תעזרו לי

שלום אני מנסה להיכנס להריון קרוב לשנתיים, ולא מצליחה. אני ובעלי עשינו את כל הבדיקות והכל תקין. אני מקבלת זריקות ובכל זאת כל פעם שאני מקבלת מחזור אני מתאכזבת, אני בדיכאון. איך יוצאים מהלחץ?? תעזרו לי, אני נואשת.

הי מילי, גם בעלי ואני לאחר כשנה וחצי של נסיונות להרות.אני כשבועיים לאחר ההזרעה ואני רואה טיפטופי דם (המכשפה בהתגלמותה) ואני ממש מפתחת כאבים פסיכוסומטים. הקאות,כאבי ראש,סחרחורת אני פשוט לא יודעת כיצד להתמודד עם המחזור בכל חודש. "ולשחק אותה" לכל הסובבים שהכל כשורה. בעוד שהרבה אנשים מסביב רוצים שאשמח בשמחתם שהם בהריון ולפעמים בלתי מתוכנן כזה ש"בא מדרך הטבע" ולנו ,לנו אפילו אחד לא מגיע . לא בדרך הטבע ולא בדרך מלאכותית. אסור לאבד את האופטימיות ומצד שני זה לא הוגן.אנחנו בסה"כ אנשים נורמטיבים אז למה לאחרים כן ולנו לא.ואני בן אדם המפרגן מכל הלב לסביבה אבל רוצה גם לעצמי. הטיפול הבא שלנו הינו IVF ולא קיבלנו עד עכשיו אישור כי גם אנחנו בסטטיסיטיקה של "בעלי אי-פיריון זמני" שנמשך,דרך אגב,הרבה יותר זמן מהמון חברות עם בעיות שהרו וילדו הרבה לפנינו. אני פוחדת פחד מות מIVF אבל אלך על-זה בטוב כי על ילד/ה לא נוותר לעולם. ואומרים שבIVF סוף סוף עולים על הבעיה האמיתית וחוסר הפיריון הבלתי מוסבר מתחיל להיות סוף סוף מוסבר. אז המון הצלחה. ואם ישנה הזדהות פה למישהי אשמח.

היי אני נשואה זה שנה וחצי, ומזה 7 חודשים מנסה להרות דרך הפריה חוץ גופית, עברתי כבר 3 מחזורים שהסתיימו בכשלון, מחר יש לי החזרה,מחזור מס' 4, יווווווווווווו אני מדמיינת לעצמי איזה דכאון הולך להיות בזמן השבועיים של ההמתנה. מה אני יכולה להגיד,,,הרוב אומר תשכחי מזה ותמשיכי כמו בחיים הרגיל, אבל לצערנו זה בלתי אפשרי, הכל אנחנו עושות על מנת לשמור על העוברים, אבל האכזבה נמצאת שמה מחכה לנו , אינני רוצה לדכא אתכן, אבל זה מה שאני מרגישה. אני מרגישה שהריון ותינוק,זה אך ורק חלום,........מקווה שיתגשם לי לכולנו. אבל אי אפשר להכחיש שמה שאנו עוברות מבעס את החיים, כל התוכניות שלי טלויות בטיפול, הזריקות שצריך לקחת אותן,הנפיחות בבטן שמקשה עליי ללבוש את הבגדים שאני הכי אוהבת, המעקב של הזקיקים שמנע ממני לנסוע לחול, קיום יחסים שמלווה בכאבים בבטן תחתונה, אני אפילו השמנתי כ-6 קילו, , נאלצתי להפסיק לעבוד,הייתי גננת ובגלל המעקב של הטיפול נאלצתי להעד מהעבודה הרבה ימיםהעבודה דורשת שאני אהיה עם הילדים......זהו הפסדתי אחותו של בעלי התחתנה לפני חודשיים....והיא כבר בהריון....מתלבשת כמו שצריך...נוסע מתי שבא לה...ועובדת במקום אדיר אין מלים....הקרבתי בכול למען התינוק שאני משתוקקת לו....מקווה שההקרבה אינה לשווא..............גם לכולנו

