלי או שהוא אוהב אותי אני לוקח אותו בעירבון מוגבל.הוא טען שהוא מתכוון בכל לשון ובכל הכוונה לדברים שהוא אומר..הוא נתן לי מפתח לדירה שלו,ואמר שהוא כן רואה עתיד ביחד..שהוא אוהב רק אותי. אני חייב לציין שעוד כבר בפרידה שהראשונה הבנתי את טעויותיי והבהרתי לו שהשתניתי מן הקצה אל הקצה בתגובותיי כלפיו בסיטואציות המאוד מסויימות הללו שגרמו לו להפגע כלכך..ואכן השתניתי ונוכחתי להראות לו זאת כשניתנה לנו הזדמנות שניה . במהלך החודשיים הללו,לקח לו זמן לומר לי שהוא אוהב אותי אך לאחר זמן מה תרגם את רגשותיו כלפי כאל אהבה ולא נתן לי את ההרגשה שהוא לרגע מתחרט שחזרנו..בחודשיים הללו נתתי את נשמתי ואת חיי בשבילו,והייתי הבן זוג המושלם למעט ריב אחד קולני שטבעי שיקרה בתוך מערכת יחסים.הוא תמיד אמר לי שאני מדהים .ואז,פתאום בין לילה אחרי חודשיים אינטנסיביים של שיקום הקשר אחרי שהוא אמר לי שהוא כלכך שמח להיות בן זוגי..ואחרי סוף שבוע מדהים ביחד ללא כל התרעה מיוחדת..הוא קם בבוקר וטען שחלם שנפרדנו וביקש להיות כן איתי...הוא טען שהוא לא שלם עם הקשר,שיש לו ספיקות,ושהוא יודע שהוא ירצה להיות ולחוות קשרים נוספים...ושעברה עליו תקופה לא טובה...הוא הרג אותי במקום...אני התחלתי לארגן את הדברים כדי ללכת הביתה..הוא בכה ונשבר מאוד..רצה שאתן לו הזדמנות שניה..אבל הלכתי..ואז התקשרתי בצהרי היום,ושאלתי לשלומו,הוא אמר ששמח שביצעתי את המהלך הזה מכיוון שכשהלכתי הוא הבין הרבה דברים....ואני התחרטתי ואמרתי שעשיתי את זה עקב סערת רגשות..שלא התכוונתי להפרד באמת..הוא אמר שזה לא משנה מפני שעכשיו הוא יודע שפעם הוא אהב אותי עד הסוף ופעם לא..ושהוא לא רוצה להתפשר על האהבה שלו..הוא טען שהוא רוצה להכנס בזה בכל הכוח..כדי להתגבר על זה כמה שיותר מהר..ועוד הוסיף שאינו ראוי לי.ואמר שגם יכול להיות שהוא יצטער על זה כל ימי חייו..אבל הוא מוכן לקחת את הסיכון .אנשים אמרו לי שהוא מתוסבך ופשוט ילד..למרות שהוא בן 23.5 ושהדרכים שלנו יצטלבו ושהוא עוד יחזור...ואני תולה תקוות בדברים הללו... בנוסף,קשה לי מאוד להמשיך הלאה וליצור קשרים נוספים מפני שאני אוהב ורוצה רק אותו..אני חייב לציין שעבר כחודש ואני די תקוע בלהמתין לו..ואני לא יודע כמה זמן זה ייקח אם בכלל.. שאלתי היא: האם אדם כזה יכול להבין בדיעבד שהוא אוהב אותי בעוצמות רבות ומוכן להיות איתי ,או שיתכן וימשיך הלאה ולא יחזור לעולם? אולי יש לו בעיה נפשית? הוא טען שהוא מרגיש שהוא צריך ללכת לפסיכולוג בתקופה האחרונה שקדמה לפרידה השניה מיוזמתו בטענה שהוא מרגיש שאיננו יכול לאהוב אף אחד בעולם לאחר שאמרתי לו שאני לא מרגיש ממנו רצון מספק להיות בקשר ושאינני חש את אהבתו במלוא העוצמה כפי שנהג להפגין בעבר (אך הוא התחרט וחזר בו מכוונתו להפגש עם גורם מקצועי בעניין) תחילה הדברים צרמו לו ואמר שהוא אוהב אותי מאוד ורוצה בי אך בעקבות "וויכוחים" שביננו מרגיש שהוא לוקח צעד אחורנית ברגשותיו כלפי וקשה לו לגשר על הפערים הרגשיים שנוצרו בו.מה אני אמור לעשות במקביל???אני מתקשה לעבור את זה בשלום..אינני יודע מה לעשות.. אני עובד בלילות ומשתדל להעסיק את עצמי כמה שיותר אך ללא הצלחה יתרה מלשכוח או להתגבר עליו.אינני מצליח להפסיק את ההתעסקות בו או במה הוא עושה כעת או על מה הוא חושב..האם הוא שלם עם החלטתו או שהוא מרגיש שהוא אוהב אבל חייב להמשיך הלאה...אני מוצא את עצמי נכנס לתמונות משותפות של שנינו...רוצה להיאחז בו הכי חזק שאפשר ואני נשבר כל פעם מחדש..רק מעצם המחשבה שהוא אולי מתאהב במישהו אחר ורוצה באדם אחר על פני...וכל תקוותי היא שהוא יחזור ויתחנן וילחם עלי חזרה ...כמו שאני נלחמתי עליו..ביזע ודמעות...השאלה האם זה יקרה לאדם שחווה רק אהבה ראשונה וקשר ראשון בגיל 22 - 23.5 ...ולמרות הכל ירצה לנסות דברים אחרים...אני פשוט מגיש חסר ערך לחלוטין...כאילו דרכו עלי ואינני שווה כלום..הייתי בטיפול פסיכולוגי בעבר ואולי אנשסה שוב אך חשוב לי שתתייחסי לדברים שאמרתי מלבד טיפול מקצועי.

שלום מאוהב, לא מפריע לי שפנית להתייעץ בכמה פורומים, כפי שניתן להבין מכך שהפנייה ממוענת אל יועצת וכנראה הועתקה והודבקה גם לפורום הזה. אני מתייחס לנקודה הזו מכיוון שהיא משתלבת בתמונה הכללית: חרדת הנטישה שלך (וגם של חברך לשעבר, אך לא בו עסקינן) זועקת לשמיים! גם ריבוי ההתייעצויות הווירטואליות מעיד, כנראה, על אותה תופעה: אם יועץ אחד לא יענה תשובה לרוחי, אוכל להתנחם בתשובה של היועץ האחר ואני כבר מכין את הקרקע לכך. שניכם מאוד לא רגועים, מאוד לא מקבלים את עצמכם ואתה, לפחות, משליך את קשייך על אותו בן זוג לשעבר, במקום להתבונן פנימה, אל תוך עצמך. נראה לי שהדבר אפשרי רק במסגרת טיפול - אולי כשהייתם בקשר היה מקום לפנות לטיפול זוגי, אך אתה זקוק לקשר חם עם מטפל, שיכיל אותך, שיעזור לך לקבל את עצמך ושיותר מכול, יהווה עבורך דמות קבועה שלא תעזוב אותך. אחרת, הקשר הבא יהיה רווי סבל באותה מידה. דווקא היכולת שלך לחוות רגשות בעוצמה כה גדולה מעידה על יכולת להיות בקשר, אך לא במצב הנוכחי, לפני שתעשה עבודה מעמיקה עם עצמך בליווי מטפל. יכול מאוד להיות שבגלל הנטייה שלך להשליך את קשייך על הצד השני, תעשה זאת גם בטיפול ולכן חשוב שתחשוב טוב-טוב כשיתעורר בך צורך לפסול את המטפל ולעבור למטפל הבא, או לעזוב טיפול פסיכולוגי בכלל. משהו מזה אתה כבר מתחיל לעשות כשאתה מצפה ממני לא להציע לך לפנות לטיפול. אתה זקוק למטפל שיחבק וירגיע אותך ולא למישהו שייתן לך תשובות לשאלות ברמה השכלתנית. הרשה לעצמך להיות תלותי עם המטפל במקום לזרוק ולהיזרק, לעזוב ולהיעזב ובסופו של דבר, לאבד אמון באנשים ובמערכות יחסים. פנה לטיפול ותן לעצמך הזדמנות לגדול בו. רק לאחר שתקבל את עצמך בשלווה, תוכל לקבל את הזולת ולהתחיל קשר ממקום רגוע יותר. לצערי, אינני רואה קיצורי דרך, לפי תיאוריך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.zarut.com/shrink-friendly

אך משיכתי הדומיננטית היא הטרוסקסואלית? דהיינו ברובה הנה כלפי גברים? אני מוצאת את עצמי לעיתים רחוקות נמשכת לאשה שרמנטית ביותר ומדמיינת את ידי חוקרות את גופה הענוג. אך את עיקר הפנטזיות והחוויות המיניות שלי, במיוחד מערכות יחסים ארוכות טווח מימשתי עם פרטנרים גברים. הייתי 3 פעמיים בחיי עם נשים בצלע משולש כשהחוט המשולש המקשר היה גבר- כחוויה התנסותית. אך אל הנשים לא נמשכתי מלכתחילה אלא רק לבני- זוגן. מה שכן ,עלי לצין, כי נהנתי מאד מהצירוף המשלהב ומעצם המגע הנשי - המלבב, שבחלקו היה נפרד מהגבר. פעם אחת בלבד התנשקתי צרפתית עם אשה זה היה תענוג צרוף שנגדע באיבו ובאישו:- האם עלי ללכת עם הפנטזיה עד הסוף ופשוט לחוות מגע נשי אינטימי ללא התערבות גברית ובכך לבחון את נטיתי המינית? האם יתכן להיות ביסקסואלית כאשר ההטרוסקסואליות היא הדומיננטית ואילו הלסביות הנה מס ערך מוסף- נכסף בלבד? מעין חוויות חד פעמיות/ארעיות או בלע"ז- סטוצים? האם יתכן משיכה עזה אל נשים על רקע קנאה שורשית בשל היותן חטובות ממני? מאחר ואני יפהפיה אך מלאה?

שלום ביסקסואלית, הנה, בחרת לך כינוי שעונה כל כך יפה על כל שאלותייך כמעט. ביסקסואליות בהחלט יכולה להיות מקור להנאה משני העולמות http://www.zarut.com/shrink-friendly/a11.asp ולאו דווקא לשאלות מטרידות. בין משיכה לגברים בלבד ולנשים בלבד יש דרגות שונות של ביסקסואליות, בין אם בפנטזיה ובין אם במימושה. יש ביסקסואלים הבוחרים לקיים את הקשר המרכזי בחייהם עם בני מינם ולהשאיר את הקשר עם בני המין האחר ל"סטוצים" ויש כאלה הבוחרים את ההפך. רבים הביסקסואלים החיים את חייהם בסדרתיות, דהיינו, יש להם תקופות שבהם הם מקיימים יחסים רק עם בני מינם ותקופות שבהם הם מקיימים יחסים רק עם בני המין האחר. יש כאלה המגיעים לאינטגרציה חזקה יותר בין שני העולמות. נשמע שאת מאוד חוששת לנסות יחסי מין עם אישה ללא נוכחות גבר. זו באמת חוויה שונה לחלוטין ואני חש שאת חוששת לגלות שמה שאת יודעת על עצמך היום ישתנה ואולי תגלי שהמשיכה לגברים אינה משיכתך העיקרית. אך נראה לי שכגודל החשש כן גודל הרצון ואם תנסי נשמח אם תשתפי אותנו ברגשותייך לאחר מעשה. ואולי גם לא יזיק לעבור את ההתנסות עם ליווי מקצועי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.zarut.com/shrink-friendly

כתוב בפירוש בתורתנו שזכר לא יקיים משכבי אשה ושני גברים אסורים לבוא במגע מיני ועצם החדירה מאחור היא עבירה דאורייתא שעונשו כרת(באם לא חוזרים בתשובה)כלומר שמתים יחסית בגיל צעיר יותר, אז כולי תקוה שכל ההומואים יטפלו בעצמם טיפול פסיכולוגי-סקסולוגי ואולי אפילו אצל הפסיכולוג הקליני מר גידי רובינשטיין,, אני מבקש מהוד גידי רובנשטיין שלא ימחק את מאמרי אלא פשוט יתמודד איתו ואולי אף בעתיד עוד ינהל פורום לטיפול בהומואים ולחזרה בתשובה

