נועה היקרה, תודה על התייחסותך

לא זכורה לי תקופה שככה הכל סגר עליי. בטח היו לי כאלה תקופות בעבר הרחוק אבל העלמתי אותן מהזיכרון שלי. מאז שנשאתי לפני 10 שנים הכל ככה הסתדר, למעט בעיות המתח הנפשי ובעיות השינה שהלכו ובאו. עכשיו הם נמצאים אצלי ברוב עוצמתם, עברתי כבר את תקופת הסבלנות שלי להריון/לילד מרוב שזה לא בא בטוב אז נהיה לי מזה לחץ, לחץ נפשי עכירות במצב הרוח. בעלי- אני אפילו לפעמים פוחדת שיימאס לו ממני. למרות שהוא לא נותן לי משענת נפשית. הוא רק משענת סביב מסגרת הנישואין שאני צריכה את זה אבל אני צריכה גם משהוא שיבין אותי שייקח ממני את כל החוויות הקשות האלו. בהריונות הכושלים שהיו לי הוא התפרק יותר חזק ממני ונמצאתי במצב שאני סייעתי לו להתרומם ולא להפך. התחלתי טיפול בדימיון מודרך אצל מטפלת מדהימה, אבל תמיד אחרי טיפול אצלה אני עוד יותר לא מצליחה להירדם. הכי טוב זה לחיות באופטימיות ואפילו למטפלת לא לספר על כל החוויות הקשות, קראתי עכשיו שני ספרים: ל"חיות באושר ואושר" של טל בן שחר ואת "הסוד". דומה מושך דומה ככה זה. אני למדה שסטרס מושך אליו עוד סטרס ועוד כשלונות ואילו אופטימיות מושכת עוד הצלחות ועוד שמחה. אני משתדלת באמת פעמים רבות כשאני לא נרדמת אני מתפרקת אבל בבוקר יותר טוב למרות שאני קמה כבר עייפה מאוד. שיהיה בהצלחה לי ולכולנו וגם לך נועה שתזכי להביא עוד ילד חמוד. תודה על ההקשבה ויום טוב.

כן, אני מאמינה גדולה מאד באופטימיות שמביאה עוד ועוד כמוה. אבל לפעמים כשנמצאים באיזשהי תהום צריך עזרה מבחוץ כדי להתרומם ולהתחיל לטפס לכיוון האופטימיות. צר לי לשמוע שאת לא מצליחה למצוא משענת בבעלך. יש לך לפחות חברה טובה שאיתה את כן משתפת את מה שכבד על הלב? אם דמיון מודרך לא עבד בשבילך נסי עוד שיטות. יכולה להגיד לך שמנסיון אישי שלי, יוגה אינטנסיבית זה הדבר היחיד שיכול להרגיע את תנועות התודעה שלי ולעזור לי להרדם. אני מסוג האנשים שהמח לא מפסיק לרוץ 24/7. רק לאחר תרגול מאד אינטנסיבי של ספורט ובעיקר בעיקר יוגה חזקה אני מתמוטטת ונרדמת מהר. נסי פעילות גופנית שמתאימה לך. שאת אוהבת. משכי אותה קצת לכיוון האינטסיבי. רק לעכשיו לפחות כדי לנקות דברים עמוקים מהגוף. אם את ממש לא אוהבת, נסי שיאצו אבל אצל מטפל/ת מאד מאד מנוסים. מאחלת לך ימים קלים, בהירים וטובים טובים!