מיואשת...

שלום, אני בת 29 ללא הריונות קודמים. לפני כשנתיים, ביצעתי US, שבו גילו כי יש לי ציסטה דרמואיד בשחלה בגודל של כ 6 ס"מ. עברתי ניתוח לפרוסקופיה, במהלך הניתוח הרופא החליט לבצע גם צילום רחם, שבו התגלה כי יש מעבר בלחץ ואין יציאה דרך הפימבריה (אני מקווה שכתבתי נכון). הוא הסביר לי שגם הופעל לחץ כדי שהנוזל יעבור ויתכן שמשהו "שוחרר" שם, אבל הוא לא הבטיח כלום. בכל מקרה כשהבאתי את התוצאות לרופא משפחה שלי: הוא אמר לי שחבל על הזמן שלנו, ושכדאי שנתחיל בטיפולי פוריות-IVF: היום,עברתי כבר שישה טיפולים ללא הצלחה (3שאיבות+3מוקפאים), אני מיואשת נורא, כבר לא יודעת מה לא בסדר, מדוע אין השתרשות?? כל כישלון פשוט הורג אותי,מבחורה שמחה ומלאת שמחת חיים הפכתי לבחורה דכאונית ובכיינית. אני מרגישה שהשעון דופק והזמן טס ואני עדיין ללא ילדים ומסביבי כולן כבר עם ילדים. וכמובן-איך לא, ההערות של הדודים והדודות:"נו,מה עם ילד??" לפעמים כ"כ בא לי לצעוק:"באמת מתי??? כמה כבר אני יכולה לחכות עוד??" אני כ"כ מחכה לילד/ה שיבוא כבר שיחזיר לי את החיוך. והכי כואב לי זה שאני רואה את בעלי משחק עם האחיינים שלי,ושואלת את עצמי, מתי לנו תנתן הזכות לשחק עם ילדים משלנו,פרי אהבתנו??? הרופאים פשוט אומרים לי שצריך להיות סבלניים,אבל כמה כבר אפשר??באמת שאני מנסה להחזיק את עצמי, אבל זה כ"כ קשה, ואתן הבנות בוודאי מכירות את התחושה של כישלון.רציתי אולי קצת לשמוע אולי קצת עידוד ואפילו טיפים שיעזרו לי לעבור את הכל במהרה והכי חשוב, בלי להשבר באמצע! נ.ב:לאחר שדיפדפתי קצת בפורום, יש רעיון שהחלטתי לאמץ לעצמי: אקנה לי מחברת,שתיהיה מעין פסיכולוג פאסיבי,שאטיח בו את כל "הצרות",ואני אשאר עם המחשבות החיוביות וכמובן שאשתדל לא לשכוח שיש אור בקצה המנהרה!

אל יאוש.. אני היתי בדיוק באותו "סרט" כמו שלך. 7 שנים של טיפולי פוריות, אין חברים, המשפחה לוחצת ובגיל 30 הייתי ממש בדיכאון... אך בסוף זה מצליח, עברתי 5 הפריות מבחנה, אין ספור טיפולי פוריות, ניתוח לפרוסקופיה, החזרת מוקפאים, אך בסוף זה חייב להצליח ובגיל 32 הפכתי לאמא מאושרת. יהיה בסדר חג שמח ובהצלחה איריס

