היי בנות...

קודם כל היי לכולכן, כיף לקרוא ולראות את התמיכה שלכן. אני ובעלי בני 30 מנסים כבר 9 חודשים. השאלה שלי קצת אחרת... בעלי לא כל כך מתרגש מ- כן הריון לא הריון. הוא כל הזמן אומר "כל דבר בזמנו". אני כל כך מתוסכלת, כי אין לי עם מי לחלוק חודש אחרי חודש את האכזבה הנוראה... הוא מדהים בכל תחום אחר אבל ילדים... זה לא מרגש אותו. מבחינתו זה אפילו מטרד. מישהי חוותה דבר כזה? כי אני כל כך בודדה. מסביבי כולן בהריון ועם ילדים (בעבודה, ברחוב, בקניות...) חיכיתי הרבה שנים עד שבעלי יביע התענינות בהריון, וכזה קרה זה עדיין סוג של אני מבין שאת ממש רוצה אז בסדר... אני מיואשת מיותר לציין שאין לי מה לדבר איתו על תחילת טיפולים, מבחינתו ננסה ככה עוד שנה גם... הייתי צריכה לשפוך את הלב קצת. תודה על ההקשבה מעיין

שלום מעיין אני גם עברתי אדישות דומה מצד בעלי ולצערי זה נמשך עד היום (אחרי 5 שנות נישואים ושנתיים טיפולי פוריות ,ילד בן שנתיים , ועוד פעם טיפולי פוריות להביא ילד שני ) לי זה גרם למאבקים מתמידים בניסיון להביא את בעלי למצב של מעורבות אפילו רגשית או לתת תמיכה נפשית לאורך כל הדרך ,וזה רק הגביר את הקושי והסבל של שנינו למרות שהבעיה היא אצלו ולא אצלי .לאחרונה אני מתחילה לחשוב שהוא ידע על קיום הבעיה לפני הנישואים שלנו כי היתה לו חברה 7 שנים וזה נגמר השד יודע איך , בעלי בן אדם סגור ולא משתף או מתבטא בחופשיות ובכנות איתי או בכלל!!!! אני חושבת !!!! בכל מקרה הידיעה שלי בדיעבד היום שהוא ידע על קיום הבעיה והסתיר את האמת ממני מסבירה לי בצורה ברורה למה הוא אדיש ולמה הוא מסתגר בתוך עצמו כשאני צריכה אותו וכשאני זקוקה כל כך למישהו ונואשת כל כך למילה טובה או אפילו לחיבוק אחד... את רוצה לדעת למה ? כי הוא המפוחד והוא הפגוע והוא זה שצריך תמיכה יותר ממני. ההימנעות שלו היא היא דרכו להתמודד עם רגשי האשמה ועם הנטל שהוא נשא על כתפיו . שלא תחשבי שזה קל בשבילו להתמודד עם בעיית הפוריות שלו או עם הפגיעה הגדולה בגבריות שלו ובאיגו הגברי שלו .הכובד הזה הקשה עליו לפתוח את הלב ולתת לי להיכנס לשתף ולהשתתף בצער. מעיין זה סיפורי האישי שלי,זה לא חייב להיות אותו דבר גם אצלך, לא כתבתי אותו כדי להפחיד אותך אלא להיפך להראות לך שני צדדים של אותו מטבע שקוראים לו אדישות הרבה פעמים אנחנו מאשימות את בני הזוג באנוכיות ובאדישות ובאטימות בזמן שאנחנו לא יודעות מה עומד מאחורי המסיכות האלה ואיזה ילד מסכן ומפוחד ומבוהל מתחבא מאחורי האי-הבעה הזאת . תחשבי גם עליו תנסי לדעת למה הוא אדיש ,כי מאוד חשוב לשתף במצבים האלה ומי יודע אולי ישבר הקרח יותר מהר ממה שחשבת אולי הוא עוד לא מחובר לתחושה של הדאגות שלך מזה שעוד לא נכנסת להיריון ובכל מקרה תשעה חודשים זה לא הרבה זמן לנסות ,ובסוף אני מאחלת לך הצלחה מכל הלב .