שלום צביקה, כל כך קשה לגדול כהומו בחברה הסטרייטית החילונית ואני רק יכול לתאר לעצמי כמה זה עוד יותר קשה לחיות ממש בחטא, כשהיצרים עומדים בתכלית הניגוד לאמונתך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.zarut.com/shrink-friendly

"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". כולנו חוטאים ולא שומרים על תרי"ג מצוות ועל קלה כבחמורה ורובנו לא מתיימרים לכך. ישנם מתי מעט, יחידי סגולה של ממש, שהם צדקניים באמת ובתמים ומתרחקים מן החטא, מהתאוות הקיומיות ומהדוניסטיות טיבעית, יצרית וקיומית. ומתחפרים באוהלה של תורה ומתגדרים בצלה של: "נתתי יצר הרע, נתתי תורה תבלין לה." רובנו נבראנו בצלמו כדמותו-"צלם אלוקים" אך בד בבד: אנו "בני תמותה" בעלי יצרים וטבעים. ונטיות מולדות מאתו יתברך. סירוס הנטייה המינית המולדת, פירושה קבירה מחפירה בעודנו בחיים. אלוהים לא הביא אותנו לעולם על מנת לסבול סבל מתמשך ומפרך- לשווא. ואם הוא ברא אותנו עם נטייה מינית ברורה- חד כיוונית, הוא בעצם לא הותיר לנו את זכות הבחירה! והברירה היתה בידו האם ליצוק בנו את הנטייה בהיווצרותנו או אם לאוו. אמור לי צביקה- כאשר אני כאשה פנויה שוכבת עם גבר ללא חופה וקידושין ובעודי נידה- רחמנא ליצלן, ללא טקס הטבילה במקווה- לא עלינו, אינני עוברת על איסור מדאוריתא או למקילים- מדרבנן? אז בקשה, כשם שרוב הדתיים לא מוחים בריש גלי על קיום יחסי מין טרם החתונה או כאשר אשה גרושה/אלמנה ובכל סטטוס אחר...ורובם אף מתרגלים ומשתגלים ומהדרים במצווה הראשונה (פרו ורבו) לאחר ההתהדרות ב(מצוות)"תפילין", כך מה לך כי תלין על יחסי מין הומוסקסואלים שאינם עולים בקנה אחד עם תכתיבי התורה או יותר נכון עם מפרשיה( שהרי ע"י פנים לתורה)? לדעתי מדובר בהומופוביה לשמה המתעטרת באיצטלה מדרבנן. ודי לחכימא ברמיזא! ואל נא תשכח כי מצוות "בן אדם לחברו" קודמות למצוות "בן אדם למקום"!

יש הבדל בין חומרת אי קיום או קיום מצוות שונות. מה גם שאלוהים לא ברא אף אדם עם נטייה חד מינית, משום שאף אחד לא נולד עם נטייה כזאת (אלא אם כן יש באפשרותך להוכיח אחרת). יש גם אנשים שיש להם משיכה לילדים, האם זה אומר שהם צריכים לממש משיכה זו על מנת שלא לסבול ? מה בעצם ההבדל בין ילד בן 15 לנער בן 17 ? שבמיקרה אחד מדובר בפדופיליה ובמיקה שני מדובר בקיום יחסי מין הומוסקסואלים לגיטימיים כביכול.

שלום אלון, חלילה וחס! החל משנת 1973 אין אף איגוד פסיכולוגי ופסיכיאטרי מקצועי הרואה בהומוסקסואליות הפרעה נפשית הדורשת שינוי. זאת לאחר 35 שנות מחקר מבוקר היטב שהשווה מדדים שונים של הפרעות נפשיות ושל בריאות נפשית בין הומוסקסואלים והטרוסקסואלים, שבהם לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין שתי הקבוצות. יחד עם זאת, הומוסקסואלים גדלים בחברה סטרייטית בעלת סטיריאוטיפים מיניים ודעות קדומות שליליות נגד הומוסקסואלים ובאופן טבעי, כחלק מתהליך הגידול, הלמידה וההזדהות עם ההורים, חלקם מפנימים לפחות חלק מעמדות שליליות אלו. לכן לפעמים יש צורך בעזרה מקצועית להומוסקסואלים לקבל את עצמם ופרט לכך, הומוסקסואלים עלולים לסבול מהפרעות נפשיות שונות בדיוק כמו הטרוסקסואלים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.zarut.com/shrink-friendly

בני הודיע לנו שהוא הומוסקסואל ולנו זה נראה כי למעשה הוא מבולבל. למשך תקופה יצא עם בנות וחלק אף ישנו עימו במיטה. האם ניתן לצאת מדרך זו? לפני כשנתיים בני חלה בסרטן האשך ונאלצו לכרות אותו. יכול להיות שהמחלה, בנוסף להכזבה באהבה לבחורה גרמו לו לפנות להומוסקסואליות? בני הוא אדם חכם, מבריק ומאוד רגיש. כיום הוא בן עשרים. כאשר התגלה הסרטן הוא היה באמצע מבחני טייס. מצפה לתשובה מקצועית מדוקטור רובינשטיין

אני בת 22 ולא נמשכת לא לגברים ולא לנשים. מה אני בעצם? מה אפשר לעשות? האם כדאי בכל זאת להתחתן, גם אם לא אוהבים מישהו, רק בשביל להביא ילדים? (ילדים אני מ-א-ו-ד רוצה).

שלום תמר, את צעירה מאוד, לא רחוקה מגיל ההתבגרות, שבו ההורמונים "משתוללים", בנות ובני גילך עסוקים מאוד במיניות שלהם ובמשיכתם המינים (אם לבני המין האחר ואם לבני מינם). על רקע זה, חוסר המשיכה שאת מתארת לגברים ולנשים כאחד הוא תמוה ומעיד, לדעתי, על הדחקה מאסיבית מאוד של המיניות שלך. האם אכן אינך מבדילה בין בחורים שנחשבים "חתיכים" ובין בחורים "דוחים" או "ניטראליים"? האם אינך מבחינה בין בחורות "חתיכות" לבחורות "דוחות"? המלצתי היא לפנות לייעוץ מקצועי כדי לברר מה קורה לך עם המיניות שלך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.zarut.com/srhink-friendly

, יש לי חבר מזה שנה וחצי אותו אני מאוד אוהבת מאז ומעולם נמשכתי לגברים ומעולם לא רציתי נשים לפני 4 חודשים בערך קיימתי יחסים עם החבר אך לא נהניתי (למרות שפעמים רבות לפני כן נהניתי וגם פעמים רבות אחרי) אך הפעם הזו נחרטה בי ועלתה בי השאלה "האם אני לסבית" ומאז אני לא מצליחה לצאת מהלחת האין סופי שאני חשה מהרגע שאני קמה ועד הרגע שאני הולכת לישון אני כל היום חושבת בפחד ופאניקה אם אני נמשכת לנשים ואם אני רואה עצמי עם נשים אז בהתחלה באמת לא הצלחתי לראות עצמי עם נשים אבל לאט לאט אני כן מצליחה ואני רק חשה יותר מפוחדת יש לי תחושות פיזיות כמו כאבי בטן בחילה ודופק מואץ כל פעם שאני חושבת על זה אני נכנסת לפאניקה ולא מצליחה לצאת מזה במשך כל היום אני הגעתי למצב שאני כבר לא יודעת מה אמיתי ושאני כבר מצליחה לראות עצמי יותר עם נשים מאשר עם גברים וזה עוד יותר מלחיץ אותי גם היום אני לא מוצאת עצמי נמשכת לנשים או רוצה להיות עם מישהי אלא רק כאשר אני עם עצמי אני נכנסת לזה ולא מצליחה לצאת אני עדיין נמשכת לגברים אבל מרוב חשיבה אני כבר לא יודעת מה אמיתי אני יודעת שזה סוג של אובססיה כי אני עושה את זה גם עם דברים אחרים (אמנם לא באותה מידת פאניקה אבל עדיין...) אני מפוחדת עד מוות שיקרה משהו לאהובים עלי ואני עושה לי מן טקס מיוחד משלי כל ערב על מנת לשמור עליהם ומפחדת שאם אשכח יקרה להם משהו נוראי קשה לי לחיות עם הפאניקה הזו האם יש לך תשובה? הייתכן שאני לסבית למרות שאני עדיין נמשכת לגברים? מה הפתרון?

שלום לירון, כמו שאת כותבת בעצמך, מדובר באובססיה (מחשבה טורדנית) בעלת תוכן הומוסקסואלי ומלווה פאניקה הומוסקסואלית. מתיאורייך מצטיירת תמונה של הפרעה כפייתית (OCD), שדורשת אבחון וטיפול אצל איש מקצוע. נראה לי ששילוב בין טיפול תרופתי ע"י תרופות ממשפחת ה-SSRI המעכבות ניצול חוזר של סרוטונין במוח וטיפול פסיכולוגי, שבו תהייה לך הזדמנות לעבד את נושא האובססיות, שהוא ספציפי מאוד, יכול לעזור לך מאוד. הפתרון הוא פנייה לפסיכיאטר לצורך טיפול תרופתי והמשך טיפול פסיכותרפויטי (שיחות) אצל פסיכיאטר, פסיכולוג קליני או עובד סוציאלי קליני (בעל תואר שני במגמה קלינית). בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.zarut.com/shrink-friendly

גידי שלום, קראתי תגובתך ואני אסירת תודה על ההתייחסות. אני מטופלת אצל פסיכולוגית כחודשיים וחצי אך בנושא זה אין התקדמות כי אני לא מרגישה שאנחנו ממש נוגעים בנושא האמיתי שהוא למה זו אובססיה אצלי אלא יותר חתירה לניסות ולראות דבר שאני חושבת יגרום לי יותר לבלול מסדר. בנושף היום אני נמצאת במצב שאני כבר ממש מצליחה לראות עצמי עם בנות מה שפעם לא יכולתי לעשות האם זה נובע מהאובססיה או מנטייה מינית? או שלא ניתן לקבוע דבר זה כעת.... אשמח לתגובה בשנית המון תודה שירן

ד"ר גידי ויזמי המקום, אבקש לברך אתכם על היוזמה ובהחלט טוב לראות רוח חיובית מנשבת בחברתנו המתגבשת. רפרפתי, בעוונותיי מודה רק רפרוף כרגע, על הנושאים שהועלו, ואני שמח על כל אחד מהם כי הם משקפים את הלכי הרוח בחברתנו, הן במודע והן בתת מודע. אני תקווה שרבים יצטרפו ויבינו כי הנה ניתן להם כר מקצועי וחבל ממש חבל לא לקחת :) יישר כוח, אלי ס. מנהלת פורטל "בגאווה" הישראלי

מסכים, אמנם בנתיים אני לא אומר הרבה, אבל קורא..

