פוסט מרגש שמצאתי בעודי מנסה לעכל את העתיד שמצפה לי

מה דעתכן בנות? את רוצה להיות אמא. – נכון את רוצה לשאת ילד בעצמך – נכון את רוצה לחוש אותו בועט וצומח, לתת לו חיים, לראות אותו גדל משבוע לשבוע באולטראסאונד – נכון לתת אהבה לתינוק שלך – נכון לקבל את המתנה הכי יפה בעולם – אמהות – נכון מי אמר שלהכנס למיטה ולהרות מביצית שלך זה מה משהכי נכון וכל השאר לא נכון? מי אמר שביצית זה ילד? – לא נכון מי אמר שהריון זה ילד שלך ואמהות – לא נכון מי אמר שהילד שלך שרץ לקבל את פניך בגן בשעה 4 וצועק "אמא שלי באה" אם הוא הגיע מבית יתומים ברוסיה או מתרומת ביצית את לא אמא שלו והוא לא הילד שלך? – הוא הילד שלך ועוד איך וזה ממש נכון. יש לך חלום, להרות ילד מהביציות שלך, זה החלום שלך, מכבדת חלומות אנוכי. החלום הזה לא מציאותי הוא חלום, יש לך FSH גבוה אין מחזור ויש אישה אחת – את שרוצה מאוד להיות אמא – זה נכון ואת יכולה להיות אמא אמא זה לא ביציות ולא זרע ואפילו לא הריון או צירי לידה או הנקה, אמא זה בלב. אני זכיתי ל 3 ילדים, שניים מהם גדלו בבטן של פונדקאית (השלישי בדרך) הם לא גדלו בבטן שלי, אני לא יכולה בכלל לשאת ילד… שניהם לא מהביציות שלי, כי במוך אין לי כבר…. ואני בכלל צעירה מידי הייתי בשביל העניין הזה אבל זה היה הגורל שלי. אני אמא, 24 שעות ביום 7 ימים בשבוע על כל מה שמשתמע מכך, אישה עקרה – אמא – את לא עקרה, יש לך רחם. ביצית זה שטויות , זה סתם קובץ מיקרוסקופי של גנים – מי ישמעעעעעעע זה לא ינוק זה לא הילד שלך ילד זה לתת חיים, זכות שניטלה ממני אף היא – וניצחתי אותה ואת יודעת מה? בלי שום בעיה, אני רק רציתי להיות אמא זה הכל זה הרבה וזה מספיק. אני חושבת שהרגע הנכון לבכות זה שחלילה וחס מודיעים לך שיש לך איזו מחלה נוראה ואת עומדת למות- חס ושלום וזה נוראי כי אז באמת לא נהיה אמהות או נספיק להנות מהאמהות… אז באמת צריך להתמוטט…. אני מאוד הצטערתי לשמוע שאני אל אוכל ללדת מהביציות שלי, זה נכון, המכה השניה היתה גם לא בבטן שלך… נכון… בכיתי בחדר לידה כשהפונדקאית שלי צרחה בצירים ועמדתי שם כמו דבילית חסרת משמעות – בכיתי נורא… אבל 5 דקות אחרי זה הייתי מאושרת כמו שלא הייתי מימייי. התינוק שלי חיכה לי בעריסה, והתינוק הזה כבר בן 3 שמעט, והוא הילד שלי לכל דבר. ואני אמא שלו – הנערצת. ולו הייתי יושבת ובוכה כל הימים לא היה לי גם את זה.. היה לי בור שחור ואפל. בגלל זה אני עושה את זה שוב… עומדת מול אישה אחרת בהריון עם התינוק שלי ביצית של איזו גויה אוקראינית, למי אכפת בכלל…. כי אני יודעת מה אני מקבלת, אני מקבלת את הילד שלי. יש לי חברות רבות שאימצו ילד או ילדה , והן אמהות מדהימות ומאושרות לילדים מאושרים את חושבת שב2 בלילה כלילד שלך יש חום חושבים מאיפה הוא הגיע??? כשאת מקבלת ציור שלו מהגן את זוכרת את תרומת הביציות??? כשהוא כותב לך באותיות עילגות של כיתה א' "אני אוהבת אותך אמא" זה מעניין מישהו??? כשהוא צוחק אליךא ת הצחוק הכי יפה בעולם ומביט בך בהערצה בעיניו הכחולות ולך יש עיניים חומות זה משנה למישהו??? כשאת קולעת צמה לילדתך בבוקר, צמה זהובה ואת בכלל שחרחורת, ושמה לה את הקוקיה הכי יפה בעולם זה משנה שהיא מביצית של איזו מישהי אחרת שלעולם לא תכירי או תחבי על זה בכלל?? לא מותק, זה לא משנה, האהבה הנתינה והאמהות זה מה שמשנה. אני יודעת שכאמא, לא כותבים דברים כאלו בפורום היקר הזה, אבל אני הייתי פה שנים, ונלחמתי כמוך, בזריקות בתופת ושמעתי את כל האמיתות מכל הכיוונים, לבכות זה מותרות עכשיו… תבכי בחדר לידה מאושר שם זה טוב… תעבדי את האבל שלך כי צריך ותמשיכי הלאה להיות אמא זה במרחק חודש וחצי ממך זה הכל. וכל מי שאולי היה לך כוח לקרוא מגילה כזו, תדעו שכל תופת, כל דמעה, כל זריקה, כל אמת קשה שלא תהיה, תמיד תמיד יש דרך ובקצה שלה יש עגלת תינוקות עם אפרוח שזקוק לכן ומחכה לכן. הדרך כבר מזמן לא חשובה האהבה כן.

