ברכות על הפורום החדש

יופי שיש פורום כזה. רואה שנשים באמת ננעזרות. רוצה להעזר בכן כדי להבין למה כל כך קשה להקים קבוצת תמיכה. כולן אומרות כמה זה חשוב אך לא מצטרפות. מי יכולה לענות על השאלה למה.

דר' בירמן יקרה, תודה שמצאת לנכון לברך אותנו. אמנם אני לא מראשונות הפורום אך האינטנסיביות של הביקורים בפורום נותנת תחושה של "משומש" וכבר לא חדש... לשאלתך- אישית, עם כל העומס של הבדיקות, המעקבים, האחורים לעבודה ושמירת המשך החיים כתיקונם אינני מוצאת פנאי לפגישות של קבוצת תמיכה. לחלקנו, כמו לי למשל, יש גם ילד בבית וקשה ללהטט בין כל המחויבויות... וגם, כמובן, לא לכל אחת מתאים, עניין של אישיות. ושוב תודה, דורה.

שלום ד"ר צביה בירמן, גם אני מצטרפת לתרוץ של דורה, גם לי יש ילד בבית ואני עובדת ומגיעה מאוחר הביתה ויש את כל מטלות הבית. היציאה היחידה שלי בשבוע היא לערב בנות עם החברות הטובות שלי....וגם זה עם טרנינג...(אם נפגשים בבתים..). להגיע לקבוצת תמיכה לדעתי זה קשה כי בד"כ גם הבעל ירצ להצטרף ובשעות האלה כבר יש סדר שינה בבית. לא נורא, פה אנחנו מרגישות בקבוצת תמיכה עם "ילדת" שלנו ועם ניני ורומי המקסימות שעונות לנו על כל שאלה באהבה ובפרוט רב. שלך זיו.

שלום לד"ר צביה בירמן אכן פורום נפלא, לשמוע, להשמיע, לנחם ולשמוח והוא מבורך בעיני כולנו פה חולקות את בעייתנו המשותפת והדבר ממש ממכר! קבוצות תמיכה לדעתי האישית זה מאוד תלוי באופי של בני הזוג, בהחלט לכמה משתתפות כאן הייתי ממליצה בחום כי הן באמת זקוקות לתמיכה ואולי מאוד יועיל להן גם להיפגש פיזית עם אנשים באותו המצב. אני אישית לא מרגישה זקוקה לכך, אולי מאופיי האופטימי והפתוח שאין לי בעיה לדבר על כך עם סביבתי והפורום בהחלט מספק אותי. מה גם שנוצרים כאן קשרים מעבר למסגרת הפורום כך שיש תמיכה. וכמובן שיש גם את החוסר זמן בשגרת חיינו וכל אחת עם סדרי העדיפויות שלה. בהצלחה בכל אופן עם קבוצות התמיכה, אם את זו שעומדת בהקמתן רומי

שלום ד"ר בירמן אני אישית קשה לי להיחשף ולהיפתח כך עם קבוצה או עם אנשים שאני לא מכירה, לפעמים להישאר אנונימית זה עוזר יותר לשאול שאלות כל כך אישיות ולשתף בבעיות הכי אינטימיות שנוגעות לגוף ולנשמה ולאיגו ולדימוי העצמי . גם כך אנחנו נמצאים כל חודש בסיטואציות לא נעימות ומביכות החל מפתיחת רגליים וכלה בלרוץ במסדרונות כשאני מחביאה כוס של זרע . ובנוסף לזה יש לי ילד בבית ובעלי עובד עד מאוחר ובסופי שבוע בקושי מספיקים קניות וסבא וסבתא ולרצות את כל העולם .... והכי חשוב שלא הייתי מחליפה את התמיכה שאני מקבלת פה בפורום הזה מהבנות המקסימות בעד שום קבוצה בעולם אפילו פסיכולוג צמוד , במיוחד עכשיו כשהצוות גדל והתרחב וקיבלנו לא רק כחולה אחת אלא שלוש כחולות (למרות שעוד לא ראיתי את הכחול של רומי )..... תודה ומקווה שעזרתי.

