שאלה

שלום ! אני בטוח שכל מי שעוסק בהוראת צ'י קונג או אמנות אחרת ,התלבט בשאלה מה לעשות במיקרה של תלמיד/ה שלא מגיעים .להתקשר? לא להתקשר ? בכל אופן ,בשיחות עם מורים אחרים גם מדיסצפלינות אחרות, אני מבין שקיימות שלש גישות . 1. גישת "הכלכלן " שאני לא נוהג בה ולמעשה שולל אותה . על פי שיטה זו התלמיד/ה הוא לקוח בבחינת נכס כלכלי ,והעיקרון בגישה זו אומר - שאסור לפספס אף לקוח ויש לעשות ה-כ-ל בכדי להחזירו לשורות המתרגלים . 2. הגישה השניה היא גישת "האם תרזה" .על פי גישה זו , אם תלמיד לא הגיע /פרש ,על המורה למהר ולהתקשר אל התלמיד ולברר ולתמוך ולעודד מול כל קושי שהתלמיד ניתקל בו ובגללו העדיף לפרוש מהאימונים ..גישה פחות אגרסיבית מהגישה הראשונה .גם בגישה זו איני נוהג ואיני מאמין 3. הגישה השלישית שאני מאמין בה ודוגל בה שעל פניה ניראית גישה קרירה ולא ידידותית ; אך למעשה היא גישה תומכת , חמה ורואה את טובת המתרגל / ת . על פי גישה זו , יש לראות את הגעתו של התלמיד לקבוצה כחלק ממסע שהתלמיד עובר בחייו , אולי משהו בבחינת חיפוש עצמי והתנסויות אישיות . במידה ,והתלמיד בחר יום אחד, לפרוש ולא להודיע על כך ,זו זוכותו ויש לכבד זאת .הפרישה מהקבוצה היא חלק ממסע הדרך בו התלמיד מצוי .ירצה או לא ירצה , במוקדם או במאוחר הוא ידון עם עצמו מדוע פרש ? מדוע לא התמודד מספיק ? והניסיון מלמד ,כי חלק חוזרים להמשך ההתמודדות והמסע כשהם בשלים יותר לכך. בכל תלמיד שמגיע לקבוצה יש לראות הזדמנות למפגש בין שני אנשים ,תלמיד-מורה ,שהיו צריכים להפגש , וזמן המפגש בינהם יהיה כמה שצריך להיות .לא המורה ולא התלמיד קוצבים את זמן המפגש .יתכן והמפגש יהיה קצר , יתכן ויהיה ארוך .אם תלמיד פרש , כנראה שזה מה שהיה צריך להתרחש ,ומוטב לא להתערב ולהאיץ . להתראות - גרשון קום