נפילות בגיל מאוחר

שלום – אכן יש סברה הטוענת שאימון טאי צ'י ואימון צ'י קונג עם דגשים מתאימים, עשוי למנוע בהיקף כזה או אחר את תופעת הנפילות האופיינית לגילאים מבוגרים. סברה זו מסתמכת על כך, שקיימים בגופינו חישנים תת עוריים המעבירים מידע למוקדים המתאימים במוח על פרמטרים של איכות מנח הגוף (מאוזן-שכיבה או אנך-עמידה) ותנועת הגוף (מהירות,כיוון ושיפוע) גם אם אין לנו קשר ויזואלי למרחב . כלומר עצימת עיניים אינה מונעת מאיתנו לחוש את איכות המנח או התנועה בה אנו מצויים בזכות החישנים התת –עוריים. שלשה סוגי החיישנים העיקריים הם : גופיפי רופיני, גופיפי פאצ'יני והרלוונטיים ביותר לעניינינו הם גופיפי גולג'י המעבירים לקליפת המוח מידע בעיקר על פוזיציית המיפרק ועל כיוון התנועה .חיישניים אלה (גופיפי גולג'י) ממוקמים ברצועות העוטפות את המיפרקים וכן בגידים עצמם . עם הגיל (בעיקר עשירון שמונים בדר"כ) מידת רגישות חיישניים אלה פוחתת, ובהתאם גם המידע המוזרם למוח בעניין פוזיציית הגוף במרחב. התוצאה לחוסר ההתאמה בין המידע במוח לבין סוג ואיכות המנח של הגוף ברגע מסוים, גוררות מטבע הדברים נפילות הגורמות פגיעות פיזיות בעיקר שברים (שלעיתים קשה לאחות אותם בגיל מתקדם) וכן השפעות פסיכולוגיות שליליות שהן תוצאה של חוסר שליטה בגוף ואיבוד תחושת הביטחון העצמי; בעיקר אם מדובר בקשיש שאין בקרבתו מישהו שיוכל להעניק לו עזרה מיידית. אימון מתמיד בטאי צ'י או אימון עם הדגשים מתאימים בצ'י קונג בגילאים צעירים יותר, אמור לגרות כל העת חיישנים אלה כדי שיהיו אפקטיביים מעל הממוצע בגילאים מתקדמים. מעין טיפול מונע מבעוד מועד. לגבי השאלה השנייה : אתה בגיל המתאים להתחיל ללמוד טאי צ'י או/ ו צ'י קונג. תמצא את המורה המתאים ואת הסגנון המתאים לך.... זה פרויקט חיפוש מהנה ומעניין, לעיתים ארוך ולעיתים מתסכל- לאתר את המורה שנמצא היכן שהוא במרחב וממתין לך התלמיד. בריאות מאוזנת ובהצלחה – גרשון קום