סתם כך..

אני ממש בדיכאון.. אני בתהליך של בדיקות הדם.. ואני נכנסת לפורום ורואה שכולן כבר בשלב של עברו הפרייה או הזרעה ואני עוד לא התחלתי ואני קצת מקנאה לא יודעת למה השלב הזה אורך כל-כך הרבה זמן. הרופא שלח את בעלי גם לב.טאי-זקס ואלי התקשקו לפני שבוע מקופ"ח ואמרו שתרבית השתן לא הגיע..ונמאס לי מכל זה ועדיין אפילו לא פנינו לועדה עם כל הבדיקות וכבר התעייפתי. אני רוצה לותר על הכל..ובעלי לא לוחץ ממש.. מבחינתו יבוא כשיבוא.. או שנסתפק בשני ילדים..ואני מרגישה דפוקה מקווה שלא התעייפתן

מיכל יקרה, כל אחת חווה רגע כזה של שבירה, ולפעמים הרבה יותר מרגע אחד. מסלול הציפייה להריון הוא מסלול מפרך ומתסכל, ואת נמצאת בדיוק במקום הנכון כדי לחלוק את כאבייך ולקבל מכולנו ((חיבוק))) חם ומעודד. וסתם שאלה - יש לכם שני ילדים ועוד לא עשיתם בדיקת טאי-זקס? את בעלי פחות או יותר "הכריחו" לעשות כהריתי את בתנו הבכורה, ואני זוכרת שכל החדר שם היה מלא בבעלים כאלה שהכריחו אותם... זה היה נורא מצחיק, כמה שהם פחדו מבדיקת דם אחת קטנה (לעומת מה שאנחנו צריכות לעבור...) אבל לענייננו - תראי, זה בסדר להשבר לפעמים, להיות עצובה, עייפה... אבל משהו אחד את לא - את בשום אופן לא דפוקה! גם אם סובלים מבעיה רפואית כלשהי הכרוכה בפריון - זה לא אומר שאנחנו סחורה דפוקה, בדיוק כפי שלא הפכתי לסחורה דפוקה ביום בו נאלצתי לעבור טיפול שורש בשן, נכון? ((חיבוק))

היי מיכל, מבינה לליבך, אני זוכרת שבהתחלה גם התמזמזתי עם הבדיקות כמעט חודשיים עד שהתחלתי את הטיפולים זה באמת מרגיז אבל ברגע שתתחילי זה ירוץ ומקווה שלא תהיה כאן הרבה זמן.................. אל יאוש, רומי

אני מחזיקה לך אצבעות על האומץ שלך. אל תוותרי תראי שיהיה בסדר( אני לא מאמינה שאני מעודדת אותך ככה) אני גם רק בהתחלה.