רע לי

דיון מתוך פורום  פוריות חברתי - תמיכה

01/12/2005 | 20:42 | מאת: שירלי

שלום לכולן היום הזה העלה בי המון זכרונות כואבים...אבל כואבים של ממש כאשר הכרתי את בעלי לפני 9 שנים...הכרתי גם את הזמרת סלינדיון...שדרכה העברתי רגשות חזקים דרך השירים שלה כלפיו... בייחוד השיר שלה MY HEART WILL GO ON...... סלינדיון ליוותה את אהבתנו עם כל סינגל שהורידה לשוק..... לאחר כמה שנים ... נודע לי שבעלה חלה בסרטן כאשר אז שמעתי בכיתי מרוב צער...לאחר שנה של מחלתו התארסתי לבעלי...זה היה לפני 5 שנים. לאחר כשנתיים..ארוסי שהוא עכשיו בעלי...הרגיש כאבים נוראיים באשך עבר כריטה...ולאחר כשבוע כאשר הוא היה מתקלח התקשרו אליו מהבית חולים והודיעו לו שיש לו סרטטטטן.... הוא נסע באוטו...היה בדרכו לבית חולים...בא ואסף אותי מהעיר השכנה ראיתי אותו בוכההה....נכנסתי להלםםם...מה קרה?? ענה לי: אני חולהההה !! לא האמנתי עד שהגענו לבית חולים....ואז קיבלנו את הבשורות הרעות... התעלפתי...בכיתי...צעקתי....הכל עשיתי ועדיין אני בוכה ...בוכה ....ובוכה כאשר צפיתי היום ב- AOPERAH היתה המתארחת שמה סלינדיון..... שמספרת על תהליך חייה והתמודדותה עם מחלת בעלה...ועל הטיפולים שעברה.... בכיתי בחוזקה... פתאום בתוכנית מביאים סיפורה של נערה שהכירה את בעלה רק 6 חודשים... התחתנו...ואחרי של 6 חודשים של נשואים...בעלה מגלה גידול בריאות.... לו נותר אלא שנה לחיות...שנה כוללת טיפולים....החלום של בני הזוג היה להקים משפחה עם המון ילדים.... הבעל הלך והקפיא זרע לפני הכימוטרפיה.....עברה שנה....ולא נשאר לו לחיות אלא כמה ימים....הוא העדיף למות בין זרועותיה של אשתו....וביום ההוא הם נרדמו יחד...האישה מתעוררת ומרגישה שרוחו לא נמצאת שמה....ופתאום היא מגלה שהוא מת בין זרועותיה... אחרי זמן מה ...היא עברה הפרית מבחנה....והרתה בתאומים יפים ומקסימים. התחלתי לבכות בקול רם....נזכרתי בכל מה שעברתי לפני....אי אפשר לתאר במילים כאשר חזרו לשידור ב-OPERAH, ראיתי סלינדיון בוכה ...בוכה כמו שאני בוכה...מרגישה במה אני מרגישה...... קשה לי לתאר כמה זכרונות קשים עברו בראש כאשר צפיתי בתוכנית....כמו סרט אימה בין חודש לחודש...בין טיפול לטיפול...בין חיבוק לחיבוק...אני נזכרת במחלה..בטראומה....בסרט האימה שעברתי בחיים... זה דבר קשה....בייחוד כאשר את אוהבת בן אדם כל כך הרבה...זה כואב יותר..... אני נחנקת...ונורא קשה לי ורע לי....ביחוד שאני לא מספרת לבעלי..קשה לי להזכיר לו את זה... וכאן רציתי להוציא... ........): ): רע לי

לקריאה נוספת והעמקה
01/12/2005 | 20:54 | מאת: ילדת האוקיינוס

שירלי יקרה, האם בעלך החלים מהסרטן? כמה כואב ונורא, להתמודד במקביל גם עם מחלה קשה וגם עם טיפולי פריון - כאילו שכל אחד מהם לחוד לא טומן בחובו מספיק כאב וסבל לחיים שלמים... קבלי ((((((חיבוק)))) חזק וחם.

01/12/2005 | 21:00 | מאת: שירלי

כן...ברוך השם זה היה לפני 3 שנים.....אבל זאת טראומה שקשה מאוד לשכוח אותה.... אני נמצאת לידו...בין זרועותיו...ומפחדת מאוד שאני אאבד אותו... וללא כל כוונה אני מתחילה לבכות...וכאשר הוא שואל נה יש לך...אז אני אומרת שכואב לי הראש... זה קשה..ומה שאני עוברת עכשיו יחסית קל ...למה שעברתי אז....

01/12/2005 | 21:13 | מאת: ל

לפעמים נדמה לי שאנחנו ממש חיים חיי איוב (זו רק מטאפורה מהבטים מסוימים,להבדיל אלף אלפי הבדלות מסיפור איוב) חיים מצרה לצרה מקושי לקושי. מאז שהתחתנתי עברו עלינו המון מכשולים,מכשולים קשים ועד היום הם לא נגמרים אנחנו חולפים מבשורה קשה אחת למשנה (וגם בשורות טובות). לפעמים ממש נדמה לנו שאנו בבחינה תמידית ע"י אלוהים. ואז אנו רואים לנגד עיננו :בטלויזיה ו/או "בשידור חי" סיפורים קשים יותר לדוגמה:חברה לעבודה שלי,בחורה מקסימה רק בת 30 שנפטרה מסרטן חצי שנה אחרי חתונתה ואני אישית שוחחתי איתה לפני שגילתה את מחלתה והיא שיתפה אותי בכל חלומותיה ושאיפותיה לסיים ת'תואר,להתקדם בעבודה,לקנות דירה עם בעלה האהוב ולהביא ילדים משותפים. הדברים האלו מכניסים אותנו לפרופורציות, איזו מתנה יש לנו :אחד את השני,את האהבה ,הקירבה וההקרבה בין בני זוג את החיים.לטוב ולרע. שירלי גם לי רע לפעמים אבל תאמרי בכל יום שעובר תודה שאנחנו עדיין כאן להריח,לחוות ,לאהוב ולהביא ילדים .ואנחנו נביא.

02/12/2005 | 10:47 | מאת: זיו

סיפור קשה וכואב, הדמעות זולגות יחד איתך שירלי. אני שוב מאחלת לך ליהיות חזקה ואופטימית. הלוואי שיגיע היום שבו תספרי לנו כאן כמה משקל הבן שלך הבכור נולד...אינשאללה. אני מאחלת לך את מה שאני מאחלת לעצמי. אוהבת זיו. תהיי חזקה אנחנו כאן בשבילך!!!!!!!!! }}}}}}}}}}{{{{{{{{

02/12/2005 | 11:23 | מאת: שירלי

תודה זיו....תודה מכל הלב

03/12/2005 | 15:47 | מאת: חן

מנהל פורום פוריות חברתי - תמיכה