הגיע יום ראשון

הייתי אמורה, כידוע לכן להתחיל להזריק להפרייה והיום הייתי צריכה ללכת לפתוח תיק באסותא - ולא עשיתי לא את זה ולא את זה כי דחיתי אתן זוכרות למה.. להגיד שאני מרגישה יותר טוב? לא להגיש שזה הקל עלי ? לא זה רק הוכיח לי כמה אני מסכנה וגם מטומטמת..שום דבר לא מצליח לי כמו שצריך. אני פחות ופחות נכנסת לפורום-עד שאני אעלם לגמרי.. אתן מקנאות במי שבהריון ואני מקנאה במי שעושה הפרייה או הזרעה ושאיבה לא נראה לי שאגיע ליום הזה...עד שאטפל בכל "הזבל" (סליחה סליחה על המילה הלא יפה) שמסביב - נמאס לי מהכל ולא הלכתי היום לעבודה ולא בא לי לעשות כלום..

אל תגידי ככה , יש אלפי נשים כמוך, גם אני יהיה בסדר המון כוחות ללכת על זה אל תוותרי זה יבוןא בסוף בהצלחה

שלום מיכל מה שלומך? טוב את בטח מבואסת, עצובה ,מתוסכלת, וזה שלא יצאת לעבודה אומר שאת סובלת. אפשר להבין אותך. לפני חודשיים ,עשיתי בדיקת דם כללית, את יודעת את הבדיקות לפני התחלת טיפול. את יודעת מה גילו אצלי!!!! גילו שיש לי היפטיטיס C חיובי, את יודעת מה זה , זו צהבת בכבד. כאשר קיבלתי את התשובה,הייתי לבד בבית, וזו היתה הפעם הראשונה שהרגשתי שני כל כך בודדה בעולם הזה, בעלי היה בעבודה, התחלתי לבכות לבכות לבכות בקול רמה ואמרתי לעצמי. למה אלוהים,למה..לא מספיק שאני עוברת גם כך טיפולים,למה אתה עושה לי את זה. והחלטתי שאני מפסיקה טיפולים, כי אני צריכה לטפל בבעיה החדשה הזו,שיצאה לי פתאום , אחרי שהתאוששתי קצת,נכנסתי לפורום הזה,... את לא יודעת מה הרגשתי..!!!! ראיתי פה בנות שכתבו, מחר שאיבה..מחר החזרה...אני מתחילה לזריק, הרגשתי קנאה, שאני רוצה גם, והרגשתי גם שהטיפולים האלה הם קטנים עליי ,כאשר גילית שיש לי בעיה בכבד..וכל כך רציתי להמשיך בטיפולים ,אבל פתאום הופיעה עכבה בדרך. רצתי בין הרופאים כדי לגלות מה זה..ואחרי 3 שבועות של מתח ,עצבים, בכי, גילו שאלו הם רק נוגדנים להיפטיטיס,ושהייתי פעם חולה והחלמתי, ובסוף נודע לי שאין לי כלום ברוך השם. למה אני מספרת לך את זה: שמתי את עצמי במקומך,והבנתי את העצב,שאת מרגישה בודדה ויחידה,שכולן ממשיכות עם הטיפולים,ואת היחידה שתקועה במקום, ואת בטח אומרת לעצמך, "אלוהים,לא מספיק מה שאני עוברת,גם זה צץ לי..למה עליי לעבור את זה קשה,ולכולן קל" זה נורא ומתסכל... אב מיכל תסתכלי בחצי הכוס המלאה ותראי, שיש משהו חיובי בסיפור שלך. זה שאת לא ממש ממש תקועה במקום, את יכולה להמשיך בטיפולים כרגיל, את יכולה להיות כמו כולן, את יכולה לעבור שאיבה ןהחזרה,ולהיות בהריון. חברה שלי היתה לה חצצורה סתומה,היא נקלטה אחרי 3 מחזורים ויש לה תאומים. אז הרעיון של שטיפת העוברים החוצה לא מתלבש על כולן. וזה שהרופא אמר לך ,עדיין לא נוציא אותה,זה הגיוני,תאמיני לי הרופא רוצה משהוא לטובתך, ואם הוא היה רואה שהחצצורה היא הפתרון הוא היה מוציא אותה מיד. למה להפסיד חודש? למה לפספס את הזמן? למב לתלוש את השערות? לכי, תעשי את זה , תתחילי, ואם חלילה לא יצליח,אז יוציא לך אותה,,. אל תתעקשי, תהיי סבלנית, הכל יגיע בזמן..זה הבורא שמחליט לא אנחנו. ואם זה היה בידינו,הייתי מזמן בהריון... אני מחבקת אותך חזזזזזזזזזקקקקקקקק. ומחר את באה ואומרת "בנות התחלתי טיפול"

מיכל, תחושת הבלבול, חוסר האונים, ובעיקר - אובדן השליטה - הן התחושות הכי טבעיות בעולם למי שנמצאת בטיפולים (או בינהם), למרות שכל אחת מגיבה ופועלת קצת אחרת כן, אני יודעת שזה לא מנחם אותך כרגע. אבל יש לי רעיון קצת מוזר בשבילך, אולי תסכימי לקבל אותו: שמתי לב בין השורות שיש לך בעל חכם. מאוד. ואוהב, ורוצה ילדים כמוך. אז יש לי הצעה מהפכנית: אולי תעשי החלטה להעביר לו את ההגה, רק לטיפול אחד? כן כן, לא נפלתי על הראש. תעשי החלטה מודעת, שבטיפול הזה את רובוט. או ילד קטן. ובעלך הוא המחליט. תעשי מה שהוא יגיד לך, בלי לשאול שום שאלות, בלי לגלוש בעשרה אתרים באינטרנט ולקבל עשרים דיעות. זה ירגיע אותך, יוריד ממך את תחושת האחריות והכשלון לדברים שאת לא אחראית להם ולא נכשלת בהם. תני לו צ'אנס, רק לטיפול אחד. את עשויה להיות מופתעת לטובה מתחושת ההקלה שהחופש הזה מלקבל החלטות בתנאי אי-וודאות ייתן לך. מה את אומרת?

כל היום אני בטלפון עם בעלי בהאשמות - האמת אין לו זמן בשבילי.הוא עסוק ולדעתי, די נמאס לו. הוא אמר לי מה את עוד רוצה הלכנו לרופא הזה..שולמן,, עשיתי את כל הבדיקות ועכשיו החלטת שאת רוצה ללכת לרופא אחר - סוריאנו..הוא לא ממש שם בשבילי והטלפון האחרון אליו היה - אתה יודע מה אני כן מאשימה אותך..וסגרתי. זהו. ואני מאוד בודדה ומחר הולכת לעבודה ובא לי להתפטר ולהיות בדיכאון. לא שעכשיו אני לא..