יש לי בעיה ואייני יודעת איך להתחיל... זו פעם ראשונה שלי באתר זה ואני מרגישה את הצורך לפרוק מעלי קצת נטל. עד לפני מספר שנים התעניינתי בבני המין השני. לפני כ-10שנים התחילה לעבוד במקום עבודתי בחורה שגרמה לעולמי להתהפך כשנמשכתי אליה מאוד. היות והיתה חברתי הטובה והיא עדיין, החליטה שהיא מעוניינת לראות כיצד תרגיש אם אם אישה תענג אותה. אמנם זה היה רק חד צדדי כי אני רק רק עינגתי אותה בהסכמה מלאה וללא כל ציפיות כי דיברנו מראש, אך נהינתי מאוד והבנתי ביני לביני (כי איני מספרת לאף אחד אחר) שאני מאוד נמשכת לבנות מיני. קשר רומנטי איתה לא המשיך. אנחנו עדיין חברות ואני כבר לא נמשכת אליה מסיבות רבות שאחת מהן היא שאינה מעוניינת בקשר רומנטי איתי "וסגרתי" את ברז המשיכה אליה.הצלחתי להתנתק לאחר עבודה עצמית רבה. כמעט ארבע שנים שהדחקתי את המשיכה המינית לבנות מיני. אני אישה נשואה ומבחינת הקשר בבית, קיימת אהבה אך רומנטיקה ומין לא, וזה לא מפריע לי כי אנחנו עסוקים עם הילדים כל היום ובלילה כל כך עייפים שאין חשק לכלום. לאחרונה היכרתי שתי חברות של אחותי התאומה. אנחנו נפגשות לעיתים קרובות, מבלות עם בני הזוג והמשפחות והולכות לעיתים קרובות לערב נשים שקט ארבעתנו. לאחר היכרות עם אחת מהן התחלתי להרגיש משיכה אליה. לא סיפרתי כלום וגם לא אספר על מנת לא לקלקל את החברות ביננו. היא אינה מעוניינת להתנסות עם בנות מינה וזאת אני רושמת מידיעה ברורה על פי שיחות על גברים בפגישותינו. גם את המשיכה אליה הצלחתי "לרסן". ועכשיו חלמתי ואני מדגישה עקב חלום על מישהי שאני מכירה ואינני מצליחה להוציא אותה מראשי. אני יודעת שאין שום סיכוי אפילו שאספר את תחושותי ואני חייבת לפרוק אותן מעלי לפני שאתפוצץ. אני בחורה ריאלית. אני יודעת שאין שום סיכוי שאהיה עם מישהי ממכרותי כי לאף אחת אין משיכה לבנות מינה. אני יודעת שאם לא אתנסה באקט מיני הדדי עם אישה אשאר עם הצורך עוד זמן רב ואחשוב על זה כל הזמן. אבל אני לא יודעת איך לעשות זאת. אני לא רוצה להכיר דרך האינטרנט או דרך מודעות היכרויות, ולבארים של נשים אני לא הולכת, ומסביבי אין נשים שמשיכתן כמשיכתי. מצד שני אני מפחדת להתנסות כי כנראה הדימוי העצמי החיצוני שלי לא גבוה במיוחד, ובקיצור תסבוכת אחת רגשית גדולה. אשמח לתגובתכם, אולי תוכלו להציע לי משהו עליו לא חשבתי.

שלום sisi, את אמנם מבקשת הצעות, ואני מקווה שהמשתתפים יציעו לך, אך אני מרגיש שהיצעת לנו כל כך הרבה. היצעת לנו שאפשר להיות קשובים לעצמנו ופתוחים לחוויה, גם כשיש כבר בעל וילדים ולכאורה "אין חשק לכלום". היצעת לנו חיים חדשים באמצע החיים. והכי יפה: סגרת את הברז כשלא הייתה היענות רומנטית. הפורום הזה חדש, אך אני מנהל כבר 3 שנים את פורום פסיכותרפיה באתר זה, מטפל באנשים שנים רבות הרבה יותר ונתקלתי בכל כך הרבה אנשים שנמשכים למי שאינו מעוניין בהם ודוחים את מי שמעוניין בהם וכל כך הרבה הנשים שסתמו את הגולל על חייהם ואמרו: "יש לי בעל/אישה וילדים ואני אומלל/ה". אני חושב שדרוש אומץ רב לפתוח את החיים ולהיות פתוח אליהם כשהכול לכאורה "מסודר", כמו שאת מתארת ולפי תיאורייך, אני ממש לא חושב שאת זקוקה לעיצות. מצאת את מי שסובב אותך, את עם היד על הדופק שלך ושל זולתך, את מוכנה לנסות דברים וזו מתנה שמעטים זוכים לה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.zarut.com/shrink-friendly

אני מגיבה להודעה שלך בכדי לספר לך שאת לא לבד בתחושותייך. גם אני אישה נשואה ואם לילדים, ותחושותי מאוד דומות (כמעט זהות) לשלך. אני מאמינה שיש עוד רבות כמונו. מאז ומעולם היה לי ברור שאני נמשכת לגברים. זה היה מובן מאליו. לפני מספר שנים בעלי סיפר לי שיש לו פנטזיה לראות אותי עם אישה (לנו, בניגוד לכם כנראה, יש עד היום חיי מין פעילים ואפילו מהנים..). בהתחלה זה עורר אצלי תחושות שליליות-משהו אבל ככל שחשבתי על זה יותר הבנתי שזה צורך ממשי שלי עצמי. פתאום גם ניזכרתי בבחורות וחברות שהייתי למעשה מאוהבת בהן כבר כנערה. לצערי, מעולם לא היתה לי כל חוויה מינית ממשית עם אישה. ככל שהזמן עובר אני חשה צורך עצום בכך. ממש רעב ריגשי לחוות מגע ואהבה עם אישה. אני לא יכולה לדמיין שאמצא את עצמי לפתע בת 70 ואתחרט שלא ניסיתי להגשים זאת. הבטחתי לעצמי שעד גיל 40 (שכבר לא נורא רחוק), אני אגשים את הפנטזיה ויהי מה. אפילו סיפרתי על כך השבוע לחברה טובה שלי (שהיא ממש לא מושא הפנטזיות שלי). גם לי, כמוך, יש כל הזמן תחושה שאם ארזה כמה קילו, אם אחזיר את הציצים למקום שהם היו בו לפני 10 שנים וכו', אוכל להעיז ולחפש אישה אמיתית למימוש הפנטזיה. למה אנחנו עושות זאת לעצמנו? הרי ברור שאם הייתי פנויה עובדות אלו לא היו מונעות ממני לחפש בן-זוג (ואני מאמינה בהחלט שגם הייתי מוצאת). איזה ביקורתיות עצמית איומה. אולי זה בגלל שהפנטזיה בתוך הראש שלנו כבר כל כך גדולה ואנחנו רוצות להגשים אותה עם איזו יפיפיה מדהימה ולא "להתפשר" על "סתם מישהי" שאנחנו ראויות לה היום, "במצבנו" ?? הנה, כבר דבר אחד טוב יצא מזה שכתבתי לך- הגעתי בעצמי לאיזו תובנה חדשה.. בקיצור, על תרגישי "מוזרה" או לבד בעולם. מן הסתם יש באמת רבות כמונו שרוצות אך חוששות, או פשוט לא יודעות איך לעשות זאת.

שלום טל, קראתי את הודעתך. תודה על הניסיון לתמוך בסיסי. אני מעודד תמיכה הדדית בין חברי וחברות הפורום. על אף שאת לא שואלת אותי אף שאלה, אני מרגיש שיש לתת את הדעת על נקודה חשובה בפנייתך. פנטזיה של גברים על סקס עם שתי נשים היא פנטזיה שכיחה מאוד, שאפשר ללמוד ממנה הרבה על יחס החברה להומואים ולסביות. סקס של גבר אחד עם שתי נשים וסקס של שתי נשים זו עם זו מופיעים בסצינות רבות של סרטי פורנו המיועדות לעיני גברים סטרייטים (לעומת זאת, לא נראה סצינות של סקס בין גברים בסרטי פורנו המיועדים לסטרייטים). ואולם, פנטזיה של אישה על סקס או מגע עם אישה אחרת באה ממקום אחר לגמרי, שהייתי מבדיל אותו באופן משמעותי מהפנטזיה של גבר להיות עם שתי נשים או לצפות בהן. בעוד הפנטזיה של הגבר היא גשמית לחלוטין, הפנטזיה של האישה באה ממקום רגשי מתוך צורך בחום, רוך ומגע, שחסר לה עם גבר, כשברקע המחשבה שאישה אחרת תקרא טוב יותר את צרכיה מאשר הגבר. לכן, לדעתי, סקס בין שתי נשים הכולל גבר שונה מהותית בין סקס בין שתי נשים שאינו כולל גבר. נקודה למחשבה לפני שאת מנסה להשביע את רצון בעלך ולשתף אותו בפנטזיה הפרטית שלך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.zarut.com/shrink-friendly

וגם אני. (בצרוף לחיי מין וחום טובים עם בעלי). טוב לפגוש עוד נשים עם אותה פנטזיה. (אגב, היה לי בעבר, פעם אחת, קשר של אהבה עם אשה. שאכן היה עוצמתי וטוב. אבל בכל זאת בחרתי להתחתן עם גבר). וכן, אני מפחדת לפגוע בבעלי. אבל, מצד שני. מה כל החיים יעברו, ללא עוד חווית אהבה נשית?

אני כבר לא ילד, 30+, מזה מספר שנים התחלתי לתהות על פשר נטייתי המינית. חשוב לי להדגיש כי כל חיי הייתי עם בחורות, חברות ותמיד הכל היה לי ברור. מאז שהנושא עלה אצלי אני מרגיש כאילו אני חי בסיוט, מתעורר כל בוקר עם אותם מחשבות, מייאש. ניסיתי לבדוק את הנושא בזהירות, להחליט לנסות אבל אני לא מסוגל. אני עדיין מקיים קשר עם בחורות, אך לא לתקופות ארוכות. עצם העובדה שהמחשבות האלה עוברות לי בראש גורמות לי להרגיש חלש. מה לעשות? האם אתהב שוב בבחורה, האם זה יכול לעבור?

שלום מבולבל, נראה לי שחלק מהמצוקה שלך נובע מהצורך שדברים יהיו ברורים (כפי שגם עולה מבחינת הכינוי שלך). נראה לך שכל עוד אתה נפגש עם בחורות, לא יעלה על הדעת שיהיו לך מחשבות על בחורים ולהפך: כל עוד אתה עם בחורות, איך תממש את המשיכה המינית שלך לגברים. ואני שואל: מדוע, אם אתה נמשך לבני שני המינים, שלא תיהנה משני העולמות? אתה לא חייב לקבל החלטה חד-משמעית בשלב זה אם מי אתה רוצה לחלוק את חייך. החיים יזמנו לך בחורות ובחורים נחמדים, שתפתח כלפיהם רגשות שונים, ואלה יקבעו את מהלך חייך. אתה מוזמן לעיין במאמר הבא: http://www.zarut.com/shrink-friendly/a11.asp , לחשוב על הדברים מחדש לא במושגים של "או-או", אלא במושגים של "גם וגם" ולהיות פתוח להתנסות ולבדיקת עצמך. קל מאוד להגיד וקשה הרבה יותר לעשות ועל כן, אני חושב שהתייעצות פנים אל פנים עם איש מקצוע ליבראלי יכולה לסייע לך רבות להשתחרר מהנוקשות שגורמת לבלבול. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.zarut.com/shrink-friendly

קצת קשה לי לנסח את הבעיה בעצמי, וזה עלול לצאת קצת ארוך.. אני סטודנט בן 25, ובארון. למעשה, אף אחד בסביבה הקרובה שלי לא יודע עלי. סה"כ אין לי על מה להתלונן יותר מדי..אני מוקף בחברים, יש לי עבודה שאני ממש אוהב, אני אפילו די נהנה מהלימודים. מצד שני, אין לי שום דבר "הומואי" בחיים שלי. מאוד קשה לי להתגבר על הפחד הזה..שמישהו ידע עלי, ובגלל זה תמיד אני קובר את עצמי בלימודים/עבודה או כל דבר אחר שיסיח את דעתי. ועדיין, בזמן האחרון נהיה מאוד קשה להתמודד עם זה. אני שוקע ב"דאון"..או ליתר דיוק, דכאונות כאלו היו קורים לי הרבה, אבל הדרך של "נחכה קצת וזה יעבור" עובדת פחות, ואני חושב שבגלל זה התחלתי לאחרונה לשתות הרבה יותר. ועדין - הרעיון של לספר למישהו מסביבי נראה לי בלתי אפשרי לגמרי. וזה משפיע בדרך נוספת, שהפחד הזה שיגלו עלי גם מונע ממני לרוב להכיר אנשים. בסופו של דבר אני נשאר עם הראש קבור בחול, ואין לי מושג מה לעשות. אשמח לשמוע איזושהי עצה.

שלום לך, אתה צודק: העובדה שאתה מוקף חברים ועיסוקים רק מדגישה את הבדידות בה אתה חי, כי היבט שלם, משמעותי מאוד, של חייך נמחק. אחד הדברים שאולי יכול לעזור לך הוא השתייכות לאיזו שהיא קבוצת תמיכה של גייז המתלבטים באותן שאלות (אולי B-GAY הפועלת באוניברסיטת ת"א?) - אני אומר "אולי", כי לא לכל אחד זה פתרון מתאים. טיפול פסיכולוגי אצל מטפל גיי-פרדנלי גם הוא יכול לסייע לך מאוד. אני לא חושב שאתה צריך לספר את כל האמת בבת אחת לכל מקורביך. אני חושב שבעזרת מטפל מתאים או קבוצת תמיכה תוכל למפות את יחסיך המשפחתיים והחברתיים וליצור לך רשת תמיכה. רשת כזו מורכבת מחוליות: אולי אחד מאחיך או מאחיותיך, אם יש לך, קרוב אליך במיוחד וקל יותר לשתף אותו, אולי הוא יוכל לעזור לך לספר על נטיותיך לעוד בן משפחה קרוב או להורה שקרוב אליך במיוחד. המחקר והניסיון הקליני מוכיח שככל שמספרים ליותר אנשים על הנטייה המינית, הדימוי העצמי של האדם מתחזק באופן כללי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.zarut.com/shrink-friendly

ראשית כל, תודה על התגובה המהירה (ועוד בשעה כזו...) העניין הוא, שאני חשבתי גם על על האופציות האלו, אבל קשה לי לעשות משהו באופן מעשי. אני מוכרח לציין, שלפני כשנתיים גם סיפרתי לאמא שלי, או ליתר דיוק, זה פשוט יצא איכשהו, ועד היום כמעט שלא מדברים על זה, וממה שאני רואה היא לא ממש השלימה עם זה עדיין. ובאותה מידה גם לי קשה עדיין לדבר איתה על זה.