שלום ד"ר בירמן, הפורום הזה כבר לא ממש חדש, ואני חושבת שאפילו ראיתי אותך פה כבר פעם... בכל מקרה, אנסה לענות על שאלתך: תמיכה חברתית בעת טיפולי פריון היא אכן מאוד חשובה, מנסיון בעיקר הנשים מרגישות צורך לחלוק את רגשותיהן. אני באופן אישי, וכנראה גם הרבה מאוד בנות אחרות שהכרתי באינטרנט -מוצאות את מדיום האינטרנט כנוח, הנכון והמתאים ביותר לצורך שלנו בתמיכה חברתית, ואני אמנה לך כמה סיבות: 1. זמינות ונוחות: כידוע רובנו נשים עובדות ועסוקות, לחלקנו כבר יש ילד אחד או יותר בבית (אי-פריון יכול להיות גם משני), והרבה יותר קל "לקפוץ" למקום מפגש חברתי מבלי לצאת מהמשרד או הבית - בלחיצת עכבר. 2. פרטיות: נושא הפריון הוא נושא רגיש שחלק נכבד מהעוברות טיפולי פריון מעדיפות לא להחשף יותר מדי בהקשר הזה. האינטרנט מספק הזדמנות פז "לשפוך את הקרביים" מבלי לחשוף פרצוף, שם, ולגלות פתאום שזאת שעומדת לעבור שאיבה באותו יום שלך היא זאת ששמרה איתך בטירונות (זה קורה בארץ). 3. דרך ביטוי מעמיקה יותר בכתב: כשיושבים בקבוצה, מדרך הטבע, כל אחת אומרת משפט או שניים והשיחה מתגלגלת לה, עובר זמן עד שמתחילים להרגיש נוח להחשף ואז בדיוק הפגישה נגמרת. באינטרנט את יושבת לך מול מקלדת, ויש לך מגוון אפשרויות ביטוי לבחור מבינהן: את יכולה להגיב משהו למישהי שכתבה במשפט אחד, או שאת יכולה לשבת שעה שלמה ולהגג על 2000 מילה. הבחירה בידך, את לא צריכה לדאוג ממשיהי דומיננטית מדי שלא תתן לאף אחד אחר לדבר, או לחלופין להרגיש שאת מחוייבת לעמוד בסטנדרט כזה או אחר של ביטוי. 4. מכירים הרבה יותר אנשים, והסיכוי שתכירי בין מאות האנשים ברשת גם כמה שממ "ישדרו איתך על אותו גל" גבוה בהרבה מהסיכוי שתמצאי מישהי כזו בקבוצה של 5-10 משתתפים. זהו, על קצה המזלג... בשורה התחתונה אני פשוט מצאתי פורקן הולם, זמין ונוח לרגשותי באינטרנט, ולא ראיתי שום צורך להתחיל לפנות לי מקום ביומן, לחפש בייבי סיטר, לסוע, לחפש חנייה ולשלם כסף על מה שאני מקבלת בקלות ובחינם אצלי בבית.

ממש ריגשת אותי עם מה שכתבת את יודעת? הייתי מעוניינת להכיר אותך קצת יותר אם לא אכפת לך... [email protected] אם יש לך מסנג'ר אז יותר טוב... המשך יום נעים זיו.

היי ד"ר צביה בירמן, פשוט השעות של הקבוצות הם בד"כ בבוקר, וכיוון שיותר חשוב להעדר מעבודה לטיפולים ובדיקות, קשה לצאת שוב בשביל קבוצה. אני מאמינה שאם תפתח קבוצה בשעות הערב- תהיה אפשרות להרבה נשים להגיע. זה מה שמונע ממני להגיע לקבוצה כזו, למרות שאני מאוד רוצה. נועה

אנחנו בחודש הבא מתחילים ללכת לקבוצת תמיכה לזוגות.כל הסיבות למה לא כבר הועלו כאן אבל לי חשוב שבן זוגי יהייה כמה שיותר מעורב בתהליך ואני חושבת שחשוב לו לישמוע מעוד זוגות מה עובר אליהם. אין לו אף אחד שהוא יכול לדבר איתו דוגרי ואני מאמינה שאם יפגוש עוד גברים עם בעית זרע כמו שלו זה יעזור לשנינו. זה גם בערב וזה גם בתל-אביב וחשבנו לשלב את זה עם יציאה אחר כך או פגישה עם חברים.(יש לנו בייביסיטר נהדרת) בכל אופן בהצלחה עם הקבוצה ויתי