למידה לפי שיטת פלדנקרייז

שלום אודליה, בפלדנקרייז מקובל לומר לעשות שני שליש מהיכולת, או אם יש תרגיל שעושים לסירוגין בשני צדדים לעשות את הטווח הקטן יותר האפשרי, לפי הצד המתקשה. שיעור פלדנקרייז מוגבל לשעה בדרך-כלל ולא מנסים "להספיק יותר חומר". לעומת זאת מורה לאומנות לחימה שאני לומד אצלו מציע לצאת מ"האיזור הנוח", נניח במתיחות להגיע למקום הלא נוח, לשהות בו ולעבוד בו. אני לומד עכשיו קורס עיוני בתחום לגמרי אחר, בקולנוע. ומתלבט לגבי אופן הלמידה, כמה ללמוד ביום ועד כמה להעמיס על יכולת הקליטה. או עד כמה להתעמק בסרט מסוים ביום אחד ומתי לומר כרגע אלו התובנות האפשריות, וביום אחר לאחר אינקובציה יגיעו תובנות חדשות. את יכולה לפרט מעט לגבי העמדה של פלדנקרייז לגבי למידה בכלל, אפרופו הדברים שכתבתי?

מיכאל שלום. שאלתך מעוררת בי מחשבה רבה. אני עונה לך כעת באופן אינטואיטיבי ע"פ האני מאמין שלי באמונה ששיטת פלדנקרייז הינה חלק מדרך החשיבה שלי. יחד עם זאת אחפש התייחסות אותנטית יותר של ד"ר משה פלדנקרייז בספרים שכתב. אני מאוד מאמינה במידה נכונה, בכל דבר וגם בלמידה. בכל מיני בדיקות נמצא שכושר הריכוז אפקטיבי בסגמנטים של כ- 45 דקות. וזה גם הזמן (בערך) לפיו בנוי שיעור פלדנקרייז. ניתן "למתוח" עוד קצת ולשמור על אפקטיביות, אך ככל שעוברים את המידה החומר פשוט לא נקלט - מקסימום עד המבחן ואח"כ לא נשאר מזה הרבה. אני גם מאוד מאמינה בתקופת הפנמה של חומר ואפשרות לעבד אותו במהלך החיים. אספר מעט מניסיוני - בתואר הראשון שלי במדעים מדוייקים, הלימודים היו אקדמיים, שעות רבות,הספק רב בזמן קצר וכל המשתמע מכך - למדתי משהו, אבל לא הרבה נשאר. לעומת לימודי הפלדנקרייז שנערכו בסגמנטים של שבועיים עם רווח של כחודשיים שלושה בין סגמנט לסגמנט, בו התאפשרה ההפנמה והלמידה העצמית. וזה באופן מובהק משפיע על כל חיי הרבה יותר מהתואר האקדמי. יתכן שהארכתי בתשובה האינטואיטיבית, אתה מוזמן לשתף באופן שבו אתה רואה את הנושא, ואני עוד חייבת תשובה מהמקור. שבת שלום. אודליה.