זה מצחיק איך היום בבוקר כתבתי לך הודעה, ועכשיו פתאום אני צריך עזרה אז הנה הסיפור שלי: אני בחור קצת נשי על גבול הטרנסיות... (יש תמיד ההתלבטות אם אני הומו או טרנסג'נדר) אני מאוד קשור ואוהב את אמא שלי.אני הפייבוריט שלה. אני ממשפחה דתית. לצערי הרב, אני מרגיש שהיא לא אוהבת את הסגנון החילוני ההומואי כלומר: אם היא רואה בנים מחומצנים, או לבושים יוני סקס או מדברים בצורה נשית, או שיש להם פירסינג או קעקוע וכד'... היא ישר מתחילה להגיד: "אוף"... או " הוא מעצבן כזה"...או... "זה סגנון שאני הכי שונאת"...או "כל הבנים עם השיער הארוך"...או "אוייש..אני כ"כ שונאת בנים מחומצנים". זה נורא מפריע לי כי אני מרגיש שאין לי חופש להיות כזה-ואני בהחלט הרבה פעמים רוצה להיות כזה. ת'אמת שרק בגלל הסיבה הזו לפני 3 שנים יצאתי מהארון בפניה... זה מוזר..כי כאילו לא קרה כלום, עדיין מדברים על חתונה (עם אישה כמובן), ובקושי מדברים על זה...כאילו לא אמרתי כלום... אני כמה פעמים הערתי לה על זה שהיא לועגת לבנים נשיים. ואמרתי לה שבעצם גם אני כזה, והוכחתי לה שהיא הרבה פעמים כן אוהבת בנים נשיים (נתתי לה דוגמאות לכאלו בנים, רק שאצל הבנים האלו זה מתבטא רק בהתנהגות ולאו דווקא באופן חיצוני)... אז היא התגוננה בכך שהיא אמרה: " אתה אוהב את הבנים האלו" (מה שנכון -נכון). אבל ההתגוננות שלה זה סתם התגוננות, אני מרגיש שבתוך תוכה היא לא אוהבת את הסגנון ההומואי-חילוני-סופר ליברלי (אני לא יודע את המילה המדוייקת) וזה נורא מפריע לי. זה ממש מעליב אותי באופן אישי. מה עושים? תודה אמיר

אמיר יקר, אני מבין את הקונפליקט, שאתה נתון בו - הצורך לרצות את אמך האהובה, מצד אחד, ולממש את עצמך, מצד שני, מימוש שאינו לרוחך של אמך. יחסים כה קרובים בין בנים לאמהות שכיחים מאוד בקרב הומוסקסואלים (הפסיכואנאליטיקאים האורתודוכסים אף יטענו שזו אחת הסיבות להתפתחות הומוסקסואליות בגברים). הבעייתיות נוצרת באמת כאשר מרוב קרבה אין הפרדה בין הרגשות והרצונות של שני הצדדים. אתה לא צריך להיעלב מכך שאמך, עם מערכת הערכים השמרנית שלה, מסתייגת מסגנון חיים כה רחוק ממנה. נהפוך הוא: נדמה לי שיש מקום להעריך אותה על כך שההסתייגות העקרונית הזו שלה אינה גורמת לה להסתייג ממך, כפי שקורה לעיתים יותר מדיי קרובות כאשר הומוסקסואלים נדחים ממשפחותיהם. זה רק מוכיח שהיא לא רואה בך "הומו", אלא רואה בך את הבן שלה, למרות שאתה הומו, טרנסג'נדר או לא חשוב מה לצורך העניין. וכמובן, היא גם לא יכולה למחוק בבת אחת ציפיות שהיו לה ממך מרגע לידתך ואולי עוד קודם, שתהייה גבר סטרייט שיביא לה נכדים. דווקא בתוך כל הקונפליקטים והמערבולות האלה נשמע שיש ביניכם יחסי קרבה של כבוד הדדי וזה, ללא ספק, יעזור לך בפיתוח יחסים משמעותיים עם אנשים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.zarut.com/shrink-friendly

בפרט שתי הודעות שכתבתי לאחרונה ועליהם קיבלתי תגובה.

שלום zxcvbn , גם אני לא רואה את ההודעות וחבל, כי הדיון היה חשוב. אנסה לבדוק עם הצוות הטכני של האתר, אם כי לא הייתי תולה בזה יותר מדיי תקוות. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.zarut.com/shrink-friendly

אל דאגה, העתק הדיון נימצא ברשותי ואם יש צורך אשמח לפרסם את ההודעות מחדש.

שלום לך! אין לי זמן כעת לקרוא פה בפורום את התשובות שאתה נותן. אך אני זוכר שבעבר ניהלת את פורום פסיכותרפיה. רק רציתי לומר לך, שאני עצמי התייעצתי איתך שמה כמה וכמה פעמים,בשמות בדויים שונים. ורציתי לומר לך שהתשובות שלך אלי היו נפלאות וחכמות. כיום מצבי הרבה יותר טוב. (אך תמיד יש מקום לשיפור) ולכן אני הרבה פחות מתייעץ בפורומים, גם בעקבות טיפול שהייתי בו. אבל שוב כל מה שרציתי לומר זה ת-ו-ד-ה ענקית לד"ר רובנשטיין..... התשובות שלך תמיד כ"כ אמפתיות, מעולם לא ביקרת אותי. ותמיד עם התשובות שלך עשית לי רק טוב. בנוסף אני חושב שאתה אדם נאור.... (לפי התשובות שלך) להתראות

שלום אמיר, אני שמח לשמוע שאתה מרגיש טוב יותר ושנעזרת. תודה על המילים החמות. אני ממשיך לנהל את פורום פסיכותרפיה במקביל. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

על פי מה שנכתב בפורום "מחקר חדש קובע" אין באמת ביסקסואליות. מה דעתך על המחקר? http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1462116

שלום עייצס, המחקר מעניין אך בעייתי מבחינה מתודולוגית, בשל גודל המדגם ואופן גיוס הנבדקים ולכן, כפי שהומלץ, באמת יש צורך לחזור עליו במדגמים גדולים ומייצגים יותר. יתר על כן, קיימת הסכמה שבי-סקסואליות היא עניין של מידה והמדד של קינסי כולל 7 דרגות הנעות מהומוסקסואליות מוחלטת להטרוסקסואליות מוחלטת וביניהן 5 דרגות של בי-סקסואליות. במחקר הנ"ל הנבדקים המעטים יחסית התבקשו להגדיר את עצמם באופן חד-משמעי כשייכים לאחת מ-3 קבוצות: הומוסקסואלים, ביסקסואלים והטרוסקסואלים. לאלה שהגדירו את עצמם כבי-סקסואלים לא ניתנה הזדמנות למקם את עצמם על פני הרצף של קינסי. יכול להיות שבמחקר גדול יותר שבו אפשר יהיה לערוך הבחנה עדינה יותר בין הדרגות השונות יתקבלו גם הבדלים בין רמות העוררות המינית הפיזיולוגית למראה תמונות של גברים ונשים. מעבר לכך, גם אם הממצא נכון, כאשר עומדת בפנינו השאלה הפרקטית כיצד לעזור לביסקסואל, איננו שואפים להעביר אותו ב"מכונת אמת" כמו במחקר הזה. עצם עדותו העצמית על משיכתו לנשים ובחירתו באורח חיים מסוים מספיקה לנו כמטפלים ללכת איתו בכיוון שהוא מעוניין בו. הדבר שונה, כמובן, מהומוסקסואל שמעיד על עצמו שאין לו כל משיכה מינית לנשים ובכל זאת רוצה לשנות את הכיווניות המינית שלו, דבר שאינו אפשרי. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.zarut.com/shrink-friendly

שלום ד"ר רובינשטיין, הנתון: א' הוא בחור שתמיד ניהל קשרים סטרייטים עם בחורות. הסיטואציה: בגיל 26 התמכר א' לסקס באינטרנט ולהגעה לפורקן מול מצלמת האינטרנט, כאשר ברוב במקרים זה התנהל מול גברים (הזמינות שלהם שיחקה תפקיד) בעוד הבחור נשלט והגבר האחר השולט. עם אחד מהגברים היה מפגש פיזי מיני הכולל יחסי שולט נשלט. בגיל 29 לאחר שלוש שנים (בהם ניהל גם קשר קבוע עם בחורה) הפסיק א' את ה"התמכרות", התאהב נואשות בבחורה אחרת ומרגיש כי אינו נמשך לגברים. השאלה: האם א' ביסקסואל גם אם הוא מדחיק זאת? האם יש סיכוי כי הוא יימשך לגברים בעתיד או שזה היה שלב בחייו אותו ניתן לייחס להתמכרות ליחסי שליטה להם הוא לא נזקק יותר בחייו?

שלום ג', הזמינות של גברים לסקס וירטואלי היא אכן גבוהה, אך בכל זאת הרוב המכריע של הגברים הסטרייטים אינם משתפים פעולה איתה, בוודאי שלא במפגשים. יתר על כן, יש גברים הומוסקסואלים המגורים משיחה וירטואלית דווקא עם גברים סטרייטים, הם נכנסים לצ'אט עם כינוי של אישה והגברים הסטרייטים מבקשים לוודא שמדובר באישה אם בטלפון ואם באמצעות מצלמה. יכול להיות שאצל אותו בחור זו הייתה אפיזודה חולפת, יכול מאוד להיות שהוא נמשך לגברים אך משיכה זו אינו כוללת אצלו התאהבות רומנטית ויכול להיות שאם הוא ייתקל בגבר המתאים, הוא כן יכול לפתח כלפיו גם רגשות. להערכתי, הוא עדיין נמשך לגברים, אך ספק אם הוא יממש משיכה זו במובן של מערכת יחסים מלאה. אולי בשלב מאוחר יותר יחזור על אפיזודה דומה, ואילו עם נשים הוא יעדיף לממש את משיכתו במסגרת מערכת יחסים כוללת. כל אלו הן השערות בלבד, שכן הנבואה ניתנה לשוטים, כידוע. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.zarut.com/shrink-friendly

שלום שלום:) אני בן 16, הומו/דו מיני אני שמעתי וקראתי על תהליך שנקרא שינוי הנטייה המינית. ואני מעוניין לחזק את המשיכה שלי כלפי נשים וכו וכו וכו. בכל מקרה זה רצוני... איפה אפשר לקרוא עוד על הטיפול ולעבור אותו במידה וכך אני מחליט? תודה מראש:) אני

שלום אני, העמדה של האיגוד הפסיכולוגי האמריקני ושל האיגוד הפסיכיאטרי האמריקני היא שטיפולי המרה (conversion therapy), שנועדו לשנות את הכיווניות המינית מהומוסקסואלית להטרוסקסואלית הם בעלי סיכויי הצלחה קלושים ואף עלולים לגרום נזק נפשי (בעיקר דיכאון). עמדה זו גובשה לאחר שנים רבות של ניסיון מחקרי וקליני. טיפולים אלה נערכו ברוב המקרים ע"י גורמים דתיים המאמינים שהומוסקסואליות היא חטא. גם אחוזי ההצלחה הנמוכים לא נבדקו לאורך זמן, כלומר, לא נערך מחקר מעקב כדי לבדוק האם השינוי נמשך לאורך זמן. עם זאת, יש דרגות שונות של משיכה לגברים ולנשים ואם אתה מרגיש שאתה נמשך גם לנשים, כדאי לך אולי לפנות למטפל העוסק בכך. מטפלים העוסקים בכך הם, לרוב, דתיים ושוב, הטיפול נעשה כחלק מאמונתם הדתית ולעיתים קרובות כחלק מהאמונה הדתית של מטופליהם. מעבר לכך אינני יכול למסור שמות של מטפלים פרטיים מעל גבי הפורום כי הפורום אינו מהווה במה לפרסום מסחרי. הואיל וציינת כתובת דוא"ל, אם מישהו מהממשתתפים ירצה להמליץ לך על מטפל כזה, הוא יוכל לעשות זאת ישירות לכתובת הדוא"ל שלך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.zarut.com/shrink-friendly

תודה על תשובתך המהירה. השאלה היא האם יכול להיות שאדם נימשך באותה מידה גם לגברים וגם לנשים? מנסיוני ניראה לי שאין משיכה במידה שווה שזו שאלה של מינונים .אם ניקח את הסקלה שבשתי הקצוות שלה יש את המוצהרים לסביות הומוהים ובצד השני הטרוסקסואלים באמצע יש את את כל "המתלבטים" למינהם כשזה יכול להיות 40 אחוז משיכה לנשים 60 אחוז לגברים או 30 70 ואורח חיים ניקבע לפי המינון החזק. האם לדעתך תאורית המינונים היא סוג של הדחקה ?

