תמיכה ושמירה על שפיות...

שלום לכל הבנות הנהדרות. אני בת 25 נשואה 3.5 שנים לבעל נפלא,מנסה להביא לעולם ילד מזה כ-3 שנים. מטופלת בגונל F ובהזרעות אצל פרופסור זיידמן.אצל בעלי הזרע מתפקד בסדר גמור. רק רציתי לשאול: הייתי מבקשת לדעת איך אתן שומרות על שפיות? מה אתן עושות כשבא לכן להתפוצץ על כל העולם? האם קורה לכן שאתן חושבות שאף אחד לא מבין אותכן?איך אתן מתמודדות עם האכזבה שמגיעה כל חודש עם תשובה של בדיקת דם שלילית? מה אתן עושות? אין לי תמיכה בעבודה(אני יודעת שהם לא יכולים לגעת בי עפ"י החוק),לפעמים נדמה לי שאפילו בעלי לא מבין אותי. מה לעשות?חשבתי ללכת לפסיכולוג אבל כל טיפול עולה איזה 300 ש"ח ואני מוציאה מספיק על הזריקות והתרופות מידי חודש,ואני לא רוצה להכביד על עצמי מבחינה כלכלית. איך אתן שורדות? האם גם לכן יש בעיות כאלה ואחרות בעבודה? תודה מראש לכל המשיבות והעוזרות למינהן... המיואשת.

יקירתי, ספרי לי על זה - אני 4 שנים ב'חרא' הזה, וכמובן שבעלך בחיים לא יבין אותך וגם לא אמא- למרות שהם הכי אוהבים בעולם. אין מה לעשות רק אנחנו יכולות להבין אחת את השניה, נראה לך שבעלי יודע מה זה ללכת כל רגע לשירותים ולפחד לראות דם, יש לו מושג שאני חיה 24 שעות בכאבים?? לא אפשר ללכת לקבוצת תמיכה קרן

הייי למיואשת. אני כבר בסבל הזה 8 חודשים. היו לי 4 הפריות כושלות של IVF ועדיין מנסה ומנסה. כאשר התחלתי טיפולים, לא היה אצלי מחשב בבית, הייתי מוציאה את הכל על בעלי, השאלות, הפחדים, הבכי , האכזבות וכל רגשי הדיכאון שאפשר לחוש... היו בתוכי המון המון רגשות איומים.כמו.... אני חייבת להוציא, אני חייבת לשתף, אני חייבת לדעת אם רק אני עוברת את זה קשה, אני חייבת למצוא מישהיא שתוכל להקל עלייי .... " אני לא אמרתי לאף אחד מקרוביי שאני עוברת טיפולים,רק אמא יודעת "... עד שהתקנו אינטרנט בבית, והתחלתי לגלוש באינטרנט, ולחפש פורמים של בעיות פוריות, עד שמצאתי את הפורום של ד"ר זיידמן,שם פגשתי המון בנות שכעת הן נמצאות בפורום הזה , במיוחד פגשתי את זיו, היא עזרה בזמן שהייתי זקוקה נואשות למישהוא שיחבק ויעודד אותי. ויחד אני וזיו עברנו לפורום הזה "חברתי" פה הכרנו המון בנות אשר הזדהו איתנו בכל בעיה, תומכות, אוהבות, מחבקות , מחזיקות אצבעות. פה מצאתי את העולם שלי. אני נכנסת מדי פעם ביום לפורום הזה , תומכת ונתמכת. הייתי בטוחה שאני צריכה להיות בקבוצת תמיכה וייעוץ פסיכולוגי אבל הכככככל "כארטה" פה את יכולה להתפרק לבכות להשתולל ובסוף לשמוח... שיהיה אך ורק שמח ונווו תשני את השם הזה "מיואשת" לשם שפותח דלתות של אושר...ואופטימיות

