פתאום מהססת !!!!!!!!!!!!!!!!!!!

היי בנות אתמול קיבלתי מחזור אחרי חודש של ציסטות ואני אמורה לעשות US ביום ראשון כדי להתחיל עוד סיבוב של IVF אבל!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! פתאום אני נתקפת פחד והיסוס ומתחילה לחשוב : אולי אני אעזוב את זה וזהו מספיק לי ילד אחד אולי אני יכולה לחיות עם החסך הזה אולי אני אקבל את העובדות כמו שהן אולי אני אדחה את זה עוד שנה או שנתיים אולי אולי אולי ??????????????????????????.??????????????????????????????? מה קורה לי ? אף פעם לא היססתי כך תמיד התחלתי טיפול בהתלהבות והרבה ציפיות הפעם אני מרגישה בעקבות הציסטות שיהיו לי עוד הפתעות לא רצויות אני מרגישה פחות בוטחת ברופא שלי ושהעניינים יצאו מזמן משליטה לאחרונה אני מרגישה שהוא והצוות שלו לא מתייחסים אליי ברצינות הרופא בא עושה US הולך האחות באה נותנת מרשם וזהו נתראה בבדיקה הבאה אין דיונים אין למה אין אולי אין בואי ננסה לשנות משהו בפרוטוקול אין הסקת מסקנות מהטיפול הכושל הקודם ואין אני מבטיח לך שיהיה היריון ומה שהרג אותי שהאחות אמרה לי שההיריון הראשון שלי היה מזל גדול ובדרך כלל העניינים לא מסתדרים כך מהר ומה שקורה עכשיו (כל התקלות והדימומים המוקדמים והציסטות והעיכובים .......) כל זה בעצם מה שקורה בדרך כלל זה מפחיד לשמוע את זה אני נתקפתי חרדה וההיריון נראה לי רחוק רחוק ולהשיג אותו נראה לי כל כך קשה ובלתי אפשרי פתאום . מה אני אעשה איך אני אתפטר מהפחדים האלה איך אני אחזיק בתקוות שלי ובאופטימיות שלא יברחו לי מבין האצבעות ומתוך הלב ? אולי כדאי שאני אחכה קצת ואדחה את הטיפול עד שאני ארגע ? למרות שאני יודעת שאם אני מפסיקה עכשיו אני לא אחזור עוד לעולם!!!!!!!! בבקשה תעזרו לי להחליט . מישהי עברה את ההיסוס המפחיד הזה ?

למיה היקרה, את מעלה כאן נקודות רבות למחשבה...נראה שבאמת עברת מספר "הפתעות" מרובות שמורידות את הבטחון העצמי, זה מובן לגמרי ואל תשכחי שההתערבות בגופינו היא לא טבעית והגוף לא מגיב תמיד "כמו בספרות"...מה גם שציסטות מאוד נפוצות... אבל לחזור לעיקר לדעתי מה שיכול להחזיר לך את האופטימיות זה מעט יותר יחס מהצוות הרפואי יחס אנושי ומקצועי אולי יש לשקול החלפת רופא כי אם תרגישי בטוחה שאת בידיים טובות מידת החששות יפחתו גם הם... לכולנו יש תקופות קשות אבל לא הייתי מציע לך להפסיק את הטיפולים הרי בסוף תמיד הכל מסתדר לטובה אני בטוחה פשוט צריך סבלנות (ותאמיני לי שאני יודעת כמה זה קשה...אבל יש לנו ברירה? ) הרי זה פשוט מצליח נכון ? ללא הודעה מוקדמת...מקווה שצליחי לאזור כוחות...אנחנו כאן בשבילך...חיבוק חזק חזק חזק מאוס