שלום בי סקסואלית ? , אכן ישנן דרגות שונות של ביסקסואליות הנעות ממשיכה מודעת לבני אותו מין בלבד ועד משיכה מודעת לבני המין האחר בלבד. עפ"י התיאוריה הפסיכואנליטית ובמושגיה, אכן מדובר ברמות שונות של הדחקת כל אחת מהמשיכות, שכן נקודת המוצא היא שכולנו יצורים דו-מיניים, שבפוטנציה נמשכים לשני המינים ואחד הצדדים יותר מודחק במידה זו או אחרת. יש לציין, עם זאת, שקינסי וחבריו שהציעו את הרצף בן 7 הדרגות היו דווקא פסיכולוגים התנהגותיים-קוגניטיביים, שלא האמינו במונח "הדחקה". בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.zarut.com/shrink-friendly

שלום רב לפני מספר חודשים הפסקתי בתהליך של נטילת הורמוני מין נשיים לאחר שחשבתי שאני טראנסקסואל..כמובן שטעיתי ואני רוצה להשאר גבר ולהביא ילדים לעולם אך לחרדתי הרבה למרות שעברו 4 חודשים מאז הפסקתי ליטול הורמונים הדחף המיני והזקפה שלי די חלשים יחסית למה שהיה לפני...אני חרד מאוד ומתחרט אל השטות שעוללתי לגופי ! האם זה יחזור? ובנוסף האם רופאת המשפחה שנתנה לי הורמונים בלא לדרוש מכתב מפסיכיאטר ומבלי להסביר לי את תוצאות הלוואי של הטיפול התרשלה?

שלום גיורא, למיטב הבנתי, גם אם הזיקפה החלשה היא תוצאה של נטילת ההורמונים, הרי שאם הפסקת את הטיפול, היא תחזור בהדרגה. מעבר לכך, מעולם לא שמעתי שרופא משפחה רושם תרופות מסוג זה לגברים. המלצתי לך היא לפנות למרפאה המתמחה בכך במרכז הרפואי ע"ש שיבא בתל-השומר. המרפאה אמנם מיועדת לאבחן את הצורך בניתוח לשינוי מין, אך גם מספקת שירותי ייעוץ לאנשים המתלבטים לגבי זהותם המינית ובמידת הצורך, מפנה אותם לגורם מקצועי מתאים. אינני זוכר כרגע את שם המרפאה, אך הפסיכולוגית שטיפלה שם בנושא בזמנו, ואולי עדיין עוסקת בכך, היא ד"ר דליה גלבוע ואם תבקש לשוחח איתה, בוודאי יעזרו לך להגיע לאדם המתאים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.zarut.com/shrink-friendly

אני בת 50 רווקה,(נא לא לחטוף חום)..בעיני אחרים אני נחשבת לנאה עד מאוד אבל אני יודעת שזה לא הכי חשוב,בעבר הרחוק מגיל 20עד 40 הכרתי עשרות בחורים ומעולם לא החזקתי מעמד בקשר של מספר חודשים,אני עובדת 30 שנה באתו מקום ונחשבת לעובדת טובה,אנשים חדשים שפוגשים אותי ושומעים שאני רווקה כמעט מתעלפים פשוט לא מבינים,לפעמים אני מטשטשת עובדות,מה שהכי מפריע לי היום למרות שאני כמהה לקשר (כי אני לא רוצה להזדקן לבד )אני מרגישה שאני בעלת מום ,אני מרגישה שאין טעם לפגוש גברים חדשים כי בין כה וכה ברגע שידעו הם לא ירצו אותי ואני יוצאת מהנחה שגברים בגילאים שלי חוו זוגיות ויעדיפו אישה עם רקע זוגי,חשבתי להירשם באתר הכרויות אבל אני לא מסוגלת לרשום שאני רווקה בת 50,יש לציין שחיצונית אני ניראת בת 40, טוב אני יודעת שאני צריכה טיפול,אני יודעת שהזנחתי את הבעייה הזו כל חיי,ושכחתי לציין שבעבר גברים עזבו אותי למרות יופיי בגלל שאני שקטה מידיי ,מופנמת,רצינית.יש לי חברות שאוהבות אותי ואיתן נופלות החומות (לא עם כולן) ,אני מסוגלת להיות גלוייה עד מאוד,אני בעלת חוש הומור,אני ספונטנית,אני קלילה ואת כל זה גברים לא רואים בפגישות הראשונות, עכשיו תורך ד"ר :)))

שלום כוכב, נראה לי שטעית בפורום. אשמח להשיב לשאלתך בפורום פסיכותרפיה: http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/List/xFI/402 בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org

אני הומו בן למשפחה דתית (אני עצמי אינו דתי) בן 26. יצאתי מהארון ממש לא מזמן אחרי תקופה ארוכה של השלמה עצמית. אני גם חי עם בן זוג קבוע כבר 8 חודשים. ההורים שלי מסרבים לקבל את העובדה שאני הומו שהם רוצים שאפגש עם אדם שהם טענים כי הוא פסיכולוג שטוען שמסוגל להפוך נטייתם של אנשים. האם ההורים שלי מסונוורים על ידי שרלטן שמנצל את חולשתם או שיש מצב שיש דברים בגו?

שלום יודי, קשה לדעת אם אותו אדם מאמין שהוא יכול לשנות את הכיווניות המינית או לא, אך הניסיון המחקרי והקליני שהצטבר בנושא במשך שנים רבות מצביע באופן חד-משמעי על כך שהדבר אינו אפשרי ואף עלול לגרום נזק נפשי (בעיקר דיכאון) למטופל, הן משום שהטיפול אינו מצליח (וגם אם כן לתקופה קצרה, אין עדות על משך השינוי) והן משום שהוא מפנים מסר של איש מקצוע הנתפס בעיניו כסמכות שהכיווניות המינית שלו פגומה. התוצאה היא אדם שמקבל את עצמו פחות מאשר לפני טיפול כזה (conversion therapy). תוכל לקרוא יותר על כך באחד ממאמריי באתר הבית שלי: http://www.zarut.com/shrink-friendly/a17.asp ובעמדת האיגוד הפסיכולוגי האמריקני (הקישור משמאל). הוריך, ואולי גם אתה, זקוקים לתמיכה מתאימה כדי לעזור להם לקבל אותך כמות שאתה ולשם כך ייתכן שכדאי להיעזר באיש מקצוע המתמחה בתחום או בקבוצת תמיכה להורי הומוסקסואלים: http://tehila.org.il/ . בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.zarut.com/shrink-friendly

האם יכולה להיות משיכה מינית לשני המינים? כל חיי כולל הבוגרים הייתי עם גברים לפני מספר שנים הכרתי בחורה לסבית וחיינו ביחד מספר שנים כמובן כל חברי ומשפחתי ידעו .חיינו חיים חברתיים ומשפחתיים מלאים לטוב ולרע.לפני שנה ניפרדנו והיום מאוד קשה לי להגדיר את עצמי כמובן בשביל עצמי.מאז הפרידה הייתי רק עם גברים.כיום אני מרגישה שאני רוצה להיות עם גברים. מה זה ביסקואליות והאם באמת קיים כזה דבר.

שלום לך, אדם בהחלט יכול להימשך לשני המינים. בעצם, לפי התיאוריה הפסיכואנליטית כולנו יצורים דו-מיניים, אלא שאצל רוב האנשים המשיכה למין האחר חזקה ומודעת יותר והמשיכה לבני אותו מין חלשה יותר ומודחקת. ביסקסואלים, הנמשכים לשני המינים, אכן נתונים ללחץ כפול (א) בחברה הסטרייטית על משיכתם לבני מינם ו-(ב) בחברת הגייז המאשימה אותם בהדחקת ההומוסקסואליות הבלעדית כביכול שלהם. החוקרים מצביעים על רצף בן 7 דרגות הנע מהומוסקסואליות מוחלטת להטרוסקסואליות מוחלטת כשבין שני הקצוות דרגות שונות של ביסקסואליות. בעזרת ייעוץ מקצועי מתאים ניתן להתגבר על שני סוגי הלחצים שהוזכרו, לממש את המשיכה לשני המינים ולצאת, בסופו של דבר, אדם עשיר יותר ופחות מבולבל: http://www.zarut.com/shrink-friendly/a11.asp בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.zarut.com/shrink-friendly

שלום גידי, אני בן 30, חייתי עם בן-זוג שנתיים וחצי, רוב הזמן במגורים משותפים. חלק מחבריי הקרובים יודעים שאני הומו, משפחתי אינה יודעת כי יש לי הרגשה שהוריי יקחו את זה מאוד קשה, הם מבוגרים מאוד (אני בן זקונים). ניסיתי פה ושם ללכת למקומות של גייז. הכי רחוק שהגעתי היה עד לקבוצה של B-GAY, אך לא מצאתי שפה משותפת עם החברים. הועלו נושאים כגון אירוויזיון, התארח עברי לידר (שנדמה לי שלא שמעתי מעולם אף שיר שלו כי אני חובב מוסיקה קלאסית בכלל) וכו'. למקומות אחרים כמעט שאינני הולך. קיום יחסי מין אנונימיים בסאונה מעורר בי רתיעה. כתבתי פעם על כך באחד מהפורומים של הגייז וזכיתי למתקפה על כך שאני הומופוב. אגב, גם כשחייתי עם בן-זוגי לא היה לנו כל קשר עם ה"קהילה", למרות שלפני הקשר בן-זוגי לשעבר נהג לבלות פה ושם במקומות אלה. נורא קשה לי שהמקום מלא רק בהומואים, אם כי אני חושב ומרגיש שקיבלתי את נטיותיי המיניות. האם זה אכן מעיד על הומופוביה? אציין שמאותן סיבות של חוסר שייכות אינני צועד גם במצעדי הגאווה. תודה, אביעד

שלום אביעד, אני יודע שרבים מחברי ה"קהילה" המיליטנטיים רואים בנראות (visibility) של הומוסקסואלים במקומות בילוי אקסקלוסיביים לגייז מדד לקבלה עצמית ובהתרחקות ממקומות אלה מדד להומופוביה. אני אינני נמנה על הסבורים כך. ראשית, נשאלת השאלה עד כמה האדם כאדם (ולא כהומוסקסואל) הוא מוחצן וחברותי. יש אנשים (גייז וסטרייטים) המקבלים את עצמם יפה מאוד, אך יש להם מעט חברים קרובים מאוד ויש אנשים שאינם מקבלים את עצמם (שוב, גייז וסטרייטים) מוחצנים, המקיימים הרבה קשרים שיטחיים יחסית. נטיות אלו משפיעות הרבה יותר על הזיקה למקומות בילוי כאלה ואחרים מאשר הנטייה המינית של האדם. אני מבין שכאשר נמצאים בקבוצת לחץ שהיא גם קבוצת מיעוט סובלים גם מהרוב וגם מהמיעוט ואז מרגישים דחויים פעמיים (http://www.zarut.com/shrink-friendly/a13.asp), אך אני מעדיף בשבילך שתהייה מרוצה ולא תהייה עסוק בריצוי הזולת. יכול להיות שתוכל להפוך את משפחתך לתומכת יותר אם תשתף חברים אחרים בה, כגון אח או אחות שקרובים אליך במיוחד, אך כדי לייעץ לך בעניין זה צריך לדעת יותר על משפחתך ויחסיך איתה. עוד יכול להיות שאם אתה מופנם ותכונה זו מפריעה לך, כדאי לך לשקול השתתפות בסדנאות להתמודדות עם חרדה חברתית ולתקשורת בין-אישית ואסרטיביות כדי לרכוש יותר כלים להתקשרות לאנשים בדרך-כלל. הבילוי במקומות של גייז, בניגוד לעצם הכיווניות המינית, הוא עניין של טעם אישי והעדפה ואין לו דבר וחצי דבר עם קבלת הכיווניות המינית ורמת ההומופוביה. יש גם סטרייטים שאינם מבלים בפאבים, בארים ומועדונים וזה לא עושה אותם פחות סטרייטים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.zarut.com/shrink-friendly

