לניני, בעניין הנגריה...

יכל להיות שעלינו פה על משהו..... המממממממ..... אולי נפתח כאן שאלת סקר קטנה בעניין? משהו כמו- האם בעלך נוחר ומה קטגוריית אי הפוריות שלכם? ובעניין ההפסקה הארוכה שלי ובית האבות שלך- גם אני קשישה. אני חוששת שבמקום חופשת לידה אצא כבר לפנסיה. בכל זאת לא מצטערת. ניסינו לבדנו, בלי מליון בדיקות וזריקות. נכון- לא הצלחנו, אבל זה הוציא אותי קצת מהמרוץ המטורף של הטיפולים,קצת שקט. קראתי בעניין גם את מה שכתבו לך הבנות, אנחנו נמצאות בשלבים דיי סמוכים, אני בדיוק התחלתי ואת תכף מתחילה, כך שמה שכתבו לך עיניין אותי מאד. הבעייה שהדברים האלה נכנסים לי מאזן אחת ויוצאים מהשנייה, כמו שאומרים. איך מצב רוחך לקראת ההתחלה? מרץ? לחץ? התרגשות? (אני הייתי בטוחה שאני הכי קול בעניין עד שהתחילו סימני מתח שונים לצוץ לי בגוף, עזבי מה,דיי דוחה. רק אחרי שממש הגעתי לשערי צדק להדרכה נרגעתי). בעלי שולח חררררררררררר, שלך, דורה.

שולח חררררררררררר. קנינו מיטה נפרדת שבה הוא ישן כאשר הוא עייף בטירוף וגם אני רוצה לישון ואז בטוח לא ארדם.כי כשהוא עייף עד מאוד ניגזר עלי לא להירדם כל הלילה. גם עם אטמי אוזניים שמותאמים לרובה M16 . לילה טוב.

ניריתו'ש! על זה עוד לא חשבתי, הלילה כבר אוכל להגיד לו, אם את מרשה, על ה- אם 16.... וזהו, החלטתי לפתוח שירשור בעניין נחירות! מתגעגעת אלייך, דורה.

בעלי לא נוחר אבל הוא עושה הפסקות נשימה שבעקבותיהן הוא משמיע צפצופים ניחרים בכל מקרה אחרי שנים של נסיונות מרובים לגרום לו להספיק זה התייצב על דגדוגים שמיד מקפיצים אותו (אני עושה את עצמי ישנה) או כשאני ממש מתוך שינה אז מרפקיות קטנות;) עוד לא עברנו למיטות נפרדנות בעיקר כי אני שומעת אותו מכל מקום בבית ואז אי גם לא יכולה לדגדג אותו.... ולדברים החשובים, אני חושבת שאני בשלב העשיה והדריכות שלקראת אני קצת מנותקת עכשיו מהלחץ לא מרגישה אותו עסוקה באיפה ומי וכו ככה אני בזמני לחץ, זה עוזר לי להתמודד עם החרדה..:)