בדיקת הריון שלילית...

הי בנות! בלי הפורום הזה הייתי משתגעת , גם אם אני בעיקר קוראת בשקט ורק לפעמים כותבת. הלכנו החודש למרפאת פוריות להתחיל בדיקות וטיפולים, אולי יש בעיות זרע, אולי לא , אולי זו אני. קיוותי נורא היום שהבדיקה בבית תצא חיובית ואני לא אצטרך להתחיל הכול, חשבתי אולי עצם זה שפנינו פתח לי את הרחם... (תקוות שווא). אז לא שוב פעם פס אחד. אני אקבל היום או מחר... בעיקר אין לי כוח להתחיל תהליכים של בדיקות (כבר עשינו קצת הורמונליות וזרע שיצא בינוני). מאיפה מוצאים את הכוח ואיך לא עוצרים את החיים בציפייה הזו שלא מתממשת לילד?

היי שירה, כנראה שיצר האדם גובר על כל יאוש ואנחנו מוכנות לעשות המון ולא לוותר, כי בסוף זה משתלם, כמובן שהדרך מתסכלת ונראה שלא נגמרת אך אני בטוחה שבסוף זה יגיע לכולנו. אל יאוש, אנחנו פה כדי לחלוק ולהקשיב וכמובן להזדהות........ והכי חשוב לחשוב חיובי...כי זה בתוכנו שיהיה המון הצלחה!!!! רומי

היי שירה ק', כמה מאכזב. (((((((())))))))) גם אני עוד קיוויתי שנצליח לבד לפני שנלך לIVF. והנה, אנחנו מחכים למחזור כדי להתחיל את כל הסיפור. אצלי הכוחות אינם אחידים, היום יש - מחר אין. בסה"כ החיים מאלצים אותי להמשיך. למי יש זמן היום לרדת מהפסים או להתכנס כשבלול? סוחבים מיום ליום והבנות פה כל כך נחמדות ועזרות. אלה "סודות" ההשרדות שלי... חיבוק נוסף לפרידה((((((((())))))))) דורה.

הי שירה כל התהליך הזה עושה משהו לנו כבני אדם. בין תקוות ואכזבות חודשיות משתנים לנגד עיניניו סדרי העדיפויות שלנו, אלו שחשבנו אותם למעניינים וחשובים מאבדים ממעמדם בחיינו. מה שאני מנסה לעשות כדי לא להשתגע או לרחם על עצמי כל היום - פשוט להתרכז בדברים אחרים. זה לא אומר שנושאים אחרים באמת מעניינים אותי, הם לא, אבל לפחות הם מהווים הסחת דעת. כן, גם אני קיוויתי עד לפני הפס הבודד בבדיקה של אתמול שלא אאלץ לעבור את שלב הזריקות והכל יהיה מאחורי. אבל לטבע יש חוקים משלו.. אז תהיה חזקה שם, כי מאחורי מקלדות רבות מספור נמצאות בנות אמיתיות שדואגות פה אחת לשנייה. וזה עוזר באהבה נועה

שירה יקרה, צר לי על הפס היחיד המבאס. את יודעת, אתמול ראיתי את הסדרה "אמאל'ה" עם אורנה בנאי בטלויזיה, ואפילו שאני כבר לא בטיפולים, הזכרון של כל בדיקות ההריון שעשיתי עם הפס האחד הותיר בי כאלו צלקות שכשהראו את הבדיקה של אפי (אורנה) עם שני הפסים קינאתי בה אפילו שזה רק סידרה בטלויזיה ואפילו שאני כבר לא מנסה להרות.. זה מה שנקרא שריטה לכל החיים, הא? מאיפה מגייסים את הכוח? האמת היא שאני לא זוכרת את עצמי ממש מצליחה לגייס כוח, אלא פשוט ממשיכה הלאה כי אין ברירה... עושים את מה שצריך לעשות - קמים, עובדים, הולכים למסיבות ולאירועים, והראש נמצא במקום אחר. החיים במידה מסויימת כן נעצרים, אבל עושים מאמצים שלא לעצור אותם איפה שלא חייבים. תשובה לא ממש מספקת, אני יודעת, אבל זה מה יש.. זה, וכמובן ((חיבוק)))

תודה לכולכן! רק עכשיו חזרתי הביתה ופתחתי את האינטרנט וזה חימם לי את הלב לראות את התגובות. אולי עכשיו אני אשן יותר בשקט. זהו מתחיל מחזור חדש, גם זה סוג של תקווה. לילה טוב.