כן חמודה, גם אני לפעמים חושבת- אולי די? הרי יש לי ילד אחד, בריא, חכם, חמוד ויקר לי כל כך. אז אולי אני צריכה לדעת להנות ממה שיש לי ולהסתפק במה שבורכתי בו? אם כל כך קשה להשיג עוד ילד אולי לא? ומי שנסתה במצבי לפני שלושים שנה- הרי לא עמדו לפניה האפשרויות הללו ואולי בעצם זה המצב הטיבעי ומספיק כבר להלחם בטבע או בגוף שלי? אבל את יודעת מה, מי שהוציא אותי מהמחשבות הפטליסטיות הללו היה הרופא שלי ששיתפתי אותו במה שאני מרגישה. ואם לפעמים המחשבות הללו חוזרות אליי אתן מוצאיות לי את זה מהראש. היום יש אפשרויות, אם יש לי ילד אחד מקסים יוכל להיות לי עוד ילד מקסים, או ילדה... אני מתחילה לחשוב על קוקיות ושמלות מתוקות, או על עוד בחורצ'יק בבית, ואיך אהייה במיעוט וכל היום אתווכח על זה שצריך להוריד את המושב של האסלה... וזה נותן לי כוח. אז קודם כל- אל תתייאשי, זה מאד טיבעי לחשוב לפעמים שדי. אבל זו מחשבה שצריך לתת לה להתדלדל ולהתפוגג. את יכולה להביא עוד ילד לעולם! יש לרפואה היום כל כך הרבה כלים כדי לעזור לך! אמצי אותם בשתי ידיים ולכי על זה! אנחנו פה בשבילך! ומחר, כאני אשקע במחשבות הללו את תהיי פה בשבילי.. אבל לפני הכל אני מציעה לך לשתף את הרופא. הם בדרך כלל מבינים ללבנו ומנוסים מספיק כדי לתת תמיכה ריגשית ולא רק להתעסק לנו בחצוצרות ובהורמונים. אני גם מאד מקווה שמשהו בדברים שלי עודד אותך. אפילו לפחות הידיעה שאת לא לבד ברגשות הללו... ((((((((((()))))))))))) דורה.

מה שקורה לך מלמד שהדברים נוגעים בך, ולא עוברים לידך. רובינו, מתוך צורך טבעי לשמור על עצמינו, להפחית ככל האפשר חרדות ועוצמות של פחדים, שוקעות לתוך עשייה אינסופית סביב הטיפולים ולפעמים גם במה שמסביב (בית, קריירה וכו). זה דוחק את התהיות והשאלות והפחדים והאכזבות לצד, ומאפשר ללכת קדימה. אבל יש לזה מחיר סמוי, ולפעמים צצים כל מיני סימפטומים במקומות אחרים (כמו כעסים והתפרצויות, כמו כל מיני הצטננויות פתאומיות). מה שקורה לך הוא שכל מה שנמצא אצל כולנו מתחת לפני השטח עלה קצת, ומפה התחושות הקשות. זה קשה להרגיש ככה, אבל יקירתי, בסופו של דבר זה משחרר ובריא. מה שאני מנסה להגיד לך, התחושות שלך הן הנורמליות. לשעוט קדימה בלי להרגיש מצוקה וחשש ויאוש- זה הלא טוב, לזה יש מחיר עצום. אני לא זוכרת בת כמה את ומה הרקע לבעיות הפוריות, אבל במצבים כאלה הפסקה בהחלט יכולה לעזור, בעיקר אם תצליחו לשלב בה חופשה או משהו רך וחמים אחר, להנות ממה שיש, לצבור כוחות, ואולי אפילו לא להחליט מראש על תאריך המשך (אם הגיל והנתונים מאפשרים). לגבי התחושות הקשות כלפי צוות הIVF אני חושבת שכך או כך, שווה ולשתף את הרופא/ים בהן. נכון שהם רגילים להיות הפוסקים והיודעים, אבל אם תצליחי לקחת לעצמך את המקום הזה, ולהגיד להם מה שאמרת כאן, על כמה זה קשה כזה כל כך טכני וללא עצירות וללא שיתוף שלך בחשיבה וכו- אולי הם יוכלו לשנות משהו. ואם לא- הרווחת את זה שיכולת לעמוד ולהגיד, וזה המון. מקווה שלא עייפתי אותך, חיבוקים ושתהיה שבת של מנוחה((((()))))

