היי קרן ובנות אהובות

תודה על הקריאה מרגש אותי שאני שיכת לכאן כבר טוב... כפי שאתן מתארות לעצמכם, כרגיל רכבת הרים. הרבה עבודה, לא הרבה כח. הצלחתי להתנתק ממחשבות למשך שעות רבות ואני מרגישה שזה מבריא אותי. עדיין אין לי כסף לחדר כושר... בקרוב מאוד. בגדול זה מה שקרה: המחזור הזה לא קיבלתי הורמונים. ביום רביעי שעבר מרגליות אמר שהביוץ רחוק וביום ראשון האחות אמרה שהביוץ עבר :( והכל מאוד לא ברור. בינתיים בעלי ואני היינו יחד בשישי בערב ובשבת הוא עצר אותי ואמר- מחר אולי נלך להזרעה. בכל מקרה, לא אכנס להריון מיחסי מין, מצטערת שאין בי טיפת אופטימיות. זה כואב מאוד מאוד. גם כואב שהכל השתבש לנו עכשיו. הכל לפי שעון או באיזה חדר בבית חולים :( חזרתי למרגליות היום. אמרתי לו שאני רוצה לעבור קדימה. הייתי מתוסלת שהוא לא זוכר כלום. הוא שאל אותי היום אם יש לי ילד :( הוא מתוק אבל לא רואה אותי כל כך. אני הייתי שמחה להרגיש שמיהו ב א מ ת עוקב אחריי. סוף סוף יש לי תכנית. הוא אמר שננסה הזרעה עם הורמונים ונראה איך הגוף מגיב. אם ההורמונים יתאימו הוא ינסה לשכנע להפריות. הוא אמר שהסיכוי שלי טבעי או בהזרעות הוא אפסי, ואישור להפריות הוא בספק אם יאשרו. הוא אמר שמה שקורה לי קורה לכל אישה באיזשהוא שלב (איזה עדין) רק שאני נענשתי בעיני עצמי ולי זה קרה מוקדם. הדבר הכי גרוע שקרה לי בחיים. כבר שבוע שעבר שאלתי אותו על תרומת ביצית. היום הוא אמר אם אני מוכנה לשקול את זה אמרתי כן. הוא נתן לי מספר לקבוע איתו תור ולשמוע את כל הפרטים. בעלי כמובן מקווה שנצליח להגיע להפריות. עכשיו מה? האם הולכים על זה למרות כל החששות? (שאני לא אוהב את הילד הזה או אפתח איזו דחיה ממנו או אתפרץ עליו יום אחד) האם מרגליות הוא הכתובת? האחות אמרה שיש מישהי בת 43 עם 7 שנים בהפריות. עד שהפנימה שהיא צריכה תרומה... עכשיו בהריון עם תאומים. זהו אני קצת עייפה ומוטרדת. מתפקדת די בסדר יחסית. בעלי מדהים ואוהב. שמח בי כל כך יש לי המון מזל כי הוא כל כך שמח בי וזה עוזר לי עם תחושת הכשלון האדירה שיש לי וכל האכזבה שלי מהגוף שלי. הריקנות. אז נלך ונראה מה הוא אומר נעדכן את החברים שהבטיחו לעזור... נדבר על זה ביחד לדעתי בעלי יסכים טוב אני מאוד עייפה :/ זה באסה כי אנחנו שנינו נרדמים. אני לא ממש במצב רוח...מיום שישי לא שכבנו. הכל קצת משובש. ביי בינתיים ד"ש חם

פרופסור דב פלדברג מפורום תרומת ביצית ענה לאישה אחת: היא שאלה עם fsh 27 שירד ל 5 יאשרו לה הפריות. היא בת 41 וחצי. הוא אמר לה בפירוש- לא.

המדקרת אמרה: כבר היית מוכנה לזה. אז אמרתי לה, גם כשמישהו חולה יודעים שהוא הולך למות. זה לא עוזר. אם הייתי מעיינת לפני חודשיים שלושה בפורומים שפתחתי רק הבוקר לראשונה (לא היתה לי סבלנות לופרומים קראתי רק עתבות אך בכתבות אין מקרים פרטניים כמובן) הייתי מתה כבר בטוח.