בנות יקרות, יש לי שאלה אליכן

אני בזמן האחרון נתקפת במצבי רוח של פעם המון תקווה וצפייה ואהבה ופעם דחדוח וקנאה. אני כל הזמן בודקת איך זה אצל אחרים וכדו'. בקיצור מה עושים עם הדחדוח והקנאה הזו? אני גם מרגישה שעולמי הפך להיות צר מאוד כאילו הכל תלוי על הקולב של נשואה + ולא מסתפקת בבריאות שלי בעבודה שלי ובשאיפות האחרות שיש לי. רעיונות להתמודדות יש למשהיא?

נורית כמוני כמוך... אז מה אני עושה? קודם כל מקבלת את זה שקרה לי מה שקרה לי. אני גם מנסה לשנות את המילים שאני משמשת בהם כדי לתאר את מה שקרה. אני משתמשת שמונחים נוראיים ועצובים ואני מנסה לשנות את זה. אני במודע משנה את המחשבה שמגיעה. רחמים עצמיים, חיטוט בעבר, מחשבה על אמא שלי שיושבת ומחכה, על זה שלא תהיה לי המשכיות. יש מיליון מחשבות ונדבכים אחד יותר חשוך מהשני. אני מנסה להחליף אותם במחשבה אחרת. לדומא: יכלתי להיות גם רווקה באותו מצב. יש לי בעל אוהב. אני בריאה. אני נאהבת. אני חושבת על כל חבר וחברה בנפרד וכמה הם אוהבים אותי. חושבת על האחיינים שלי. על הטיולים שעשיתי בחיים ( המוווווון) המחשבה יוצרת רגש חיובי או שלילי ואנו יכולות לשלוט בזה. זו השיטה הכי טובה שלי. חוצמזה אני משתדלת להיות עסוקה. זמן "פנוי" כלומר לא בעבודה אלא בבית (עם מיליון דברים לעשות) הוא חומר נפץ של מחשבות, שיטוט בכתבות וכתיבה בפורום שזה נהדר מאוד מאוד אבל שואב אותי והרבה פעמים מעציב אותי. אני הולכת ברגל לכל מקום וממש בקרוב אחזור לספינינג וליוגה. אני משתדלת להוריד סוכר שעושה לי דכדוך נוראי בקיצור הכוס המלאה..... זה מה שיש. אני כל כך כך מבינה אותך :/ מעודד אותי להבין ולקרוא פה ובעוד כתבות שנשים מתמודדות עם החדשות האלה כמו עם מוות, אסון או מחלה ממאירה. זה ט ב ע י זה מובן. לי זה עוזר....

אני לא זוגמא לשיתוף אבל במיטב יכולתי אני מוציאה מהלב גם את התחושות הקשות ביותר...

קודם כל צריך לדעת לקבל ולהכיל גם את הדכדוך והקנאה. אנחנו בסך הכל בנות אדם. או חווה ליתר דיוק. לא תמיד אפשרי לשמור על HIGH. זה אפילו בלתי אפשרי... אבל אם רוצה באופן אקטיבי לנסות לשנות את העניין, כמו שמישי כתבה לך - את יכולה לברור באמת את אופן התנהלותך ביום יום. לחשוב באמת באילו מילים את בוחרת להתבטא, לחשוב, לחלום. להתחיל כמעט באופן מלאכותי לנסות לחשוב וורוד ושמח. למצוא את הדברים והמעשים שהכי משמחים אותך ולעשות הרבה מהם. וגם לכתוב לנו. ולהוציא כשנאחס על הלב. אנחנו תמיד פה להקשיב ולנסות להיות כתף. שיהיה שבוע שמח יותר.