אל תהייה מיואשת , אני בת 36 ועדיין בלי ילדים (מקווה שבקרוב), אצלי גם כל הזמן עולות השאלות של נו..... מה עם ילד, אני אימצתי לי את התשובה של הלילה אנחנו נעבוד על זה דבר שמשאיר אותם עם פה פעור וחוסך את השאלה לפעם הבאה. אל תילחצי , זה גם חשוב להיות רגועה כחלק מהתהליך, זה יגיע כשזה יצטרך להגיע לכולנו בסופו של דבר זה קורה יש כאלה שבקלות ויש כאלה שפחות. תשמרי על אופטימיות , כשאת רואה את בעלך משחק עם האחיינים שזה לא יכאב לך אלה ככה את יכולה לראות איזה אבא נפלא הוא יהיה. כל דבר תמצאי בו את הטוב , אני יודעת שלא תמיד זה קל גם מנסיוני האישי אבל זה מאוד חשוב לשמור על אופטימיות. כולנו כאן בשביל לעזור לך לשמור על האופטימיות שלך ושלנו . תהייה חזקה, תקבלי חיבוק ענק מלא אור ואופטימיות . חג שמח בשורות טובות בקרוב ..... א מ ן !!!

הנה אנחנו פה, הפסיכולוג הפאסיבי אבל גם האקטיבי, מקום שיתמוך וגם יחזק, גם תוכלי להזדהות אבל גם להיות בדיוק מי שאת. קשה כלכ ך לא להישבר, לכל אחד יש את הנקודות שקשות לה, גם לי זה קורה כשאני רואה את האיש שלי משחק עם ילדים, אני כמעט בוכה, לא מסוגלת לשאת את זה שלי אין. אי אפשר לדעת למה זהלא (או כן) מצליח, אני כבר אחרי שאיבה עשירית ונאדה, אבל אני מאמינה שיבוא!! ראיתי מקרים איומים שנגמרו כל כך טוב ואני חזקה!! אבל חזקה אומר גם להישבר לפעמים, אחרת, תהיי חזקה ותישברי לגמרי חייבים גם קצת גמישות חיבוקים ואנחנו פה! תעזרי בנו!

כי במשך 3 שנים ארוכווווות הייתי בדיוק במצב הזה. עברנו 5 שאיבות ו-8 החזרות (היו 3 החזרות של מוקפאים). היינו בלתי מוסברים, מה שרק הוסיף מיסתורין ותסכול לכל העניין. (וזה לא כולל עוד מיליון דברים שעברתי קודם (ובמהלך) הטיפולים האלו -אין לי כוח להכנס לזה כרגע אבל בעמוד הפתיחה כתוב עלי קצת יותר...) ועלו לי דמעות גם, כי כל-כך הייתי רוצה להחזיק לך את הידיים, להסתכל לך בעיניים, ולהגיד לך: אני יודעת כמה קשה לך כרגע להאמין שהסיוט הזה יגיע אי-פעם לקיצו, אבל הוא יגיע, תאמיני לי שהוא יגיע... ובינתיים, באמת, הרעיון הכי טוב שיש לי הוא "דפי הבוקר" שהזכרתי. תמיד טוב לכתוב את מה שחושבים ומרגישים, אבל בבוקר, איך שמתעוררים, זה הכי הכי אפקטיבי. בתוך המיטה, איך שפוקחים את העיניים. זה לוקח 10-15 דקות בסך הכל. 3 עמודים של מחברת קטנה, שאת חייבת למלא, לא משנה במה. אז את עדיין לא לגמרי עירנית, ומנגנוני ההתנגדות שלך שלך חלשים, כך שבאמת הכל יוצא החוצה... יוצא ומפנה מקום לדברים טובים יותר שיבואו... ואולי אפילו ה-דבר הטוב ביותר... שולחת לך <<<<חיבוקים>>>> חמים ואיחולי הצלחה מכל הלב!

אני ממש מחזקת אותך ושולחת לך חיבוק ענק. עדיף שתהיי רגועה. יש לי חברה שניסתה 10 שנים טיפולים ולבסוף הם החליטו לאמץ ילד. הם הביאו ילד מרומניה ושהילד היה בן 4 היא נקלטה להריון טבעי בלי טיפולים ובלי כלום!!!!!!!! מה דעתך??????????????? אלוהים לא ישאיר אותך בלי ילדים אל תדאגי. אוהבת זיו

תודה לכולכן, כיף לשמוע שיש עם מי לדבר!!!!