מבינה מאוד לליבך, גם לי פעמים רבות היה נדמה כאילו בעלי אינו מבין אותי ואני לבד 'בסיפור הזה', אבל,כששיתפתי אותו בתחושות שעוברות עליי, הוא היה הראשון לנחם, לחבק, ולתת את הכוח. לצערי לא הייתי מחוברת לאינטרנט בזמן הטיפולים ופורום נהדר מסוג כזה, לא היה לי. לכן קניתי ספרים בנושא כגון: 'ילדים עושים באהבה' העוסק הן בצד הפרקטי של הטיפולים והן בצד הנפשי מהיבטים שונים... ספר שני היה 'פוריות מ- א' עד ת' שיותר עוסק בפן הרפואי. מפרט את הגורמים לאי פיריון, פרוטוקולים שונים, תופעות לוואי, אחוזי הצלחה וכו'. על כן השליטה שלי בזמן הטיפולים הייתה לגמרי בידיי ( לעיתים עליתי על טעויות שעשו הרופאים, והם היו המומים...) לאורך כל תקופת הטיפולים היה מונח ליד מיטתי דף, ובו מפורטים כל הדברים שגורמים לי להרגיש טוב: מקלחת טובה, שיחה עם אמא, ספר מעניין וכו'. ברגעים קשים הייתי נגשת לדף ובוחרת לי אופציה להיטיב עם המצב. הכי חשוב לדבר ולדבר ולספר ולשאול, זוכים להרבה אינפורמציה, אנשים שמחים לשתף ולעזור ( כמוני למשל...) ואת מרוקנת אנרגיות שליליות ולומדת דברים חדשים. אני עבדתי בחנות לאביזרי תינוקות ( רצה הגורל שדווקא מי שעובדת במקום כזה, שבו כל יום, נכנסת אם עם עגלה או בטן, עוברת טיפולים...(עד מהרה גיליתי שאני לא העובדת היחידה וכמה הרבה נשים עברו טיפולים. החלטתי לנצל את המצב ולהתחיל ל'תחקר' אמהות- גיליתי שה....מון נשים עוברות טיפולים, והצליח להן! חשוב לשבת ביום שמש בבית קפה לשאוף אוויר, ולזכור שהכל זמני!!!

שלום לך, מי אמר ששומרים על שפיות? (-; תראי, זה קשה, קשה מאוד. יש כל מיני דרכים לשחרר קצת מתחים - לצאת לבילוי עם בן הזוג מדי פעם (לא חייב להיות משהו יקר - טיול על חוף הים או בשדה אם יש בסביבה גם טוב), לקרוא ספר נחמד, לקחת ב-DVD סרט מטופש... אני מצאתי דרך אחרת כתחליף לפסיכולוג - שבשבילי היא מאוד אפקטיבית (וגם הרבה יותר זולה...): אני קוראת לזה "דפי הבוקר": כל בוקר, איך שפוקחים עיניים, כותבים ישר 3 עמודים במחברת (שהכינותי מראש בלילה הקודם ליד המיטה עם עט!). זה לא צריך להיות טקסט יפה, או חכם -להיפך. זאת הדרך שלך לשטוף החוצה את כל הג'יפה. כותבים מהר ובצורה אסוציאטיבית, בלי לחשוב כמעט -פשוט נותנים לעט לרוץ על הדף, ולא עוצרים עד שממלאים 3 דפים בדיוק -ואז עוצרים. לא קוראים את מה שכתבת, וכמובן שלא נותנים לאף אחד אחר לקרוא. מה שיהיה כתוב שם זה לא ספרות, בד"כ דווקא יהיה שם רצף מחשבות כמו: "אוף, נמאס לי כבר... ועכשיו גם האוטו התקלקל, והבוס המגעיל שלי שוב עולה לי על העצבים..." וכו'. בשבילי זה כמו צחצוח שיניים, כמו מקלחת "פנימית" (אפשר לקרוא לזה חוקן של המוח...). זה יוצר איזה ערוץ הוצאת מתחים ופריקת עצבים חיובי מאוד - אותי הוא הציל בתקופת הטיפולים, חבל שגיליתי את הפטנט רק לפני הטיפול האחרון והמנצח. רגע, אולי בגלל זה?.... לא יודעת... בכל מקרה זה מקל על העין השטופה, כמאמר המשורר..... בהצלחה!

יקירתי, אני מקווה שבקרוב תכתבי "מיואשת לשעבר" ויותר טוב מזה- "האפוטימית"... כמוך, גם אני הרגשתי פעמים רבות שאני עוברת את זה לבדי ואפילו טענתי בפני בעלי ש"אני לא מנסה ללדת את ישו", יענו- בלי בן זוג. אבל גברים מגיבים אחרת, את יודעת, יותר קשה להם להמליל רגשות ובסופו של עניין ירדתי ממנו, המסכן... מה שעזר לי היה אמפטיה ואני בטוחה שתקבלי אותה כאן בכמויות!!! אז כבר עשית מעשה בדרך לשיפור הרגשתך(-: חיבוקים, דורה.