מיה יקרה, מההודעה שלך עלו שני דברים שונים, שכדאי לשים לב ולהבחין בינהם: אחד זה הפחדים והחששות הכלליים שלך מן ההליך, והשני הם תחושות לא טובות שיש לך מן הצוות הרפואי המטפל שלך. אז בתור צעד ראשון הייתי מנסה לעשות קצת סדר בין הדברים ולהבין בינך לבינך מה נובע ממה. לגבי החלק של הצוות הרפואי -זה דווקא החלק הקל יותר. במידה ואת באמת מרגישה לא נוח מהיחס שאת מקבלת מהם, ולא מדובר רק בהשלכה של החרדות האישיות שלך (וזה באמת נראה שיש לך סיבה טובה לא להיות מרוצה מהם בלי קשר לחרדות שלך) - אני חד משמעית בעד להחליף אותם. יש כיום הרבה רופאים מצויינים שהם גם מקצוענים וגם איכפתיים, ואין שום סיבה להתפשר כאן. בנוגע לחלק השני, לפעמים בהחלט יש מקום לבוא ולעשות פסק זמן בטיפולים. אני עשיתי זאת, וכל מי שאני מכירה שדרכה בנפתולי הפריון התארכה, למרבה הצער -עשתה הפסקה כזו, אחת או יותר. זה חשוב וזה נותן הרבה - הזדמנות לחשוב מה את באמת רוצה, לעשות סדר בראש ולהבדיל בין חרדות זמניים לבין ספיקות שנטועים בשאלות אמיתיות שיש לתת עליהן את הדעת. לדעתי שווה לך בכל מקרה לקחת עוד חודש מנוחה, ולו בכדי לחשוב על החלק הראשון - אפציית החלפת הרופא. בהצלחה!

תודה לכן בנות על העידוד למרות שהגבתי מוזר בכי בכי בכי שהסתיר לי את המסך ובקושי יכולתי לעקוב אחרי המילים ולא לאבד את השורות ובכל זאת הבכי ממש שחרר , אוי כמה זה נכון מה שאמרת לי מאוס שכל ההפתעות שקיבלתי בתקופה האחרונה הורידו לי את ביטחוני העצמי ,אני פשוט מפחדת ואף פעם לא פחדתי כך אפילו בטיפול הראשון שלי כשעוד לא ידעתי מה זה ולקראת מה אני הולכת, תמיד הייתי מלאה סקרנות וחוסר סבלנות ורוצה שזה ירוץ כבר אבל היום !!!!!!! לא כל כך בטוחה שאני רוצה שמשהו יקרה כי לפי מה שקורה לאחרונה זה יכול להיות קטסטרופה שמחכה לי בפינה , או מפלצת מפחידה שתעלה מתוך מסך הUS או תופיע על התחתונים שלי ( נשמע נורא ? אני מצטערת ) .. ודורה דורה דורה אוי אוי דורהלי כל מה שאמרת נכון כאילו את בתוך הראש שלי המחשבות שלך הן זהות לשלי הפנטזיות על הקוקיות ועל עוד בחורציק שמסתובב בבית ואני במיעוט ....הרגת אותי אחותי טחנת לי את הלב דק דק דק ...את יודעת מה ? זה מחזק וזה מעודד וזה אכן נותן דחיפה קדימה היכון צא לזריקות שוב ... ונינוש ניני נאנושקה הדברים לא עוברים לידי הדברים לא נוגעים בי הדברים מפלסים את דרכם מתוך הנשמה שלי מתוך דמעות בכי כעס על העולם על בעלי על עצמי ואפילו על השעה האומללה שידעתי בה שיש לי בעיה כזו שיש בעולם בעיה כזו כמה אכזרי הדבר כמה לא פייר וכמה לא טבעי לא טבעי לא טבעי הרי אנחנו נשים ואמורות ללדת אנחנו נקבות(למרות שאני לא אוהבת את המלה הזאת ) ואמורות ללדת תמיד חשבתי כך כל העולם חושב כך מאז ששיחקתי בבובות חשבתי כך ולמה זה לא כך ????? האם זה הוגן שאני אישה בת שלושים,שפויה ואקדמאית, מקנא בחתולה שלי שנכנסה להיריון והמליטה ארבעה גורים ???? איפה הצדק פה ? חתולה סתם חתולה ...ואני ? ולילדת אני חשבתי על מה שהצעת לי ואני עדיין לא החלטתי אם להמשיך או לא בכל זאת אני אעשה US מחר ואני אדבר עם הרופא הפעם אני אכריח אותו שיקדיש לי זמן ונראה מה יש לו לומר בכל מקרה אני אלך כדי לוודא שהציסטות ירדו לי ואני אחליט אחר כך. תודה לכן בנות ואני מתנצלת אם זה היה ארוך מדי . אוהבת אותכן, מיה