הצד השני של התרומה

רציתי לדעת מה אתם חושבים על תרומת ביצית לבנאדם הקרוב אליכם(משפחה). אני רוצה לדעת אם זה משהו שמשהיא פה עברה (כתורמת או מקבלת תרומה), ואיך היא מתמודדת עם הבעייתיות של העיניין. תודה ובהצלחה לכולן :)

חושבת שאין צעד שאינו בעייתי ואין דין משפחה אחת כדין אחרת. כל גורם פה הוא מאה אחוז מהשיקולים ויחד זה המון.מאות אחוזים של שיקולים. מצד ההכרות יש משהו מרגיע בלקבל תרומה ממישהי קרובה, משהו מרגיע. מצד שני לא בטוחה כמה קל להתמודד כשהאם הנגיד "גנטית" נמצאת בסביבה. עלי זה היה קצת מאיים אולי. מצד שלישי אם זו אחות למשל, זה אותו מטען גנטי בעצם. מצד רביעי... אין סוף. יש מאמר מעולה על תרומת ביצית בהבטים פסיכולוגים אם תרצי אשלח לך כללית אני חושבת שמהלך כזה שווה יעוץ, ועיבוד פסיכולוגי, ואם יש די זמן אז מספיק מראש. זה לא קל, אבל אין דברים קלים בחיים כנראה, ולמרות זאת אפשר לחיות חיים מאושרים מאד נכון?... בהצלחה רבה!!!!

מיקה, שאלת שאלה טובה וחשובה מאוד. אין ספק שבמישור העקרוני אני מאוד בעד תרומת ביציות בכלל (בנסיבות הנכונות, כמובן), וגם לא פוסלת על הסף תרומה לבת משפחה או חברה במקרים מיוחדים, למרות שככלל אני חושבת שכדאי להעדיף תמיד תרומת ביצית זרה. העניין הוא, שיש מרחק עצום בין עקרון למעשה. האם אני הייתי תורמת או מוכנה לקבל ביצית ממישהי שאני מכירה? אני מודה שאיפשהו נוח לי עם העובדה שלא הייתי צריכה להעמיד את השאלה הזו למבחן המציאות, כי בגילי אין מה לדבר על כך שאתרום ביצית (ביציות בנות 38 הן לא ממש מבוקשות...), וגם לא הצטרכתי תרומה כי הצלחתי בסופו של דבר להרות מביציותי. כשאני חושבת על זה (בכל זאת), בתור נתרמת, אני חושבת שהייתי מעדיפה לאמץ או להשיג תרומת ביצית מאשה זרה מאשר לקבל ביצית מקרובת משפחה או חברה. גם אם נניח שמדובר באשה שיש לי עמה מערכת יחסים נפלאה של אהבה, קירבה ואמון, בתור אמא אני רואה עד כמה עניין ההורות הוא רגיש ומורכב, ועד כמה הוא נוגע לנו בנקודות הרגישות ביותר של הוויתנו. על כל 10 זוגות של הורים תמצאי 10 גישות שונות להורות (אם לא 20), אפילו אם אותם זוגות חברים ואוהבים איש את רעהו. לא הייתי רוצה להרגיש כנתרמת שמישהי מסתכלת עלי מהצד, בוחנת את דרך הורותי לילדיי, כי אולי היא איפשהו מרגישה שהם גם קצת שלה... (אפילו אם זה רק בתת-מודע והיא מחזיקה את עצמה ולא אומרת לי כלום). וגם כתורמת זה לא פשוט...לדוגמה, אני מסוגלת ממש לכעוס על גיסה שלי (שאני אוהבת ומכבדת מאוד), שנוקטת כלפי ילדיה בגישה שלא מקובלת עלי. אז איך הייתי מרגישה עם ילדיה היו מביצית שלי? האם באמת הייתי מסוגלת להתעלות ולומר לעצמי שאלו ממש ממש לא הילדים שלי, ושאסור לי בכלל לחשוב האם היא מגדלת אותם כראוי? ככל שאני חושבת על זה, נראה לי שהייתי מעדיפה לעזור לגיסתי כלכלית (או בכל דרך אחרת) להשיג תרומת ביצית מזרה (והנה רעיון יצירתי: אולי לתרום ביציות שלי לחו"ל בתמורה לביציות אחרות עבור גיסתי?). <<הכל סתם בתאוריה כמובן, כל הגיסות שלי פוריות להחריד....>> שאלה טובה ומעניינת. אשמח לקרוא עוד דיעות.