קצת לשתף בקושי

הי בנות, יש לי חברה נורא טובה שאני מאוד מאוד אוהבת, והיא אוטוטו יולדת את ילדה הראשון ואני נורא שמחה ומתרגשת עבורה, אבל יש גם אבל...אני מתרגשת בשבילה ושמחה באמת באמת, אבל וגם מקנאה ורוצה להיות במקומה. וזה נורא כואב לי. אני נורא רוצה גם... אתן יודעות... מה אתן חושבות???

הי שירה, אני סופר מבינה. בהתחלה זה היה לי מאוד מאוד קשה, ברמה כזו שחברה שלי התלבטה אם לספר לי שהיא בהריון כי היא פחדה לצער אותי. היום אני יותר סבלנית (רואה מסביבי בעבודה מלא בחורות בהריון שחלקן כבר פעם 2), ונעזרת בסטטיסטיקה: כל אחת שנכנסת להריון בעצם מקרבת את התור שלי, וככל שעובר הזמן וגדל מספר הכשלונות גדלה ההסתברות להצלחה... העצה שלי היא להיות עם חברה שלך להקשיב לה טוב טוב וללמוד ממנה כל מה שרק אפשר על ההריון, הלידה ועל איך מרגישים בתור אמא, אני ניסיתי (בניגוד לרפלקס שהיה לי להתרחק) וגיליתי שעושה לי רק טוב, ואפילו אולי קצת מכין אותי למה שצפוי.

היי שירה, לדעתי הקנאה פה היא רגש טיבעי לחלוטין ואין צורך שתחושי אשמה. במיוחד כשאת מספרת שאת באמת שמחה מכל הלב בשבילה. נגד הצביטה בלב אין מה לעשות, היא אנשוית ומובנת. נראה לי שמאיה מצאה גישה בריאה מאד לעניין. נשיקות, דורה.

יש הרבה אבל, יש לי חברה מאוד טובה - אני מנסה כבר 4 שנים, לפני שנתיים היא התחתנה ואחרי חצי שנה נכנסה להריון, מסכנה היא פחדה לספר לי ונורא בכתה כשספרה ושלשה חדשים אחרי שילדה היתה שוב בהריון!!!! עכשיו היא לפני לידה. אני מאוד שמחה בשבילה אבל רוצה גם! מה חטאתי כ"כ שאני צריכה לסבול 4 שנים את החרא הזה? הייתי צריכה להקשיב לסבתא שלי שלפני 6 שנים אמרה לי להתחיל לנסות - שאי אפשר לדעת אם לא יהיו בעיות. סבתות יודעות הכי טוב... מי תאר לעצמו שהיום אני עדיין אהיה נטולת ילדים?? אני מסתכלת על כל הבנות - כולן בהריון סביבי ועצוב לי - אבל מצד שני אם לי לא הולך למה שגם להן לא ילך?? תתעודדי..בסוף יהיה בסר, השאלה היא כמה עוד נסבול עד שנגיע לשם.

הי שירה, וברוכה הבאה לפורום שלנו! אם הייתי מקבלת שקל על כל פעם שקרה לי מקרה כזה של "קוועץ'" בלב על חברה, קרובת משפחה, חברה לעבודה וכו' שהרו וילדו (ושוב הרו, ושוב ילדו לפעמים)... בזמן שאני ניסיתי - אולי לא הייתי מיליונרית היום, אבל בטח הייתי יכולה להזמין את כל משתתפות הפורום לבית קפה טוב על חשבוני... אני חייבת לומר שבמהלך 3 שנות אי-הפריון שלי חל שינוי ברגשות האלו. בהתחלה מאוד התביישתי בהם, ניסיתי להדחיק, לשכנע את עצמי ואת כל הסביבה שאני הכי מאושרת בעולם ש-X בהריון/ילדה תינוק. בהמשך התחלתי להיות קצת יותר סלחנית עם עצמי. הבנתי שאני לא אדם רע, רק אדם חסר-מזל בתחום הזה (בשאר התחומים אין לי תלונות בד"כ, טפו-טפו). הבנתי שזה שבא לי לבכות כשבעלי מספר לי שאחותו נכנסה בטעות שוב להריון אחרי שגם את הילד הקודם הרתה בזמן שאנחנו כבר ניסינו - לא אומר שאני מכשפה, רק בנאדם בשר ודם. ושבעלי, וגם אחותו ההרה, לא כועסים עלי שלא באתי לברית ולא מתחשבנים איתי. לא כי הם מרחמים עלי, אלא כי כבר בניתי לי שם מספיק טוב בעבר כאדם מפרגן וחברי שיאפשר ל"הברזה" הזו לעבור חלק. אני מאוד מקווה שגם את, וכל הבנות האחרות כאן, ידעו לתת דרור לרגשות הלגיטימיים שלהן (לפחות כאן בפורום), ויהיו סלחניות עם עצמן. לפעמים צריך לשחק את המשחק, אבל מותר בלילה לבכות לכרית. זה לא ישנה את מי שהייתן קודם, ומי שאתן עדיין. מאחלת לך שבקרוב גם את תהרי, ואז חברתך הטובה תעביר לך חבילות של בגדי תינוקות, סלקל שהיא כבר לא תצטרך, וכו'.

בואי אספר לך משהו... כפי שהבנת אני בת 29 עוד מעט ויש לי ילד בן 4.5 מהפריה. לפני שנכנסתי להריון היו לי כבר שני אחיינים מאחותי הגדולה ותמיד אמרתי לאחותי שאני רוצה עוד אחיין או אחיינית כי אהבתי אותם אהבה כל כך חזקה שרציתי עוד! אחותי אמרה לי:" זהבית, עד שלא יהיה לך כבר ילד בע"ה אני לא עושה עוד אחד" ואני אמרתי לה :"נראה לך? ואם אני לא אצליח בחיים"?. בקיצור בסוף כן נכנסתי להריון ועשינו לו ברית כמו חתונה למלך שלנו. ושתדעי לך שלפעמים יותר קשה לחברה או לאחות ליהיות בקרבתך מאשר לך בקרבתה... אני מקווה שהבנת את המסר שלי?! באהבה וחיזוקים זיו.