צרות ודיכאון,

יקירותי, כבר ביקורת שלישית בשערי צדק ודברים זזים לאאאאאאאאאט. מזה שישה ימים עם גונל וגם מנוגון. זוכרות כמה הכאיב לי בבטן? הרגשתי אלופת העולם שאני מזריקה לעצמי בישבן, לפי הדרכה של אחות שקפצה אליי הביתה ולא מתמחה בפוריות. איקצר, היום בקופ"ח, קפצתי כדי לקחת מזרקים ואמרו לי שאני מזריקה במחט לא מתאימה, בגלל זה כואב לי עכשיו הת...ת. כפרה על הכאבים, אבל אולי בגלל זה הזקיקים לא זזים לי? כי הזרקתי לא טוב? חירבון טוטאלי. תכף מגיעה השעה שמתקשרים מביה"ח, אצטורך כמובן לספר על השטות שקרתה לי. ופתאום השבוע נהייה צפוף כל כך לבעלי ולי. הוא חייב, בלי שום אפשרות חנינה לקחת את האוטו ביום שלישי ולצאת בשש מהבית. ואם תהייה לי ביקורת- אין לי איך לשים את הילד בגן. ביקשו דחוף בדיקת שד של כירורג. אז אפשר ביום שני, בהדסה הר הצופים, מאחת עד שתיים. ברגיל זה מושלם בשבילי, אבל השבוע יש לי ישיבה. עוד רצו לדחות אותה לשתיים בגלל מישהי, אז החזרתי אותה לאחת בתקווה שאספיק לדהור והודעתי לאותה אחת שהשינוי לא יצא לפועל. אני יודעת שלא צריך להפריע לי הפרצוף אכה שהיא עשתה לי אבל כן מפריע לי. הכל מפריע לי. לאחר לעבודה, לבלבל בשכל לאחיות, לבקש שיתנו לי לדבר עם הרופא כי עכשיו כנראה יש סיבה לחוסר התגובה שלי להורמונים ושלא יעלו לי סתם. הכל מפריע, הכל נראה מציק, אני לא מוצאת את הקבלות של המנוגון בשביל לקבל החזר מהקופה. לעזזאל עם המנוגון הזה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! רק צרות יש לי ממנו. אני מאד מנסה להסתכל על העניינים בצורה מסודרת כי מאד קל לי להכנס להסטריה. אז אני אומרת: בעוד כמה דקות יתקשרו משערי צדק ואז אהייה יותר חכמה. שתקפוץ לי ההיא מהעבודה. מקסימום לא אמצא את הקבלות ולא יחזירו הכסף, זה לא שיש לי עודף, ההפך, אבל מה זה יעזור להתעצבן מזה? מעכשיו אזריק כראוי ועניינים יזוזו. עד יום שלישי אלוהים גדול, בקצב שהדברים זזים עכשיו לא יקרה כלום אם אבוא לדם ואולט' ביום רביעי. טוב, כל זה מאד מרגיע. לחמש שניות בערך ואז אני צריכה להתחיל להגיד לעצמי את הכל מחדש. נו, שיתקשרו כבר. ובנוסף יצא לי פרונקל לתפארת מדינת ישראל. בחיים לא קרה לי. לא היו לי גם לא בגיל ההתבגרות. כמו בבדיחה כשאומרים- לא יכול להיות יותר גרוע ובדיוק אז מתחיל לרדת גשם, אז לי יצא פרונקל לראשונה בחיי. עכשיו. מושלם. שיתקשרו כבר גם כן אלה. #@$%$*^$*^%&I^)* דורה.

מרוב הזדהות תוך קריאת הכתיבה הכואבת-משעשעת-מבולבלת-מדוייקת שלך התעצבנתי על זאת עם הפרצוף, חשבתי על מה להגיד לרופא על ההזרקה ותכננתי להזמין מונית לבעלך כדי שישאיר לך את האוטו. וחוצמזה, יכולתי להשבע שמתחיל לצמוח לי פרונקל. אז קודם כל, נווו? התקשרו כבר? אל תשאירי אותי במתח, הפרונקל גדל! ושנית, טוב שאת כותבת הכל - הפתרון היחיד שאני מצאתי למנוגוניטיס שלי היה לכתוב דברים - לשפוך את כל הג'יפה והעצבים החוצה, וגם כשכותבים את המטלות על דף זה קצת מרגיע כי לפחות את לא צריכה לזכור את הכל במוח של גבינה שוייצרית (באדיבות ההורמונים כמובן). טוב יקירתי, אני מחכה לעדכון ומטפחת חצ'קון (איך החריזה שלי?)

