מתי סיפרתן בעבודה?

שלום לכולן, אני בשבועות האחרונים בהתלבטות, ורציתי לשמוע את דעותיכן. בעיקרון אני בן אדם מאוד פרטי, ודאי וודאי שבנושא כזה. כלומר, האינסטינקט שלי הוא לא לשתף שאנחנו בטיפולים (חוץ מכמה חברות קרובות). העניין הוא שכבר עכשיו בהזרעות אני מרגישה שזה קצת קשה בעבודה עם העדרויות פתאומיות לא מוסברות, איחורים בגלל בדיקות בבוק וכו', ובהפריה זה נראה לי בלתי אפשרי. חשבתי בלית ברירה לספר רק לבוס הישיר שלי (שהוא איש מקסים, ובטוח יהיה נחמד בעניין. סתם לא הכי בא לי לספר, ואני גם לא בטוחה במאה אחוז שהוא לא ישתף עוד מישהו או שניים בעבודה בעניין). מה דעתכן? זה כבר די הכרחי, לא? תודה

קודם כל- אישה בטיפולי פוריות מוגנת בחוק מפיטורים בשל העדרויות ואחורים הקשורים בטיפולים. כמובן שבוס מחורבן יכול להגיד שהוא מפטר את האישה מסיבות אחרות. ובכל זאת- יש הגנה בחוק ואפשר להיאבק. אז מהבחינה הזו- כדאי לספר. מעבר לזה, דעתי האישית היא שלספר לבוס הישיר יכול מאד להקל על עניינים. ואם את חושבת שלמרות שתבקשי שלא ישתף אף אחד הוא כן ישתף- את יודעת מה- אז מה! גם אני לא סיפרתי פרט לבוסית הישירה שלי והיא דווקא ממש שמרה את הדברים בסוד. אבל, פעם אחת, אחרי שלילי נוסף, ישבתי בעבודה מול המחשב שהיה פתוח בפורום והדמעות זלגו (מאז כבר אין גישה לאינטרנט אצלי בעבודה, אנחנו מתקדמים לאחור...) ועברה מישהי שאני אוהבת. היא ראתה את הדמעות, ראתה את הכותרת של הפורום, שמה יד מנחמת על הכתף שלי ואצלי, כמובן, שהדמעות הפכו לבכי מר. למחרת חצי מהאנשים בעבודה ידעו. עד סוף השבוע, אני חושבת שגם קרובים מדרגה שלישית של כל מי שעובד אצלנו ידע. ו- אני גיליתי שזה כל כך קל לי יותר שאפילו שמחתי על המהירות שבה סרן שמועתי עובד אצלנו. כי באמת שלא צריך להיענש כל פעם בפנינים של- נו???? צריכים עזרה? את לא רוצה עוד ילדים? למה את מביאה תוכי לילד?- תעשי לו אח. כמה אפשר? כל זה נעלם בבת אחת! ישששששששששששששששששששששששששששששששששששש!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! דבר שני- זה חסך לי את הדילמות של- לגלות לזו או לשניה? או שהן יספרו לכל העולם... דבר שלישי, ואולי הכי חשוב- פתאום היתה לי רשת תמיכה עעעענננקיייתתת. אף אחד לא היה מטומטם, כולם ידעו להיות שם בשבילי. בלי לרחם, פשוט להיות שם בשבילי ולרצות כל כך בשבילי. ואחרי שנים, כשנקלט ההריון וסיפרתי לבוסית שלי- הצרחות שלה החרישו אותי והיא רצתה להיות זו שתבשר לכולם. כמובן שלא הסכמתי (-: גם כי ההריון היה בסכנה גדולה במשך חודשיים, וגם כי אני רציתי לספר ולשתף ולראות את כולם שמחים בשמחתי. בקיצור, אם לא הייתי ברורה (חחחחחח) אני לגמרי בעד לספר לבוס, ואם הוא יספר- מסתבר שגם זו לטובה!

אבל בגלל כל ההעדרויות הרבות, כבר אי אפשר להסתיר, זה באמת פשוט בלתי אפשרי ! והבוסית שלי אשה מאוד נחמדה ושיתפתי אותה והיא אמרה שכבר הבינה לבד, אנשים לא מטומטמים. אני לא יודעת אם היה לי בוס גבר אז הייתי משתפת כי לי יותר קל עם נשים אבל באמת היא כ"כ הבינה וכ"כ תמכה (ותומכת) וזה רק חיזק את הקשר בינינו. אבל חשוב לי לציין שאם היה לי ספק שהיא תספר למישהי - לא הייתי מספרת לה. אני חושבת בסיכומו של עניין - שמקל לספר - גם אצלי היה סיפור של מחיצה וצילומי רחם ועוד הרבה דברים ועוד יותר נעדרתי. אוף, זה כ"כ מבאס כל ההתלבטויות האלה, מזל שיש לנו אחת את השניה פה בפורום :-) לשמוע עוד דעות

הבוסית הישירה שלי ידעה ממש מההתחלה, עוד מהתקופה שניסינו טבעי. אבל זה בגלל שאנחנו עובדות כבר הרבה שנים ביחד ואני יכולה לסמוך עליה לגמרי והיא לגמרי בעדי. אם זה היה מישהו אחר, יכול להיות שהיה לוקח לי יותר זמן. אני חושבת שתעשי מה שאת מרגישה שהכי נכון לך. גם לי יש פחד שכולם ידעו ויתחילו לדבר, ואני מאוד מאוד קנאית לפרטיות שלי, ולכן אני מבינה את הפחד שלך.

גם אני כמו רוב הבנות כאן החלטתי לשתף בעבודה, אצלי הבוס הוא גבר ותאמיני לי שכהם שומעים משהו בסגנון טיפולים הם הופכים להיות רגישים אלייך הרבה יותר :) אני לא מתרצת העלמות באמצע היום, לא איחורים , לא ימי מחלה ולא כלום. פשוט מודיעה , וזהו. הם מקבליםז את בהבנה ורק את מרוויחה מזה. אבל זוהי רק דעתי :)

חיזקתן את מה שחשבתי בעצמי. נודע לי הבוקר שאני הולכת להזרעה ביום ראשון, אז כרגע הציפייה היא להודיע בעוד כמה שבועות שאני בהריון :-) אבל אם זה לא יקרה, חו"ח, אז לפני תחילת המחזור הבא (שכנראה כבר יהיה IVF) אודיע לבוס. תודה שוב ושבת שלום