אני בחור גיי בתחילת שנות השלושים לחיי. הבעיה שלי היא שאני לא מצליח (או יודע כיצד) ליצור מערכות יחסים זוגיות. קשה לי מאוד לאהוב את עצמי ואחרים, ואני כמעט ולא מצליח להיות נאהב. מאז ומעולם היו לי מעט חברים (עוד מתקופת בית-הספר והצבא שגם אז לא הייתי מקובל חברתית, בלשון המעטה). מעולם לא הייתי מקובל או מוקף בחברים. כיום, בגיל 30+, בשיגרת עבודתי שנמשכת אל תוך שעות הלילה המאוחרות, קשה לי מאוד לשבור את מעגל הקסמים בו אני נמצא (להחליף עבודה היא אופציה לא ראלית נכון לעכשיו עבורי). מכיוון שבסופי שבוע, חגים וחופשות אני פשוט לא מצליח להגדיל את המעגל החברתי המצומצם שלי, לא מפתיע הוא שאני גם מתמכר לאינטרנט - גלישה בצ'טים, אתרי הכרויות (ואתרי פורנו רבים). חיי החברתיים נסובים רק סביב אינטרנט. בשנים האחרונות, נפגשתי עם עשרות רבות של בחורים (למטרת סטוץ ו/או מתוך כוונה הדדית לנסיון ליצור קשר רציני). את הרוב המוחלט של הבחורים הכרתי באתרים כדוגמת אטרףדייטינג. נוכחתי לגלות שוב ושוב לגלות כי דפוסי החשיבה וההתנהגות הקבועים שלי כמעט ולא השתנו. בין אם מטרת הפגישה היתה סטוץ או קשר רציני - כמעט כל ההכרויות נגמרו מיד אחרי פגישה אחת בלבד. במקרים בודדים שהמשכתי להפגש עם בחור מסויים שלוש או ארבע פגישות, והקשר נגמר די מהר (בתוך שבוע שבועיים), לרוב ביוזמת הצד השני, לצערי הרב. בסופי שבוע, אני לא הולך למועדונים או דיסקוטקים - לא בגלל שאני לא רוצה, אלא בגלל שאין לי עם מי ללכת. מאותה סיבה אני גם לא יוצא לחופשות ונופשים, מכיוון שאין אף ידיד שירצה להצטרף איתי לחו"ל או לבית מלון בארץ. מצבי החברתי הוא כלכך גרוע, ואני גם כמעט ולא מוזמן למסיבות (עוד מימי בי"ס היסודי כמעט ואף פעם לא הוזמנתי למסיבות). ייתרה מכך, למרות שלא אחת ביקשתי ממכרים לנסות לשדך לי מישהו, שום דבר רציני לא יצא מזה. בתקופה האחרונה הלכתי גם לפעילויות באגודה הלט"ב בסגנון מפגשי B-Gay וגם נרשמתי לחדרי כושר, אבל שוב, במבט לאחור, גם פעולות אילו לא הועילו ולא שינו דבר. לפני כארבע שנים, בפעם הראשונה והיחידה בחיי, הייתי במערכת יחסים זוגית קצרה ונפלאה עם בחור יפיפה. זו היתה אהבה סוערת שכללה מגורים משותפים. גרנו בשכנות זה לזה, כך שמגורים משותפים אחד עם השני היו דבר מיידי וטבעי. אולם, הקשר האינטנסיבי בינינו נמשך חמישה חודשים בלבד. הקשר הסתיים בפתאומיות ביוזמתו המוחלטת של החבר. למרות שניסיתי לשאול אותו מספר פעמים, החבר לא אמר לי בצורה כנה את הסיבה לסיום הקשר. הוא פשוט עזב בבת-אחת. לדעתי, חלק מהסיבות שגרמו לחבר להפרד ממני לאחר חמישה חודשים היתה חוסר הניסיון שהבאתי איתי לזוגיות המשותפת. לחבר, הצעיר ממני בחמש שנים, היו שלוש מערכות יחסים ארוכות קודמות לפני, ושבועות ספורים לאחר הפרידה ממני הוא הכיר בחור חדש, ויצר איתו מערכת זוגית ארוכה ויציבה, שנמשכה, ככל הידוע לי, שנה וחצי (ואולי יותר). הקטיעה הפתאומית והאכזרית של האהבה הביאה אותי אל אחת מנקודות השפל הגדולות של חיי. כיום, במבט לאחור, אני מסתכל בחיוך אל אותה תקופה, וגאה בעצמי על שמצאתי את הכוחות להתאושש מהסיוט התהומי שאליו נזרקתי. סיבה נוספת אפשרית לאי-הצלחה ביצירת מערכות יחסים נובעת מ"יציאה מהארון". מעולם לא יצאתי בפומבי מהארון בפני משפחתי בשיחה גלוייה ומפורשת. מאז ומתמיד שמרתי על סטטוס סקוו של עמימות וריחוק. למרות שכל בני משפחתי הקרובה והרחוקה יודעים על היותי גיי, אף אחד לא מעלה את הנושא הזה לשיחה. אימי פעם אמרה לי במפורש "שיש דברים שהיא ואבי לא רוצים לדבר עליהם". למרות שהוריי ואני מתקשים להביע רגשות בפומבי, אנחנו יודעים שאנחנו אוהבים מאוד אחד את השני. יחסי עם אחיי דומה, ואנו שומרים על "ריחוק מנומס", שמתאפיינים ביחסים קורקטיים, תקינים וידידתיים. נכון לעכשיו, זהו מצב נוח עבורי. אין לי רצון לשנות סטטוס סקוו כרגע. בשנה האחרונה, בגלל שיקולים כלכליים, אני גר במרכז הארץ יחד עם קרובי משפחה. מאז ומתמיד (עוד בתקופת מגורי עם הורי, וגם עכשיו במגורים המשותפים עם קרובי משפחה) לא הרגשתי נוח להזמין בחורים אלי הביתה, או להשאר לישון אצלם את כל הלילה, וזאת מכיוון שאני רוצה לשמור על "פרופיל נמוך" עם הנטייה המינית שלי בסביבתם של בני משפחתי הקרובה, ולהרחיק את הנושא הזה מהם ככל הניתן. אני מניח שאתחיל להזמין בחורים אלי הביתה, ברגע שאגור לבדי בדירה משלי. לדעתי, הבעיה החברתית שלי אינה נובעת בגלל המראה החיצוני שלי. מקור הבעיה לדעתי נעוץ בדימוי עצמי פגום, אופי והרגלים ודפוסי חשיבה קבועים. בניגוד להורי ואחיי שהם חברותיים מאוד ומוקפים בחברים, אני מתקשה מאוד אפילו לנהל בשיחות חולין על עיניני דיומא עם אנשים. בעבר (בתקופת התיכון, הצבא ותחילת שנות העשרים) עוד שכנעתי את עצמי שמצבי ישתפר אי שם בעתיד. כיום, אינני יכול שלא להודות בכשלוני ובעצם קיומה של הבעיה. אני סובל "מנכות חברתית". כישורי התקשורת שלי עם משפחתי, חברי לעבודה ואחרים הן עניניות, קצרות, ולא מענינות. ככל שעובר הזמן, מצבי לא משתפר. הנכות החברתית שלי הולכת וגדלה, ואני נדחק בליית ברירה אל השוליים האנטי-חברתיים. אני משדר רושם של בחור רציני, מרוחק ולא מענין. (שוב, זו אולי הסיבה שכמעט אף אחד ממאות הפגישות שהיו לי בשנים האחרונות, לא הובילה לקשר משמעותי ו/או לידידות עמוקה. יש לי עוד שאיפות, תקוות וחלומות בחיים - אבל כיום, הגעתי למצב כה פתאטי, שבו אני מתקשה להרגיש "שייך ורצוי" כמעט בכל מקום שאני נמצא. במצבי הנוכחי, הכרת חברים חדשים, שבעזרתם אוכל להחלץ מהמדבר הנפשי בו אני נמצא, היא אתגר גדול. שאיפותי בדבר מציאת אהבה והקמת תא משפחתי קטן (בעתיד ארצה להביא ילדים לעולם במסגרת "הורות אחרת") נראים כחלום רחוק בלתי מושג שקורה רק לאחרים ולא לי. תודה.

יוסי יקר, הביטויים הקשים כל כך שבחרת להשתמש בהם כדי לתאר את מצבך הם דווקא ביטויים אופטימיים, לדעתי. במקרה או שלא במקרה, בחרת בביטויים מתחום הטיפול ההתנהגותי-קוגניטיבי ולכל אחת מהבעיות שאתה מציין יש פתרון קל יחסית. אתה, כנראה, בחור מופנם וזה בסדר גמור. לאנשים מופנמים יש יחסית מעט קשרים, אך קשרים עמוקים ומשמעותיים. כל המחקרים מצביעים על כך שמופנמות היא תכונה מולדת, אך אפשר לרכך אותה בעזרת טיפולים קלים יחסית, כגון סדנאות להתמודדות עם חרדה חברתית, לתקשורת בין-אישית ולאסרטיביות. סדנאות להתמודדות עם חרדה חברתית מוצלחות מאוד, בהנחיית הפסיכולוגית ד"ר צופי מרום, תוכל למצוא ביחידה לטיפול התנהגותי-קוגניטיבי במרפאת מבוגרים של בי"ח גהה. הן ניתנות, ללא תשלום, לכל חברי קופות החולים. סדנאות לתקשורת בין-אישית ולאסרטיביות תוכל למצוא ביחידה ללימודי חוץ של אוניברסיטת ת"א ושל האוניברסיטה הפתוחה במתכונת של קורס סמסטיראלי המתקיים אחת לשבוע במחירים נוחים ביותר. הייתי מחלק את הטיפול בך לארבעה שלבים: א. תנאי הכרחי להשגת שיפור הן בתחום החברתי ובוודאי שבתחום הזוגי הוא מגורים עצמאיים. כאן אתה צריך להתפשר על גורמי נוחות למיניהם, כולל גורמים כלכליים, ולגור לבד!!! ב. עבודה על הקשיים החברתיים שלך לאו דווקא בהקשר הומוסקסואלי, באמצעות הסדנאות הנ"ל. ג. מיפוי המשפחה שלך ואיתור הגורמים שבפניהם תוכל לצאת מהארון באופן איטי והדרגתי "מן הקל אל הכבד". לפעמים קל יותר להתחיל לעשות זאת עם אחד האחים (לעיתים קרובות יותר קל דווקא אם אחת האחיות, אם יש לך) ולפעמים עם אחד ההורים. אינך חייב לארגן כנס משפחתי ולהודיע בפומבי לכולם. גם לא כולם חייבים לדעת באותו שלב. משפחה אמורה לספק רשת תמיכה חברתית ורשת נוצרת חוליה אחרי חוליה בהדרגה. יכול להיות שהאחות תספר לאח, האח לאחד ההורים וכן הלאה. ד. כשתהייה מצויד בכישורים החברתיים שתרכוש בסדנאות ותהייה לך תמיכה משפחתית בבסיס הבית, תוכל להתחיל לרכוש לעצמך ידידים/חברים סטרייטים ו/או הומואים ותמצא קודם כל פתרון חברתי (עוד לא זוגי) לבדידותך. במקביל, מומלץ להפחית את שעות הגלישה באינטרנט כי בממדים שאתה עושה זאת זה מעודד הסתגרות. אחרי כל השלבים הללו תגיע לחיפוש בן-זוג לא כאדם בודד וגלמוד, חסר כישורים חברתיים, ששם את כל יהבו על בן-הזוג הפוטנציאלי. תלות היא דבר מפחיד מאוד ואף אחד לא ירצה להוות עבורך עולם ומלואו. אם תגיע לשלב של חיפוש קשר זוגי כשמאחוריך רשת משפחתית וחברתית תומכת, תשדר הרבה יותר ביטחון והרבה פחות נואשות. קודם אתה צריך ללמוד לחיות טוב עם עצמך, להיות חבר של עצמך, בהמשך חבר של חברים/ות וידידים/ות ורק בסוף לצאת לחפש בן-זוג (וגם את זה לא לעשות באובססיביות נואשת). את כל התהליך הזה מאוד רצוי ללוות במטפל מסור, שהקשר איתו יקנה לך תמיכה וביטחון. יוסי, יש בפנייתך הרבה בדידות, לפניך דרך ארוכה, אך המסר הוא בהחלט אופטימי, כי אתה מנסח את בעיותיך בצורה קשה אך אופרטיבית, כלומר, ניתן לתרגם את הבעיות לפתרונות. הרבה הצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.zarut.com/shrink-friendly