תודה מעניין לקרוא. הדברים שלך הזכירו לי את המשל הבא: תלמיד לאומנות לחימה ניגש למורהו ושאל אותו: "מורי, תוך כמה זמן אשלוט באמת באומנות?" המורה חשב רגע והשיב "10 שנים". אמר התלמיד "ואם אתאמן ממש קשה בכל יום מהבוקר עד הלילה וממש אעשה הכל בשביל להתקדם יותר מהר - כמה אז?" "20 שנה" ענה המורה מייד. "כיצד זה יתכן?" התפלא התלמיד. "תחילה אמרת 10 שנים וכשאמרתי שממש אנסה להתקדם מהר אמרת 20 שנה?" הביט בו המורה ואמר: "כשעין אחת נמצאת על המטרה - נותרת רק עין אחת על הדרך..." מצוטט מהבלוג של זאב ארליך http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=132271 אני חושב שאני נהנה במיוחד ולומד הרבה כאשר אני פטור מלהתקדם ומשאלות מה הלאה ומה אני אעשה בזה וכדו'. בשיעור פלנדקרייז כשאני מגיע עם מוטיבציה גדולה, אני מוצא את עצמי מתאמץ וממהר שלא לצורך. כשאני מגיע בתחושה נינוחה יותר, פתוח לשחק ולבדוק את התנועות השונות ולא טרוד ברצון להצליח, הכל הולך יותר בקלות ומהנה יותר. הזמן גם הוא עושה את שלו ומסייע. יום לאחר השיעור באומנות לחימה, אני מנסה לשחזר ולכתוב את הטכניקות השונות. ובאחד הימים במהלך השבוע לתרגל עם בן-זוג. טכניקות שנראו בלתי-מובנות מתבררות בהדרגה ולהפתעתי מה שנראה בלתי מובן מתברר הרבה יותר. הפחד לטעות, חס וחלילה לא לעשות את הדבר הנכון, מסרס, משתק ולא מאפשר לזוז. בפלדנקרייז מעודדים אותנו לטעות ולבדוק את מגוון האפשרויות. להבין בעצמנו מדוע כך עדיף לעשות ולא אחרת, ולא להיות מתוסכלים מכך שאנו לא עושים מיד כפי שצריך. הדרך עצמה מהנה ומהווה מטרה לעצמה. החופש לנסות ולבדוק בעצמי את האפשרויות השונות גם הוא מסייע להבין הרבה יותר טוב את הטכניקות מהשיעור, לעומת חזרה עליה בדרך מסויימת כי כך המורה אמר. אירגון זמן. אני זוכר איזו עבודה יצירתית שהייתי צריך לעשות, ובניגוד לנטיה לדחות לרגע האחרון עשיתי אותה מוקדם למדי וללא אימת איחור המועד. העבודה הייתה הרבה יותר קלה ומהנה לעומת עבודות שנעשו בלחץ הרגע האחרון ולא הגעתי בהן לאותה רמת תוצאה. זה מתקשר לנושא הלחץ, אך לא רק ללחץ להצליח וחשש לטעות אלא גם לחץ הזמן. נטרול הלחצים וההפרעות האלה מאפשר להתרכז במה שעושים. סגמנטים קצרים לעומת ארוכים. אני נוטה אכן לסגמנטים הקצרים עם הפסקה מסויימת להפנמה. אבל כדאי לקחת בחשבון גם את הענין של חימום. בסגמנטים קצרים עלולים להפסיק ברגע שמתחממים ונכנסים לעניינים ובשלים יותר לקלוט. לעיתים לימוד רצוף וממושך מכניס אותנו לתלם של הלימוד, מרגיל אותנו כבר לעבודה. אם להביא דוגמא מפלדנקרייז, בספר 'שכלול היכולת' הוא מציע לעשות תנועות מהשיעור 25 פעמים, מה שנראה די הרבה. אני גם מרגיש שכשאני עובד על טכניקה אחת בתשומת-לב זמן רב היא מתבררת ומובנת יותר, למרות שלעיתים באמצע זה נראה משעמם ושאין לאן להתקדם. נראה שעיסוק זמן ממושך באותן תנועות יכול לסייע. אולי לעיסוק ממושך במספר רב של נושאים לא תהיה אותה השפעה ברוכה. מעניין איך ההרגשה בסדנאות פלדנקרייז ממושכות ורצופות. שבת שלום. כתבתי גם באינטואיטיביות ואני סקרן לשמוע את תשובתך מהמקורות ובכלל.

שלום מיכאל, איזה דיון מעניין הבאת לכאן. על כך תודה :-) אני מבקשת לענות לשאלתך בנוגע לעמדתו של משה פלדנקרייז על הלמידה ולשם כך הבאתי מספר דברים מתוך נייר עבודה שרשמתי במהלך עבודתי : למידה מהי? למידה היא אירוע או תהליך ההפנמה של מידע בצורה המאפשרת הכללה והסקת מסקנות או שינוי בלתי אמצעי בדרכי התנהגות. המידע ייתכן שיגיע בדרך של ניסיון, הוראה או תצפית, ובדרך כלל ייועד להשגת מיומנות גבוהה יותר בביצוע מטלה מסוימת או לרכישת הבנה. למידה יכולה להתרחש באופן מודע או גם ללא כוונה של הלומד. ישנם דברים הנלמדים באופן מכוון אולם דברים רבים בחיי האדם נלמדים ללא הפעלת מנגנון למידה מכוון אלא כתוצאה מפעולה מנטאלית אחרת הקשורה לידע או למיומנות הנרכשים. מהי שיטת פלדנקרייז? שיטת פלדנקרייז היא תהליך של למידה באמצעות תנועה. מטרתה להביא את האדם למודעות עצמית ולמימוש הפוטנציאל התנועתי שלו. מדוע בתנועה? משה מונה תשע סיבות לטובת השימוש בתנועה כאמצעי ללמידה מחדש: (הסיבות מובאות כאן בראשי פרקים בלבד) א. מערכת העצבים בעיקרה עוסקת בתנועה. ב. קל יותר להבחין האיכות התנועה. ג. ניסיוננו בתנועה גדול יותר. ד. יכולת התנועה חשובה לעיצוב ערך עצמי. ה. כל פעילות שרירית היא תנועה. ו. התנועה משקפת את הנעשה במערכת העצבים. ז. התנועה היא יסוד התודעה. ח. הנשימה כתנועה. ט. בהעלם התנועה נשמט הבסיס למחשב ולתחושה. כל אילו בתשובה לבקשתך. אילה טייכמן מורה מוסמכת לשיטת פלדנקרייז

בתוספת לתשובות המצוינות שהתקבלו כאן, אוסיף תוצאות עדכניות ממחקר קליני שנערך לאחרונה בקרב מתעמלים בחדרי כושר: התוצאות הראו מעל לכל ספק שהעליה בכושר היתה גבוהה יותר בקרב מתאמנים שנחו בין תרגיל לתרגיל ולא התישו עצמם. מכך ניתן להסיק, לדעתי, שכמות מספקת של מנוחה או שהייה באזור הנוח דווקא הנה הכרחית כדי לשמור עלל כושר מנטאלי, רגשי ואחר. בברכה, אסף גופר (גופרים)