לילדת האוקיינוס הנפלאה

זו פעם ראשונה שאני בפורום ואני ממש נהנית לקרוא את הדברים שאת רושמת לבנות..זאת שליחות לשמה. אני בת 29 ואני נמצאת ביום השישי לחחזרת המוקפאים ...עד אתמול הייתי יחסית רגועה עד אתמול שחוויתי התקף חרדה...ממש התפרקתי פיזית ונפשית..בסוף שניקזתי את כל התסכול הרגשתי כאבי בטן קלים כמו של מחזור...שבאים והולכים...מה קורה לי? האם דפקתי לי את הטיפול בגלל ההתקף היחיד הזה?... יש לציין שהבעיה אצל בן זוגי..למה אני לא יכולה להשאר רגועה? תודה מיקרוקוסמוס

מיקרו יקרה, למה את לא יכולה להיות רגועה? אולי זה בגלל שאת, אני מניחה... בן-אדם? איך אפשר להיות רגועים כשחלומנו הגדול ביותר תלוי כרגע באויר ואנחנו יושבים ומחכים 12 יום כמו צב שהתהפך על גבו, בלי יכולת לעשות דבר? אז קודם כל, אני רוצה להרגיע אותך, ולומר לך, חד משמעית, שלא הרסת לעצמך את הטיפול בזה ש"התפרקת". גם אם חלילה התשובה תהיה שלילית, זה לא בגלל ההתקף. כבר סיפרתי כאן בפורום שאת התאומים שלי הריתי במהלך הטיפול הקשה ביותר שהיה לי מבחינת מתח. מה לא קרה? רבתי עם בעלי ולא דיברנו כמה ימים (כולל בהחזרה!), בעבודה הייתי חלק חשוב מצוות שבדיוק סגר עיסקה של מיליוני דולרים ושיא המתח והעצבים היו בימי השאיבה וההחזרה, ועוד הייתי צריכה ללכת לברית של גיסתי שהרתה וילדה כבר פעם שנייה מאז שאני התחלתי לנסות (לא הלכתי. כמה אפשר לסבול? ועל זה גם רבתי עם בעלי). למחרת ההחזרה גם הלכתי לטיול רגלי די קשה בכרמל, ולמרות כל הסבל (ויש עוד כמה דברים שלא סיפרתי) התאומים היפים שלי לא התרגשו מהמתח, נקלטו כמו גדולים ובאו לעולם. אז טוב שהורדת מהלב, אני מניחה שאת עדיין מתוחה וזה טבעי, בסדר גמור ולא יהרוס לך שום דבר. אני מחזיקה לך אצבעות חזק להצלחת הטיפול, ואנא השארי עמנו לפרוק את אשר על לבך וכמובן לטפס על הקירות עד לבטא (את לא היחידה כאן שמטפסת עכשיו על קירות..), וכמובן תעדכני!