קשה קשה

קשה לי.. התקופה הזאת כל כך ארוכה.. נראה שאני נכנסת יותר ועותר לענייני הפוריות וזה מפחיד אותי.. שאין לי מושג כמה זמן זה ייקח..והרי אני לא רוצה רק ילד אחד... אוףףףףףףףףףףףףףףףף.. כמה פעמים ביום בוכה ביני לבין עצמי לכמה שניות. אפילו לא הולכת הצידה. כבר מאומנת. ומיד חוזרת לתפקד "נורמאאאאאלי".. איש לא יידע.. איש לא יחשוד.. והחודש הזה בלי טיפול. רק טבעי.. ועוד שבועיים שלמים בלי שמשהו יזוז אצלי.. אני אשתגע בסוף.. זו לידה כ"כ ארוכככככככככככככככככככככככככככככככה

את כ"כ צודקת זה החיים שלנו , אין ספק שכל יום זה יותר מלחיץ ומדאיג איתך עפרהבהצלחה.........

נועה, הקושי שלך כל-כך מובן, עד כאב. אי-הוודאות לגבי ההליך, לאן הוא עוד יגיע ובעיקר מתי יסתיים - יכולה להוציא מהדעת. אני מציעה לך לא לחשוב כרגע על הקמת המשפחה שלך במונחים של כמה זמן ייקח לעשות כל ילד, כפול מספר הילדים שאת רוצה... כמה זה יצא בסוף? זה נסיון שיביא לך רק תסכול - להשיג שליטה במצב שבהגדרה הוא לא נתון בשליטתנו. אבל יש גם צד טוב לסיפור: גם אם יקח לך חלילה X זמן להגיע לילד ראשון (אין לי מושג כמה זמן את כבר מנסה, אז תציבי את את המספר שממנו את חוששת במקום ה-X...) - זה לא אומר שיקח לך X זמן להגיע לכל ילד מאלו שיבואו בהמשך. פורום "הורים לאחר טיפולים" בתפוז מלא עד גדותיו בנשים שעברו שנים של טיפולים לילד ראשון, ואח"כ "התפנצ'רו" בילד השני ואפילו השלישי. יש סברה לפיה ההריון עושה איזשהו שינוי הורמונלי או אחר בלתי-מוסבר בגוף, מעין "reset" , ומשנה את המצב לחלוטין. זה לא תמיד קורה, זה ברור, אבל בכל זאת אני חושבת שכרגע לא כדאי לך לחשוב יותר רחוק מאשר ההריון הקרוב, שאמן יגיע באמת בקרוב. ובהמשך? נחיה ונראה, עוד חזון למועד... (((חיבוק)))