שלום מעיין, שחר כתבה לך בצורה נוגעת ללב את סיפורה, והעלתה הרבה נקודות חשובות ונכונות. העיקרית שבהן אני חושבת היא הצורך לדבר ולנסות לראות מה באמת עומד מאחורי ה"אדישות" של בעלך. יש הרבה מאוד גברים (וגם כמה נשים, תתפלאי) שלא רוצים ילדים. בשלב מסויים בחייהם, או אפילו בכלל. קודם כל זה דבר לגיטימי. אצלנו במדינה כל נושא ההריון והילודה הוא כזה טאבו היסטרי שישר אנחנו מקטלגים מישהו שלא רוצה ילדים כ"מישהו עם בעייה". למה? העניין פה הוא שאת כן רוצה ילדים - ועצם פער הרצונות ביניכם הוא-הוא הבעייה האמיתית שלכם. אני מקווה שאת מבינה את הדקות כאן, ושתסכימי לנסות להסתכל על העניין מהזווית הזאת, ואני אסביר לך למה אני חושבת שזה יעבוד לטובתך... תראי, ברגע שאת באה לבעלך עם גישה בסיסית ש"יש לך בעייה" בזה שהוא לא רוצה ילדים, זה כבר נשמע כמו האשמה. ומה אנחנו עושים כשמאשימים אותנו במשהו? נכון, ישר מתבצרים בעמדנו, ואוטמים את האוזניים לכל נסיון לדיאלוג אמיתי ובונה. לכן אני חושבת שכדאי לך לפנות אליו ממקום אחר. לנסות להביא לדיון גישה נינוחה עד כמה שאפשר (אל תנסי לדבר ביום הראשון של הווסת.. חבל על הזמן...), ולדבר על הנושא מנקודת מבט של פערי רצונות ביניכם ונסיון הדדי לגשר עליהם, ולא של "למה לכל הרוחות אתה לא רוצה ילדים כמו כל בן-אדם נורמלי בגילך" (אני מקצינה בכוונה כדי לחדד את הנקודה). אולי באמת כדאי להגיע לאיזו פשרה, ואפילו לחכות איזה חצי שנה או שנה אם יש צורך. ככה עובדים נישואים בכל דבר - יש פערי רצונות בין הצדדים, וצריך להגיע לפשרה שתכבד ותכיל את העדפות שני הצדדים. בהצלחה!

היי מעיין, קודם כל ברוכה הבאה :) אצלי היה סיפור דומה. גם בעלי רצה שנה של זוגיות בלי ילדים (אנחנו בני 31 ונשואים חמישה חודשים) אני מאוד רוצה ילדים וגם בעלי מאוד מאוד אוהב ילדים ורוצה אבל לא כרגע. כל חודש שעבר והמחזור הגיע במקום הריון, אני הייתי קצת בבאסה אבל הוא אמר: "אל תדאגי, כל דבר בזמנו" ..... אני גם מאמינה בזה אבל לי היה חשוב לבדוק שהכל בסדר אצלנו ואחרי שנה כאשר ננסה באמת, לא ניתקל בבעיות. גם לשכנע אותו ללכת לבדיקת זרע לקח לי זמן אבל בסוף הצלחתי (זה גם דיי הפחיד אותו שאולי משהו לא בסדר). כל הזמן אמרתי לו שאם יש בעיה עדיף לטפל בה כמה שיותר מוקדם. ולמרבה ה – לא הפתעה שלי- יש בעיית זרע (הייתה לי תחושה כזאת). עכשיו הוא כבר לא אדיש כמו פעם ורוצה לטפל ולעשות הכל מהר ככול האפשר. מה שרציתי לומר לך זה שלפי דעתי אי אפשר "להכריח" אותו להביא ילד לעולם כרגע אם הוא לא רוצה. אני חוששת שזה יכול לגרום לפעולה ההפוכה ... לאנטי אצל בעלך... מצד שני אני מאוד מבינה אותך כי הייתי באותה סיטואציה....ואני יכולה להבין את הצורך העז הזה בילדים. למה שלא תנסי לדבר ללבו ולנסות לדבר איתו לפחות על בדיקות וכ"ו..... זה לא קל אבל אני חושבת שזה חייב לבוא משני הצדדים. אני באמת מבינה אותך ומאחלת לך שזה יקרה בקרוב מאוד... בהצלחה, חן

היי בנות יקרות. נורא שמחתי לשמוע מכן, זה ממש ממש עודד אותי לדעת שאני לא לבד. אני ממש מתלבטת אם לנסות לדבר איתו ולהציע טיפולים או לתת לו עוד זמן... בכל אופן אתן נהדרות תודה