אתיקה מקצועית

אתיקה מקצועית- עם קולגות לקראת כל קיץ אני מוצא את עצמי כורע מעומס העבודה שגזרתי עלי במהלך השנה. כפיצוי יש לי נטייה "לברוח" הכי רחוק מ- הארץ, החברים, המשפחה you name it .. לפני הרבה שנים באחד הקיצים הללו התייעצתי עם מנהל המרכז בו לימדתי לכמה זמן ראוי ש"אעלם", מבלי לפגוע ברצף השעורים עליו שמרתי בקפידה כל השנה. הוא ענה לי בסיפור מקרה אמיתי שקרה במרכזו והרי הסיפור: בקיץ הקודם הייתה מורה ליוגה במרכז שהחליטה לצאת לחופשה בחו"ל של 3 שבועות. כמורה אחראית היא מצאה מחליפה מי אם לא? את חברתה הטובה, שגם היא קולגה. החברה שראתה במקום ובזמן הזדמנות פז להתפתחות מקצועית, "חיזרה" אחר התלמידים בכך: שהאריכה את זמן השיעור מעבר לזמן שנקבע, אפשרה לתלמידים להתקשר איתה טלפונית. כשחזרה המורה הקבועה לאחר 3 שבועות , מצאה את עצמה בסיטואציה מביכה. מסתבר שהתלמידים פנו ביוזמתם למנהל המרכז ובקשו להמשיך ללמוד אך ורק עם המחליפה. ללא היסוס!!! ובהחלטיות הודיע להם המנהל בשום פנים ואופן. או שהמורה הקבועה חוזרת או שאין חוג. כששמעתי מפיו את הסיפור, הלקח שלי היה חד וחלק. אם אי פעם מנהל יחליט אחרת גם כשאהיה בצד המועדף- לא לעבוד איתו . יותר מכך כשאתה מחליף מורה להקפיד ללכת אך ורק בדרכו. להדגיש את מעלותיו על שקיבץ קבוצה נפלאה כזו . שאתה מלא הערכה למורה על שנתן לך ללמד את תלמידיו... אך מקומך במקום אחר!!! אם כולנו נבין כלל זה תגמול לנו המציאות פי כמה. סיני הראל - 052-2526674 [email protected] מייסד ומנהל מסלול צ'י קונג להסמכת מורים במכללת וינגייט http://chikong.wincol.ac.il/

אחריות המנהלים לדאוג לזכויות של העובד שלהם , המורה שעובד אצלם שיצא לחופש במיוחד אם זה מתואם איתם מראש , מה שיבטיח שדבר כזה לא יקרה

בס"ד להראל סיני ברצוני לכתוב כאן שחוסר הגינות לא חסר בעולמינו בכל אשר ניפנה. לדאבוני הרב פרות קדושות של כבוד לזולת נשחטו וכבר אינן נחשבות. כמובן שאנו לא צריכים להשלים עם מצב זה. עם זאת אני מתחברת לגישה שעולה מתוך דבריו של גרשון שכל אשר קורה ומרחש לנו בא מתוך התנהלות עצמינו . בעיקר הדברים אמורים כאשר קורה לנו דבר לא טוב . קל להאשים את הצד השני אך אני מאמינה שראשית עלינו לבדוק כיצד אנו תרמנו למצב אליו הגענו. תודה , Olobi [email protected]

המכתב שכתבתי הוצא מתוך "מערך הכנה לדיון" בכיתת מורים לצ'י קונג במכללת וינגייט. נראה לי שבימים אלו של דריסה בוטה של ענף החינוך בארצנו (גם במשרד החינוך וגם מחוצה לו) לא נותר לנו המורים לגונן על עצמנו. בשל רצוננו להתפרנס מהצ'י קונג כמקצוע, ראוי ראשית שנבנה אותו מקצועי כמה שיותר. יחד עם זאת אין לנו ארגון מקצועי שמגן עלינו (כמו מרבית המקצועות של הרפואה המשלימה) לכן ראוי לתת מקום לדיון מסוג זה. כשהייתי בכנס בין לאומי בצ'י קונג שנערך בארה"ב נוכחתי לדעת שהארגוני הצ'י קונג האמריקאים השונים מחפשים הגדרות לשיוך הצ'י קונג לגוף או גופים כלל ארציים עם כללים ברורים. בדוגמת שכר מינימום, דרוג רמות של מורים, שיתוף פעולה עם מוסדות רשמיים וכו.... אשמח לשמוע עוד דעות על כיצד להגיע להבנות והגדרות מסוג זה בארצנו. סיני הראל