על מוטיבציה בהדגמה על היפני טושיאיקו קוגה

שלום לכולם - אחת מתלמידותיי היא אישה צעירה ונמרצת בת 81 . מקפידה להגיע לכל אימון עם הרבה מרץ וחיוניות ללמוד ולהתאמן. לפני ארבעה חודשים החלו אצלה כאבים בברך שמאל. בשלב הראשון, היא התעלמה מהם, אך כשאלה לא הרפו ואף התחזקו , פנתה לרופא. מכאן היא נשאבה במהירות לרוטינה של הפניות למומחים, בדיקות... ועוד בדיקות ; והתוצאה לא נעימה: בעיה בסחוס בברך. מאז היא בטיפולים מטיפולים שונים עם כאבים שאינם מרפים. אך יחד עם זאת אינה מוותרת לעצמה בשגרת חייה הפעילים. לאימוני צ'י קונג הפסיקה להגיע במהלך החודש האחרון , אך אתמול התייצבה שוב לאימון . טענה שאינה יכולה להרשות לעצמה לשקוע בישיבה בבית. את האימון היא מבצעת ברובו בישיבה. דבר שאפשרי באימון צ'י קונג. בדרך הביתה חשבתי על כך שהמוטיבציה שלה להתאמן למרות הכל , היא תופעה די נדירה לצערי. לרוב אני נאלץ לשמוע תירוצים מתירוצים שונים מדוע אלה ואחרים לא מגיעים לאימון צ'י קונג או דיסציפלינה אחרת. אין ספור סיפורים , סיבות ותירוצים. חבל ! נזכרתי בכתבה קצרה (8 דקות ביו- טיוב) ששודרה בטלביזיה היפנית על טושיאיקו קוגה; שזכה במדליית זהב באולימפיאדת ברצלונה ב – 1992. זה היה כנגד כל הסיכויים מבחינת מצבו הפיזי אבל המוטיבציה והרוח גברו על ה-כ-ל. (אגב, חדי העין שבניכם יוכלו לזהות בכתבה, לשנייה או שתיים את אורן סמדג'ה שייצג את ישראל באולימפיאדה זו ואף זכה במדליה היסטורית יממה לאחר יעל ארד) . תמר תלמידתי הצליחה לאתר את הכתבה בהיותה מידענית אינטרנט – חובבת. אני ממליץ לצפות בה. הנה הקישור. http://www.metacafe.com/watch/yt-uPvV8sIMMG4/judo_1992_toshihiko_koga/ סוף שבוע נעים - גרשון קום

שלום – במקרה שלכם ניתן להשתמש בצ'י קונג טיפולי ככלי להעצמה אישית , לפי מודל טיפולי יעיל שאני משתמש בו. הנחת היסוד המרכזית של מודל זה היא, שקיים קשר בין אופי ואיכות התנועה למצבו המנטאלי של המתרגל. ניתן לקרוא עוד על כך במאמר הבא: http://www.doctors.co.il/xID-7236,xCT-81,m-Doctors,a-Article.html או בקישור הזה: http://news.walla.co.il/?w=//1312281 אשמח לענות לשאלות ממוקדות יותר ולהנחייה - גרשון קום