תובנות של תלמידה משיעור "טאי-ג'י".

תלמידה חדשה שלי (כחצי שנה ובת 48) שיתפה אותי בהבנה שלה את תרגול הצ'י גונג הסטאטי - עמידת עמוד. למי שאינו מכיר - זהו תרגול פשוט מבחינה טכנית אך מאתגר פיזית ומנטאלית. אנו עומדים כחצי שעה ויותר בתנוחה אחת, לפעמים מוסיפים מעט תנועת ידיים מינורית. יש בו התמקדות בעבודה פנימית דרך הנשימה והמחשבה. בשיעורי הטאי ג'י אנו נוגעים בתרגול זה מעט - כהתנסות, גירוי, העשרה, חיזוק וכמובן לימוד. אותה תלמידה עוסקת שנים בספורט אתגרי וקיבלה תובנות במהלך התרגול, אותן השליכה לאחר, על העיסוק בספורט. היא אומנם מבלבלת בין המושגים - טאי ג'י, צ'י גונג-סטאטי, עבודה פנימית (ניי-גונג), התבוננות פנימית וכו'. הם אינם חשובים לצורך הבנת דבריה ואת עיקרם בוודאי מבינים וניתן ללמוד מהם. כך הם דבריה : " צחי שלום, רציתי לשתף אותך בתובנות לאחר השיעור של הטאי-צ'י הסטטי ביום ששי. קודם כל אני רוצה לפתוח ולהגיד שאני מאד נהנית בשיעורים למרות שלא תמיד מצליחה להגיע בגלל השעה שהיא שעה קצת בעייתית עבורי. ביום ששי למדתי שיעור חשוב שכבר חוויתי בשיעור הקודם שבו תירגלנו טאי-צ'י סטטי. אמנם הבנתי שמטרת השיעור היתה התבוננות פנימית, אבל כפי שאמרתי לך כבר בשיעור, רציתי לנסות לתרגל את התחושה של ניתוק הגוף והתמקדות בנשימה גם במצבים אחרים = בעת רכיבה על האופניים. בשבת לפני אחת העליות שבה למעשה מטפסים כק"מ טיפוס לא מאד קשה, אבל מספיק בשביל העלאת הדופק והמאמץ הכרוך בטיפוס. מה שעשיתי זה להתמקד בנשימה מודעת וסדירה וניסיון לנתק את התחושה של עבודת הרגלים, עלית הדופק או מחשבה על אורך העליה וזה עבד באופן מדהים. אמנם לא רכבתי מהר כפי שאולי הייתי יכולה, אבל למעשה עבדתי עם אורך נשימה של מירוץ למרחקים ארוכים. לצורך העניין העליה מבחינתי יכלה להיות נס הרים או צובה... כספורטאית חובבת שהתנסתה בלא מעט תחרויות טריאתלון, מירוצים ואפילו סתם אימונים קשים, אני יודעת שבסופו של יום חלק גדול מההצלחה במשימה טמון בראש. מתי אתה יודע שזהו זה, סיימת את מאגר הכוחות שלך? האם אתה צריך את הדמות החיצונית של מאמן "שישב לך על הזנב" ויצעק קדימה אל תפסיק? בשיעור טאי צ'י בששי למעשה למדתי טכניקה שמבחינתי יכולה לעזור לי "לחזק את הראש", או לצורך העניין למצוא את המודעות הפנימית והכוחות להתמודדות עם אתגרים פיזיים, שהרי לעמוד חצי שעה באותה תנוחה עם עיניים עצומות ורק לנשום ולהזיז את הידיים קשה בפני עצמו, ויכולת הניתוק וההתמקדות או ההתבוננות הפנימית גם אם לא אמורה ליצר את הצ'י מבחינתי, מאפשרת הנעה. במקום בו הראש אומר באופן רגיל קשה לי, השקט שמושג ע"י התמקדות בנשימה, מאפשר התמודדות עם המשימה. לא יודעת אם זה מה שהייתי צריכה ללמוד, אבל זה מה שיצא לי מהשיעור ביום ששי. ועל כך תודה! שבוע טוב" המשך ערב נעים לכולם.