חשיבות המדריך וההשתייכות לקבוצה.

מצגת שקיבלתי בתרגום של יהודית בר חי. מתאים גם לאומנויות לחימה שלא תמיד אנחנו צריכים דיבור כדי ללמוד ולהפנים מסר. איש אחד שנהג להשתתף בקבוצה בקביעות הפסיק להגיע ללא הודעה. לאחר מספר שבועות, החליט מנחה הקבוצה לבקרו. היה זה לילה מאוד קר. המנחה מצא את האיש יושב מול אח בוערת. האש הדולקת היתה חמימה ומזמינה. האיש הבין את סיבת ביקורו של המנחה והזמין אותו לשבת לידו בכוסא נוח מול האח.הוא ישב בשקט וחיכה..... שקט עמוק שרר ביניהם. שני הגברים רק התבוננו באש, בריקודי הלהבות מסביב לעצים הבוערים. כעבור מספר דקות, בחן המנחה את הגחלים,ובזהירות רבה בחר באחד הבולטים בהם ואט אט הרחיק אותו מהאש. הוא חזר לכורסתו ונשאר יושב ממתין.המארח התבונן בתהליך בשימת לב, מרותק למהלכו של המנחה. אט אט החל הגחל לדעוך,בתחילה איבד ברק ואחר כך כבה כמעט לחלוטין. תוך זמן קצר,מה שהיה קודם חגיגה של אור וחום הפך להיות גחל מכוסה שכבה של אפר אפור,מת שחור וקר. אף מילה לא נאמרה בין המארח לאורחו מתחילת הערב. המנחה בעוד הוא מתכונן לעזוב לביתו, החזיר שוב את הגחל הקר וחסר התועלת למרכז הלהבות.כמעט מיד הוא חזר לבעור,כשהוא ניזון מהאור והחום של הגחלים הסמוכים לו. כשעמד המנחה ליד הדלת אמר לו מארחו: תודה על הביקור שלך ועל השיעור הניפלא שלימדת אותי,אחזור לקבוצה תבורך! הערה למחשבה: יש להזכיר לחברי הקבוצה שהם מהווים חלק מהלהבה וכאשר הם מתרחקים, הם מאבדים מהברק שלהם. למנחים יש להזכיר שהם האחראים לכך שהלהבה של כל אחד תישאר דולקת,ועליהם לעודד את החיבור בין חברי הקבוצה, כדי שהאש תהיה חזקה יעילה ומתמשכת......

הקטע שדורון מביא כאן זה קטע חשוב לדעתי.אני כמורה לטאי צ'י מתלבט תמיד בשאלה מה לעשות עם כאלה שפרשו לצלצל אליהם או אולי עדיף שלא ואני חושב שזו שאלה מרכזית אצל מורים לאמנויות לחימה בכלל כי צריך לזכור שגם מדובר כאן גם בענין שנוגע לרגש ולנפש של חבר בקבוצה.אני מרגיש שאצלי הבעיה היא יותר מורכבת כי אני לימדתי הרבה שנים בניו יורק והמנטאליות של התלמידים בארץ היא ממש שונה .עוד יקח לי הרבה זמן להבין מה מותר כאן ןמה אסור מבחינת נימוסים ונורמות או נכון יותר קודים התנהגותיים כי כבר קרה שמה שניראה לי כעולה חדש יחסית חמור ולא מקובל אז בציבור כאן בישראלזה מאד מקובל . הקטע שהבאת כאן נותן לי כיוון מחשבה חדש .

היי דורון נהניתי לקרוא ,וטוב לראות שעיסוק באומנות לחימה לוקח את העוסקים בה לתובנות אחרות ורחוקות מהעיסוק הפיזי עצמו . אני יועצת חינוכית בשכבות הגבוהות של התיכון ואקח את הקטע הזה לעיסוק בעדרויות של תלמידים מיום לימודים .הרעיון הוא מקורי ויפה ותודה לך