כל כך התרגשתי לקרוא את הפוסט המדהים הזה שמצאת.גם אני מנסה לעכל את העתיד שמצפה לי. ובדיוק גם אני חושבת על הנושא הזה של תרומת ביצית על כל ההתלבטויות שכרוכות בכך. אבל הנה עשית שירות לעוד הרבה נשים במצבי. הייתי מחבקת אותך ואת כותבת הפוסט :-). אז קבלי ממני חיבוק ענק ענק ענק ומוסיפה לך גם נשיקות.הדברים כל כך נכונים שאין מה להוסיף. פשוט לקרוא כמה פעמים ולהפנים. מאחלת גם לך המון הצלחה בכל דרך אשר תבחריושהעתיד יהיה ורוד יותר.

ולמצוא פונדקאית זה דבר שכרוך בעלויות יקרות שלרוב האנשים אין. מצד אחד, יש הרבה תינוקות שננטשים בבתי חולים ולצערי אנו שומעים בתקשורת סיפורים על הורים שמתעללים בילדים או הורים שלא מסוגלים לגדל ילדים וגם הילדים וגם ההורים אומללים. אז לכאורה, יש הרבה ילדים שישמחו שיהיו להם הורים מאמצים מצד שני, נראה לי שנושא האימוץ לא מפותח בארץ וחבל. גם הבירוקרטיה לא תורמת לעניין. אני מסכימה שמה שהופך אותה לאימא זאת הנתינה לילד, האהבה , החינוך, ולא עצם זה שאת משמשת כשק שנושא ילד.

ולמצוא פונדקאית זה דבר שכרוך בעלויות יקרות שלרוב האנשים אין. מצד אחד, יש הרבה תינוקות שננטשים בבתי חולים ולצערי אנו שומעים בתקשורת סיפורים על הורים שמתעללים בילדים או הורים שלא מסוגלים לגדל ילדים וגם הילדים וגם ההורים אומללים. אז לכאורה, יש הרבה ילדים שישמחו שיהיו להם הורים מאמצים מצד שני, נראה לי שנושא האימוץ לא מפותח בארץ וחבל. גם הבירוקרטיה לא תורמת לעניין. אני מסכימה שמה שהופך אותה לאימא זאת הנתינה לילד, האהבה , החינוך, ולא עצם זה שאת משמשת כשק שנושא ילד.

עומדות לי דמעות. נכון מדהים? חזרתי לזה 3 פעמים...גם האחיות שהתחילו כבר לרמוז והעובדת הסוציאלית מספרות את אותו הדבר... אני קצת קשה עם עצמי ולא נותנת לעצמי לגמד באופן מלאכותי את עניין הגנים שנראה לי ע נ ק י ביותר.אבל- זה האור שלי (ושלך! :) וזה אור גדול שיר!!! תודה לאל שעכשיו אנו כאן ולא לפני שלושים שנה ויותר... הצלחה רבה ומאחלת לך לעשות את ההחלטה בצורה השמחה והטובה ביותר וממש בקרוב לרדוף אחרי זאטוט חיבוק חזק מישי

גם אני קראתי את הפוסט וזה בהחלט אצלי במחשבה כי הרופא אמר שננסה עוד טיפול אחד של הפריה עם הבייציות שלי ואם זה לא ילך אז אני בהחלט יצטרך תרומת בייצית אבל נקווה שהטיפול הזה יצליח ואני לא יצטרך בסוף תרומת בייצית

:) :) :) בהצלחה מיטל!