יש לי בן זוג כבר שנה וחודשיים, אנחנו חיים ביחד ולאחרונה כמעט לא מקיימים יחסי מין, בגלל עומס בעבודה שלי, ועומס בלימודים שלו, והאמת היא שאני מנסה להמנע מקיום יחסי מין כי כל פעם שאני עושה איתו סקס ואז מגיעים לחדירה אין לי מספיק זיקפה בשביל לחדור אליו, והוא רק פסיבי, והוא דיי מתבאס מזה, כי לאורך כל הזוגיות הייה לנו סקס כל בוקר וכל ערב עם חדירה מלאה, והוא קצת התרגל לגמור רק שחודרים אליו. אנחנו לא רוצים לפתוח את הקשר כי אז זה לא קשר, אנחנו אוהבים להיות ביחד אבל כמה אפשר בלי סקס, תייעצו לי בבקשה מה לעשות?

שלום ישראל, הבעיה מוכרת ועקרונית היא אינה שונה מהפרעות בתפקוד המיני המופיעות אצל גבר סטרייט ביחסיו עם אשתו. סיכויי הצלחת טיפול מיני זוגי טובים מאוד, אם שניכם תגיעו לטיפול יחד (בניגוד לקושי שהיה מתעורר אילו הבעיה הייתה מתעוררת לא בהקשר זוגי). הקושי הנוסף, שמתלווה לבעיה שלך/שלכם הוא ששניכם גברים וגברים אוהבים לגוון. מכיוון שכך, תהליך השחיקה במשיכה המינית מתרחש במהירות הרבה יותר גדולה מאשר בקשר בין אישה וגבר, שבו הצורך של האישה לפחות הוא ביציבות והצורך בגיוון הוא רק של הגבר. ישראל יקר, אתה כותב שבן-זוגך התרגל להיות פאסיבי בלבד, אך אינך כותב מה חסר לך. האם טוב לך להיות האקטיבי בלבד? איך אתה חווה את התפקיד שנטל לעצמו בן-זוגך? האם אתה תופס אותו כתובעני? ואם כן, אזי האם אתה תופס אותו כתובעני רק בסקס או ביחסים ביניכם בכלל? אלה שאלות שראויות לדיון במסגרת טיפול זוגי. לי אישית יותר נוח ויעיל לדבר על כך עם כל אחד מבני הזוג בנפרד, כי אז הם יותר גלויים איתי, אבל זו שאלה של גישה. על כל פנים, הפרעה בתפקוד המיני שנוצרת בתוך מערכת יחסים זוגית היא כמעט תמיד סימפטום לאיזה שהוא קושי כללי ומהותי יותר במערכת היחסים. חשוב מאוד לדבר על הדברים וגם לדבר בגלוי על הקושי ביחסי המין. כתרגיל התחלתי הייתי מציע לכם לנסות (לא כתחליף לטיפול) להחליט במודע שאתם נכנסים למיטה ללא כוונות חדירה (!!!) וגם אם בשלב מסוים מאוד בא לכם ויש לך זיקפה מלאה - הימנעו מכך!!! עדיף להתחיל תרגול כזה מהתמזמזות בביגוד מלא כמה פעמים ולעצור שם. בהמשך ניתן לעשות זאת בעירום, אך להימנע מחדירה. רק בשלב הבא, כשמתפתחת זיקפה לאורך זמן, ניתן לנסות לחדור. חשוב מאוד להבין שאמביציה לחדור משיגה את התופעה ההפוכה. אבל מעל לכול, חשוב לברר את היחסים בטיפול זוגי אצל מטפל גיי-פרנדלי (שאינו חייב להיות גיי בעצמו בהכרח). הרבה סבלנות - היא תשתלם! בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.zarut.com/shrink-friendly

שלום רב, אני בן 25 וטרם היו לי מחשבות מיניות (פנטזיות ) או משיכה פיזית לנשים. איני מתכחש להיותי הומוסקסואל אולם רציתי לדעת מה הסיכוי שמצב זה ישתנה מעצמו, שיום בהיר אחד אני אקום עם חשקים מיניים כלפי נשים אטרקטיביות? קראתי רבות על הנושא והבנתי כי הספרות המקצועית עוסקת גם "בהומוסקסואליות אקסקלוסיבית" שנכונה לגבי ארבעה אחוז מהאוכלוסייה - משיכה מינית רק לגברים לאורך החיים. מכל מקום , איני יכול לייצר משיכה מינית כלפי נשים מתוך הנחה סבירה שהטרוסקסואלים אינם נדרשים להתאמץ כדי לחשוק באישה , נכון?? זה סבוך , הייתי רוצה להיות עם אישה רק כדי "לנרמל" את עצמי ולא לשאת כל הזמן בהומופוביה מצד ההורים ובכלל בלא מעט מוסדות חברתיים (לרבות האוניברסיטה ! בושה וחרפה) אך הרצון הזה חברתי גרידא ( הוא פשוט הופנם בי ) כי כאמור אין שום התעוררות מינית בכיוון הזה. אני כיום בארון, יש לי ניסיון עם גברים,יש לי חבר מזה שנה וחצי אך אנחנו מאוד נרתעים מהמחיר החברתי - משפחתי המלווים כמעט באופן בלתי נמנע את האפשרות של "חיים הומוסקסואלים". אני לא יודע מה לעשות בכל הקשור לזהות המינית ולהמשך דרכי הגם שחוויתי התעללויות (בעיקר אלימות מילולית ) על רק הומופובי בבת ספר , בצבא וכיום אני שומע ביטויים הומופבים באוניברסיטה גם מקרב מכרים מהחוג לפסיכולוגיה! מה עושים?

אודי יקר, אני מלא הערכה על היכולת שלך להפריד בין המוטיבציה החברתית שלך לפתח משיכה מינית כלפי נשים ובין חוסר החשק המיני שאתה חש כלפיהן. זו הבחנה חשובה מאוד כשבאים לבדוק את המוטיבציה של אדם לשנות את הכיווניות המינית שלו או לחזק את אחד הצדדים שבה. החוג לפסיכולוגיה אינו פסגת הנאורות החברתית. יש בהחלט גם פסיכולוגים חילוניים, שעדיין מתפרנסים מניסיון לשנות את הכיווניות המינית של הומוסקסואלים שאין להם קצה קצה של משיכה מינית לנשים. אני הייתי מציע לך, בעזרת טיפול פסיכולוגי או בלעדיו, לקבל את העובדה שככל הנראה לא תקום יום אחד עם משיכה לנשים ולעזור לעצמך (אולי אפילו בעזרת בן-זוגך) לשלם את המחיר החברתי, כפי שאתה קורא לזה, כלומר, לשקול לצאת מהארון לאט-לאט ובהדרגה כלפי משפחותיכם ולהראות להן שהאהבה ביניכם גברה על הדעות הקדומות שלהם. זה קשה, אך קל הרבה יותר כשזה נעשה בזוג. זהו תהליך שאני ממליץ לעשות בזהירות רבה, תוך איתור החוליות התומכות בכל אחת מהמשפחות, ואולי אפילו בעזרת טיפול פסיכולוגי גיי-פרנדלי, שבו ניתן יהיה לעזור לך ולחברך להפגיש בני משפחה מסוימים, אוהדים, תומכים ומקבלים יותר, עם המידע הקשה לעיכול ולאט-לאט להרחיב את מעגלי החשיפה. נראה לי הרבה יותר בריא מאשר להסתתר ביחד מהעולם. ואם במקרה מישהו מכם יחוש אי-פעם משיכה לנשים, הוא יוכל ליהנות משני העולמות. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין www.zarut.com/shrink-friendly

שלום גידי, קראתי את הודעתו של אלמוני וגם אני התרשמתי שבין הומואים לבין עצמם יש ביטויים רבים של עוינות (גם זה בלשון המעטה). מניסיוני, בין לסביות זה קורה הרבה פחות. לא אידיליה, יש תחרות, אבל יש גם הרבה יותר תמיכה. האם ידוע לך על הבדלים אלה ומדוע הם קיימים לדעתך? לסבית

שלום לסבית, קודם כל, ברוכה הבאה לאישה היחידה עד כה בחבורה הקטנטנה שלנו. את נוגעת בנושא חשוב. הרושם שלי הוא שאכן לסביות מסתדרות יותר טוב מהומואים בינן לבין עצמן ואני רואה לכך שתי סיבות: א. הסנקציה החברתית המוטלת על לסביות ע"י החברה הסטרייטית היא הרבה יותר מתונה מאשר זו המוטלת על גברים הומואים. ביטוי קיצוני לכך נוכל למצוא, למשל, בעובדה שכמעט בכל סרט פורנו סטרייטי יש סצינה לסבית אחת שנועדה לגרות גברים סטרייטים, אך באף סרט כזה לא נראה גברים מקיימים יחסי מין זה עם זה. חיבוק ונשיקה על הלחי בין נשים מקובלים מאוד בחברה הסטרייטית המערבית, אך לא בין גברים. לכן, הלסביות מפנימות הרבה פחות עמדות הומופוביות של החברה הסטרייטית בה גדלו וכתוצאה מכך פחות משליכות אותן זו על זו. ב. מדובר בקשרים בין נשים לנשים לעומת קשרים בין גברים לגברים, שהם הרבה יותר הישגיים ותחרותיים, מעצם החינוך לתפקידי המגדר הגבריים. בקרב גברים, סטרייטים והומואים כאחד, נוכל למצוא הרבה פחות שיתוף פעולה והרבה יותר תחרותיות מאשר בקרב נשים, שגודלו לשיתוף פעולה והסכמה הדדית. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין www.zarut.com/shrink-friendly

שלום ד"ר רובינשטיין, קודם כל, ברכותיי על הפורום החדש. אני קורא בקביעות את פורום פסיכותרפיה בניהולך כאן באתר הזה וכגיי אני שמח שאתה מנהל פורום ספציפי לגייז. מצד שני, באמת מצער שהפניות הראשונות עוינות ואינן ענייניות. כמו "גיי" שהגיב להודעתך, גם אני אינני מופתע, אך הייתי מעוניין לשמוע את דעתך מבחינה פסיכולוגית מה ההסבר שלך למתח ולעויינות הקשה שקיימת בין גייז. אנחנו רואים את זה בכל פורום של גייז באינטרנט ולא רק בפורומים. לכאורה כשמדובר בקבוצת מיעוט הסובלת מדיכוי היינו מצפים לתמיכה הדדית בתוך הקבוצה. תודה, אלמוני