ילדת המקסימה, אני משאירה את הכותרת שלך כי היא מאד מאאאאאאאאאאאאאאד נעימה לי! ואני אוהבת אותך בטונות בחזרה, לדעתי אני אפילו אהבתי אותך עוד קודם ((((((((-: אז ככה. לגבי החצ'קון שלך- אני מקווה שהוא לא מגיע למימדים המפלצתיים של זה שאני מטפחת. ושכחתי לספר שמהמתח יצאו לי ביום שישי פצעים בחיך. איזה כיף לי.... ומה אמרו לי בשערי צדק? אמרו לי שאפשר להזריק בישבן במחט הקטנה ואפשר גם בגדולה, ואמרו לי שאם כואב לי בבטן שאזריק בזרוע אבל שאני יכולה גם בירך. בחיי המקום היחידי שעוד לא הציעו לי להזריק בו הוא בלחי! בסוף אני אשתה את המנוגון הזה ואסגור עניין. מנוגוניטיס. מחלה איומה אינדיד! בעלי לא יוכל לקחת מונית אבל ממילא הזמינו אותי ליום חמישי. מה שמוכיח לי שוב שאני שוברת את הראש על כלום. פגם באישיות. בפרץ מדהים של אומץ גיליתי אסרטיביות נדירה וכשאמרו לי לבוא ביום חמישי הודעתי שלא טוב לי ואני אבוא ביום רביעי. כמובן אם זה לא ייצור לי בעייה בטיפול. וזה לא. מה שכן, פתאום הסתבר לי שמי שמטפל בי שם הוא לא פרופסור מרגליות אלא הרופא שלי מקופ"ח שעובד גם שם. האחות אמרה שהוא ממש ביקש לעדכן אותו בענייני ולכן גם הביקור הבא היה אמור להיות ביום חמישי, כי הוא יהיה שם. מצד אחד- הוא היה נפלא. כל הטיפול שלו תמיד היה מצויין והוא גם היה ממש נחמד אליי. מצד שני באתי לשם בגלל הפרופסור... האחות אמרה בחצי פה שזה יוצר בעייה ומיד התעשתה ואמרה שאני יכולה להגיד ולבקש שהפרופסור יחזור אליי. או אני אליו. בכל מקרה פרופ' מרגליות לא יהיה עכשיו כשבועיים, הרופא שלי באמת מכיר אותי מצויין. אני ממש לא רוצה לפגוע בו כי הוא היה מקצועי מאד וגם אדיב. אז אחכה שבועיים ובנתיים אטחן בראש את כל האפשרויות ואראה לאן נושבת הרוח מהחורים במוח השוויצרי שלי... ולסיום. זאת עם הפרצוף. כששאלה למה מחזירים את שעות הישיבות אמרתי לה שבגלל בעיות רפואיות. כששאלה של מי ואמרתי ששלי - קיבלתי פרצוף (בטלפון) בקיצור, היא בהחלט מוזמנת לקפוץ . אם קשה לה אני מאשרת לה לדלג. מליון נשיקות לך יקרה. ממש חיכיתי שמישהי תעשה לי קצת רגוע ונעים ואת הגעת בדיוק בזמן. כמו תמיד. מעניין מה אעשה בעשר וחצי - אחת עשרה, השעה של הזריקות... אולי אן דן דינו... אז עוד מליון נשיקות, שלך, דורה.

הוי דורה יקרה, מצטערת לשמוע על הבלאגן. אני יודעת זה לא פשוט כל הריצות והבלאגנים האלה על הראש ובטח לא בתקופה הזאת שלנו הקשה והמבולבלת שאנחנו כולנו כאן עוברות, זה בטח לא תורם. אבל...תחשבי חיובי, מה שצריך לקרות יקרה, ואני בטוחה שיהיה אפשר לתקן את הטעויות עם הדרכה והסבר נכונים. שיהיה בהצלחה והמשיכי לעדכן. קחי נשימה עמוקה אנחנו איתך. ערב נעים. נטלי.

את תמיד שמה לב אליי. זה מאד עוזר ועושה טוב בלב. לילה טוב יקרה, דורה.