מתוקות, גם אני צריכה עידוד
דיון מתוך פורום פוריות חברתי - תמיכה
לכולן, מה אני אגיד לכם לא פשוט כל הסיפור הזה...שכל הזמן צריך לחשוב חיובי ולהיות אופטימיים וחזקים וזה כבר שבועות, חודשים ואצלי כבר יותר משנתיים...הפחד משתלט והייאוש והתסכול...זה לא שלא אמשיך כי אין לי ממש ברירה אבל נו את יודעות...מתגעגעת ל"חיים נורמאליים"...קשה לי נורא עם החברות שאמאות לכבר יותר מליד אחד ועם העמיתות בעבודה שבהריון...ועם השאלות של כל העולם ובכלל...אני יודעת שאולי אולי אולי זה יצליח הפעם אבל לא סתם מישהי כינתה את התקופה הזו "12 הימים הנוראים", אכן נוראים וננננמממאאאססס ללללללייייייייייייייייייייייייייי !!!! אאאאוווווווווףףףףףףףףףףף !!! סליחה מתוקות שאני ככה....זה בטח יעבור...אוהבת אתכן מאוד מאוס
היי מאוס! נכון את צודקת הסיפור הזה מאוד לא קל מאוד לא פשוט וכל הזמן צריך להיות חזקים צריך להיות אופטימיים. אז את יכולה להתנחם שאצלך זה שנתיים אני כבר משהו כמו 8 שנים מנסה להיכנס להיריון עם טיפולים דרך הרפואה הרגילה וגם עשיתי פעם טיפול דרך הרפואה האלטרנטיבית ולא יצא לי כלום בינתיים. נכון את צודקת שגם בעבודה וגם חברות יש להם כבר יותר מילד אחד גם לאחותי יש כבר שלושה ילדים ולהגיד שאני לא מקנאת זה שקר אבל צריך תמיד לקוות שיהיה טוב שגם לנו זה יקרה מתישהו. מאוס זה נכון שזה נמאס לפעמים אבל אין מה לעשות אנחנו לא יכולים להיכנס להיריון בצורה טבעית וצריכים עזרה רפואית אז מקווים לטוב יקירתי. את צריכה להסתכל על זה שעכשיו זה מצב טוב מה תגידי על אלה שלפני כמה שנים טובות לא היו זוכות לטיפול כזה ולא היתה להם ברירה להיות בלי ילדים. תתנחמי בזה יקירתי.
זה כל כך נכון. החצי הראשון של החודש עתיר פעילויו ובדיקות ומעקבים ומה לא. יש המון התעסקות שגם מעבירה את הזמן וגם בונה תקוות, שהנה, הפעם. ואז בבת אחת נהיה שקט וכל מה שנותר הוא לחכות 12 יום. לפעמים אני חושבת שהיה צריך לשלוח אותנו לבדיקות ומעקבים פיקטיביים כל החצי השני רק כדי לא לתת לנו לעצור לחשוב. אז הבוקר הזה אני רק מזדהה איתך ושולחת לך חיבוקים חמים. אני יודעת שעוד מעט, אוטוטו, הכל יהיה רק זכרון עמום, ובינתיים נחכה יחד((((()))))
תודה בנות שלא הטפתם לי ורק חיבקתם...זה בדיוק מה שאני צריכה...מצטערת על העצבות פשוט כל כך מפחדת שלא הצליח...שהיה הריון כימי היתה לי אז רגישות בבטן תחתונה ועכשיו היא כמו מתה...זה מייאש אותי...את תגידו שאולי זה יצליח, אני בדר"כ רדר ומרגישה הכל אפילו ביוץ ועכשיו לא מרגישה דבר זה לא מראה טובות ועצוב לי ונמאס לי...כמובן אמשיך לנסות עוד ועוד ועוד אבל מה אני אעשה....עצוב לי...ושוב תודה על החיבוק וסליחה על המצב רוח מאוס
מה אגיד לך... אני כל כך מבינה אותך. להמשיך שוב ושוב, לראות נשים בהריון ראשון, שני, שלישי ואפילו יותר, לענות לכל השאלות המפגרות, ואז- אחרי כל ההתרגשות שלפני הטיפול- מגיע השקט הזה.ההמתנה המדכאת הזו שאין מה לעשות בה. שאין לך אפשרות להשפיע עליה. ואת בוחנת כל מיחוש או העדרו... קבלי חיבוק (((((((((((((((((()))))))))))))))))) ובואי נמתין יחד. דורה.
מאוס יקרה, את צודקת בהחלט! השבועיים האלו של הציפייה הם לא פחות קשים מהטיפולים ואף יותר! אך אין לנו ברירה. אנו צריכות להיות אופטימיות ולקוות. כל הזמן לקוות. לבסוף גם אנו ניקלט בהריון תקין!!!! אני יכולה בקלות להזדהות איתך, למרות שאני לא נמצאת באותו שלב של טיפולים. גם אני חווה ימים של "דאוון" אך מהר מאד מתעשתת. אני מאחלת לך מכל הלב, הצלחה והלוואי יהיה זה הטיפול האחרון ותקלטי להריון תקין ובריא שיסתיים בלידה של ילד/ה מקסים/ה! הרי בשביל זה אנחנו מוכנות לעבור הכל, לא? אוהבת,סבבית
את צודקת בהחלט סבבית. לפעמים לכולנו יש ימים של דאון המצב רוח שלנו לא ממש בשמיים אבל אין מה לעשות חייבים להמשיך הלאה וכמובן הדבר האחרון שנשאר לנו זה לקוות ורק לקוות שגם לנו זה יקרה שגם לנו יהיה הריון תקין. שיהיה לך בהצלחה סבבית וכמובן גם אני באותה דיעה כמוך שולחת לך חיבוק חם מהצפון שרית
מנהל פורום פוריות חברתי - תמיכה