שלום אלמוני, אנשי מקצוע שמתכתחילה ראו בהומוסקסוליות הפרעה נפשית בוודאי היו רואים את המתיחות והעוינות, שעליהם אתה מדבר, כהוכחה ניצחת לאיזו שהיא הפרעה נפשית אינהרנטית המובלעת בתוך הכיווניות המינית הההומוסקסואלית. אני עצמי עובד בשיתוף פעולה עם פסיכיאטרית מהשורה הראשונה בארץ, פסיכואנליטיקאית המדברת בריש גלי על כך שהומוסקסואליות היא הפרעת אישיות, כפי שהדבר עדיין מוגדר באחד מספרי הלימוד הבסיסיים בארץ (http://www.zarut.com/shrink-friendly/a25.asp). לעומת זאת, הגישה הרואה בהומוסקסואלים אנשים בריאים מבחינה נפשית הייתה רואה באותה מתיחות ועוינות הקיימת בקרבם ביטוי לכך שהם עדיין לא השתחררו מהפנמת העמדות ההומופוביות של החברה הסטרייטית שבתוכה גדלו, אלא שהם משליכים אותן על חבריהם, ההומוסקסואלים האחרים (http://www.zarut.com/shrink-friendly/a20.asp). גם מי שצועד בראש חוצות "בגאווה" אך מנהל מלחמות חורמה עם עמיתיו ההומוסקסואלים (או, לחילופין, תוקף אישית את מי שרוצה לעזור לו) אינו מביע בכך השלמה עצמית, אלא פיצול (splittig) בין הרמה המוצהרת שבה הוא מקבל את עצמו ללא סייג ובין הרמה הפחות מודעת, שבה קשה לו לקבל הומוסקסואלים שחושבים ומרגישים אחרת ביחס לנושאים אחרים. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין www.zarut.com/srhink-friendly

שלום לכם משתתפי פורום "שרינק פרנדלי", בעצם, לא הספקתי לומר לכם "ברוכים הבאים" ואני עושה זאת כעת. כפי שכתוב במכתב הפתיחה של הפורום ("על מהות הפורום"), אני עוסק, בין היתר, בטיפול בהומוסקסואלים ובביסקסואלים מזה שנים רבות. מאמרים מחקריים וקליניים שלי בנושא פורסמו בכתבי-עת מקצועיים ויוקרתיים ברחבי העולם. מסיבה זו, חשבנו, עורכת האתר ואנוכי, שאני מתאים לנהל את הפורום הזה ולאחר שהועלתה בקשה מצד גולשי האתר לפורום כזה, נענינו לבקשתם. האמת ניתנת להיאמר שציפיתי לקשיים. הנושא טעון הן מצד אנשים שמרניים ודתיים הרואים בהומוסקסואליות חטא (ובמקרה הטוב מחלה) והן מצד ההומוסקסואלים עצמם, שבתגובה לדעות הקדומות השליליות נגדם יצאו למלחמה פוליטית לגיטימית. הקשיים הגיעו, אני מורגל בהם ומקבל אותם כחלק בלתי-נפרד מהעיסוק בנושא. עיניכם הרואות שהעליתי לפורום גם תגובות שאינן נעימות בהכרח לאוזן או לעין. עם זאת, יורשה לי להביע תקווה שבמשך הזמן הפורום יהפוך למקום שבו הומוסקסואלים, ביסקסואלים ובני משפחותיהם יוכלו להעלות את מצוקותיהם באווירה תומכת ואוהדת. ואולם, הודעות שתהיינה בהן משום פגיעה במשתתפים אחרים ובי לא תועלנה לפורום. בהצלחה לכולנו, ד"ר גידי רובינשטיין www.zarut.com/shrink-friendly

אני חושב שזה בלתי נמנע, אני חי את זה יום יום שעה שעה. זה כבר חלק מהחיים של כל שונה בחברה, להגיד שארני אוהב את זה? ממש לא, להגיד שאני לא חי עם זה? גם כן לא. אבל מצטרף לתקווה שהפורום הזה יראה אחרת.

שלום גיי וברוך הבא לפורום, אשמח אם תשתף אותנו, או לפחות תביא דוגמאות, מהתופעה שאתה נתקל בה יום יום. אני חושב שזה יכול להתחיל דיון פורה. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין, www.zarut.com/shrink-friendly

הצגתי את הדוגמא של פסיכולוג דתי שמתנגד להומוסקסואליות מטעמי דת, ואני מניח שכולם היו מצפים שהוא יציג בפני המטופל שלו את השקפת עולמו,לפני התחלת הטיפול, מפני שמאוד יכול להיות שתהיה לה השפעה על אופן הטיפול, והמטופל זכאי לדעת זאת. (אמרתי כבר זאת אך אומר שנית) שכמה שאדם יהיה מיקצועי תמיד לחייו האישיים יהיו השפעה על מעשיו. אני אפילו חש בהשפעה מהסוג שהזכרתי בקרב הציבור המשתתף בדיון כעת.

שוב שלום לך, אני יכול לחיות בשלום עם העובדה שקיימים בינינו חילוקי דעות בנושא חשיפת הכיווניות המינית של המטפל בפני המטופל. אינני רואה כל "ציבור המשתתף בדיון", אלא גולשת נוספת אחת. אינני סבור שגם אילו היה "ציבור" שחושב אחרת, הייתי צריך לשנות את דעתי האישית ו/או המקצועית. אני מכבד את דעתך ואשמח אם תכבד את דעתי, למרות שהיא מנוגדת לדעתך במקום לנסות לשכנע אותי לקבל את דעתך. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין www.zarut.com/shrink-friendly

לד"ר רובינשטיין שלום, הייתי מבקש מכבודו, לקבל הסבר מנומק לעבודתי העיתונעית בנושא ההומואים והלסביות. מה הסיבות לנטיה זו. והאים בכלל ישנה דרך טיפולית בנושא ההומו-לסבי. ופעם ולתמיד לאשר או לדחות טענות אלה. אני אודה לך על תשובתך במהירות האפשרית כדי שאוכל לסיים תחקיר זה. תודה, יעקב סגל

שלום יעקב, כמו ברוב התופעות הפסיכולוגיות, קיימת הסכמה בין החוקרים על כך שגם הכיווניות המינית היא תוצאה של אינטראקציה בין סיבות סביבתיות ותורשתיות. בתחילת שנות התשעים הוצע הסבר גנטי, שנתקבל בברכה ע"י הקהילה ההומו-לסבית, משום שהוא הוריד מטען כבד של אשמה מכתפי הוריהם של הומוסקסואלים שמא משהו באופן הגידול של הצאצא גרם לכיווניות המיניות. כמו-כן, ההסבר הגנטי הבהיר שלא מדובר בבחירה. ואולם, ההסבר הגנטי, שזכה לתהודה תקשורתית עצומה, הופרך כעבור זמן קצר יחסית. מבין התיאוריות הפסיכולוגיות שנבדקו, נמצא שכוח ההסבר של התיאוריה הפסיכואנליטית קטן, אך יחסית לתיאוריות פסיכולוגיות אחרות, הוא ההסבר המתאים ביותר לביוגרפיות של הומוסקסואלים בהשוואה לביוגרפיות של הטרוסקסואלים שנבדקו. צירוף של אם דומיננטית ואב פאסיבי, ולפעמים מרוחק ועויין, נמצא בתיאוריהם של הומוסקסואלים בשכיחות רבה יותר מאשר בתיאוריהם של הטרוסקסואלים. ממצא זה עולה בקנה אחד עם טענות התיאוריה הפסיכואנליטית. לעומת זאת, טענותיהן של תיאוריית הלמידה של בנדורה ותיאוריית הגיל הקריטי לא זכו לאישוש. נמצא שהכיווניות המינית מתפתחת, ברוב המקרים, לפני גיל ההתבגרות. מבחינה קלינית-טיפולית, קיימת הסכמה שלא ניתן לשנות את הכיווניות המינית של האדם ומוטב שהטיפול יתמקד בעזרה לאדם לקבל את נטיותיו המיניות, במידה ואינו שלם עימן. יוצאים מכלל זה מטפלים דתיים, יהודים ונוצרים כאחד, הטוענים שטיפולי "שינוי" (conversion therapy) הצליחו לשנות את הכיווניות המינית מהומוסקסואלית להטרוסקסואלית. יש לציין שבמקרים אלה גם המטפלים וגם המטופלים ניזונו מאידיאולוגיה דתית, הרואה בהומוסקסואליות חטא ולא נערך כל מעקב אחר תוצאות הטיפול. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין www.zarut.com/shrink-friendly

הממצאים שאני מכיר (למשל ממחקרי תאומים) מצביעים על כך שיש בהחלט חשיבות לתורשה כהסבר להומוסקסואליות, אבל זה לא הגורם היחיד להומוסקסואליות, אלא יש אינטראקציה בינו לבין גורמים סביבתיים (שהם די עלומים כרגע).

לגידי שלום, הדברים שכתבת הם תירגום מילה-במילה של הדברים שניכתבו באתר של ה APA http://www.apa.org/pubinfo/answers.html ועל פי החוק והמוסר כאשר אדם מצטט במלואו טקסט הוא מציין מעיין נילקח הטקסט, ולא חותם על הדברים כאילו הם ניכתבו על ידו. אם לא יפורסם מיכתבי , אאלץ לפרסם את ההודעות בפורומים אחרים במקום.

שלום, התרגום לעמדת האיגוד הפסיכולוגי האמריקני הובא כתשובה לשאלתך המקורית, מפני שחשבתי שהוא המתאים ביותר והואיל ועמדת האיגוד הוצבה ברשימת הקישורים של פורום זה ככתבה וכלשונה. לצערי, הקישור עדיין אינו נפתח מסיבות טכניות והנושא יטופל ע"י הצוות הטכני של האתר. אני מסכים איתך שבתרגום היה צריך לציין שמדובר בתרגום. כעת היצבתי תשובה משלי, שאתה מוזמן לקרוא אותה, אם הנושא באמת מעניין אותך. אני מעדיף לייחס את העניין ל"התחלות קשות" או "מחלת הילדות" של הפורום הזה, אך גם מזמין אותך להרהר מעט בינך לבין עצמך אם ההתנפלות התובענית הזו אינה מאפיינת את התנהגותך באופן כללי ואם זו הדרך לבקש עזרה מאדם זר לחלוטין, שאינו חייב לך דבר וחצי דבר. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין www.zarut.com/shrink-friendly

מדוע יש צורך בכינוי הזה ומה משמעותו בסופו של דבר? האם שאר המטפלים , שאינם קוראים לעצמם כך, הם לא פרנדלי לגייז? האם כשמטופל מגיע לפסיכולוג (נניח גייז פרנדלי) לצורך טיפול שקשור לזהותו המינית - האם לדעתך לא מחוייב המטפל ליידע אותו אם הוא עצמו גיי (כי אז המטפל הוא צד בעיניין, והוא מושפע מחייו האישיים). האם גייז פרנדלי זה שם אחר למטפלים שהם בעצמם גייז ?

שלום השואל, ראשית, לצערנו, למרות החלטת האיגוד הפסיכולוגי האמריקני משנת 1973 שלא לראות בהומוסקסואליות הפרעה נפשית ולמחוק אותה ממדריך האבחון, ישנם עדיין מטפלים לא מעטים, בארץ ובחו"ל, הרואים בה הפרעה ומציבים לעצמם כיעד לשנות את הכיווניות המינית של המטופל. הדבר בולט במיוחד בקרב מטפלים דתיים, יהודים ונוצרים, המושפעים במידה ניכרת ע"י ערכיהם הדתיים וכנגד כל הסיכויים, מנסים לשנות את הכיווניות המינית של המטופל, למרות שניסיון רב-שנים מוכיח שהדבר גורם למטופל נזק נפשי. למרות עדויות אלו, ישנם גם מטפלים חילוניים המנצלים את קשייהם של הומוסקסואלים עם עצמם כדי לעזור להם "להשתנות". המונח "גיי-פרנדלי", כשהוא נאמר על מטפלים, פירושו הצהרת כוונות מצד המטפל שמטרתו היא לעזור למטופל ההומוסקסואל לקבל את נטיותיו המיניות ולחיות עימן בשלום ואין בכך, בהכרח, כדי להעיד על נטיותיו המיניות של המטפל עצמו. לדעתי, לא חלה על המטפל חובה להציג את נטיותיו המיניות בפני המטופל. מטפלים שהם גיי-פרנדלי אינם חייבים להיות הומוסקסואלים בעצמם. לעומת זאת, מטפל הומוסקסואל אינו עוזר למטופל הומוסקסואל לקבל את נטיותיו המיניות בגלל שהוא, המטפל, הומוסקסואל. אם הוא מקצועי ולא מיליטנטי, אין לו כל אינטרס אישי "לגייס" עוד הומוסקסואל ל"מחנה ההומוסקסואלים". הוא פועל מתוך ידע שהצטבר הן במחקר והן בפרקטיקה על כך שכל ניסיון לשנות את נטיותיו המיניות של המטופל ההומוסקסואל לא רק שנידון לכישלון אלא בסופו של דבר, פוגע בדימוי העצמי של המטופל וגורם לו הפרעה נפשית, בעיקר דיכאון. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין www.zarut.com/shrink-friendly