עקרונות טאי צ'י למי שיודע

למי שיודע בוודאות אני זקוק לחמש עד שש עקרונות בטאי צ'י ממבחינת הלמידה של התורה הזו .תודה מראש רואי

אני ארשום בקצרה מיספר עקרונות שעל פי הם אני לומד. 1. להרפות במקומות הנכונים. כלומר, גב זקוף כתפיים רפויות, נשימה רגילה ולא מאומצת. מצד שני למתוח את הידיים (אבל לא לנעול מרפקים) לא להרפות בירכיים. עמידה צריכה להיות יציבה ולא נפולה. בנוסף אצבעות וכפות ידיים עם מתח תמידי. המתח הוא אשר עובר מהכפות יידים לכל אורך היד ולגב ולבסיס עמוד השידרה ובחזרה (הכוונה לא לשרירים מכווצים אלא למתיחה של הגידים). אותו עקרון עובד גם על הרגליים והיציבה, כאשר ישנה מתיחות תמידית בעמידה אך לא כיווץ של השרירים. להיפך לימתוח את הגוף ולא לכווץ אותו. 2. לא להרפות מבט. הכוונה לא להסתכל לריצפה. להתבוננן עם התנועה ולא להפריד את התנועה מהמבט. בקיצור לא לחלום. להיות חלק מהתנועה ומודע לתנועה בכל רגע ורגע. ולא לתת למחשבה לנדוד. להתרכז בתנועה אך לא לתאמץ בלהתרכז. 3. השתרשות. הכוונה לא "ליפול" בנסיון להשתרש. אין הכוונה בטאי ג'י לגוף רפוי וחלש. אלא לגוף רפוי אך מוכן כמו חתול המתכונן לזנק. השתרשות היא כמו נשימה. בעמידות בטאי ג'י יש נטיה להנמיך את העמידה. בסינית מונח זה ניקרא CHEN. לא להרפות את העמידה אך לתת לגוף לשקוע מעט. המרכז שמבצע את הCHEN הוא הדאן טיין. מכאן אנו מבצעים השתרשות. 4. התנועה אחידה. היא לא מפסיקה. אך המהירות יכולה להשתנות. ישנן תנועות המבוצעות לאט כמו CHEN (השתרשות) וישנן תנועות המבוצעות יותר מהר. אך אין הפסקה בתנועה. המעבר בין המהירויות השונות הוא ללא הפסקה. כמו מתח גם התנועה נמתחת ולא מפסיקה מההתחלה ועד הסוף. לסיכום. כפי שאני לומד, מורי כל הזמן מדגיש לא "להירדם" בתנועה ולא להרפות ולהיישר מבט. אני לומד סגנון CHEN ואלו העקרונות שעל פי הם אני לומד אך למיטב ידיעתי עקרונות אלו נכונים לכל הסגנונות. בברכה שחר

שלום רועי. אני ממליץ לך לקרוא את התרגום של בנג'מן פק מן לו Tai chi classics. המיוחד בתרגום זה שבנג'מן הוא סיני שחי בארצות הברית והוא גם מאסטר לטאי צ'י. בנגמן שולט בסינית כשפת אם, באנגלית כי הוא חי בארהב ובטאי צ'י. את סיפרו של בנג'מן תירגם אסי בן פורת לעיברית והוסיף איורים שלו. התרגום הוא טוב אני רק חולק על הספר בתרגום המוסג YI. ישנו גם תירגום של הקלאסיק של דוד מיכאלי טאי צ'י ג'ינג. אני אישית לא אוהב תרגום זה כי הוא לדעתי פחות יסים לאימון. בנוסף לדבריו הנכונים של שחר לוי: לגבי העקרונות : 1) גוף רפוי אך לא קורס.( כדי לאפשר זרימה של צ'י ודם, מתח יוצר חסימה) 2) גב מתארך חזה ובטן רפויים ( כדי להשתמש בגוף בצורה חסחונית ויעילה ולאפשר לאנרגיה לעולת בארוץ השולט האחורי DU MAI ולרדת בערוץ השולט הקידמי REN MAI לטאן טיאן. 3) כל התנועות באות מהאגן " האגן הוא ההגה שמניע את כל הגוף והטאן טיאן הוא הציר שעליו מסתובב הגלגל. 4) מיבנה נכון בגוף וכפות הידיים לגבי כפות היידיים יש הבדל בין הסגנונות השונים לדוגמה משפחת יאנג מחזיקה את כף היד פתוחה ויש מרחק בין האגודל לאצבע השנייה. בסגנון צ'אן היד יותר כעורה והאגודל קרוב לאצבע השניה. 5) הפרדה של היין מהיאנג: ברמה הנמוחה זה העברת מישקלים ברורה, ברמה היותר גבוה זה MAO DUN הכוחות המנוגדים. 6) בשנים הראשונות להתאמן על תנועות גדולות ובשלב יותר מתקדם להתאן על התנועות או המעגלים הקטנים. 7) שאתה עומד היה יציב כמו הר בתנועה זוז כנהר גדול. ( התנועה ללא הפסקות) 8) לא להישתמש בכוח מול כוח " מחת אחת יכולה להזיז אלף קילוגרם". 9) לא לנעול מרפקים או בירכיים (המרפקים תמיד כצת שוקעים) ישנם עוד עקרונות אך אני ממליץ לך לקרוא את התרגומים. אני אישית קראתי אותם פעמים רבות וכל כמה שנים יכולתי להבין אותם יותר לעומק ולהפוך אותם ליותר יסימים ולא רק פילוסופים. אולי אם תשאל אותי עוד 20 שנה לגבי ההבנות שהיו לי ב- 2007 אני יגיד שהם היו כצת שיטחיות כמוש אני חושב היום על ההבנות שלי ליפני 20 שנה.. מתוך החיפוש אחר העומק אני אישית הגעתי לסגנון שאני מתרגל היום YI QUAN. בסגנון לא מתרגלים תבניות אלא עמידה אחת או תנועה אחת לאורך זמן כדי להדגיש את העקרונות ולא את התנועות. אך אני גם מעריך מאוד טאי צ'י טוב למרות שאישית היום אני מתמקד באי צ'ואן וצ'י קונג. אתה יכול לקרוא על הסגנון בקישור: http://www.qikong.co.il/hichuan.asp אמיר ניסן http://www.qikong.co.il/home.asp

שלום רואי, להוסיף משהו קטן על דברי אמיר ושחר, 1. בזמן תנועה שקע האגן מחובר לשקע הכתף, הברך מחוברת למרפק, הקרסול מחובר לשורש כף היד. 2. יין ויאנג בכל תנועה. יש עוד אבל חלק מהעקרונות דרושה התנסות.