קודם כל, אני לא יודעת איך אפשר "לצאת מהלחץ", כאשר הדבר אותו אנחנו רוצים יותר מכל דבר אחר בעולם מבושש לבוא, ואפילו מבלי שנדע למה. אז אני לא חושבת שאת צריכה להגיד לעצמך "לצאת מהלחץ", גם כי זה לא יעזור, וגם כי בעצם האמירה הזו את בעצם מלקה את עצמך על דבר שהוא לא באשמתך, ואולי אף נותנת תוקף לאמירה המקוממת והטפשית של "יועצים" מטעם עצמם שאומרים לך שאם רק תרגעי זה יקרה והכל בגלל הלחץ שלך. אז אני אגיד את זה בצורה הכי ברורה: 1. לחץ לא גורם לאי-פריון. אי-פריון גורם ללחץ!!!! 2. אי-פריון על רקע בלתי מוסבר הוא לא אי-פריון "פסיכולוגי", אלא אי-פריון שהרפואה, נכון להיום, עוד טרם הצליחה לגלות את הסיבה לו. להגיד שאי-פריון בלתי מוסבר הוא פסיכולוגי ונובע מלחץ זה כמו להגיד שבגלל שלא יודעים איך סוגים מסויימים של סרטן קורים אז הם קורים מסיבות פסיכולוגיות. ובכל זאת, כדי להרגע... לאחרונה כתבתי פה על משהו שעשיתי ולמעשה אני עדיין עושה ועוזר לי מאוד: קוראים לזה "דפי בוקר". כל בוקר, כמה שיותר סמוך לרגע הקימה, אני כותבת 3 עמודים. כתיבה מהירה, אסוציאטיבית, בלתי-מתוכננת ובלתי-ערוכה - כל מה שעולה בראש. ומה שעולה זה בדרך כלל הג'יפה - חרדות, כעסים, תסכולים, מתחים -הכל נשפך על הדף ומנקה קצת את הראש. בדיוק כמו שמצחצחים שיניים. לא צריך כשרון כתיבה, זה לא צריך להיות יפה או מסודר, ואף אחד לא צריך לקרוא את זה (גם לא אתן). גם אם אין מה לכתוב - וכותבים "אוף אני עייפה ואין לי מה לכתוב ונמאס לי כבר" - מכריחים את עצמנו להמשיך לכתוב עד שממלאים את 3 הדפים - זה חובה! זה לא רק מרגיע, אלא נותן ראיה צלולה יותר על מה אנחנו רוצים, מה מפריע לנו ומה אפשר לעשות כדי להרגיש קצת יותר טוב. לי זה עזר. ל' - גם אנחנו סבלנו מאי-פריון בלתי מוסבר, ויש לי תיקון קטן למה שכתבת - אנחנו עדיין בלתי מוסברים, כלומר, עד היום אף רופא לא יכול להסביר מדוע לא הריתי במשך 3 שנים, רק שעכשיו זה כבר לא משנה - כי בסוף זה קרה ויש לי ילדים מקסימים. כלומר, אי-פריון בלתי מוסבר לא בהכרח יתחיל מתישהו להיות מוסבר, אבל זה גם לא זה מה שאת רוצה - את בעצם רק רוצה שהוא יפסיק להיות אי-פריון... או במילים אחרות -את לא מחפשת הסברים -אלא הריון בריא ותינוק בסופו. וזה יבוא - לך, למילי, ולכל הבנות היקרות כאן.

היי אני נשואה זה שנה וחצי, ומזה 7 חודשים מנסה להרות דרך הפריה חוץ גופית, עברתי כבר 3 מחזורים שהסתיימו בכשלון, מחר יש לי החזרה,מחזור מס' 4, יווווווווווווו אני מדמיינת לעצמי איזה דכאון הולך להיות בזמן השבועיים של ההמתנה. מה אני יכולה להגיד,,,הרוב אומר תשכחי מזה ותמשיכי כמו בחיים הרגיל, אבל לצערנו זה בלתי אפשרי, הכל אנחנו עושות על מנת לשמור על העוברים, אבל האכזבה נמצאת שמה מחכה לנו , אינני רוצה לדכא אתכן, אבל זה מה שאני מרגישה. אני מרגישה שהריון ותינוק,זה אך ורק חלום,........מקווה שיתגשם לי לכולנו. אבל אי אפשר להכחיש שמה שאנו עוברות מבעס את החיים, כל התוכניות שלי טלויות בטיפול, הזריקות שצריך לקחת אותן,הנפיחות בבטן שמקשה עליי ללבוש את הבגדים שאני הכי אוהבת, המעקב של הזקיקים שמנע ממני לנסוע לחול, קיום יחסים שמלווה בכאבים בבטן תחתונה, אני אפילו השמנתי כ-6 קילו, , נאלצתי להפסיק לעבוד,הייתי גננת ובגלל המעקב של הטיפול נאלצתי להעד מהעבודה הרבה ימיםהעבודה דורשת שאני אהיה עם הילדים......זהו הפסדתי אחותו של בעלי התחתנה לפני חודשיים....והיא כבר בהריון....מתלבשת כמו שצריך...נוסע מתי שבא לה...ועובדת במקום אדיר אין מלים....הקרבתי בכול למען התינוק שאני משתוקקת לו....מקווה שההקרבה אינה לשווא..............גם לכולנו

מילי כולם באותם מטבע, אני גם מנסה כל חודש להתמודד עם זה ,4 שנים לרוץ אבל תמיד מנסה להרגע ובכלל אני הכל עושה למען זה ומדובר בהכללל אז אל תתיאשי בהצלחה עפרה

מילי כולם באותם מטבע, אני גם מנסה כל חודש להתמודד עם זה ,4 שנים לרוץ אבל תמיד מנסה להרגע ובכלל אני הכל עושה למען זה ומדובר בהכללל אז אל תתיאשי בהצלחה עפרה